בית אפרים אבן העזר חלק ד מג

וכ"כ היש"ש פ' החולץ ותימא לענ"ד על הטור וש"ע שסתמו כדעת הרי"ף והרמב"ם נגד דעת הרא"ש שכתב להדיא דבפיהק ומת מודו רבנן וכך הוא דעת רבינו יונה והרז"ה רק דבחלה ס"ל להרז"ה דהוי כאכלו ארי ורבינו יונה סובר אף בחלה דינו כפיהק וחולצת אף באשת כהן וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף קל"ו וצ"ע ועיין בריב"ש שכתב בשם רש"י דחלה כפיהק דמי והביאו הב"ש והעתיק בקצרה ובריב"ש מבואר שסובר שנראה כן מפירש"י שכתב גבי נפל מן הגג כו' מיתה הבאה עליו ממקום אחר ואין זה דקדוק כ"כ דאפשר דחולי נמי מיתה הבאה ממקום אחר קרי ליה שלא מחמת שיכול והריון ולידה ואדרבא משמע מרש"י דמפרש פיהק היינו שלא היה לו רק חיות מועט משעת לידתו משמע דחלה ומת כאכלו ארי דמי. גם מבואר מדברי הריב"ש בשם הרא"ש דחלה לפיהק דמי אע"פ שלא מצאתי כן בדברי הרא"ש עדותו נאמנה על זה ועכ"פ מבואר דפיהק ודאי הוי ספיקא דאורייתא וכן מצאתי בדברי אא"ז הגאון בתשובת סי' ט"ו שכתב להדיא דפיהק הוי ספק דאורייתא וכן משמע מהתוס' וכתב שיש להחמיר אף בחלה ומת להצריך חליצה אף באשת כהן ומ"ש שם בשם התוס' בבכורות כ"כ התוס' ג"כ בחולין ובהג"א שם ע"ש. ולפ"ז א"ש דברי הרא"ש בתשובה דאין אשה נאמנת לומר שכלו חדשיו די"ל דבפיהק ומת מיירי דאיתרע ליה רובא ומכ"ש דא"ש לפי מ"ש הריב"ש בשמו דס"ל דחלה כפיהק דמי א"כ א"ש בפשיטות אף במת מחמת חולי: ולפ"ז לשיטת הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים דס"ל דגם בפיהק ומת באשת כהן אינה חולצת דאין כאן רק חשש דרבנן א"כ שפיר י"ל דע"א מהימן והרא"ש לשיטתו דס"ל פיהק ומת הוי ספק דאורייתא ומכ"ש בזה שיש ג"כ סיבה שאנו יכולין לתלות בה דהיינו שי"ל שמת מחמת צינה ואפשר דזה דומה לנפל מן הגג וכמ"ש הגאב"ד דק"ק ראווני ואע"פ שאין הנידון דומה דהתם הדבר ברור שהמיתה באה עליו ממקום אחר משא"כ בזה שיש מקום לומר שהוא נפל טמון ולא היה ראוי לחיות כלל אף בלא סיבת הצינה שהרי הנשים מסופקים בזה. אך יש לצדד כיון דזו היתה מעוברת ורוב נשים המתעברות הם יולדות עת נשי כל ואינם משגרים העובר טרם תגיע עת לדתנה וא"כ י"ל שגם זו כאחת מהם רק שמת מחמת שגברה עליו הצינה וע"כ לא קאמרינן דאף לרבנן ספיקא הוי אלא בודאי פיהק ומת דאיכא למימר דהנך מיתתם מחמת שלא כלו חדשיהם דהא עכ"פ איכא מיעוטא בעלמא שלא כלו חדשיהם א"כ הך ריעותא שפיהק ומת מורה ע"ז דוולד זה הוא ממיעוט זה משא"כ היכא שיש ספק שמא לא אתיליד ריעותא כלל: וקצת יש לסייע סברא זו ממ"ש הרא"ש בתשובה הביאה הב"י לענין אם יש הכחשה בעדים שיש עדים שאומרים שחי' פחות מל' יום וכתב דאזלינן בתר רוב נולדים שהם בני קיימא ולפי מ"ש דבפיהק או חלה לא אזלינן בתר רובא א"כ עדיין היה מקום לחוש דשמא ידוע שחלה או פיהק דמהתוס' משמע דלאו דווק' בשעת לידה שייך פיהק אלא ה"ה כל תוך ל' יום כדמוכח מדבריהם ממה שהביאו גירסת בה"ג בפיהק תוך ל' וגם הרמב"ן במלחמות הביא זה ע"ש. ולכאורה י"ל דהרא"ש ר"ל דנהי שיעידו העדים שהיו כך מ"מ הרי שנים מכחישים אותם ותרי ותרי ספיקא דרבנן וגם רוב נולדים מסייע לאלו השנים שאומרים שחי' ל' ולא מת כדרך נפל דבכה"ג אם פיהק ומת יש להקל. אך מהב"ש שם נראה דדוקא היכא שגמרו שערותיו וצפרניו דאזל ליה חשש דאורייתא ולפי מ"ש צ"ע דאכתי ניחוש שמא פיהק ומת ואז הוה ליה תרי ותרי. אך לענ"ד י"ל דדוקא בסי' מ"ז משום חומרא א"א אמרינן תצא דתרי ותרי ספיקא דרבנן משא"כ כאן וגם דמסייע ליה רובא וא"כ שפיר מיירי אף אם הכת הב' אומרת שלא גמרו ע"ש ולמדנו לפי דרכינו דבספק אם פיהק או מת ע"י ד"א יש להקל דמסייע ליה רובא וא"כ יש ראיה למ"ש בנ"ד דאיכא למיתלי שמת מחמת צינה לא תלינן לומר שפיהק ומת ויצאה מהרוב אלא מוקמינן ליה ארובא דלאו נפל הוא ומחמת צינה מת אך קצת צ"ע בחידושי הרשב"א ביבמות דף קי"ט דמחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל ואח"כ הקשה מההיא דב"ב דמייתי משור שנגח כו' ומיעוט מפילות ע"ש שתירץ כיון שהוולד איתרע ליה חיישינן ע"ש והתם נמי איכא למיתלי דמחמת נגיחה הוי וצ"ע. ומ"מ כיון דבלא"ה דעת הרי"ף והרמב"ם וכמה פוסקים דאין לחלק בין פיהק ומת לנפל מן הגג שפיר איכא למסמך בנ"ד אמה שאומרים הנשים שהמה מסופקים שמא מחמת שעברה עליו הצינה מת ושפיר דמי אף למאן דמחמיר בפיהק ומת מ"מ בנידון זה דאיכא ספיקא שפיר דמי וכמש"ל ל אך עדיין יש לפקפק אם נאמנות הנשים מועיל לומר שהשכיבו הילד במקום הצינה דהא קי"ל בסנהדרין דף ע"ז שאם כפתו והביאו למקום צינה חייב ע"ש בתוס' ולאו כל כמינייהו לומר שעשו כן למשוי נפשייהו רשעים ואע"פ שמתנצלים לומר שעשו כן בשביל שהיו טרודין בסכנות היולדת מ"מ אפי' אם היתה היולדת מסתכנת ממש עי"ז שהיו משגיחים בתקנת הולד אפ"ה לא היו להם לעשות כן כדאמרינן יצא ראשו אין נוגעים בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ומכ"ש שקרוב הדבר שאף אם היו מניחים הילד במקום שלא היה בו סכנת צינה ברגע זו לא היתה היולדת מסתכנת יותר ומ"מ נראה דשפיר מהימני דלאו נשי דינא גמירי וסברי דחיוב רמי עלייהו לתת לב מיד על היולדות ואין משגיחין בוולד וגם דהא מצי לתרוצי נפשייהו דלא הוי מסקי אדעתייהו שיתקרר וימות בעוד שהיו עסוקין לעשות תרופה להיולדת ושוגגים נינהו בדבר זה שהניחו הילד כך עד שיצטנן ויצא נפשו ואפילו אם היו אומרים שעשו כן במתכוון היה אפשר לומר דפלגינן דבורא וכמו בהרגתיו ומכ"ש בזה שנראה שהם אומרים כך או שיכולין להתנצל כן דשפיר מהימני: ובדבר הספק השני דכיון דנמצא השתא מת נימא דכך יולדתו הרחיב הדבור בזה הגאב"ד דק"ק הנ"ל בכמה סוגיות בש"ס וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות והיום סמכוני באשישות לא אוכל לצאת ולבא בארוכה ואחר אחרון אני בא מה שהביא הגאב"ד דק"ק הנ"ל ראיה ממה דקיי"ל בסי' קס"ד דאפי' בפיהק ומת דאיכא ריעותא אפ"ה לא איתרע רובא ואזלינן בתר רוב וולדות וכשיטות הפוסקים המכריעים להקל בחזקה דאתיא מרובא נגד חזקה דהשתא כו' ואני תמה דודאי הרי"ף דס"ל דפיהק וחלה חדא מילתא היא אביי ורבא בהא פליגי דאביי סבר דפיהוק וחולי הוי ריעותא להחזיקו בנפל וכמ"ש הרמב"ן במלחמת דאביי אורחא דמלתא דנפל נקט שחולי קל ממית אותו פתאום לכן הדעת נוטה שהפסק חיותו גורם לו חולי אבל מת בידי אדם אין מוכיח לנפל והלכך מדחיא הא דאביי מהא דאתמר מת בתוך ל' כו' דאלמא במת נמי פליגי ולא בנהרג דוקא ע"ש ורבא ס"ל דמה שפיהק או חלה אינו סימן לנפל כלל דגם בבר קיימא יוכל להיות שיחלה או ימות פתאום ואין הפרש בזה בין נפל מן הגג או אכלו ארי והרז"ה דסובר דדוקא חלה אינו ריעותא דגם בבר קיימא אפשר שבא לידי חולי ומת ודוקא פיהק ומת הוי ריעותא באמת ס"ל דאף באשת כהן בפיהק חולצת ולדעת רבינו יונה והרא"ש לפי מ"ש הריב"ש בשמו גם בחלה הדין כן דמחשב ריעותא בזה כמו פיהק אבל אין מי שסובר דאע"ג דאיכא ריעותא לא איתרע רובא דהא ודאי דריעותא מרע רובא בכל דוכתי: אך בנ"ד נראה שאם נתפוס כדעת הרי"ף דמיקל אף בפיהק וס"ל דהך דאביי אדחי' ליה א"כ אין מקום להחמיר בזה רק שנבא עליו מכח חזקה דהשתא ולומר כיון דהשתא מת מסתמא נולד מת נלע"ד שאין מקום לחומרא זו כלל אף לדעת המחמירין בגבינות דהתם שאני כיון דהשתא טרפה לפנינו חוששין לה שמא כבר נטרפה שאין להעמידה על הרוב שהם בחזקת כשרות שהרי הא קמן שזו יצאה מהרוב שהרי טריפה לפניך וא"כ יש לחוש שמא זה זמן רב שיצאה מהרוב משא"כ בזה שמה שפיהק ומת אין בזה כדי להרעות כח הרוב ובשביל הא לא נפיק מכלל בן קיימא אם היה ידוע לנו שהיה חי בשעת לידה א"כ אין לנו לחוש מדהשתא מת בשעת לידה נמי מת הי' ז"א דא"כ ע"י חזקה זו אתה בא לגרוע כח הרוב וז"א דרובא וחזקה רובא עדיף וטפי אית לן למימר שוולד זה מהרוב שהם בני קיימא והשתא הוא דמת ולא נגרע מעולם כח הרוב כלל ויש לזה ראיות הרבה ולא להאריך כעת כי הדברים ברורים לענ"ד (ומ"ש הגאון אב"ד דק"ק הנ"ל להקשות דאיך יליף רשב"ג מקרא כיון דמדאורייתא אפי' אינו בן ל' סגי דאזלינן בתר רובא כבר כתבתי בזה לעיל בשיטת הרמב"ם אך בלא"ה לק"מ לפי מ"ש התוס' והמפרשים