בית אפרים אבן העזר חלק ד נד

ואינו אומר למי נתן משא"כ כאן אם נימא דהוה כאומר זה האופינטשי הוא שאולה ואינו אומר ממי הוא שאולה מ"מ אין כאן היתר דנהי שלא השאיל' לאחר מ"מ שמא החזיר' האיש ששאל ממנו וזהו שהלך בדרך הזה ונהרג אך לענ"ד ז"א דאע"ג דפלגינן דבורי' היינו לומ' שע"ז שמעיד לטובת עצמו אין תורת עדות עליו אבל מ"מ אין הענין משתנה ובתשו' א' הארכתי בענין זה ונלענ"ד כיון דבלא"ה הרבה גדולים שדעתם דלא חיישינן לשאלה בכל גווני אלא בכדי לחזק מוסדות ההיתר מצרפינן שפיר הך מלתא דאין השואל רשאי להשאיל וכמש"ל ג"כ בשם הצ"צ וכ"כ בשו"ת חינוך ב"י בשם הגאון מוה' אברהם ברודא וכן הביאו בשו"ת מדברי הב"י בתשובותיו שכ"כ על עובדא דמהר"ם בתשובת מיימוני בעכו"ם שהיה מוליך י' ליטרין כו' ע"ש ובפרט שניכרין דברי אמת וסופו הוכיח שאמר שנותן במתנה פשיטא דבכה"ג אין להחמיר משום דאחזוקי דבור' חששא בעלמא הוא ואין לנו לחוש לחומר' כזאת לענין חשש חיישינן לשאלה שהרבה מקילין בפשיטות ומכ"ש בזה שאין להחמיר בפרט במקום עיגון גדול: ועוד יש לצרף לזה מה שנזכר בגב"ע שנמצא אצל ההרוג טלית של מצוה דכה"ג כתב מהרי"ט דלא חיישינן לשאלה ואף בטלית גדול ששואלין אותו לפעמים משום דניחא לאינש כו' היינו שיתפלל בו במקומו אבל אין דרך להשאיל לחבירו לצאת בו לדרך והרי אמרו בנמצא בו כלאים שא"צ לפושטו דגדול כבוד הבריות דגנאי הוא לישב בלא טלית וגם שהעיד מהר"י שראה אצלו לעמפליך קטנים משולשים על חוט שהכין לעצמו להדליק בהם נרות חנוכה ואותם נמצאו אצל ההרוג והוא הכירם בט"ע ואף שבמקום אחר פלפלתי בענין כלים שלא שבעתן העין אי מהני ט"ע מ"מ בזה שאינו רגיל ומצוי כזה והיה דבר מחודש אצלו מסתבר דמהני ט"ע וגם מצד הענין עצמו דלא שכיח כזה הוי סימן גם נזכר בגב"ע ששמש החבורה שמצא ההרוג מצא סמוך לו מיצל שהיה מלוכלך בשמן על הפיקס ועל הווערך ובחיי בעל האשה ראה המיצל שלו שהי' כן וגם כתוב שם שמצא הטלית ושטריימל ושני זוג תפילין אלא שלא נזכר בגב"ע שהכירו אותם בט"ע שהם של בעל האשה רק בגב"ע שנשלח לידי מקרוב נכתב בתוכו שהוכר הטלית בט"ע שהוא בודאי של בעל האשה וכתב כתבתי שכתבו דטלית לא מישלי אינשי ומכ"ש בצירוף שאר דברים שהוכרו שאין לחוש שהשאיל הכל וכבר כתבו דלשאלת כל בגדיו לא חיישינן ואף שהם נתנו הטעם משום דלא שביק נפשי' ערטילאי מ"מ בזה נמי כמעט כל הבגדים שלו הוכרו וגם יש מי שכתב דלשאלת כמה כלים לא חיישינן (עיין בשו"ת שאגת ארי' וקול שחל שכ"כ וכתב זכר לדבר מהא דאמרינן בגיטין פרק הזורק תרי ותלת מקומות לא מישלי אינשי וע"ש שכתב ג"כ על דברי הב"ח שחשש לחליפין וכבר האריכו האחרונים ולענ"ד דכל כה"ג דנ"ד שכל איש מבין יודע שענין רחוק הוא אין לחוש וכמו דחזינן שהכריעו בש"ס גבי כיס וארנקי דלא מישלי משום דמנחשי ומזייפי כמו כן כל מה שהענין רחוק מאוד אין לתלות בו להחמיר. ובתשוב' כתבתי ג"כ בענין זה וקצרתי כאן וגם בשו"ת הגאון בעל מג"ש בכת"י מצאתי שכתב בשם החכם מוה' בנימין יצ"ו אב"ד דק"ק פוזנן דקבלה בידו מפי סופרים או ספרים דבשנים או ג' בגדים לא חיישינן לשאלה ועיין בשו"ת גאונים בתראי סי' כ"א) וגם נראה דכיון דאיכא עכ"פ ב' כלים דמישלי. יש להקל אף לפי מ"ש בשם הב"י דלמ"ד סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מישלי דב' כלים הו"ל כשני סימנים אמצעים שיש פוסקים דס"ל דה"ל כסימן מובהק וכיון דהב"י מדמי חשש שאלה לסימנים יש לדמותם גם לענין זה וכבר הארכתי בכמה תשובות בענינים אלו וכתבתי שהנ"ב הקשה על שיטה זו דא"כ מאי קדחי בש"ס בעידי אוכף שהרי אם תאמר סימנים דרבנן לא מהני עידי אוכף דאיכא חשש שאלה וכתבתי ליישב בכמה גווני מעתה ראיתי שיש ליישב בפשיטות דהש"ס קאמר לא שאילי אינשי אוכפ' דמסקב לחמרי' ובטבעת וארנקי אמרינן משום דמזייפי ומשום דמנחשי ופשיטא שאין לומר בענין זה זו דומה לזו דודאי איכא דלא שכיח כלל ויש שהוא ג"כ לא שכיח אבל מ"מ אינו רחוק כ"כ ולפי"ז י"ל דאע"ג דכלים דלא מישלי כגון כיס וארנקי חיישינן בהו אי נימא סימנים דרבנן משום דמאי דאמרינן דלא מישלי אינו רק משום בעלמא דלמא מזייפי או דמנחשי ומ"מ זמנין דמתרמי ומשאיל וכמו סימנים דאע"ג דלא שכיח כולי האי סימנים כסימנים מ"מ זמנין דמתרמי ולכך הוי סימנים דרבנן לענין אבידה דמדאוריית' בסימנים אמצעים חיישינן דמתרמי משא"כ בשאלת אוכף שהוא מאומד הדעת שאינו משאיל אותו משום דמסקב לחמריה והוא מלתא דלא שכיח כלל שישאיל משום הפסד חמורו זה הו"ל כמו סימנים מובהקים דמהני מדאורייתא כיון שלא שכיח כלל שיהיה כיוצא בו וה"נ שאלת אוכף דלא שכיח כלל לא חיישינן לשאלה לכ"ע אף למ"ד סימנין דרבנן כנלע"ד: ויצא לנו מזה היכא שאומדן דעת הוא דשאלת כלים כי הני לא שכיחי כלל אין לנו לחוש אף אם סימנים דרבנן ועיין בח"מ סימן ע"ב לענין כלים העשוים להשאיל ולהשכיר דלדעת הרמב"ם סתם כלים אינם עשוים להשאיל מלבד כלים שתחלת עשייתן לכך ולהרי"ף ור"ת כל כלי שמקפידין עליו מפני חשיבותו או שמתקלקל הוא דבר שאין עשוי להשאיל ושאר כלים דרכן להשאיל והוא שיהי' בעל החפץ רגיל כו' ע"ש דבאומד הדעת תליא מלתא ולכן הוציאו האחרונים מסברתם כמה כלים שלא ניחוש בהם לשאלה וכגוונא דנ"ד שזה השאיל לו מחמלתו עליו האופינטשי להיות לו כסות בקרה והבטיחו שיביאנה אתו עמו בשובו בחזרה אין ספק שרחוק מאד לומר שהשאילה לאחר או דאתרמי ליה אורחא לילך בדרך למרחוק והניח המעמד שלו ומסרה לאיש זה להחזירה להמשאיל וכבר כתבתי לעיל דגם בדרך שליחות אסור לשואל למסרה ליד אחר וגם הטלית טערקיש עם עטרה כסף בלאשקי לפי מה שנראה מהענין שהיה איש עני אין ספק שהיה יקר אצלו מאד וקרי ליה מאני מכבדותי' ולא היה משאילו לאחר שיצא עמו לדרך והוא ישאר ערום ממצוה זו וכיון דהוא לא שכיח כלל שוב הו"ל כאוכפ' דלא חיישינן לשאלה אף אם נימא סימנים דרבנן. סוף דבר נלענ"ד שאין להחמיר בענין זה מצד חשש שאלה ואפי' המחמירים בחשש שאלה מודים בנ"ד שאין לחוש וכמ"ש וכבר האריכו בזה כמה אחרונים בתשובות אם יש מקום לחוש לגניבה ואבידה ומכירה והעלו דלא חיישינן בכה"ג וגם אני כתבתי בענין זה הרבה ומכש"כ בזה שמבואר בגב"ע שידוע שאיש הזה היה שם בדרך הזה שנמצא ההרוג ואעפ"י שמ"ש בשם המבי"ט דבכה"ג שנודע שזה הלך בדרך הזה אזל ליה חששא דאורייתא נראה דלא שייך בנ"ד שנמצא בבקעה שאין דרך מפולש לרבים לעבור דרך שם וע"כ שזה הובא לשם שלא מרצונו ונהרג א"כ י"ל דשמא אחר הוא שהובא לשם ומ"ש בשו"ת ח"צ סי' קל"ד להמציא קולא בענין זה מחמת שאין שיירות מצויות באותו מקום הוא תמוה כמ"ש במקום אחר מ"מ כיון שנמצא ההרוג סמוך לאותו כפר שראוהו שמה בעת נסיעתו שהוא רק כמו רבע פרסה ממקום ההוא ונתלוה עם העכו"ם בדרך יחידי טפי יש לתלות דהיינו ההוא דעל ונכנס בסכנה ונתחייב בנפשו וכמ"ש בע"א אין מתלוין עם העכו"ם כו' וסימנים מוכיחין ואין לנו לתלות באחר ששאל ממנו כלים אלו ובא לשם ונהרג וכבר האריך בענין זה הגאון מהר"א אלפנדרי ז"ל בסדר אליהו רבא וזוטא בדף כ"ז ע"ב והביא שם דברי מהרי"ו בתשובה סי' ע"ט שיש להתיר כיון שנמצא חלל באותו דרך שהיה אותו היהודי הולך בודאי ומטעם צירוף הוכחות ושם לא היה סימנים טובים כו' וכן הביא מתשובת מהראנ"ח ומהרש"ך וכמה תשובות ועיין בשו"ת אור נעלם נדפס תשובת הגאון בעל פ"י ז"ל וע"ש בפירוש שו"ת מהרי"ו וכתבתי מזה בתשובה אחרת ואחר אחרון אני בא וזו הלכה העלה הגאון מופת דורנו בשו"ת נ"ב סוף סימן ל"ז וז"ל ולכן נלענ"ד שמי שעזב אשתו עגונה והלך למה"י כו' אבל במי שישב עם אשתו והלך לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר שעכ"פ איתרע חזקת א"א שתיכף נולד לנו ספק מיתה על האיש הזה ודאי יש להקל בכלים דלא מושלי וביחוד שכאן נמצאו דברים רבים במספרם כו' עכ"ל וק"ו הדברים בנ"ד שידוע שזה הלך לשוב אל ביתו וכבר היה סמוך לעירו ונתלוה עם עכו"ם בדרך ההוא שאצל המקום שנמצא ההרוג שם והוכרו כמה כלים דלא מושלי שיש לדון להקל בזה בלי פקפוק: אמנם מה שעומד לנגדנו בענין זה הוא מה שמבואר מהגב"ע שהאופינטשי לא היה לבוש בו ההרוג בעת מציאותו רק סמוך לההרוג היתה מונחת ובזה כתב הב"ש ס"ק ס"ט דאם