בית אפרים אבן העזר חלק ד נו

נתלוה עם העכו"ם והשאיל לו הקאפציס שלו לזה פשיטא שאין לחוש ג"כ דאף דאיתרע ליה חזק' דלא עבר אינש אדרבנן שאין מתלוין כו' דהא קמן שעבר ע"ז מ"מ לא חיישינן שישאיל לו כליו וכמבואר בח"מ סי' ע"ב שתלוי בראות עינים אם הוא רגיל אצל בעל החפץ ולמימר שמא הי' רגיל עמו נראה שאין לחוש וכן מוכח משו"ת ב"י בהא דכתב על תשובת מהר"מ ששלח' אחותו יוד ליטרין כו' כתב דשם בלא"ה י"ל מחמת אין רצוני שיהא פקדוני כו' ואם איתא הא עדיין יש לחוש דלמא הוה רגיל להפקיד גבי' אלא ודאי דבסתמ' לא חיישינן וראיתי בשו"ת חינוך ב"י סי' שהגאון מהר"א ברודא הקשה זה על הב"י ולענ"ד לק"מ ועיין בשו"ת ב"ח החדשות סימן ו' וקצרתי. ועוד נלענ"ד ברור דכיון שהיו ימות הקור מעת שנאבד בו עד עת מציאותו סברא הוא דלא שביק נכסי' ומושיל לאחריני שהרי אנו אומרים שגם הוא החזיק בדרך ועיין בב"מ גבי שוכר בית ונפל ביתו של משכיר שיכול להוציאו אע"פ שלא הודיעו דא"ל לא עדיפת מנאי ע"ש וא"כ י"ל בכה"ג ה"ל כדברים שאין עשוין להשאיל שהרי בזה הולכין הכל לפי הענין ולחוש שמא היו לו אחרים פשיטא שאין לנו לגבב חומרות וכל הבא להחמיר מחמת חששות רחוקות כאלו שהם מיעוטא דמיעוטא אין רוח חכמים נוחה הימנו ולכן נלענ"ד שיש לסמוך בזה על דברי הגדולים בתשובותיהם שהתירו בענינים האלו משום עגונ' ותנאי דברינו קודם למעשה אם יסכימו להתירא דהך אתתא אשת ר' חיים ב"ר יחזקאל מק"ק קופיל אזי אתתא שריא לאנסובי וישבו ב"ד של שלשה ויתירו אותה כדין הנשאת בע"א ואם לאו הרי דברי אלה בטילים ולא יעשו רושם כלל שאין רצוני להכניס ראשי בדבר ערוה החמורה אי ליכא דממטי להו שיבא מכשורא ואי דרו דורא דלינא ואמינא מה דקאמינ' דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד והנה מצאתי בין הגב"ע אגרת קטן שחתום עליו בעל האשה אשר הכין לו לשלוח לדוד זוגתו וא' מעיד שיש לו סימנים בכתב שהוא כת"י בעל האשה והיה סעד גדול בהיתר הנ"ל אך לא ראיתי בכל הגב"ע שנזכר דבר ממציאת האיגרת אם נמצא בבגדיו או על הארץ סמוך לו ואמנם אף בנמצא בבגדיו יש מקום לדבר בזה כיון דחיישינן לשאלת הבגד י"ל שלא הקפיד ליקח האיגרת הלז משם כיון שאינו דבר שהיא צריך אליו ואפי' נמצא בבגדיו כתב שמקפיד עליו פקפקתי בזה די"ל דע"י שאלת הבגד שכחו כמו דחיישינן בגט שהשאיל הארנקי ושכח אע"ג דמסתמא השליח מקפיד על הגט והארכתי בתשובה אך כבר כתבתי מה שנלע"ד שיש בו די בהיתר זה ולכן לא חזרתי לחקור על דברי האגרת הזאת: שאלה קלז שאלה אשה אחת ישבה עגונה ימים רבים לפי שבעלה מחמת איזה סיבה ירא לנפשו וילך לו אל ארץ אחרת ונתגלגל הדבר עד שירד למצרים ומשם הלך לעיר באנגאל"א אשר במדינת הודו ומשם באו כתבים שהאיש ההוא נפטר שמה כאשר באו הדברים ברוב ענין בגב"ע ונדרשתי מכבוד מחו' הרב הגדול החסיד המפורסים מהור"ר מרדכי ני' מק"ק קרעמניץ לחוות דעי בזה: תשובה לענ"ד דבר זה א"צ לפנים דאתתא שריא דלמ' ניחוש לה אי משום שלא ידענו שזה היה בעל האשה רק מה שהגיד הוא בעצמו הלכ' רווחת בישראל דבהכי סגי כמבואר בשו"ת הרא"ש בעובדא דההוא תלמיד שהי' שמו ר' אשר שהלך לטוליט' שאף שהי' מפי עצמו שרי ומייתי ראיה מעובדא דסוף יבמות ביוחנן בן יהונתן כו' וכ"כ בשו"ת מהרי"ק דאף בפעם אחד סגי ובתשוב' א' כתבתי מה שהוצרך להביא ראיה מהך דיוחנן ולא הביא ממתני' דמעשה בצלמון באחד שאמר אני פב"פ משום דעובד' דהרא"ש שאותו תלמיד אמר כן בהיותו ברי' ואין ראיה כ"כ מעובד' דצלמון שהי' אמירתו בשעת מיתתו ונתכוון להתיר אשתו וי"ל דדוק' בכה"ג ל"ח לשקר' משא"כ אם בעודו ברי' אמר כן שיש לחוש שמחמת איזה סיבה שינה שמו במתכוין וכמ"ש הרא"ש בגיטין בההיא דיוסף וקורין לו יוחנן שיש שמשנין שמותיהן במתכוון מפני בע"ח או מרדין ולכך הוצרך להביא מהא דיוחנן בן יהונתן שהיתה אמירתו דרך ארעי בעודו ברי' אולם ואפ"ה לא חיישינן לשינוי ושם הארכתי בטעמא דמלתא דלגבי התרת האשה סמכינן על אמירת עצמו וגבי חליצה ויבום חיישינן והרשד"ם בתשובה הביאו בב"ש בק"ע סי' שנ"ד הרגיש בקושיא זו ולא כתב מה שתירץ ואני ישבתי על נכון בס"ד ועכ"פ לדינ' אין חילוק דסומכין ע"פ עצמו ומכ"ש בנ"ד דנראה דגם האי חששא שמא משנה שמו במתכוין מחמת מרדין או בע"ח ליתא דהא עכ"פ נתברר להעד הנ"ל מתוך דברי האיש שהוא מילידי מדינה זו ופשיט' שאם היה אחר ממדינה זו שהי' מגלה לו שמו האמיתי ואין מקום לחוש כלל שהי' ירא לגלות שמו כי נפל עליו פחד שיתוודע הדבר ויביאו אותו ממצרים עד הנה ומה שאמר שקר' עצמו בדרך שם יעקב לבד אף שהי' שמו כאן יעקב הירש פשיט' שאין לחוש לזה דאפי' לא היה נודע כן מפי עצמו שבדרך תפס לו שם הראשון לבד היינו תולין מעצמינו בכך כיון שדרך העולם כן על הרוב וכבר כתב הר"ן בתשו' אפי' בשינוי השם שכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שנמצא ריעותא מחמת איזה סימן והוא עשוי להשתנות תולין בכך ע"ש ומכ"ש בזה שזה מעיד ששמע כן מפי האיש הלז ששמו במקומו יעקב הירש אלא שהוא קורא עצמו בדרך יעקב לבד אין כאן חשש כלל ולפי שהדברים פשוטים לענ"ד קצרתי: ומעתה אחרי שהדבר מבורר לנו שהאיש שנתלוה עם מוה' יחיאל מיכל הנ"ל ממצרים לבנגאל"ה הוא בעלה של אשה זו והרי במכתב ששלחו מתם שזה ר' יעקב שנתלוה עם הנ"ל מת שמה אין לך עדות גדולה מזו אפס מקום כלל להסתפק באחר ובתשובה אחת הארכתי בהא דפליגי אי חיישינן לתרי יצחק שלדעת הרמב"ן והרשב"א והנ"י דוקא היכא שעדים מעידים שיצחק זה יצא מקורטבא כו' וידוע שאין שם אחר שדירתו קבועה בהא לא חיישינן דלמא גם יצחק אחר מעלמא אתי לכאן דכאן נמצא וכאן הי' כו' ע"ש ובנ"ד פלטינן מהאי חששא שהרי נתבאר מפי ר' יחיאל שהאיש הזה שהי' בעל האשה ממדינות פולין הוא שיצא עמו ומעולם לא נתלוה אחר עמו שהי' שמו יעקב ומשם כתבו בבירור שיעקב זה שמת הוא האיש שנתלוה עם ר' יחיאל וגם פשיטא שאין לחוש בזה אפי' למי שחוכך לחוש לתרי שווירי עיין בק"ע למהרח"ש דפשיטא שאין לחוש בזה לעיר קרעמניץ אחרת שאע"פ שידוע שיש קרעמניץ אחרת בארץ הגר ואולי איכא מתוותא אחריני במדינות אחרות ששמם כך מ"מ אין כאן חשש כלל שמבואר מתוך הגדת האיש שהוא העיר הקרובה לק"ק בראד וק"ק ראדוויל וגם משאר סימנים ניכרים דברי אמת שהוא מעיר קרעמניץ הקרובה אלינו בלי ספק כלל וגם הלכה רווחת דמקילין במיתה טפי מגט דאפי' מאן דחייש בגט לשני שווירי במיתה לא חיישינן ואפי' חיפוש א"צ וכמ"ש בתשובה א' באורך וא"כ מכ"ש דלא חיישינן שמא נמצא עיירות כאלו הקרובים זה לזה בעולם שיהיה שמם כך ומכ"ש שאין לחוש שמא זה זמן רב שהלך לערי הודו איש ששמו כך ונתלוה עמו איש ששמו יעקב דפשיטא דלא חיישינן דאתרמי שמא כשמ' כו' ומכ"ש שהדבר מבואר בעדות שהעיד ר' אברהם גריבלי שהוא ראה לר' יעקב הנזכר עם ר' יחיאל מיכל הנ"ל בעיר באנגל"אור"א הניחו שם והלך לעיר מוכ"א ובהיותו שם באו יהודים מבאנגל"ה ואמרו לו שר' יעקב הנזכר מת והלך לב"ע וכה העיד שידע בבירור שאין להסתפק כי המגידים לו ידעו ששאלתו על ר' יעקב הנ"ל היתה ועליו השיבוהו והוא ר' יעקב שהי' עם ר' יחיאל מיכל הנזכר ע"כ דברי העדים א"כ אין לך עדות ברורה יותר מזה שהרי הר"א הנ"ל הוא מכירו ומוה' יחיאל מיכל הנ"ל וידעו פנים אל פנים כמבואר בעדות מוה' יחיאל מיכל שהוא בעצמו שמע גוף העדו' כשהעיד מהר"א לפני חכמי הנ"ל במעמד הנזכר ומעתה גם מה שהיה מקום להטיל ספק בעדות שאע"פ שהעדיות נתקיימו בחותמיה' מ"מ המכתב שבא מבנגאל"ה לבבל מי יודע אם היה מקוים וקצת פוסקים מחמירין להצריך קיום בעדות הבא בכתב אך ע"פ עדות מהר"א נתפשט גם הקמט הזה שהרי זה מעיד ששמע בעצמו מפי יהודים שבאו מבאנגל"ה שמת ר' יעקב וביחן דבריו שברור לו בלי ספק שעל זה שהי' עם ר' יחיאל השיבו לו כך ועדות זו נתקיימה והדבר ברור באין ספק דאתתא