בית אפרים אבן העזר חלק ד מה

לז' קאמר ג' חדשים שלימים אלא דליכא ראיה ליולדת בז' דשמא אזלינן לשליש חדשי העיבור דיולדין לט' דהו"ל שליש עיבורה ג' חדשים שלימים או נימא דניזיל בתר שליש עובר דידה דהיינו ב"ח ושליש כו' ע"ש ולכאורה נראה מזה דגם היולדת לז' הוי הכרת עובר בג"ח שלימים. אבל לפי זה צ"ע מה דסיים רש"י קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים ופשוט שאין ר"ל דלפי שרוב נשים הכרת העובר שלהם היא בג"ח גם של יולדת בז' הוא כן דז"א דאיך נתלה יולדת לז' ביולדת לט' האי לשליש ימיה והאי לשליש ימיה וגם דהו"ל למימר קמ"ל שהכרת העובר שלה כרוב נשים ולישנא דאזלינן כו' נראה שר"ל דהוי ס"ד דיולדת לז' הכרת העובר שלה לענין סילוק דמיה הוי לשליש ימיה קמ"ל דלענין סילוק דמיה אזלינן בתר רוב נשים אף ביולדת לז' והיינו דנקט זכר לדבר כיון שאין ראיה מהכתוב רק לענין יולדות לט' וסומכוס כולל בדין בדבריו אף לענין יולדת לז'. ומ"ש רש"י שמא ניכר עוברה כו' ר"ל דשמא בזה מיקרי הכרת העובר לענין סילוק דמיה לשליש ימיה דהיינו ב"ח ושליש ואע"פ שלשון דחוק. בע"כ דחוק ומוקי נפשיה שהרי בסנהדרין דף ס"ט אמרינן ש"מ יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ס"ד עובר ניכר לשליש ימיה ל"ל ג' בתרי ותילתא סגי ופרש"י דאפילו אשתו היתה יולדת לז' אינו ניכר בפחות מג"ח דאי לשליש ימיה ניכר בתרי ותילתא סגי. ונ"מ לאשה שלא שהתה כו' א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה זיל בתר רובא ופירש"י דבבן סורר להכי לא מיפטר דלא קרינן ביה ראוי דאזלינן בתר רוב נשים שיולדת לט' ואין עוברה ניכר בפחות מג"ח ע"ש נראה מזה דמאי דאמרינן אזלינן בתר רוב נשים היינו לענין דינא אבל מ"מ לענין דרך הנשים אמרינן דיולדת לז' חלוקה בהכרת עוברה מיולדת לט' ואפשר דמש"ה נקט רש"י בנדה לשון שמא ניכר עוברה משום דפלוגתא דאמוראי היא בסנהדרין ולמ"ד דס"ל דביולדת לז' ג"כ הכרתה בג"ח א"כ י"ל דהוי ס"ד דיולדת לז' שמא ניכר עוברה כו' ומה שסיים אזלינן בתר רוב נשים היינו אף למ"ד דבאמת כן הוא דיולדת לז' ניכר עוברה לב"ח ושליש מ"מ לדינא הלך אחר רוב נשים ומ"ש מהרש"א שם שדברי רש"י בחומש הוא עפ"י המדרש בב"ר דאיכא מאן דפליג על סומכוס אבל מל' הרא"מ פר' וישב נראה שאין חולקין וסומכוס נמי מודה ביולדת לז' דהוכר עוברה לשליש ימיה ואין נר' כן מסוגיא דהכא ופ' החולץ אלא דבכל גווני בעי ג' חדשים לסומכוס עכ"ל נראה מלשון זה דס"ל דלסומכוס אף ביולדת לז' אין העובר ניכר עד ג"ח ולע"ד בזה הדין עם הרא"ם שהרי הדברים מבוארים בסוגיא דבן סורר דבעי לאתויי מדר' כרוספדאי דיולדת לז' נמי אינו ניכר עד ג"ח ודחי לה דהתם הטעם משום דאזלינן בתר רובא וה"ה לענין סילוק דמים במעוברת מה"ט אתינן עלה וכמ"ש רש"י בהדי' ודברי הגאון בספר נזר הקודש שם שהסכים לדברי אא"ז מהרש"א נ"ע בזה שלפי ענ"ד פשיטות הסוגי' דסנהדרין היא כדברי הרא"מ וכן נראה מהירושלמי ר"פ החולץ דקאמר אלא כן אנו קיימין שבא עליה אחר ארבעים יום והוכר עוברה אחר נו"ן יום הרי יש כאן שלימים לראשון ומקוטעין לשני ופירש בפני משה שם כלומר אם ילדה לט' יש כאן ספק אם הוא בן ט' לראשון או שהם ז' מקוטעין לשני והוכר עוברה לשליש ימיה שהוא חמשים יום ועיין בתוספותיו שם שמכאן ראיה לפסק מהר"י מינץ בזה ואין להאריך: ועכ"פ לפי מ"ש דלענין הכרת עובר אזלינן בתר חדשי הריון דיולדת לט' עוברה ניכר לג"ח ויולדת לז' עוברה ניכר לב"ח ושליש רק דאנן אזלינן בתר רוב נשים שיולדת לט' אם כן א"ש הא דקי"ל דהיכא דבעינן שיהא ידוע לנו שכלו לו חדשיו ואם אין ידוע חוששין לו שמא בר תמני' הוא שפיר כתבו הפוסקים דלא משכחת לה כ"א כשבעל ופירש שאף אם ילדה ששה חדשים אחר הכרת העובר אין לסמוך ע"ז כלל דאע"ג דהיכא דילדה לו"ח אחר הכרת העובר אית לן למימר דהעובר ניכר לשליש ימיה דהיינו לג"ח מ"מ כיון דאין שיעור להכרת העובר שוה בכל הנשים דהא ביולדת לז' היא ניכר לשליש ימיה דהיינו לב' חדשים ושליש א"כ י"ל דנפל אין שיעור להכרתו כלל וכמו שהוא נולד קודם זמנו כן הוא ניכר קודם זמנו ואפשר שיוכר בב"ח והאי בר תמני' היא וגם אפשר לומר דשמא האי בר תמני' הוא או בר ז' ומחצה והכרתו בזה היא לשליש ימיה דהיינו ב"ח וכ' יום או ב"ח וט"ו יום וכיוצא בו ומה שהולידה אותו ששה חדשים אחר ההכרה האי אשתהויי אשתהי כו' יום או ט"ו יום במעי אמו ואע"ג דאשתהי אינו רק מיעוט' היינו בוולד בן קיימא שכח החיוני שבו גורם שלא להיות עצור במעי אמו יותר ממה שראוי להיות שם וע"כ הוא נולד על הרוב בזמנו ומיעוט' דמשתהי משא"כ שאם הולד אינו ראוי להתקיים אפשר שמשתהה הרבה שהרי הוא כאבן שאין לו הופכין וא"ל דאם כן גם בכלו לו חדשיו ניחוש ליה הכי דשמא האי בר תמניא היא ואשתהי במעי אמו עוד חדש יותר וע"כ דכיון דרובם לא משתהי ל"ח ליה דאיכא תרי רובא חדא שרוב יולדת וולד קיימא וגם כיון שכלו חדשיו רובא דלא מישתהי. אבל ז"א דא"כ תיקשי לפי מה שכתבו דכלו חדשיו מהני אע"ג דלא נגמר בשערות וצפרניו דהא איתרע רובא דרוב נולדים לט' נגמרו סימניהם וא"כ איכא למיחוש דהאי בר תמני' הוא ואישתהי אע"כ דז"א דכלו חדשיו דהיינו שנולד לט"ח גמורים הוי סימן מובהק שהוא בן קיימא ואין חוששין לאשתהי כלל כיון שבעל ופירש ולידתה הוא מכוין לסוף ט' ירחים לא תלינן במידי אחרינא וכה"ג אמרינן במכות דף כ"ג. בג' מקומות הופיע רוח הקודש בב"ד של שם דכתיב ויכר יהודה כו' דילמ' יהודה דחשיב יומי וירחי ואתרמי דחזינן מחזיקינן כו' וה"נ דכוותיה כיון שהדבר מכוון שהולידה לט' חדשים שלימים מיום הביאה לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא שיהיה נפל ואשתהה ואתרמי מלתא ואשתהה עד ט' חדשים מצומצמי' ולכן צ"ע ונלענ"ד מ"ש הב"ש סימן קנ"ו ס"ק ה' דלהרמב"ן שפירא גרים כו' וכ"כ הרשב"ץ לענין מקוטעין דהא אפשר גם הרמב"ם מודה לזה דבזה"ז שפיר תוכל לילד למקוטעין אלא דכיון דלענין יבום בעינן שיהא מוכח' מילתא דנולד לט' ולא מחמת הרוב לכן בעינן ט"ח גמורים דאל"כ חיישינן דילמא אשתהי קצת במעי אמו וכמ"ש: ודברי הב"י בשם הר"ש בן הרשב"ץ הם בשו"ת הרשב"ץ סי' תקנ"ג באורך וכתב דפלוגתא הוא אי יולדת לט' יולדת למקוטעין והנסיון מאמת דברי הא' ראוי לסמוך עליו וכך סברת הרמב"ן לענין אבלות דאפי' יולדת למקוטעין מתאבלין עליו כו' ואף עפ"י שהרמב"ם בהלכות חליצה ובהלכות אבילות כתב ט"ח שלימים כיון שהחוש והנסיון מכחיש זה ומצינו שאף רז"ל במחלוקת הוא אצלם ובעלי התוספות נתעוררו לומר שזה היה בדורות ראשונים אין סומכין על דבריו בזה כו' עכ"ל. ולפי ענ"ד י"ל בכוונת הרמב"ם כמ"ש אך הריב"ש סי' תמ"ו האריך בזה ג"כ בענין יולדת לט' אם יולדת למקוטעין וכתב דאין ראיה מהחוש שי"ל שילדה מטבילות הקודמים או בר ז' ואישתהי ע"ש. ואח"כ הביא דברי הרמב"ן לענין אבילות וכתב הרוצה להקל ולהתירה בלא חליצה הנה לו עמוד נכון הרמב"ן ז"ל שהוא כדאי לסמוך ולהשען עליו וכ"ש אם היא שעת הדחק שהיבם קטן או שהוא במה"י והמחמיר להצריכה חליצה לכתחלה לחוש לדברי כלם תע"ב עכ"ל ושם בתשובה שאח"ז האריך ג"כ בנידון זה וכתב שם על דברי הרי"ט שאפשר שהרי"ט לא אמר אלא שבזה"ז אפשר שתלד למקוטעין ולא יהא נפל אבל לא אמר שבשיעור הזה יצא מכלל ספק נפל אף אם מת תוך שלשים כאלו כלו לו ט"ח שלימים כו' עכ"ל וכוונתו דלפעמים אף בזה"ז אף שנכנס לחודש ט' נפל הוי אעפ"י שלפעמים אינו נפל ספיקא הוי ולפי מ"ש י"ל הטעם משום דבכה"ג אמרינן אשתהי ונכנס לחודש ט' אבל באמת בר תמניא היא וכמש"ל מדברי הירושלמי פרק החולץ נוצר לז' ונולד לט' הוי נפל ואין להאריך: וע"ש בריב"ש שכתב טעם נכון להרמב"ן שסמך אלישנ' דמר זוטרא דקאמר אפי' למ"ד כו' משמע דליה לא ס"ל כו' ע"ש ולפי דברי הרמב"ן צ"ל דל"ח כלל לאשתהי דאל"כ איכא לאסתפוקי דלמא בר תמניא היא ואשתהי אבל דעת הרמב"ם דדוקא ט"ח שלימים בעינן וכך העתיק בש"ע יו"ד סימן שע"ד ולא הזכיר דעת הרמב"ן וכתב בב"י שם כיון דהרמב"ם סובר דשלימים בעינן הלכה כדברי המיקל באבל ואם כן קשה לסמוך בזה על דעת הרמב"ן בחליצה. אמנם איך שיהיה בזה לענין נולד לט' למקוטעין מ"מ הנ"ד כיון שכל הפוסקים לא הזכירו דכלו חדשיו הוי ליה הכרת העובר ואדרבה נקטו בלשונם דלא משכחת כ"א כשבעל ופירש וכ"כ בהג"מ ה"ל אבל בשם רש"י בתשובה וז"ל ולא קים לן בדבר