בית אפרים אבן העזר חלק ד לא

שאם נתעברה ודאי ילדה תהיה אסור' כו' ועוד דהרי מפילות היינו שכבר הפילה דל"ל שמא תפול דא"כ בלא"ה אינו זקוק ליבום דהו"ל א"א שלא היה בעולמו ע"ש ובמחילת מעכ"ת כי רב הוא בחנם תמה על הנ"י שנראה מדבריו שהנ"י דעתו לחלק בין הא דיצאה מליאה דהוי שמא הפילה ובין הא דיצאה ריקני' או שהלכה צרתה למדה"י דהוי שמא תפיל ולכן תמה עליו ופשיטא שאם הי' הכוונ' כנ"ל לכן הוא תמוה דודאי אפי' שהתה כמה שנים במדה"י אמרינן מיעוט מפילי' אבל באמת הנ"י קיצר ל' הרשב"א והמעיין ברשב"א יראה שכתב וא"ת לאו בחזקת יבום הוא דלמא לא תפיל היא דכיון שעיברה אין אומרים שמא תפיל דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישינן: ושוב הקשה ע"ז מפרק אלמנה לכ"ג דהתם בהניחה מעוברת מיירי ואפ"ה אמרינן מיעוט' דמפילי' וע"ז תירץ דר"י ור"ש חיישי למיתה. ושוב הקשה מב"ב פ' המוכר פירות בשור שנגח ונמצא עוברה כו' כיון דהוחזקה עוברה לפנינו אין לחוש שמא תפיל וע"ז תירץ לשמא תפיל חיישינן לשמא הפילה לא חיישינן וכדאסקינ' בגיטין שמא מת ל"ח כו' וגבי חמותה לשמא מת הוא דומה כיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה ל"ח וההיא דשור שנגח שאני שהרי נפל לפניך והורע חזקתו עכ"ד הרשב"א בקצרה וממוצ' הדברים אתה למד דסברת הרשב"א ז"ל הוא ודאי אם לא הוחזקה עוברה בפנינו כלל שפיר יש לחוש שמא אף שנתעברה חזרה והפילה דאין זה דומה לשמא מת כיון דלא הוחזקה עוברה לפנינו והוי זה כאלו לא ראהו חי מבערב (ומבערב לאו דוקא רק ר"ל שלא ראוהו פ"א בחיים וכמש"ל) שאין לתת לו חזקת חיים שמא מת משא"כ בהוחזקה עוברה בפנינו ואתה אומר שמא הפילה הרי זה כאתה אומר על מי שרואהו חי מבערב שמא מת דלא אמרינן הכי ומוקמינן ליה אחזקת חי ומ"ש הרשב"א לחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל הוא כדי לחלק בין הא דאלמנה לכ"ג דאף בהוחזקה עוברה אמרינן מיעוט מפילים. וע"ז בא לחלק לשמא תפיל חיישינן להתם שהעבדים לא יאכלו בתרומה בחשש שמא תפיל הוא וחיישינן לה ואע"פ שכבר תירץ קושי' מ"מ לא נתחוור לו תירוץ זה משום דקשיא אחריתי מהא דשור שנגח ולא הוי נראה ליה לאפלוגי בין התם שריעותא לפנינו ובין הכא שאין ריעותא לפנינו משום דלפי מה דהוה ס"ד דמעוברת אין חשש כלל שמא תפיל א"כ אף שעתה נפל לפנינו באמת נימא דמחמת נגיחה הוא רק אי אמרינן דלשמא תפיל חיישינן א"כ לא אלימא הך חזקה כולי האי דהא עדיין לא עבר זמן לידתה והיינו חוששין לה שמא תפיל א"כ עכשיו שיש נפל לפניך אין הכרח לתלות בנגיחה דאימ' באמת כאשר חוששין לה שתפיל כך היה והפילה נפל זה אשר לפניך והלכך לא משוי ליה כודאי נגיחה: זאת תורת העולה מדברי הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל תלמידו כתב בקצרה וז"ל ול"ל דלא תיקום בחזקת יבום כלל דדילמא תפיל דכיון שהיא מעוברת אין אומרים שמא הפילה דה"ל כמיתה ולמיתה לא חיישינן וה"נ כיון שיצאה מלאה ועבר זמן לידתה אין חוששין שמא הפילה וכל שאין אומרים שהפילה הולד קיימא כו' עכ"ל וכך הם דברי הנ"י ג"כ וכוונת הדברים דאע"ג דבההיא דפרק אלמנה חיישינן שמא תפיל אע"פ שהיא מעוברת מ"מ הכא כיון שהוחזקה מעוברת ועבר זמן לדתה שוב לא הוי חשש שמא תפיל רק לשמא הפילה וזה לא חיישינן וא"כ מיד שעבר זמן לידתה איתרע לה חזקת' לשוק וקמה לה קצת בחזקת יבום מחמת ספיקא דמחצה זכרים ולכך חוששת וזה ברור למעיין בדבריהם ז"ל ונפלאתי על הגאון ז"ל שכתב וז"ל ואף שראיתי שגם הרשב"א כ"כ הוא תמוה בעיני כו' שאחרי שראה דברי הרשב"א בזה איך עמד בדבריו שכתב מתחלה דלפי מ"ש הנ"י גבי מיעוט מפילות החשש שמא תפיל והרי מבואר ברשב"א דלאו מטעם זה אתי עלה אלא דבהחזיקה מעוברת דמי למיתה דלא חיישינן ובזה מחלק בין שמא הפילה לשמא תפיל משא"כ ביוצאה ריקנית לא דמי למיתה כלל ואפי' שמא הפילה חיישינן: ונראה דהגאון הנ"ל לטעמיה אזיל בנ"ב חלק א' חלק אה"ע סי' ל"א שהאריך בענין הך דראוהו חי מבערב שכתב מתחלה לפרש דבראוהו חי פ"א הו"ל חזקה מבוררת משא"כ בלא דאותו מעולם אלא עכשיו מוצאין מת דהו"ל חזקה שאינה מבוררת ושוב דחה זה דמ"מ ה"ל מבוררת ולא איכפת לן מה שאין הדבר לפנינו כיון שהאמת כן ואולי הי' לפנינו היה מבוררת כו' ע"ש ולפיכך לא חשיב הגאון ז"ל שדברי הרשב"א מתפרשין עד"ז. אבל המעיין יראה כמ"ש בדברי הרשב"א ובקונטריסי פלפלתי בענין זה די"ל ס"ס שמא לא הי' לו אחים ואת"ל היה לו שמא עכשיו אינם בעולם ובסוף התשובה רמזתי מדברי הרמב"ן והר"ן שכתבו דאם אומר שהיה לו אחים ומתו אין זה סותר החזקה אלמא דבכה"ג לא חשבינן לחזקת חיים חזקה כיון שאין אנו דנין על אותן שראינו חיים וה"ה בזה י"ל ס"ס ולפי מ"ש מסתייע נמי הדין סברא מד' הרשב"א ודעימיה שכתבו דדוקא בהוחזקה מעוברת לפנינו אין חוששין למפילות אלמא בדלא הוחזקה אף על גב דאמרינן רוב מתעברות חוששין למיעוט מפילות ולא דמי לשמא מת דלא חיישינן כיון שלא הוחזקה מעוברת וא"כ ה"ה לענין חשש דמיתה דוקא אם מתחילה הוחזק חי בפנינו משא"כ בזה שמעולם לא היה אח לפנינו רק דאנן ניקום וניחוש ליה בזה שפיר י"ל שמא מת ושם בתשובה רמזתי בקצרה ג"כ למ"ש מהרי"ו בתשובה סי' פ"ח שהביא ראיה דלא חיישינן שמתה הבת מהא דפריך הלך אחר רוב נשים כו' דאפי' ילדה ודאי איכא לספוקי שמא מת הוולד ותו דהוי ס"ס שמא לא ילדה כו' והנה מ"ש ס"ס הוא תמוה דכיון דאיכא רובא דמתעברות ויולדו' אין זה נכנס בגדר הספק לעשות ממנו ס"ס ואפשר דס"ל דמחמת שיש כאן עוד ספק מצטרפין שניהם להעמיד נגד הרוב וכמ"ש בכתובות ולקמן אדבר מזה ואמנם מ"ש מתחלה דאפי' ילדה בודאי איכא לספוקי שמא מת כו' נראה בכוונתו שר"ל וא"ל הא איכא מחצה נקבות ואת"ל זכר שמא מת אלא ע"כ דלמיתה ל"ח ולכאורה מזה הוכחה גמורה אף בכה"ג שאין כאן לפנינו שום ולד יש לו חזקת חיים דאל"כ ל"ל מיעוט מפילים נימא מיעוט מתים אלא ע"כ דלמיתה לא חיישינן כלל אף בכה"ג וא"ל משום דהוה ס"ס ספק לא מת כלל ואת"ל מת שמא לא מת עד אחר מיתת הבעל וכבר נפטרה מן היבום ז"א דזה בכלל שם ספק חד שמא מת קודם מיתת הבעל או שמא לא מת אז ומה שמת אח"כ אין לנו נ"מ לענין אשה זו וא"כ שפיר איכא שני צדדים שתנשא שאף שהרוב מתעברות ויולדות שמא ילדה נקבה ואת"ל זכר שמא מת וגם כי בסיפא ל"ל הך ס"ס שמא לא מת ואת"ל שמא לאחר מיתת הבעל דהא שם אין נ"מ בזה דכיון שמת אין כאן יבם וא"כ מאי קשיא ליה וליחוש דלמא משום דהוי ס"ס וגם מצטרף לו מיעוט מפילות וה"ל זכרים קיימים מיעוטא דמיעוטא וע"כ דלא חיישינן למיתה רק למיעוט מפילות דשכיח קצת כמ"ש התוס' וגם דהעובר אין לו חזקת חיים כ"כ וכדאמרינן בעירובין דף ז' גבי האשה שישבה על המשבר כו' מה דנימא התם כו' אבל הכא דלא ה"ל חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל ולכן לענין מיעוט מפילות שפיר מחלק הרשב"א בין הוחזקה עוברה דעכ"פ יש עובר לפנינו חשבינן ליה חזקה דחיותא לענין זה דלא חיישינן שמא הפילה כמו דלא חיישינן שמא מת משא"כ בלא הוחזקה עוברה רק מצד רוב נשים מתעברות ויולדות אמרינן דילדה בזה שפיר חיישינן למפילות כיון דליכא עובר לפנינו וגם אם היה לפנינו אין לו חזקה דחיותא כולי האי עד שנאמר שודאי לא הפילה ולכן חיישינן משא"כ לומר שמא ילדה ומת אח"כ כיון דמיתה לא שכיחא וכשאתה אומר שילדה יש לו חזקת חיים גמורים אין לנו לעשות ספק שמא מת ולפ"ז אף לפמ"ש בנ"ב דיהבינן חזקת חיים אף למי שלא ראינו אותו מ"מ אתי שפיר דברי הרשב"א דלענין מיעוט מפילים שפיר מחלקינן בהכי ואע"ג דהרשב"א מדמי לה לחששא דשמא מת היינו אם ראינוהו חי וה"ה אם הוחזקה עוברה משא"כ אם לא היתה מעוברת אע"ג דגבי מיתה אף שלא ראינוהו בחזקת חי עומד שלא לחוש למיתה דלא שכיחא לענין מפילות דשכיחא וגם ליכא חזקה דחיותא, שפיר חיישינן ועיין בדברי אא"ז בבכור שור בערכין שכתב דמאי דמחלק הש"ס לענין חזקה דחיותא היינו לומר דהוה ס"ד דבזה לא אמרה תורה וחי בהם לענין פ"נ כיון דאכתי לא הוי חי מעולם ע"ש: ואמנם מ"ש מהרי"ו בסוף התשובה וז"ל ומ"ש ההר"ז דלבו מהסס אההיא חזקה שהבת קיימת כיון דהאי איתתא לא איתברר לה חזקה לשוק לא מחוור דפריך נימא רוב נשים כו' והתם נמי הוי כמו ליכא חזקה דאיכא למימר הך איתתא בחזקת