בית אפרים אבן העזר חלק ד מ

נאמן על מה שמעיד שמת בעלה והלכך אע"ג דמה שמעיד שאח"כ מת בנה לא הוי על"ג לא איכפת לן בהכי וכמ"ש דמה שהוסיף במיתת בנה אינו מעלה ומוריד ובלא אמירתו מת בנה נמי היינו מתירין אותה כך הוא שיטת רש"י ז"ל. ומבואר לפ"ז דמיבעיא ליה היכא שבא להתירה לעלמא דילמא הטעם משום דייקא ואז אינו נאמן בעיקר העדות דמיתת בעלה דבמה שהוסיף להודיע ממיתת בנה גרע מאילו לא העיד ממיתת הבן כלל שאז היתה מדייקת אחריו שלא היה עולה על דעתה משנאת היבם כיון שיש לו בן משא"כ עתה שהודיע לה ממיתת הבן עוררה איבת היבם ותו לא דייקא כלל בעדות זה ועיין בדברי הרמב"ן במלחמות בזה ואהא קשיא ליה להרא"ש כיון דאיהי מהימנא באמירתה בעלי ואח"כ בני אלמא דלא משקרא משום שנאה ול"א דילמא נודע לה ממיתת הבן והלכך משקרא במיתת הבעל וא"כ יהא העד ג"כ נאמן כמש"ל לענין דרחמ' ליה וחזר והקשה עוד דאף במת יבמך ראוי להתיר כיון דע"כ לא סניא ליה וגם מטעם חזקת זקוקה ליבם לא איכפת לן גבי עד דעדיף מאשה עצמה לענין זה ולכן ס"ל להרא"ש הסברא להיפוך דודאי ל"א כלל דמחמת סברא דמסני סני ליבם לא דייקא בעיקר מיתת בעלה דז"א דודאי דייקא לידע שמת בעלה (וכמ"ש הרמב"ן וכ"כ הגאון מוה' העשיל ז"ל דבשביל דסניא ליבם לא תקלקל עצמה מן הבעל) אלא שאינה משימה על לב לדייק מי מת תחלה וסומכת בזה על העד דכיון שע"י העד נודע לנו ממיתת הבן צריך בירור איזה מת תחלה וכל שלא נתברר ע"י דיוק דידה לא מהני עדות העד אך האשה עצמה אע"פ שא"נ בזה מטעם דיוק דידה מ"מ נאמנת בזה מטעם מגו אבל העד דלית ליה מגו א"נ מצד עדותו לא שייך בזה דייקא והלכך שפיר כתב הרא"ש דבמת בעלך ואח"כ בנך פשיטא ליה לבעל האיבעיא דא"נ כיון שאנו צריכין לומר דמחמת סני' ליה אכתי בעיקר העדות דייקא שפיר אלא דמ"מ צריך בירור מי מת ראשון א"כ אין מקום למבעי בבעלך ואח"כ בנך דהא לא עביד לאיגלויי וגם מגו אין כאן גבי עד וכיון שצריך בירור מי מת ראשון וזה לא על"ג כלל ע"כ דבעל האיבעיא פשיטא ליה דלא מהימן רק במת יבמך מיבעיא ליה דהוי מילתא דעל"ג ממש ופשיט ר"ש דשפיר דייקא אף בכה"ג וא"כ כ"ש במת יבמך דהוי נמי על"ג והרא"ש פוסק לדינא דאדחי לה הא דר"ש וממילא דבבעלך ואח"כ בנך פשיטא דלא מהימן ומה שהכריחו להרא"ש לומר דלהעד ליכא מגו ולא קאמר דגם בעד שייך מגו רק האיבעיא במת יבמך י"ל דמפשיטות דר"ש מוכח דבמת בעלך ואח"כ בנך ליכא מגו לעד כלל וכ"כ המגי' בט"ז שם וגם א"ל דגם בעד שייך מגו רק אי אמרינן טעמא דדייק' לא מהני מגו כמ"ש הרמב"ן ונ"י דכיון דליכא דיוק דידה והרי נתגלה לנו שמת בנה ע"ש משום דס"ל להרא"ש דז"א דא"כ אף היא אינה נאמנת שהרי י"ל דאינה מדייקת ומה מועיל המגו דהא עכ"פ נתגלה לנו מיתת בנה אע"כ כיון שלא נתגלה לנו כ"א על פיו אמרינן הפה שאסר א"כ בעד נמי נימא הכי דבזה א"צ לדיוק דידה ונאמן בלא דיוק אלא ע"כ דלית ליה מגו ואנו צריכין לדיוק דידה גבי העד והלכך אין מקום להאמין לע"א בבעלך ואח"כ בנך כיון שנתגלה שמתו שניהם שוב צריך בירור מי מת ראשון ואין ע"א נאמן לברר זה דלאו מילתא דעל"ג הוא וגם איהי לא דייקא ופשיט ר"ש דשפיר מהני עדות ע"א אפי' בכה"ג והדברים נכונים וברורים בכוונת הרא"ש בס"ד: וראיתי בד' הגאון אב"ד דק"ק הנ"ל שהק' על רש"י ביבמות דף קי"ח שכ' דאי ודאי סני' לי' מותרת ליבם דהא אף בלא דיבור' דידה נמי לא תתיבם משום דרוב נשים כו' וכדאמרי' בהלכה צרתה כו' ולענ"ד א"ש כמ"ש דאיהי עצמה שבאה ממה"י ואומר' לא ניתן לי בן אין חוששין לרוב מתעברות כיון שטוענת ברי שלא נתעברה והרוב אינו מבורר שהרי יוכל להיות שבעלה לא הי' עמה במדינה וכמש"ל וכן נראה מדברי כל הפוסקים דלעולם א"ח לאשה שבאה ממה"י ואמרה מת בעלי ומתירין אותה ליבם וכבר כתבתי שנתקשו בזה הרמב"ן והרשב"א ותירצו דכיון שיצאה בלא בנים וחזרה בלא בנים לא יצאת זו מחזקתה הראשונה עכ"ל והיינו כיון שבאה לפנינו בלא בנים והיא אומרת שלא היו לה ג"כ במה"י או שהיו לה ומתו הרי נאמנת נגד הרוב מתעברות ואפשר שהיא מטעמא דכתיבנ' משא"כ בהלכה צרתה שאינה לפנינו שפיר למיחש מבעי' שמא ילדה שם כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות: וראיתי בתוס' ביבמות דף ל"ז דאין סבר' כלל לומר בנשים ששהו עם בעליהן כמה שנים ולא עיברו ומתו בעליהן דהרוב מעוברות ולקמן הוא דאמר לה גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למה"י עכ"ל נראה כוונת דבריהם דהתם מיירי בכל גווני אפי' לא שהתה צרתה כאן עם בעלה כלל והלכה עמו למדה"י ובכה"ג שפיר אמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות ולפ"ז צ"ל בהא דקאמר התם דלכך לא תתיבם משום דאיכא רובא לשוק וחזקה לא עדיף מרוב' ולכאורה כיון דמתני' בכל גווני מיירי א"כ מיירי נמי אף היכא ששהת' עם בעלה כאן כמה שנים ואח"כ הלכה עמו למה"י ושהתה שם קצת עד שנודע שמת הבעל ובכה"ג ליכא רובא ולפמ"ש התוס' שם דלאו דווקא קאמר חזקה לא עדיף כי רוב' דאפי' עדיף הא ר"מ חייש למיעוטא א"כ א"ש אף בכה"ג ששהתה כאן: אך לפמ"ש הפוסקים דלהך תירוצא הסוגיא אליבא דרבנן ומשום סמוך כו' לכאורה צ"ע ואפשר דגם להך תירוצא מ"מ אף ששהתה לא מיקרי מיעוט רק פלגא ופלגא ובשביל חזקה ליבום לא שרינן לה דהא איכא לאסתפוקי שמא ילדה צרתה אח"כ וכאיתיליד ריעות' בחזקה זו דמי וצ"ע. ולפ"ז מ"ש התוס' ושאר מפרשים אהא דניתן לי בן במה"י דנימא רוב נשים כו' היינו נמי משום דבכל גווני מיירי מתני' אבל בשהתה כמה שנים ולא ילדה אזדא לה הך רובא דרוב מתעברות ויולדת וצ"ע על הפוסקים שלא הזכירו מזה כלל: וראיתי בדברי אא"ז הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל בחדושיו שכתב בפירוש דברי התוס' דגבי הלך בעלה וצרתה אין שום אדם רואה שום ריעותא דאע"ג דהלכה מכאן ולא היתה מעוברת שמא אח"כ נפקדה ונתעברה ממנו אבל הכ' דאנו רואין דלא הוכר שום עוברה אין סבר' כלל לומר כו' עכ"ל. ואני תמה שהרי לפי מה שרצו התוס' לומר דיש להחזיקה כמעוברת מן הראשון לפי שרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ איכא תרי רובא שהיא מן הראשון רוב מתעברות ורוב לט' ילדן רק מחמת חזקת יבום ורוב שעוברה ניכר לשליש ימים חשבינן ליה כספיק' וע"ז כתבו התוס' דאין סבר' כלל כו' וא"כ א"ל שהוא מטעם שלא הוכר עוברה דמסתיי' שנסתור בו הרוב דלט' ילדן ואכתי נשאר הרוב מתעברות ואם נאמר דרוב זה שעוברה ניכר לשליש ימים הוא סותר הני תרי רובא דבכל רוב אמרינן שאינו רק אם הי' העובר ניכר לשליש ימיו א"כ א"צ כלל להך סברא שכתבו דמחמת ששהו עם בעליהן כו' ונראה כוונתו דכאן שאנו דנין על שעת מיתת הבעל וכיון דאז לא הוכר העובר יש לנו לומר שהיא ריקנית בשעת מיתה כאשר היתה זו זה כמה שנים ששהתה עם בעלה משא"כ התם אע"ג דאם אנו דנין על שעת ההליכה א"א להחזיקה במעוברת כיון שלא הוכר עוברה מ"מ ממה שלא הי' היכר עובר בשעת הליכה אין זה מגרע רק על ההוא שעת' גופא ואמרינן דאח"כ נפקדה ונתעברה במדה"י ואפשר לענ"ד לומר בכוונת התוס' דודאי אך רובא דמתעברות ויולדת אינו מכריח שהיא מן הראשון דווקא רק מצד הזמן שיש לנו לומר דמסתמא לא יצאה זו מרוב שנתעברות ויולדת וממילא כל מה שאתה יכול להקדים לאוקמי ארוב' יש להקדים וממילא י"ל דבשעת מיתת הבעל היתה זו מהרוב ומסתמא היתה מעוברת ואין כאן חזקה ליבום שהרי הרוב סתר אותה והרי זו כחזקה שלא נתבררה בשעתה דהא בכל פעם שאנו רוצין להעמידה בחזקת יבם י"ל שמא עכשיו היא מעוברת מחמת הרוב ואע"ג דאח"כ איגלאי מילתא שלא היתה מעוברת באותו פעם מ"מ כיון שלא נתבררה בשעתה לאו חזקה היא וכיון דאין כאן חזקת יבום שוב שפיר אמרינן רוב לט' ילדן כו' דהא לא שייך סמוך מיעוט' כו' וע"ז כתבו התוס' דאין סברא לומר בנשים ששהו עם בעליהן כו' ולכן בשעת מיתת בעלה שפיר אנו מחזיקין אותה בחזקה ליבם שהרי מת בעלה ולא חזינן סימנא שהיא מעוברת משא"כ בהלך בעלה וצרתה למה"י אע"ג דבשעת הילוך היתה ריקנית והיא בחזקה ליבום מ"מ הך רובא דמתעברות היא רוב מתמיד בכל יום ואינו מתקלקל מחמת הזמן שעבר והלכך אמרינן ביה רוב' וחזקה רובא עדיף אי לאו משום סמוך כו' כדאמר התם אבל כאן שאנו באין לסתור החזקה ורוצים לומר דאין כאן חזקה כלל מחמת רוב זה. זה לא אמרינן