בית אפרים אבן העזר חלק ד מח

ויום א' רק מאן דמצריך שלש חדשים היינו לו לחומרא וקצת משמע כן מדברי הירושלמי והמדרש רבה דקאמר התם דהא דסומכס לא סוף דבר ג"ח אלא רובו של ראשון כו'. אך לפענ"ד יש לתמוה דלפ"ז מאי פריך ותמתין משהו ותנשא ולכי מלו ג' ירחי נבדקה דמאי תועלת יש בבדיקה זו דהא שפיר יש היכר גם אם הוא בר בתרא וא"ל דמאי דפריך לכי מלו תלתא ירחי נבדקה היינו שיעור ג"ח שהוא ב"ח ויום א' כדפרשינן לישנא דקרא ויהי כמשלש חדשים וע"י בדיקה אנו יכולין להכיר בזמן ההוא והא דמצרכינן ג"ח היינו בלא בדיקה ז"א דמשמע התם דתלתא ירחי ממש קאמר ועוד דא"כ מאי משני אין בודקין את הנשואות אכתי קשה ותמתין ב"ח ומשהו ונבדקה ואח"כ תנשא וע"כ דלהב"ח אין לסמוך על הבדיקה דלחומרא לא סמכינן על הבדיקה כל שהוא תוך ג"ח וע"כ דקושית הש"ס ונבדקה במלואת ג"ח ממש וא"כ אכתי תיקשי דילמא בר בתרא הוא ואין ראיה מהיכר הוולד דבב"ח ויום א' נמי שפיר יכול ל להיות ניכר. וכדי ליישב דברי הב"ח צ"ל דקושית הש"ס למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וא"כ אין חשש שתלד לט' מן הראשון דבכה"ג ע"כ לאו בר ט' מבתרא הוא כיון שהמתינה משהו וע"כ שאין חשש בזה רק דילמא אשתהי מלהתעבר ובר ז' לבתרא הוא וכן יש חשש דילמא תלד בששה ומחצה וכיוצא ואז יש ג"כ ס' דלמא בר ז' לבתרא הוא וכיון דאין כאן מקום ס' רק אי בר ט' לקמא או בר ז' לבתרא ע"ז שפיר יש הבחנה ע"י בדיקה דאם יהיה ניכר אע"ג דאפשר שגם הוא מבתרא יהיה ניכר מחמת שעברו עליו ב"ח וי"א מ"מ אין כאן ספק דתלינן בקמא דרוב' לט' ילדן שהרי אין כאן ריעותא נגדו ואם לא יהיה ניכר דאז שפיר נופל הס' מחמת דרוב עוברה ניכר לשליש ימיה וסותר לרוב דלט' ילדן בכה"ג אמרינן דודאי בר בתרא הוא דכיון דבדקינן לה ולא מינכר ודאי היא דלאו מקמא הוא דבדיקה בחינה מעלייתא הוא: אך בעיקר דברי הב"ח שכתב דמדינא סגי בב"ח ויום אחד לא משמע הכי מדברי הפוסקים אלא משמע מדבריהם דג"ח של ימים בעינן מדינא ומ"ד דס"ל רובו של ראשון כו' פליג אדסומכוס ולא קי"ל כוותיה ואע"ג דרש"י בחומש פ' וישב פירש ארי דויהי כמשלש חדשים רוב של ראשון כו' והרא"ם שם כתב דהתם לא כתיב וימלאו ימיה ללדת רק ויהי בעת לדתה והיינו שנולדו לז' ולכך קאמר רובו של ראשון אחרים השיגו עליו ועיין בנזה"ק דף () מ"ש בזה גם מ"ש הב"ח דב"ח ויום א' סגי וברא"מ שם מבואר דדוקא רובו של ראשון משום דחדשה גרם אך דבאמת דעת קצת פוסקים דשפירא גרם וכמבואר באה"ע סי' ד' ויש לפלפל בזה הרבה ולקצר אני צריך ועיין בדרישה סי' קס"ג שכתב נראה דדוקא קאמר לסוף ב"ח דאלו לסוף חדש אחד וילדה לסוף ט' הוי תלינן ודאי בראשון דאילו לשני לא הוי חי דבן ח' חדשים הוא ולא הוי אמרינן בן שני הוא ובן ז' ראוי להיות אלא דאשתהי ואי ילדה בן ח' הוי אמרינן דודאי בן שני הוא מה"ט גופא עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד שהוא נגד הש"ס דפריך ותמתין חודש א' ומשני דאיכא למימר דבתרא היא והיתה שוהה חדש א' מלהתעבר כו' ומבואר שם דספק גמור הוי ע"ש: ודאתאן עלה לענין הכרת העובר דכתיבנא דאפשר שיש הכרה במראית העין אלא דלא הוי רק רובא דמינכר משא"כ ע"י בדיקה בדדים הוי הבחנה גמורה לידע אם היא מעוברת או לאו וכן העלה מכ"ת ג"כ בפוסקים לא נמצא דבר מזה ואין לנו הכרח רק מחמת דאמרינן רוב עוברה ניכר כו' והתם פריך ותמתין ולבדקה ול"א דחיישינן שיבא לידי ספק ע"י המיעוט וכמש"ל וגם דמשמע מדקאמר וזו שלא הוכר עוברה י"ל שדוחק לפרש דע"י בדיקה קאמר וכמ"ש בק"א: אך דמ"מ יש פתחון פה לומר כמ"ש בקונטרסי דאף אי מהני הכרה למראית העין מ"מ אין הכרח שעברו עליו ג"ח דאפשר דלפעמים אף בחד ירחא או בתרי ירחא מינכר למראית עין וא"ש הא דקאמר רוב עוברה ניכר לשליש ימיה משום דעכ"פ בהגיע ג"ח ניכר הוא על הרוב למראית העין ואפ"ה פריך התם ותמתין משהו כו' ונבדקה משום דשם א"א לסמוך על מראית העין דאף אם יהיה ניכר למראית העין לג"ח אין ראיה דלאו בר בתרא הוא דדילמ' בר בתרא הוא וניכר לב' ומחצה במראית העין ו ולכך פריך ונבדקה בדדיה כדרך נשים דע"י בדיקה זו יש להבחין שכבר היא מעוברת ג"ח דבפחות מזה אין הוולד ניכר בבדיקה זו וכן להיפוך אם עברו עלי' ג"ח בודאי ניכר היטב ומשני אין בודקין כו' ועכ"פ לענין שנדע ע"י הכרה במראית העין שכלו לו חדשיו אין זה מועיל כיון דלפעמים הוא ניכר קודם ג"ח: ונפלאתי על מ"ש מכ"ת דעכ"פ יש הוכחה דמועיל הכרה במראית העין דאטו מי קאמינא דאין הכרה מועיל והלא הוא דבר הנראה בחוש להכיר שהוא כריסה בין שיניה רק שאעפ"כ א"א לידע הזמן המוגבל שהוא ניכר בו שלפעמים הוא ניכר קודם לג"ח ולפעמים הוא ניכר אחר הזמן הזה הכל לפי גידול הוולד וטבעו וא"כ א"א לידע על ידו אם כלו חדשיו אם לא ואם היינו מפרשים הא דקאמר בש"ס הכרת העובר דג"ח היינו בראיית העין א"כ ע"כ שגם ע"י ראיית העין זמנו מוגבל על ג"ח אבל כיון שאין זה מוכרח ואיכא למימר דענין הכרת העובר שזמנו מוגבל לג"ח היינו ע"י בדיקה כדמשמע מדברי רש"י א"כ י"ל דע"י ראיית עין אין הגבלה לדבר רק ע"י בדיקה ומ"ש הפוסקים דלא משכח' כלו חדשיו כ"א בבעל ופירש ולפמ"ש הא משכח' לה כשהוכר העובר ע"י בדיקה ואח"כ הולידה לו"ח וצ"ל כמ"ש שם כיון דחיישינן לשמא נפל הוא ולידתו קודם זמנו אף הכרתו שע"י הבדיקה גם כן אין ראיה שאפשר שבא קודם זמנו ואפשר שטעם הכרה בג"ח לפי שבג"ח אמצעיים הוולד דר במדור האמצעי וכשהוא עתיד להיות נפל אזי קובע דירתו במדור האמצעי קודם זמנו ואם כן אין מזה ראיה שכלו לו חדשיו כלל רק לענין כדי להבחין בין זרעו של ראשון כו' דבולד בן קיימא אמרינן שפיר מועלת בדיקה זו: ומ"ש מדברי המתנות כהונה וסיים בה דעכ"פ מבואר דמועיל הכרה במראות עין ונפלאתי שהוא ראיה לסתור דאדרבה משם מבואר דלאחרים אינו ניכר בג"ח ולכך הוצרך לומר שהיתה מטפחת כו' לפי שהיא מרגשת בעצמה ע"י בדיקה או הרגשה של הגוף דהשתא גופה מליא. ובהכי א"ש מה שהקשה מכ"ת דמה מועיל ג"ח דילמא אשתהי ולפמ"ש א"ש די"ל דכיון שעברו ג"ח הרי היא יודעת בנפשה שאינה מעוברת ונאמנת לענין הבחנה ואע"ג דאמרינן אשה מחפה על עצמה היינו לאחר הנשואין שכבר נישאת לשני. אבל קודם שנשאת אם היתה מרגשת בעצמה שמעוברת היא פשיטא שהיתה מפרסמת שמעוברת היא דמה"ת תסיק אדעתה שישהה הולד יותר מט"ח ולכן תנשא לשני כי יהיה נעלם מעיני אישה שהיתה מעוברת ויסבור שהוא בנו שהרי על הרוב היא יולדת בזמנה ואם כן ידעו הכל שהוא בן הראשון ולכן כיון שהמתינה ג"ח אמרינן דבודאי לא היתה מסתרת שהכירה עוברה שהרי היא מרגשת בעצמה אבל לאחרים אין היכר אף לאחר ג"ח לדעת המ"כ ואם כן פשיטא דאף אם למראה עינינו נשפוט שמעוברת הוא אין מזה ראיה על ג"ח שהרי לא על ראיית העין נאמר הא דכמה הכרת העובר עד ג"ח כ"א על הכרת האשה והרגשתה. אך מלשון הרמב"ם והסמ"ג שכתבו דהבחנת ג"ח כדי לידע אם מעוברת היא אם לאו כו' משמע דאיכא נמי הכרת אחרים ע"י ג"ח בראיה בעלמא וכבר כתבתי דהכי משמע מפשטא דקרא ויהי כמשלש חדשים כו' ולכן עדיין צ"ע: ומ"ש הדרת כ"ת ליישב הקושיא מש"ס דר"ה משום דבבהמה אף רבנן מודו דאסור באכילה מדאורייתא משום סמוך מיעוטא ולא כתב ליישב דברי הש"ס דשבת דפריך מהא דאביי ורבא איקלעו כו' השתא לא אכלינן מיניה ומאי קושיא דילמא באכילה אסור משום סמוך מיעוטא לחזקה ואמנם כבר פלפלתי בזה בתשובה עם חכם אחד ושם כתבתי שלפענ"ד אין מקום לומר בזה סמוך וכו' דלא מבעי' לשיטת רש"י דלא אמרינן סמוך בכה"ג אלא אפי' לשיטת התוס' נמי א"א לומר כן והגע עצמך בהא דאמרינן דאין צריך לבדוק אחר טרפות משום דרוב בהמות כשרות ואפי' טרפות הריאה שהוא מיעוט המצוי אינו רק מדרבנן ובנאבדה קי"ל דמותר מדינ' ולמה לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה שהרי רש"י לא ס"ל בחזקת שאינו זבוח רק בחזק' אמ"ה ואפ"ה גבי חש"ו אמרי' סמוך מיעוט' דמעשיהם מקולקלין לגביה כמבואר בחולין דף פ"ה אם כן ה"נ נימא סמוך מיעוט דטרפות לגבי החזקה ומה בין מיעוט דנפלים דסמכינן ליה