בית אפרים אבן העזר חלק ד סב

ושמחתי. אך מ"ש בצ"צ שם לדחות דברי מהר"י מינץ דלהרא"ש כשהקילו להתיר בע"א ואשה כו' להתיר להנשא אבל להתיר יבמה לשוק לא הקילו והניחו על ד"ת א"כ אין בידינו להקל אף היכא דלא שייך סניא ליה דמה בכך כיון שהתורה פסלה ע"א ואשה כו' לענ"ד הדין בזה עם מהר"י מינץ ז"ל שהרי כבר באר דממתני' דשני יבמות זו אומרת מת בעלי כו' ופלוגתא דרבנן ור"א מוכח בהדיא דאי לאו משום דיבמתה היא שאינה נאמנת להעיד לה אף ע"פ שהיא אשה א' לבד היתה נאמנת להשי' יבמתה לשוק ע"פ עדותה שאומרת שמת היבם שהיא בעלה של זו ואין דרך לנטות אם לא שנאמר כמ"ש הב"ש סימן קנ"ח דלולי שהיתה יבמתה היתה נאמנת הואיל ונאמנת על עצמה כו' ואם היינו אומרים דגבי היתר יבמה לשוק הניחו על ד"ת דאין ע"א ואשה נאמנים על זה פשיטא דמצד ד"ת אין מקום להאמין לה מחמת שמעידה על עצמה כלל ועיקר וע"כ דמה שתיקנו חכמים משום עגונא להתיר בע"א ואשה אף בהיתר ליבמה לשוק אתקון רק מחמת חשש סניא ליה חששו דלמא לא דייקא ולכן במקום שמעידה גם לעצמה מסתמא דייקא והיה אפשר להתיר זה נקוט מיהא שלא הניחו בזה על ד"ת והיכא דליכא הך חששא דלא דייקא משום דסניא לה שפיר מותרת ע"פ ע"א ואשה דמשום עגונא הקילו רבנן וא"כ שפיר כתב מהר"י מינץ ז"ל שיש מקום קולא בזה"ז והדברים ברורים לענ"ד ומ"ש בצ"צ שם דא"כ תהא יבמתה מותרת להעיד לה האידנא שאין נוהגין ליבם כו' ע"ש אין מזה ראיה כלל כמבואר בה"ה גבי יבמתה שהיא אחותה דאעפ"כ לא תעיד משום לא פלוג ועיין בב"ש באורך מזה וכמש"ל בזה ולכן אע"פ שבנדון דהצ"צ דמיירי מבת יבמה שפיר י"ל דלא תעיד מטעם דלא פלוג מ"מ לא נדחו דברי מהר"י מינץ לענין היתר ע"א ביבמה לשוק במדינות אלו אף אליבא דהרא"ש שוב מצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל שכתב ג"כ דאין מזה ראיה לענין ע"א ביבמה ועכ"פ אין מקום לעשות מקול' זו חומרא וכמ"ש הנ"ב וכמש"ל ואדרבה טפי חזי לאצטרופי הך מלתא דבזה"ז אין מיבמין לקולא כדברי מהר"י מינץ ז"ל: והנה אחי הגאון נ"י האריך בענין דבעד מפ"ע לכאורה לא שייך מלתא דעל"ג שלא נתפס בשקרו כו' והביא דברי רש"י ביבמות ופלפל בדברי הש"ס בבכורות וגם הגאון בנ"ב מהדור' קמא כתב בענין זה ואין בידי להאריך כעת אך את זה חזיתי בשו"ת מהר"י ווייל סימן פ"ח שכתב וז"ל ומ"ש דאפילו לפי המיימוני כו' דע"א נאמן ביבמה לשוק מודים בזה דהא דנאמן משום מלתא דעל"ג לא משקר והכא שהעיד ר' משה ששמע מגוים שזהו בתו לא עביד לגלויי כו' לגרמיה כתב כן דהא הרמב"ם כתב מצאו כתוב בשטר כו' ומשמע שאין אנו מכירין מי כתבו ומאי מלתא דעל"ג איכא התם כו' וכן עד מפ"ע מעיד אטו אם מת העד הראשון עד השני אינו מעיד אלא ודאי בכולהו איכא למימר כיון דעביד לגלויי שלא מת לא משקר עכ"ל וכבר הבאתי משו"ת הרשב"א וכתב כן בשם בה"ג וכן בשו"ת הר"ן מבואר דעד מפ"ע מעיד ביבמה להתירה לשוק ע"ש בסימן מ"ז שכ"כ בפשיטות וכן הסכימו כל הבאים אחריהם וכן הלכה רווחת בישראל להקל במקום עגון והרמ"א שהביא בסימן קנ"ח דעת הרא"ש אף ע"פ שבד"מ הביא דברי מהר"ם מפדווא ונראה מדבריו שמסכים להתיר מ"מ הביא דעת הרא"ש בהג"ה שיש לחוש לדבריו במקום שאין עגון כגון שהעד אומר שמת במקום קרוב ובנקל לעמוד על המחקר אם האמת אתו ועיין בסימן י"ז סעיף ובשו"ת ב"י כתב שהרא"ש לא כתב אלא שקשה להקל ואף אם היה גוזר אומר לאסור אי עבדינן כרבוותא שפיר עבדינן ועיין בשו"ת כנ"י סימן מ"ה והנני מסכים הולך על דברת כבוד אחי הגאון המפורסם נ"י להתיר אשה זו להנשא ומ"מ ישבו ב"ד של ג' ויתירו לה כמבואר בסימן י"ז סעיף ל"ט ואף שי"ל שאין בזה צורך להתרת ב"ד כמ"ש הח"מ שם והב"ש שם שכתב סמוכין לדבר כיון דאיכא כתובה למשק. וכאן לא שייך הא מ"מ נראה לומר דלא פלוג גם בזה וכמ"ש דגם בארוסה דליכא כתובה דו"ח משום לא פלוג וכיון דעבדי' הכי להקל מכ"ש להחמיר וקצרתי כיון שבנקל לעשו' זאת ומהיות טוב כו': דברי זעירא מן חבריי'. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קלט שאלה אשה אחת מת בעלה בכ"ו בכסליו והולידה בן בכ"ד תמוז ומת הבן ביום ד' אחר המילה והעידו המילדות שקודם מיתת הבעל חלתה האשה קצת ובדקו אותה בדדי' והכירו שהיא מעוברת גם הי' לה חלב בדדיה והעידו הנשים שסימנין אלו אינן באים רק לג"ח לעיבורה עוד העידו שכנים כי בערך שבוע א' אחר מיתת בעלה נתנו עיניהם בה והכירו בה שהוא מעוברת כאשר באו הדברים ברוב ענין בהג"ע וכעת נשאר יבם קטן בן ד' שנים עכ"ל השאלה ששלח אלי כבוד יד"נ שארי החריף ובקי המפורסים מוהר' אהרן פרענקיל מק"ק טארנפאל וערך עליה את העולה על רוחו הטהור ואשר נשא ונתן בה עם כבוד ידידי מחו' הרב הגאב"ד דק"ק הנ"ל ושיחר פני לחוות דעי בזה: תשובה הנה בגוף הענין כבר הארכתי בתשובה אשר השבתי זה איזה שני' לכבוד הרב הגאון המנוח מוה' מענדיל ז"ל האבד"ק ראוונע על ענין כזה ואמנם אין בהמ"ד בלא חידוש ולכבוד ידיד שארי החריף מוה' אהרן נ"י הרימותי את ידי לערוך מערכה שני' וליקח מן הקבוע בפילפולו הנחמד לשאת ולתת בהם כיד ד' הטובה עלי הנה הקשה ידידי הנ"ל בדברי רש"י ביבמות בהא דפריך שם ותמתין משהו וכי מלו ג' חדשים ליבדקה ופירש"י דאי מינכר ודאי בר קמא הוא וע"ז קשה דלמה תלד לז' וא"כ שפיר איכא לאסתפוקי דלמה בר בתרא הוא ושפיר הוכר עוברה לשני חדשים ושליש כדאמרינן בסנהדרין והנה על דבר זה העירותי בצדק בתשובה הנ"ל וכתבתי שם שלזה כיון אא"ז מהרש"א ז"ל בנדה דף ח' דמסוגי' דהחולץ מוכח דאף ביולדת לז' בעי ג"ח להכרת העובר ע"ש וכוונתו לקו' הש"ס הנ"ל: אך לענ"ד דבריו צ"ע מ"ש שמדברי רש"י בנדה יראה דסומכוס בכל גווני קאמר ג"ח שלימים אף ביולדת לז' כו' דא"כ מה זה דסיים רש"י שם קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים ופשוט שאין ר"ל דלפי שרוב נשים הכרת העובר שלהם הוא בג"ח גם ביולדת לז' הוא כן דז"א דאיך נתלה יולדת לז' ביולדת לט' האי לשליש ימי' והאי לשליש ימי' וגם דהל"ל קמ"ל שהכרת העובר שלה כרוב נשים ולישנא דאזלינן כו' נראה דהוה ס"ד דיולדת לז' הכרת העובר שלה לענין סילוק דמים הוה לשליש ימי' קמ"ל דלענין סילוק דמים אזלינן בתר רוב נשים אף ביולדת לז' והיינו דנקט זכר לדבר כיון שאין ראיה מהכתוב רק לענין יולדת לט' וסומכוס כולל בדבריו אף לענין יולדת לז' ומ"ש רש"י שמא ניכר עוברה ר"ל דשמ' בזה מיקרי הוכר עוברה לענין סילוק דמים לשליש ימים דהיינו ב' חדשים ושליש ואף ע"פ שהלשון דחוק בע"כ דחוק ומוקי נפשיה שהרי בסנהדרין דף ס"ט אמרינן ש"מ יולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימי' כו' ופרש"י דנ"מ לאשה שלא שהתה כו' א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימים זיל בתר רובא ופרש"י דבן סורר להכי לא מפטר דלא קרינן ביה ראוי דאזלינן בתר רוב נשים היינו לענין דינם אבל מ"מ לענין דרך הנשים חלוקה הכרת העובר של יולדת לז' מהכרת העובר של יולדות לט' וה"נ לענין סילוק דמים אע"פ שיש שיולדת לז' מ"מ מה ששיערו חכמים סילוק דמים בזמן הכרת העובר היינו כמו שהוא ברוב נשים שיולדת לט' ועוברה אין ניכר עד ג' ואפשר דמש"ה נקט רש"י לשון שמא ניכר עוברה כיון דפלוגתא דאמוראי הוא בסנהדרין ולמאן דס"ל דביולדת לז' ג"כ הכרתה בג"ח א"כ י"ל דס"ל דיולדות לז' שמא ניכר עוברה לב"ח כו' ומה שסיים אזלינן בתר רוב נשים היינו אף למ"ד דבאמת כן הוא דיולדת לז' ניכר עוברה לב"ח ושליש מ"מ לדינ' הלך אחר רוב נשים ומ"ש מהרש"א שם שמדברי הרא"מ נראה שסומכוס נמי מודה ביולדת לז' דהוכר עוברה לשליש ימים ואין נראה כן מסוגיא דהכא כו' ולענ"ד אין הכרח מסוגי' דנדה שהרי הדברים מבוארים בסנהדרין דבעי לאתויי מר' כרוספדאי דיולדת לז' נמי אין ניכר עד ג"ח ודחי ליה דהתם הטעם דאזלינן בתר רוב נשים וה"ה לענין סילוק דמים במעוברת מהאי טעמא אתינן עלה וכמ"ש רש"י שם בהדיא וגם מהירושלמי פרק החולץ נראה כדברי הרא"מ דקאמר אלא כן אנן קיימין שבא עליה אחר ארבעים