בית אפרים אבן העזר חלק ד נה

נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם ואין לדמות דינים אלו לאם נמצא פירות סמוך לכלי עכ"ל. ואמנם כבר כתבתי בתשובה שמבואר מתשובת האחרונים דלא חשו לה והבאתי שם שו"ת מ"ב סי' מ"ד ושו"ת כנ"ס סי' נ' וכן מבואר משו"ת צ"צ שהבאתי לעיל ולכאורה הי' אפשר לומר דגם הב"ש מודה בנ"ד דלכאורה מ"ש הב"ש דאין לדמות לנמצא פירות סמוך לכלי י"ל דס"ל לחלק דהתם יש קצת הוכחה שהפירות נפלו מן הכלי כמבואר שם משא"כ בארנקי אין הוכחה אחרת שזו הארנקי הי' ביד ההרוג הסמוך לו ולפ"ז י"ל דהדבר ברור בהך דינא דכלי ולפניו פירות אם הדבר ידוע שראובן אבד כלי שהיו בתוכו זיתים ועתה נמצא כלי זו שהוכרה ע"י סימנים ולפני' זיתים שאין ספק דלא אמרינן שאדם אחר עבר כאן ואבד פירות הללו המונחים כאן והפירות שהיו בתוך הכלי נאבדו קודם או אח"כ ובודאי אמרינן שהפירות המונחים כאן הן הן הפירות שהיו מתחלה בתוך הכלי ועדיף טפי ממקצת פירות בתוך הכלי או הוכחה אחרת ולפ"ז הדבר ברור שאם ראינו אדם אחד לבוש בגדים אלו ונאבד מאתנו האדם בבגדים אלו ושוב נמצא אדם ואצלו הבגדים שאין מכירין אותם שהמה הבגדים שהיה האדם שראינו לבוש בהם פשיטא דאמרינן שזה האדם הנמצא הוא האדם שהיה מעוטף בבגדי' אלו והופשטו מעליו והונחו סמוך לו ולא חיישינן שמא אחרינא הוא שאינו בעל הבגדים שהוא בא לכאן והופשטו בגדיו והוטל כאן אצל בגדים של האיש שראינוהו לבוש ועדיף טפי מאבידת פירות בכלי שאפשר שאחר אבד כאן פירות בלא כלי משא"כ בזה דודאי לא מסתבר שבא לכאן גברא שליח ערטילאי ונפל שדוד במקום הזה ואתה צ"ל שבא אחר לכאן והופשטו הבגדים ממנו במקום הזה ונטלו מכאן ובגדים של אדם הזה שראינוהו היו מונחים כאן מקדם או אח"כ הדבר ברור שאין חוששין לזה כלל וממילא אם הם כלים דלא מושלי ואנו יודעים שכלים האלו של בעל האשה הם מסתבר' שאין לחוש לתלותם באחר כלל וע"כ לא קאמר הב"ש אלא במצא ארנקי סמוך לו דאז י"ל דזה הארנקי נאבד כאן מיד בעליו החי ואח"כ בא איש אחר לכאן ומת או נהרג וגם זה צ"ע כיון דקי"ל דלנפילה לא חיישינן דאל"כ בפשיטות היה לנו לחוש אף בכלים דלא מושלי וא"כ ע"כ שבעל הארנקי הוא אשר ישנו פה סמוך להארנקי: שוב ראיתי שדברי הב"ש הנאמרים פה כבר כתבם הוא ז"ל בעצמו בתשוב' הנדפסת בשו"ת חינוך בית יהודא סי' קל"א כ' וז"ל כי כל הסימנים הנאמרים בש"ס ופוסקים איירי כשנמצא הרוג והוא לבוש בבגדים כו' אבל בעובד' דידן דמצאו ערום כאשר יצא מבטן אמו ומצאו בגדים ג"כ אע"פ שמצאו קרוב להרוג מ"מ מאן יימר להתיר בכה"ג דהא בודאי לכ"ע אם מצאו בגדיו לבד ולא שום הרוג אטו מתירין אשת בעל של בגדים אלו אף אם הם בגדים דלא מושלי וכן בכה"ג שמא היו הבגדים מונחים במקום הזה מאז ומקדם וזה נהרג במקום שהיו הבגדים מונחים שם ובזה לא דק גם החכם שהתיר מחמת האוכף שקורין זאטל עכ"ל ור"ל שהגאון מוה' אברהם ברודא שם בתשובה שלפני זה כתב להתיר מחמת הכרת האוכף דאף דאיתרע חזקתי' דאוכף לא שאילו שהרי העד העיד ששאל את האוכף מאיש אחר מ"מ אין לחוש לשאלה דאיך ניחוש דעבר אדרבנן שאין השואל רשאי להשאיל כו' (ובאמת צ"ע דמלשון השאלה שם משמע שהאוכף לא הי' אצלו ומשמע שם שנמצא אצל הרוצח עם הסוס ורסן גם צ"ע דמשמע בח"מ סי' ע"ב דבכלי' דלא מושלי אף אי אתרמי דהשאיל לא איתרע חזקתי' ויש לחלק דבזה יש לומר כשם שהשאילו לו כך השאיל לאחרי' אי לאו משום דאין השואל כו' ואמנם לפי מה שיש מפרשים הך דאוכפא לא שאילי ר"ל שאין שכיח שיהא שואל אוכף מחבירו ולאו על המשאיל קאי כ"א על השואל פשיטא שיש לומר דאף שזה שאל לעצמו מחמת צורך גדול שהי' לו לא חייש לפסיד' דחמרי' מ"מ לא שכיח שאחרים ישאלו ממנו ומ"מ י"ל דעדיפ' קאמר דהא אין השואל כו') עכ"ל וע"ז השיב הב"ש דליתא כיון שלא נמצא רק קרוב לו ותשוב' זו כתב הב"ש על עובד' שאירע בשנת תנ"ד שהמדפיס המהדור' בתרא הוסיף דברים אלו בב"ש ע"פ דבריו הנ"ל בתשוב' ועכ"פ מבואר דגם בבגדים ס"ל להחמיר בקרוב לו. ובאמת מה שהביא ראיה מנמצא בגדים בלי הרוג פשיטא דלאו ראיה הוא כלל כמבואר למעיין והנה מ"ש הב"ש שאין לדמות למצא כלי ולפניו פירות דשם י"ל דהפירות של אחר שהרי אין אנו מוציאין הפירות מחזקתן עי"ז כיון שלא הוחזקו לנו מעולם שהי' לשום אדם מציאות הכלי מחזיק לנו שהפירות יהיו של בעל הכלי מחמת קורבה משא"כ בכיס אצל ההרוג שאם תרצה להחזיק ע"י מציאת הכיס שזהו האיש ההרוג הרי אתה מוציא מחזקת חי וחזקת א"א ואין קורב' מוציא מחזקו' אלו דהא אפי' רוב אינו מוציא מחזקו' אלו כדקי"ל במשאל"ס כ"ש קורבא ובתשו' א' הארכתי בענין קורב' אם מועיל להתיר ואמנם נר' דבזה שעכ"פ ע"י הכלי' דלא מושלי הנמצאים פה מתברר שאדם זה בעל האשה הי' במקום הזה שהרי אין אנו חוששין שמסר כליו לאחר ואיך נאמר שהיו מונחים פה מאז ומקדם אם לא באמצעות האיש הזה ואם נאמר שפשטם כאן והלך לו. זה כ"ש טפי ממה דלא אמרינן לא מושלי שאיך יאבד את שלו לדעת וע"כ שחוששין שמא היה כאן ובע"כ הופשטו ממנו והוא אזל לעלמא. בכה"ג ודאי אזל לי' חשש דאורייתא ועדיף טפי ממ"ש בשם המבי"ט ז"ל ומדאורייתא ודאי דאזלינן בתר קורב ואמרינן שזה ההרוג הוא בעל הבגדים הללו וא"כ אף להב"ש אין מקום להחמיר רק מדרבנן וכמו משאל"ס אע"ג דרוב' נמלטים ולפ"ז י"ל דאף להב"ש אין להחמיר בכה"ג רק בנמצא בדרך שהשיירות מצויות שם משא"כ במקום שאין רגל אדם מצוי וזה ע"כ היה שם גם הב"ש מודה דאין לחוש ועיין בשו"ת ח"צ סי' קל"ד שהבאתי לעיל ושם הביא דברי הרא"ש דבעגונה יש להקל טפי דבגט יוכל לכתוב אחר משא"כ במיתה דאיכא עגונה נראה שגם הב"ש יודה להקל בזה: ובתשובה אחרת כתבתי שגם בעל קצה"ח בח"מ סי' רס"ב הביא דברי הב"ש אלו וכתב לא ידענא מאי פשיטותא כו' והביא ראיה מאבני מרקוליס והארכתי בזה גם בארתי הך דגברא חרוכה ופסתא דידא דשדי' כו' ושם הבאתי שהגאון מהר"ל אבד"ק קראקא נכדו של הב"ח וחרגו של הט"ז כתב להתיר בזה והביא מהך דכלי ולפניו פירות והט"ז הסכים ע"ז וכתב יפה כיון להלכ' בני חורגי כו' ואין פנאי מסכים להעתיק מ"ש שם וכיון דעכ"פ גם הב"ש אין מחמיר מדאורייתא ומכ"ש במקום שאין השיירות מצויות י"ל דמודה להתיר והרבה גדולים לא חשו לחומרא זו ואין מחלקים בין נמצא עליו ממש או אצלו וגם בנ"ד איכא עוד חדא למעליות' בגב"ע שנשלח לי מקרוב שנמצא ברגלי ההרוג פוזמקאות קטנים שקורין קאפציס והאשה אמרה לאיש אחד שיש לה בית יד שקורין האנטשקע וואס ער האט בעצמו גארביט וגם הקאפציס שעל רגליו הם מעשי ידיו די איגני ארביט של ההאנטשיקע אונ אזו איין פאל וויא דיא האנטשיקע ולקח האיש הנ"ל הבית יד והניח אצל הקאפציס הנ"ל לדמות אותם איז גוועזין פינקט אזו איין פאל אונ אזו איין ארביט עכ"ד העד. והנה אם היה הכרה בפוזמקאות אלו בט"ע אפי' תימא דבפוזמקאות כאלו חיישינן לשאלה מ"מ פשיטא שאין לחוש לשאלה דיחיד כזאת שזה שאל לזה פוזמקאות אלו והובא למקום הזה שפשטו מבעל האשה את האופינטשי ושאר מטלטלין ונהרג שם ואמנם מלשון העד נראה שלא היה היכר בט"ע רק ע"י הדימוי וכבר הארכתי בתשוב' אחת הרבה בענין זה אם יש להתיר בענין עגונה מחמת הדימוי והבאתי שם דברי הפוסקים בהא דמדמין בשטרות וגם בספרי בית אפרים סי' ל"ו ס"ק כתבתי מזה והבאתיו שם מדברי הח"צ בתשובה ונראה דבכה"ג דהכא שיש לפנינו בלא"ה הוכחות רבות מחמת קורב' דמוכח מבגדים אלו שהם בודאי לבושי בעל האשה שיש לצרף מציאת הפוזמקאות הנ"ל שהי' ההרוג לבוש בהם להוציא מידי ספיקו של הב"ש ואין לפקפק בדבר דשמא נסעו יחד בעל האשה ועוד אחד והשאיל בעל האשה לזה את פוזמקאות שלו וזה נהרג ובעל האשה פשטו בגדיו וניצול נראה דאין לחוש לזה כיון שזה ראינוהו נוסע עם הערל יחידי בדרך הזה קרוב למקום מציאת ההרוג וא"כ נצטרך לומר דלמא גם אחר מעלמא אתא ונתחבר עמו או שזה לא נסע לביתו בעת ההיא ומצא איש א' שנתלוה עמו וחזר למקום ההוא עם האיש האחר וזה נהרג והוא נשאר חי ונמלט פשיטא דלא חיישינן להא ובפרט שבכל הסביבות לא נשמע שח"ו נהרג שום יהודי ולשמא