בית אפרים אבן העזר חלק ד ס

קלקול זרע' אליבא דר"ע היינו דאמרינן דקמ"ל דדוקא אקלקול דידה חייש' אבל לא אקלקול זרע' כך הוא דבריהם ז"ל. ועפ"ז רצה הגאון ז"ל לומר דלדידן דלא נהגינן ביבום א"כ אפי' אי לא אמרינן מסני סני מ"מ אין כאן קלקול דידה דהא אין לה תקנה על היבם ומבעל שני לא איכפת לה אם תצא ממנו כיון שגם עתה אין לה בעל ודוקא היכא שהיתה מותרת להתייבם חשיב קלקול דידה שהיבם הוא כמו ארוס שלה כך הם דברי הגאון ז"ל שבאו בקצרה ואולם אני תמה מאד על פה קדוש יאמר דבר זה כי הרי"ף ודעימי' דס"ל להתיר. הטעם משום דלא אמרינן מסני סני ליה שהרי הדבר מבואר ביבמות דף קי"ח בעא מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני' ליה זכות הוא לה כו' א"ל תנינ' וחוששין לדברי' כו' וכן פסק הרי"ף וכל הפוסקים. וגם בעל האיבעי' בע"א למשרי יבמה לעלמא מבואר דלא מספקא ליה בהא כלל אי חיישינן דלמא סני' ליה או לא שהדבר פשוט דודאי איכא למימר סני' ליה ומ"מ מיבעי' ליה דשמא לא איכפת לן בדיוקא דהאשה כלל כיון שיש ע"א הוא נאמן משום מלתא דעל"ג לבד בלא דיוקא ולהתוס' והרא"ש שם ס"ל דגם דסני' ליה איכא דיוקא זוטא או דלמא על"ג לחוד לא מהני עד דאיכא דיוקא רבא וביבם ליכא משום דסניא ליה אבל עכ"פ לשני צדדי האיבעי' לא הוה מספקא לן בהך מלתא דלמא סניא ליה ועוד דהיאך אפשר לומר שלהרי"ף פשיטות האיבעיא להתיר משום דלא אמרינן סניא ליה היא עצמה תוכיח שאינה נאמנת לאיסור לאו אע"ג שנאמנת לאיסור כרת וטעמא משום דסניא ליה אלא דמ"מ בע"א י"ל דשפיר מהימן דא"צ לדיוקא דידה רק משום מלתא דעל"ג לחוד דהא אפי' בע"א בקטטה מיבעיא ליה דלמא סמכינן על העד ועיין בדף צ"ד בתוספ' סוף ד"ה כי תיבעי לך דאפי' מהני כאן עד בהני תרתי בעיי אכתי איכא למבעי ע"א בקטטה או מלחמה דאיכא למימר דהכא דייקא טפי מהתם כו' ולפ"ז נראה ברור דאף במקום שנהגו לחלוץ ולא ליבם לא נפל דבר מפשיטות האיבעיא דע"א שפיר מהימן משום מלתא דעל"ג וכמו במקום שיש יבום דהא איכא למימר דסניא ליה ואפ"ה מהימן משום מלתא דעל"ג וא"ל דנהי דמ"ש הגאון נ"ב ז"ל דהרי"ף ס"ל דלא אמרינן סני להו ליתא מ"מ למאי דאתא ואייתי דברי בעהמ"א דמה שתצא מבעל שני לא חשיב חומר ולא מהימנ' וה"נ לדידן שאין נוהגין ביבום הרי אין כאן חומר ואית לן למימר דלא מהימנא: אבל באמת ז"א דבעהמ"א ושאר מפרשים שהבאתי לעיל דבריהם על מאי דדחי הש"ס הפשיטות ממתני' דאשה גופה לא מהימנא הא עד דעלמא נאמן והש"ס דחי דלעולם גם ע"א א"נ כמו האשה עצמה והיינו משום דלא סמכינן אמלתא דעל"ג ועיקר ההיתר משום דייקא וביבם דסניא לי' לא דייקא ואין האשה ולא ע"א נאמן ונקט אשה עצמה לרבותא דלא מיבעיא ע"א שי"ל דמשום דסניא לי' שוב אינה מדייקת כלל ותופסת דברי העד לאמת ואינה חוקרת כלל אבל היא עצמה י"ל דלא חיישינן שמשקרת במזיד משום קלקול זרע' קמ"ל דמשום דסניא ליה לא חיישא לקלקול זרע' וגם ניחא לה בשאר קלקולי ממון משום הא דסניא ליה וכמ"ש הריטב"א ועיין בחידושי הרמב"ן מבואר באר היטב וכ"ז למאי דבעי למימר דאין ע"א נאמן אבל למאי דס"ל דע"א נאמן אין המשנה יוצא מידי פשוט' דאשה גופא לא מהימנא דמשום דסניא ליה אינה חוששת לקלקול כלל משא"כ ע"א דעיקר מה דסמכינן הוא משום מלתא דעל"ג וגם שייך מתוך חומר דהא מקלקלת זרע' אף לדידן דלא ס"ל כר"ע מ"מ הוי ממזר מדרבנן וגם שאר קלקולי ממון (והש"ס דקאמר לר"ע אצטריך היינו לאשמועינן קלקול דאורייתא כמ"ש התו' מ"ש ולעיל דף צ"ב) ולכן כיון שיש לנו לסמוך על העד דה"ל על"ג וגם כיון די"ל דאפי' אי סניא ליה לא שבקית מלמידק מחמת חומר שבסופה בקילקול זרע' וממון לכך מהימנא וכל זה שייך אף לדידן: ועוד נראה דאפי' אי יהבינן להגאון ז"ל הך מלתא דכל דלא מתייבמ' לא חשיב קלקול לדידה נראה כיון שאין ביבום איסור אם מתכוונת לשם מצוה כמבואר בסי' קס"ח וכן אפי' עכשיו כשהם באים לחלוץ שואלים אותו אם תרצה ליבם תיבם אותה ואע"פ שיש לו אשה כמבואר בס"ח ואע"פ שבמדינתינו מרחיקים היבום מ"מ חשיב קלקול לגבה שעד עתה היה כדבר הרשות ועכשיו תאסר עליו וגם כיון שלא נודע מקומו אי' א"כ י"ל שמא הוא עתה במקום שנוהגין היתר ביבום שהרי גם אם היבם כאן אינו ברור שירצה לייבם אותה דשמא יחלוץ לה ואפ"ה ס"ל להנ"ב שחושבת היבם שהוא ארוס שלה ולא מקלקלא נפשה לגביה וא"כ אע"פ שאינו כאן מ"מ אולי תאבה האשה ללכת אחריו ולהתייב' לו במקום שהוא שם: אך באמת אין אנו צריכין לכל זה דכיון דע"א נאמן אע"פ שי"ל דמסני סני לה דמה"ט היא עצמה אינה נאמנת א"כ אף אם אינו עולה על דעתה שתתייבם הע"א נאמן ואדרבה עדיף טפי לדידן דדוקא משום דסניא ליה י"ל דלא דייקא משום דלא ניחא לה דתיפול קמי יבם שאינה יכולה להנצל ממנו להנשא לאחר ושמא לא ירצה לחלוץ ובע"כ תבעל לשניאוי לה וכמ"ש התוס' ולכן חוששין שמא בשביל זה ניח' לה לקלקל עצמה בכדי שתהיה נאסרת עליו וכדאמרינן לעיל דתצא מזה ומזה משום דמחלפא וכיון שתהיה אסורה עליו יתרצה לחלוץ לה והיינו דוקא משום דסניא ליה והיא יריאה ממנו אינה חוששת לשאר קלקולים וכמבואר ברמב"ן וריטב"א משא"כ מחמת שאין נוהגין ביבום לא שייך לומר דלא תידוק בשביל זה ואינה חוששת להתקלקל ליבם כיון שאין מיבמין מ"מ למה תעשה זאת לקלקל עצמה בכמה קלקולים (ועיין בתוס' מ"ש דכיון ששאר נשים מורגלים לדקדק כו') ואדרבה דייקא להתוודע ולהגלות אי' מקומו ותחלוץ ממנו דאפי' נאמר שאין כופין לחלוץ מ"מ תוכל לרצות אותו שיחלוץ כיון שלא יתן עיניו ליבם אותה וכן מבואר בתשובת אא"ז מהר"י מינץ דבזה"ז שאין נוהגין ביבום אפי' היא בעצמה נאמנת שמת היבם ומכ"ש ע"א אף לדעת הרא"ש ואף שהב"ש כתב ע"ז שאינו מוכרח והראה מקום לסימן י"ז לענין הנשים שאין מעידות אם נאמנים בזה"ז לענ"ד אין ראיה משם דהתם כיון דאשכחן בירושלמי שאמרו יבמתה שהיא אחותה לא תעיד אלמא דלא פלוג רבנן כמ"ש ה"ה פ"ז מה"ג וגזרו היכא שהיא אחותה אטו אם אינה אחותה אמרינן בכולהו לא פלוג אבל בזה שא"נ לומר מת יבמי זיל בתר טעמא דמבואר בש"ס משום דסניא ליה משקרת ובזה"ז לא שייך הא והב"ש בסי' י"ז ס"ק י"ד כתב דמהטור שכתב יבמתו אין מעיד משמע אפי' בזה"ז כו' הוא תמוה בעיני דאיך נזכר בטור מנהג זה דאין מייבמין ואדרבה כתב שם הפלוגתא ומסקנת הרא"ש כר"ת דאם מתכוין לשם מצוה יכול לייבם וגם מ"ש מדברי ה"ה פ"ז דאפי' יבמתה שהיא אחותה לא תעיד עיין במשנה למלך פי"ב דאיכא למימר דטעמא דסתם יבמות שונאות זא"ז ומ"מ אף אם נימא דשם לא פלוג רבנן אין ראיה לכאן וכמ"ש ועיין בשו"ת ח"צ סי' מ"א דמתחלה כתב אליבא דהרמב"ם שחזקתן שונאות זא"ז אלא אפי' לפי' רש"י כו' ול"ל טעמא משום דלא פלוג רבנן כו' דשאני התם דל"ש היא דתהוי יבמתה אחותה כו' ע"ש: אך לענ"ד בהיא עצמה אין להקל אף במקום שאין מייבמין ומטעם שכתבתי דהיא יראה לנפשה שמא הוא במקום שמייבמין ויהיה רוצה שהיא תבא אחריו ליבמה ואם לאו יעגן אותה משא"כ בע"א שעכ"פ אין מקום לסברת הגאון בעל נ"ב ז"ל להחמיר משום דבזה"ז אין מייבמין ואדרבא אי לא מסק' אדעתא שיכוף אותה להתייבם יש להקל טפי דמה"ת שתקלקל עצמה בשאר קלקולים וגם דמסתמא מורגלות לדקדק כמ"ש התוס' ודוקא היכא שי"ל שיכוף לייבם אותה והיא סניא ליה לא חייש' לקלקול' בכדי להנצל ממנו ולכן נלע"ד שאין מקום להחמיר בזה ואין לפקפק בנ"ד לומר דמה שמקילין רבוותא בע"א ביבמה להנשא לשוק הוא דוקא בעד שמעיד לאחר מיתת הבעל ואפי' בעד מפ"ע בכה"ג אבל בזה שהעד השני אומר ששמע מהראשון בעוד שהיה הבעל קיים ולא היה בעת ההוא חל ענין עדו' כלל והיתה בחזקת איסור א"א ובחזקת איסור ליבם כשימות לא מהני וחיישינן דלמא אמר ולא דייק במלתי' שפיר דפשיטא דז"א דפשיטא דשמוע' זו ששומע העד מפי העד א"צ שתהיה לשום כוונה להעיד כלל אלא אפי' אמר שהיה דרך שיחה לאיזה כוונה אחרת ולא ידע כלל שיש כאן אשה זקוקה מ"מ מהני עדותו ואפי' עד מפי עכו"ם מסל"ת מהני כמבואר בשו"ת מהרי"ז סי'