בית אפרים אבן העזר חלק ד נז

שריא לאנסובי לכל גבר די תצביין ומ"מ צריכה היא להושיב ב"ד של שלש' ויתירו לה כדין אשה הנישאת ע"פ ע"א ומה שנלע"ד כתבתי וחתמתי דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קלח שאלה אשה אחת שמת בעלה בלא בני' וידוע שהי' לו אח שהרחיק נדוד מכמה שנים ויש ע"א מעיד ששמע מפי ע"א שבא ממדינת אוקריינ' שאמר שיודע בבירור שזה האיש אחיו של בעל האשה מת שם וזה העד שלפנינו מעיד ששמע שמועה זו מפי העד האחר בעת שהי' עדיין בעלה של אשה זו קיים וגם אשה א' מעיד' ששמעה מבנו של היבם הנ"ל שאמר שיודע בבירור שאביו כבר מת וגם שמוע' זו הי' בעת שהי' בעל האשה עדיין בחיים וכבוד אחי הגאון המפורסים מוהר"ר חיים מרדכי נ"י האב"ד דק"ק דובנ' רבתי יע"א פתח בתשוב' להיתרא וביקש ממני לחוות דעי בזה: תשובה הא מלת' הוי בידן מרבים וגדולים בתשובותיהם התירו בע"א ביבמה אפילו בעד מפ"ע מאחר שכל גדולי הראשונים מקילין בדבר ואף שמדברי הרא"ש נראה שדעתו להחמיר וכבר כתב אא"ז מהר"מ מפדווה ז"ל שאיננו ירא להקל מאחר שהרא"ש יחיד הוא בדבר זה ולולי הטור בנו שהבי' דבריו וכתב שהו' מחמיר הייתי אומר שגם הרא"ש לא בא אלא להקשות ולא לחלוק כו' ויהי מה נרא' לסמוך על כל הפוסקים להקל במקום עגונה ונאמר שאשה זו מותרת לשוק עכ"ל ועובד' דהת' הוה בעד מפ"ע וכן אא"ז מהר"מ מלובלין והב"ח בתשובותיה' האריכו בזה ועשו מעשה להקל ואחי הגאון נ"י האריך ג"כ בזה והביא כמה תשובות שדעתם להתיר אפס שהגאון מופת דורינו מהר"י לנדא ז"ל בשו"ת נ"ב מהדור' תנינ' סי' קמ"ו שדא בי' נרגא בהיתר זה וחוכך קצת להחמיר עכ"פ בעד מפי עד ביבמה ומ"מ סיים שמי שרוצה לסמוך במקום עיגון להתיר יש לו על מה שיסמוך ואחי הגאון נ"י נשא ונתן בדבריו ז"ל והעלה להתיר: והנה בגוף הדין אם ע"א מועיל ביבמה להתירה להנשא לשוק האריכו הראשונים שלפנינו עד שלא הניחו מקום להתגדר בו אפס להגדיל תורה אימא בה מלת' שלענ"ד פשיטות דברי הש"ס מורה שיש להתיר בזה והנה עיקר' דהא מילת' ביבמות דף צ"ד דקמיבעי' לי' למשרי יבמה לעלמ' ורב ששת פשט לה להיתיר' ממתניתי' דמת בעלך ואח"כ בנך ורבא פשט לה מסבר' דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש ובש"ס דחו להנך פשיטות' וכתב הרי"ף שדעת הגאונים דהנך דחיית' לאו דסמכ' נינהו כו' והרא"ש כתב ע"ז ולי נראה תימ' איך פסקו להקל בזה כו'. ולדידי חזי לי שיש ראיה ברורה להמתירין דלכאורה יש לתמוה דמאי קא מיבעי לי' וגם ר"ש הוצרך למפשטי' ממתנית' דמת בעלך ובנך ורבא מסבר' קאמר לה דהא משנה מפורשת הוא לקמן דף קי"ח שני יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו כו' ולכאורה מכאן מוכח בהדי' דע"א ביבמה מהימן לעלמ' דטעמ' שהם יבמות ואין נאמנות כ"א על חברתה הא אשה דעלמא הוה מהימנ' ומכ"ש ע"א (ומהא דקתני בסיפ' לזו יש עדים כו' ליכ' למידק איפכ' דטעמ' דאיכא עדים הא ע"א אסורה כבר כתב התוי"ט שם בעדות המועיל בזה קאמר ע"ש) וכן בסיפ' דזו שיש לה עדים אסורה או זו שאין לה בנים אסורה וכולהו מטעמ' דאין יבמה נאמנת על חברתה וקשה דמאי קמ"ל דפשיט' דע"א לא מהימן ומכ"ש אשה אפי' אינה יבמתה ולכאורה י"ל בהא דע"כ לא מיבעי' לן בע"א דעלמ' אלא משום דאיכא למימר כיון דסניא ליבם לא דייק' משא"כ היכ' שהעד חייש לקלקול' דנפשי' תו לא צריכין לדיוק' דהאשה אלא העד לבד נאמן כמו אשה דמהימנ' היכ' דלא שייך סני' לי' והלכך בהך דיבמות שאומרת מת בעלי אי לאו דיבמות אין מעידים שפיר היתה מותרת גם זו שיש לה עדים או שאין לה בנים כיון שזו שאין לה עדים או שיש לה בנים תנשא ודאי דהיא דייק' בשביל עצמה ולכן אע"ג דזו שיש לה עדים או אין לה בנים אפשר דלא דייקא משום דסניא ליבם מ"מ הוה סמכינן עלה דהך אשה שאומרת מת בעלי והיא נשאת דלא מקלקל' נפשה ובודאי דייק' שפיר ועל פיה היינו מתירין גם חברתה לפי שמת יבמה אבל מהך טעמא שיבמה א"נ להעיד לחברתה אסרינן לה אע"פ שנשאת זו דאע"ג דמקלקלה נפשה אמרינן משום שנאה היא דעבד' ותמות נפשי כו' קאמרה וכדאמרינן בש"ס טעמ' דרבנן בהא דנתיבמו ומתו היבמין ולפ"ז אין הוכחה מכאן דע"א דעלמא מהימן די"ל דדוקא בכה"ג הוי מהימן היכא דמקלקל נפשי' וקמ"ל דמשום שהיא יבמה א"נ אע"ג דמקלקל' נפשה: ובזה הי' מקום ליישב קושית התוס' בההי' דעדים ובנים שהקשו תימ' לר"י מאי קמ"ל ואפשר דאשמועינן דלא אסרינן הא אטו הא עכ"ל והוא דחוק ולפי מ"ש י"ל איפכ' דהרבות' הוא דאע"ג דלאחת מתירין ותנשא מ"מ חברתה אסורה ולא אמרינן דכיון שנשאת ודאי דייק' וגם חברתה מותרת קמ"ל דכיון דתלינן ששונאים זא"ז חיישינן דלמא תמות כו' קאמרה ולכן נשארת באיסור ואעפ"כ היא מותרת כמ"ש התוס' לעיל דף קי"ז עכ"ל לענין חמותה דמ"מ מתירין אותה כיון דחזי' דחמותה אסורה אף היא לא מקלקל' נפשה וה"ה כאן (ומ"ש התוס' שם להקשות דמ"מ נתיר לחמותה כשנשאת הכלה כו' היינו התם דלא חיישינן לשנאה ישינה כיון דליכא צערה דגופ' רק דמילי דעלמא משא"כ ביבמתה וצרתה ועיין מהרש"א כאן) וכך הם דברי הירושלמי במתני' האשה שהלכה היא ובעלה כו' היא תנשא וצרתה אסורה וקאמר חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה מעתה אפי' על עצמה לא תהי' נאמנת מתוך שהיא יודעת שלא עשו דברי' כלום אצל חברתה אף היא אומרת אמת מעתה אפי' על צרתה תהא נאמנת אמר ר' הילא חוזר לקלקול ראשון כו' והביאו הרב המגיד פרק מהל' יבום וזה גופ' טעמא דמתני' דזו שיש לה עדים אסורה אע"פ שחברתה מותרת ואפשר לומר שדעת התוס' דהך מלתא דחברתה אסורה משום דתמות כו' קאמרה לא הוה איצטריך לאשמועינן דהא מסיפ' דנתיבמו כו' שמעינן לה דאע"ג דאינסב' אסורה משום הך טעמא דתמות כו' אלא שי"ל דכיון דחשדינן לה דמקלקלת עצמה לקלקל חברתה גם היא תאסר וכקושית הירושלמי גבי צרתה דקאמר מעתה גם על עצמה לא תהא נאמנת וזה כוונת התוס' מ"ש דאשמועינן דלא אסרינן הא אטו הא ואין ר"ל משום גזרה אלא ר"ל דס"ד לומר דכיון דזו אסורה אלמא דחשדינן לקלקול' דנפשה א"כ גם היא יש לנו לאסור וקמ"ל דלא וכתירוץ הירושלמי דמתוך שיודעת שלא עשו דברי' כו': ואמנם כל זה הוא בסיפ' דעדים ובנים שהאחת מותרת יש רבות' מה שהשני' אסורה אף לאחר נשואין של זו אבל בריש' דלשניה' אין עדים ובנים פשיטא דבלאו טעמא דתמות כו' נמי א"ש דעכ"פ אין להניח אחת מהנה להנשא דעדות חברתה לא מהני לה דשמ' לקלקל' מכוונת ונפשה לא תקלקל כלל דשמא היא באמת לא תנשא כלל שיודעת בנפשה שהוא שקר ולא מת בעלה כלל וראיתי בפי' המשנה להרמב"ם שכתב אמתני' דשני יבמות כו' שיש לנו לומר שמא לא מת ורוצה שתנשא יבמתה כו' ואע"פ שהיא עצמה כמו כן אסורה לבעלה אם תנשא עם כל זה ניחוש שמא אמרה תמות כו' ורוצה בקלקול עצמה מפני קלקול יבמתה כו' וזה צ"ע דבריש' דמתני' אין אנו צריכין לטעם זה כיון דאכתי לא אינסב' חד מנהון אין מתירין שום אחת להנשא דשמא השני' לא תינשא כלל וע"כ לא צריכין להך טעמא אלא בסיפ' דנתייבמו היבמות וגם בהך דעדים ובנים נמי צריכין להך טעמא דהא משמע שהשני' אסורה לעולם אף שהראשונה נשאת וא"ל דבהני לא צריכין להאי טעמא דאע"ג דנשאת י"ל דבגיט' אתאי כדקאמרי בש"ס התם משא"כ בנתייבמו דלא שייך זה אבל ז"א דהא מדקתני סתמא דשני' אסורה משמע דאף הראשונה תנשא לכהן והשני' אסורה וכה"ג שפיר איכא קלקולי לנפשה ואפ"ה אסרינן לחברתה וע"כ משום טעמא דתמות אתינן עלה ולפי מ"ש א"ש מ"ש לעיל על דברי התוס' שהקשו דמאי קמ"ל ולפי מ"ש י"ל שפיר אשמועי' טעמ' דתמו' דאע"ג דמסיפ' שמעינן לי' דמקלקל' נפשה באיסור