בית אפרים אבן העזר חלק ד מו

הזה כלל אלא היכא שלא שימשה עם בעלה כל ימי עיבורה עכ"ל והביאו ב"י שם וכ"כ בהגהות סמ"ק הלכות יבום. לבד ראה זה מצאתי בב"ח אה"ע סימן קנ"ו שכתב בשם סמ"ק וז"ל וכתב עוד די"א דמשכחת לה נמי כגון שבא עליה ופירש ולא ידעה עד חדש ימים ולבסוף שני חדשים לביאה שניה הוכר עוברה הרי הדבר ידוע שמביאה הראשונה נתעברה והוכר עוברה לג' חדשים כמשפט עכ"ל. ובסמ"ק שלפנינו לא מצאתי זה ובאמת תמוה מ"ש ופירש ולא ידעה עד חדש ימים דמה נ"מ אם פירש ממנה חדש אחד או לא פירש ממנה כלל דס"ס מחמת הכרת העובר אנו דנין דיש כאן ג"ח ואפשר דס"ל דחיישינן למ"ד רובו של חדש ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וא"כ אם לא פירש ממנה בחודש הא' י"ל שנתעברה קודם חצי חודש הראשון והשתא איכא רובו של ראשון ומ"מ עדיין אין כאן ט"ח שלימים משא"כ אם פירש ממנה חודש הראשון ועדיין צ"ע ולענ"ד צע"ג אם יש לסמוך למעשה על הכרת העובר כיון שמדברי רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים נראה דדווקא בעל ופירש בעינן: עוד זאת אדרוש מה שבא בלשון השאלה בסתם הוכר הוולד עודנו בחיי בעלה ולא פורש ע"י מה היתה ההכרה שאם היתה הכרה ע"י שפסקה לראות אין זה מועיל כלל כמ"ש בשו"ת הרשב"א סימן תקכ"ב וז"ל ומאי דאמרינן קים ליה בגוויה היינו כשבעל ופירש אבל אם עברו עליו כמה חדשים ולא ראתה דם אינו ראיה על ההריון דאנן הוכר העובר בעינן ולא סמכינן על ראתה או לא ראתה דאפשר שהיא מעוברת ורואה ואפשר שאינה רואה ואינה מעוברת וא' שזו הוא שדנין כך אבל רבותינו המקודשים לא כך הורנו דאין הכרת העובר אלא לאחר ג"ח דבפ"ק דנדה שנינו כו' א"כ אין סילוק דמים ראיה לעוברה ולא ראייתה ראיה שאינה מעוברת ע"כ אין ראיה לדבר אלא בשבעל ופירש כו' ע"ש ואם ההכרה שבנ"ד הוא מחמת שראו אותה בבטן מלאה ג"כ נראה דאין לסמוך על זה שנראה שהכרת העובר שאמרו היינו ע"י בדיקות דדי' כמ"ש רש"י ביבמות דף מ"ב אהא דפריך ותמתין משהו ותנש' וכי מלו שלשה חדשים ליבדקה ופירש"י וכי מלו ג' חדשים ליום מיתת בעלה שדרך העובר להיות ניכר ליבדוק בדדי' כדרך נשים וכן נראה ממאי דמשני אין בודקין את הנשואות כו' וכן ממאי דפריך ונבדקה בהלוכא כו' אלמא דמאי דאמרינן דהכרת העובר הוא אחר ג"ח לאו בראיה בעלמא הוא שרואין דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא אלא בבדיקת דדיה הוא וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן צ"א וז"ל ולעמוד על דבר זה אם הוכר עוברה או לא אע"פ שאנחנו יכולין לעמוד עליו לבדוק אותה בדדיה כדרך הנשים כדאיתא בפרק החולץ דפרכינן התם וכי מלו לה ג"ח ליבדקה כו' ע"ש. אמנם צ"ע בהא דאמרינן דף ל"ז רוב היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר עובר לשליש ימיה איתרע לה רובא ופירש"י דאי הוכר לא הוה מספקא לן עכ"ל ולפמ"ש אכתי תיקשי דמנין נדע שלא הוכר עוברה לשליש ימיה דילמא אם היינו בודקין אותה בדדיה או בהלוכא באמת היה עוברה ניכר ודוחק לומר דדוקא בבדקנו אותה לשליש ימיה בדדים או בהלוכא ולא ניכר א"כ יצאה זו מהרוב שהם ניכרים לשליש ימיה ע"י בדיקה דמשמע דמתני' בכל גווני מיירי וכן מבואר ממ"ש בשו"ת התשב"ץ סימן הנ"ל וז"ל אם לא בדקנו אותה ולא ידענו אם הוכר עוברה או לא אין לסמוך על רוב הנשים לט' ילדן והיינו דבפרק נושאין על האנוסה גבי מי שלא שהתה אחר בעלה כו' לא אקשינן הלך אחר רוב הנשים כו' דכיון דשני התם דהיולדת לט' עובר' ניכר כו' תו לא אקשינן הכי בשום דוכתי דהא ידעינן דאי לא נבדקה לשליש ימיה לא סמכינן אהאי רובא כו' עכ"ל. והדברים צ"ע דכי בשביל שלא נבדקה נאמר דאיתרע לה רובא אדרבה נימא דאזלינן בתר רובא ואם היינו בודקין אותה היינו מוצאין באמת שכבר היא מעוברת ואם נימא דבראיית העין דגופא מליא נמי יש להכיר אם היא מעוברת או לאו רק שאין זה רק עפ"י הרוב אבל איכא מיעוטא שאין ניכרות עי"ז רק על ידי בדיקות דדים ולענין הבחנה אין סומכין על הרוב ואף עפ"י שלבתר דמלו ג"ח אין העובר ניכר בראיית העין אכתי יש לחוש למיעוטא ולהכי פריך דליבדקה ע"י דדיה ומשני שאין בודקין הנשואות כו' הוה א"ש הא דאמרינן דזו שלא הוכר עוברה לשליש ימיה דהיינו בראיית העין איתרע רובא כיון דרוב העובר ניכר בראיית העין אבל לשון התשב"ץ שכתב דהא ידעינן דאי לא נבדקה כו' לא משמע הכי וכן מפשיטות לשון רש"י נראה דהכרת העובר ע"י בדיקה היא ולפ"ז כיון שלא נזכר בהדיא שמועיל הכרת העובר ע"י ראיה בעלמא א"כ י"ל דלא תליא בהא מילתא כלל. ואפשר דאפי' אם למראה עיניהם ישפטו שמעוברת היא אין הכרח מזה שכבר עברו עליו ג"ח דשמא גם בירח ימים סמוך לביאתו ניכר העובר למראות עין ואפי' תימא דקודם מ"ם יום מייא בעלמ' הוא כדאמרינן ביבמות דף ס"ט ומסתמא אין העובר ניכר כלל למראות עין אכתי צ"ע בנ"ד דילמא בר חדש ומחצה או בר תרין הוא וכיון שזו ילדה קרוב לז' א"כ אין כאן ט"ח גמורים. וכבר כתבתי ששיטות הרמב"ם לכאורה עיקר בזה דצריכין לט"ח גמורים דאל"כ חיישינן דילמא האי נפל הוא ואשתהי במעי אמו ואם באנו לסמוך על עמוד נכון הרמב"ן ז"ל וכמ"ש הריב"ש הוה א"ש גם מה שחששנו לעיל דהא לפי עדותן עכ"ל שיצא מכלל הרוב ואשתהי יותר מט' חדשים משום דאדרבה אנו אומרים שהכרת העובר לא היה רק לב"ח או קצת יותר ולא אשתהי כלל יותר מט"ח. אך הריב"ש בעצמו נראה שחוכך קצת להחמיר כמבואר שם ס"ס תמ"ו וס"ס תמ"ז: וכתב שהמחמיר תע"ב וכתב בשם מוה' חסדאי קרשקש שדעתו דבעינן שלימים ע"ש. אמנם דעת הרשב"א מבואר להקל במקוטעין ורמ"א בהג"ה הביאו ולפענ"ד צ"ע דעת הרמ"א שהרי לפ"ז אם אנו מקילין בחליצה לומר דיום א' בחודש הט' יש לנו להחמיר לענין אבילות וכן מבואר להדיא בריב"ש שם דיליף לה מדברי הרמב"ן בתה"א לענין אבילות וא"כ למה סתם הרמ"א בי"ד סימן שע"ד כדברי הש"ע שהעתיק דעת הרמב"ם דבעינן שנולד חי לט' חדשים גמורים והו"ל להגיה ע"ז כדעת הרמב"ן דאף במקוטעין מתאבלים עליו שא"ל הלכה כדברי המיקל באבל כיון שכתב להקל בזה בזה"ז לענין חליצה ולסמוך ע"ז פשיטא שיש להחמיר לענין אבילות וכמ"ש הריב"ש והרשב"א להדי' וצ"ע רב. אך דבגוף הענין אם מועיל הכרת העובר בראיית העין לסמוך ע"ז שכבר עברו ג"ח יש פנים לכאן ולכאן ופשט' דקרא דויהי כמשלש חדשים כו' דיליף מיניה לענין הכרת העובר משמע דאהכרת העין קאי. ולפי שלא מצאתי הדבר מבואר ודבר זה צריך לפנים דעתי נוטה שצריך להושיב ב"ד שנית על כך לשאול את פי הנשים בענין הכרת העובר וגם לשאלם אם יודעים בבירור שנגמרו סימנים וגם מהיכן ידעה שהוולד היה חי במעי אמו וכמ"ש הגאון אב"ד דק"ק ראווני ני' וכאשר יחקרון מילין ישלחו טופס הגב"ע ואם נחכם ליה אי"ה אולי נוכל למצוא דרך סלולה בהיתר אשה עלובה זו: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה קלה שנית על ענין הנ"ל נצר מטע עם בינות. שרשו פתוח אל גזע התבונות. ה"ה כבוד מחותני ידיד עליון וידיד נפשי. הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים לשבח ולתהלה כש"ת מוהר"ר מנחם מענדיל נ"י לנצח: אחד"ש הנה זה ימים כביר כי הגיעני מכתבו ק'. ומדברו נאוה. ומחמת כי לא הועמד הגוף על חזקתו בעת ההוא השבתי ימיני. ובין כך מילתא מני אזדא. אולם זה ימים אשר קול דודי דופק ראיתי ונזכרתי ונפניתי לעיין בדבריו הנעימים והנה הא דאתי מר ואייתי' בידיה הך דיבמות דמקשה ותמתין משהו כו' דמוכח מינה דאף ביולדת לז' בעינן ג' ירחים להכרה כמדומה אני כי אתי היתה ראיה זו והערני זה אא"ז מהרש"א ז"ל בנדה שהבאתי דבריו בקונטריסי הראשון דמסוגי' דהחולץ מוכח הכי דלסומכוס בכל גווני ג' ירחי בעינן וכוונתו לדברי הש"ס דיבמות שהביא מר ושלחתיה כי יש דחויה בפשיטות אחרי אשר הבאתי שם דברי הש"ס דסנהדרין דאיכא פלוגתא דאמוראי במלתא וא"כ אין