בית אפרים אבן העזר חלק ד לג

שהוא ט"ס וצ"ל כמ"ש בנ"י ואמנם הרשב"א כ' ושמא נאמר דשאינן מתעברות מיעוטא דמיעוטא הוא ולא חשיב וצ"ע עכ"ל ולא הזכיר בדבריו דבצירוף מפילות הוא) והלכך ביצאה מלאה אין מקום לומר שעדיין הוא בחזקת לשוק שמא נקבה ושמא תפיל דהאי מיעוטא דתפיל כמאן דליתא חשיב לפי שעומד נגד הרוב או לפי שהוא מיעוט גרוע אך באמת מ"ש הרשב"א והריטב"א בזה דכיון שעוברה אין אומרי' שמא תפיל דהו"ל כמיתה דל"ח לא מסבר' דנפשייהו כ"כ אלא מדברי הרמב"ן והרמב"ן לא ס"ל הך סברא דהרשב"א לחלק בין מועט המסתלק מהרוב שהרי הרשב"א מחלק בזה בין האי דיבמות ובין ההיא דעיסה שבבית ושרצי' וצפרדעי' כו' ע"ש ואין זה שיטת הרמב"ן כמבוא' שם וגם סברת הריטב"א נראה דלא ס"ל אלא ס"ל כמ"ש הרשב"א דאין מתעברות הוי מיעוט' דמיעוט' אבל מיעוט מפילות מיעוט גמור הוא שהרי התוספות ושאר מפרשים כתבו דאפילו מיעוט המצוי הוא ומדברי הרשב"א נראה שגם הוא לא החליט חילוק זה שכתב במיעוט שכנגד הרוב או מסתלק מן הרוב ע"ש וא"כ צ"ל החילוק דיצאה מלאה משום דאז טפי הוי כמוציא מחזק' חיים למיתה דלא חיישינן וכמש"ל. ולפי מ"ש לסברת הרמב"ן דלא מפליג בהכי ובכל גוונ' מצטרפי' מיעוט' לחזק' א"כ י"ל דה"ה לפלג' וא"כ שפיר יש לצרף מיעוט סריסים לפלגא דשמא אין לו אחים כלל ואם יש לצרף ג"כ חששא דשמא מתו צ"ע קצת לפי מ"ש לעיל דלכאורה מוכח דאף אם בכה"ג שלא הוחזק' מעובר' אמרינן שמא הפילה מ"מ שמא מת לא אמרינן אף שלא ראינוהו חי ומדברי הרמב"ן והר"ן משמע דאם אמר יש לי אחי' ומתו אינו סותר החזק' משמע דבכה"ג שפיר י"ל דשמא מתו: ואמנם בדברי הרמב"ן במלחמות שם כתב שאם אומר אין לי אחים אינו סותר החזקה דאפשר שמתו דאפילו ע"א נאמן ביבמה משום דמלתא דעל"ג הוא כו' וא"כ י"ל דאע"ג דלא אמרינן בכה"ג שמא מת משום דמהני אמירת הבעל כמו ע"א דהו"ל מלתא דעל"ג וכמו שא"א מותרת ע"י עצמה או ע"א מהאי טעמא ומקילינן בה נגד חזקת א"א וחזקת חי משום הך חזק' דמלתא דעל"ג. אלא דלפי זה קשה דא"כ אף באומר שלא הי' לו אחים כלל שכתב הרמב"ן דלא מהימן משום דמוחזק באחים וסותר החזקה תיקשי נמי דנימא דמהימן משום מלתא דעל"ג והרמב"ן גופי' לב"ב נסתפק בזה אם בעל הוי כע"א דבבעל י"ל דלא הוי מלתא דעל"ג ע"ש ועכ"פ צריכין אנו לומר ולחלוק בין חזק' זו למוחזק באחי' להך חזקה שיהיה נאמן לומר שהי' לו אחים ומתו ובפרט אם נאמר דבבעל לא מהני מלתא דעל"ג: ונראה לענ"ד דרמב"ן ס"ל דודאי חזקת חי גרע משאר חזקות שהרי הוא חזקה העשוי' להשתנות שכל אדם מעותד למות וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז (אלא שמחלק בין היכי שמת לפנינו דאיתרע החזקה ויש לסייע סברתו ממ"ש לעיל בשם הרשב"א ביבמות שכתב בהא דב"ב בשור שנגח חיישינן לשמא הפילה שהרי נפל לפניך כו') ובנה"כ ושאר אחרונים האריכו הרבה בזה ונקוט חדא בידך מ"ש הפ"י בגיטין דף כ"ח וז"ל הא דלא מקשה בפשיטות אתרומה משום דאפשר לומר דחזקת חי לאו חזקה גמורה הוא שעשוי' להשתנות ותרומה טעמא משום דהוי חזקה דלא איתרע כו' ע"ש משא"כ בהרי זה גיטך דאיתרע ע"י הגט משא"כ משולח גט ממדה"י מקשה שפיר דהא האשה בחזקת איסור לשוק כו' ע"ש ובמ"ש בק"א בקידושין: ולפ"ז א"ש דדוקא באומר לא הי' לי אחים כלל מיקרי סתירת החזקה לגמרי משא"כ באומר שהי' לו אחים ומתו הרי אם אין בזה סתירת החזק' הוא נאמן לגבי הא דמוחזק באחים מצד מגו רק שאנו באים עליו מצד אחר שהוא סותר חזק' חי ובזה אמרינן כיון דחזקה עשוי' להשתנות הוא שפיר יכול לסותרה כיון שאין בזה סתירת שום חזק' אחרת משא"כ בהך דהאשה שהלכה דהתם בלא הך חששא שמא מת יש כאן רוב לשוק רק שתאמר שנשתנה אח"כ חזקה זו דחזקת חי ואיתרע ליה הרוב שהיינו מחזיקין ע"י לשוק זה לא אמרינן כיון דבעלמא בלא איתרע אזלינן בתר חזק' זו דחזקת חי וכן בסיפא דחמותה ע"י הרוב מתעברות היינו מחזיקים ליבום בספק משום מחצה זכרים ואין לך להוציא מזה ע"י שתאמר שנשתנה חזקת חי כיון שיש לפנינו סיבה שמכניס אותנו לבית הספק והיינו הולכין בספיקו לחומרא ואף שי"ל דע"י צירוף הך חששא דשמא מת עקרינן הך ספיקה ליבום ונשארת בחזקתה לשוק ז"א דאליבא דר"מ קיימינן דחייש למיעוטא ולהכי נקט במלתא מיעוטא דמפילות לומר שאף ע"י צירוף מפילות אכתי מיעוטא איכא ויש לחוש אליבא דר"מ ולכך לא נשתמשו שם בהך חששא דשמא מת וכן משמע מדברי מהרי"ו שהבאתי לעיל: ולפ"ז עדיין יש פתחון פה לומר היכא דלא מוחזק באחים חזי לאצטרופי הך חששא דשמא מתו משום דאינה חזקה גמורה שהי' עשויה להשתנות ואין אנו מוציאין בזה משום חזקה אחרת ליבום דהא באמת לא איתחזק באחי' וא"ל דמ"מ ספיקא הוי ז"א דכשאנו מצרפין הך ספיקא שמא מתו משום דאף שתאמר שהי' לו אחים אין מוכרח שעודם חיים שהרי עשוי להשתנות ממילא שנעקר הספק זקוק' לגמרי ובחזקת היתר קיימא וכל שע"י שתאמר שמא מת לא יהי' בו סתירת איזה חזקה אחרת חזי לאיצטרופי לעוד ספק ומכ"ש בזה שע"י הס"ס יש בו כדי להחזיק חזקה ראשונה דקודם נישואין ובכה"ג אין אומרים שהספק הב' אינו שקול מחמת חזק' חי דלענין זה מועיל הך סבר' דעשוי להשתנות והרי הפ"י בלא"ה דעתו דבס"ס מהני אף שספק א' אינו שקול ואף שמדברי הפוסקים לא משמע כן מ"מ י"ל דמודו בכה"ג דמחזיקין אותו לספק לענין ס"ס ועיין בפ"י לק"א לכתובות ועיין ביבמות ר"פ ד"א שכתבו התוס' לחלק בין מיתה דלאלתר לזמן מרובה וכ"כ התוס' בגיטין אך הפ"י שם תמה ע"ז ועיין בשו"ת חכם צבי שהתוספות מודו להמסקנא וצ"ע ויש בזה ליישב כמה ענינים: והנה ראיתי מ"ש ר"ת ליישב קושי' היש"ש על הטור דפסק כמתני' דהא להרא"ש מתני' כר"מ ולא קיי"ל כוותיה וע"ז כתב דלפי מ"ש דחיישינן למיעוט נפלי' דהוי מיעוט המצוי ה"ה מיעוט זכרים הו"ל מיעוט המצוי כו' אלא ע"כ טעמא דמתני' משום דמיעוט זכרים הו"ל מיעוט המצוי מש"ה ברישא דאתחזקה ליבום חששו למיעוט המצוי כו' משא"כ בסיפא כיון דאיכא חזקה ורובא ל"ח אפי' למיעוט המצוי כו' עכ"ד בקצרה ושגה שגיאה גדולה שנתחלף לו בין פטור לחיוב דלענין חיוב ליבום איכא לאפלוגי בין זכרים לנקבות אבל לענין פטור בן ובת כי הדדי נינהו להתיר לשוק ודבריו אין להם מקום לא ברישא ולא בסיפא דברישא כל שהוא ולד מעלי' פוטר אם זכר אם נקבה תלד ובסיפא אם נימא דמיעוטא דזכרים הוי כשאר מיעוט' דהיתרא שכיח טפי דהו"ל רוב' וחזקה לגבי מיעוט דעלמא ובפשיטות מצינן למימר דמיעוט מפילות הוי מיעוט המצוי וחיישינן ליה אף לרבנן כיון דאפילו ילדה לפנינו כל שלא שהה שלשים יום חיישינן ליה דנפל הוא מחמת מיעוט המצוי אלא דלפ"ז הו"ל לאוקמי מתני' אפי' כרבנן ומטעם מיעוט המצוי ואפשר לומר דלא הוי מצי לאוקמי בהכי משום דאכתי תיקשי סיפא דיצאה מלאה למה חוששת דהא איכא רוב' וחזקה לשוק וא"ל כמ"ש התוס' דאיתרע לה חזקה כיון שיצאה מלאה ז"א דאם נימא שמא תפיל לא איתרע החזק' וא"ל כמ"ש הרשב"א ודעימי' דהו"ל כשמא מת ז"א כיון דאפילו אם הוולד חי לפנינו אחר שיצא לאויר העולם חוששין לו מטעם מיעוט המצוי מכ"ש דאיכא למיחש ליה בעודו במעי אמו שמא יהי' נפל טמון אלא ע"כ דלא ס"ל להאי תנא דהוי מיעוט המצוי: ובאמת לכאורה איכא לאקשויי למה דפסקינן כרשב"ג לענין למ"ד יום אלמא דס"ל דמיעוט המצוי הוא ואיך פסקו כהך מתני' דיצאה מליאה חוששת ולכאורה י"ל דהא דחיישינן בלא שהה למ"ד יום היינו מדרבנן ולהחמיר משא"כ בהך דיצאה מליאה אדרבא מחמרינן להיפוך לומר שאינו מיעוט המצוי אבל ז"א דע"כ לא שייך לומר דזה דל' יום חומר' מדרבנן אלא לומר דמדאורייתא אין לחוש נגד הרוב אפילו אם המיעוט מצוי אבל בגוף הענין אם נפלים הוא מיעוט מצוי או לא הוא דבר התלוי' במציאות ואין אנו אומרים שטבע העולם שנפלים הוא מיעוט מצוי וחוששין לו אף שכבר יצא לאויר העולם אין ספק שיותר יש לחוש לו בעודו מעוברת ולומר שמיעוט המצוי שיתעופף הולד מלידה ומבטן ואף אם יצא לאויר העולם לפעמים לא מלו ליה תלתין יומין וא"כ אף דיצאה מלאה אכתי איכא רובא וחזקה לשוק וצ"ע לכאורה: