בית אפרים אבן העזר חלק ד כג

והריטב"א והרא"ש והר"ן כולם כתבו דבר זה דבאמירתו יש לי בנים מהני מיגו דאינו סותר החזקה לגמרי דאף שהוא מוחזק באחים אין זה בא לעקור החזקה רק שבא להתירה מצד אחר שאומר שיש לי בנים והרי מבואר בדבריהם דאם אין מוחזק באחים הוי חזקה לענין שאין הבעל נאמן לאסור והרא"ש והטור והש"ע מתירין אפילו בע"א וא"ל דס"ל דלענין בנים מהימן טפי כמ"ש ה"ה משום דבדידיה תלי' מילתא הלכך אע"ג דאין מוחזק בבנים מחשב כחזקה מ"מ מהני דבורו לסתור החזקה דתליא מלתא בדידיה אבל באחים לא מהני אבל באמת ז"א שמבואר להמעיין שהנ"י לא בא דרך האתרים ולברור לעצמו שיטה אחרת בזה ודבריו בזה הם דברי רבותיו לחלק בין אחים לבנים מצד שאין סותר החזקה לגמרי ורק הוא הדין הוא שהוסיף מדעתו דחזקת אין לו בנים יכול לסתור ובאמת לא משמע כן בדברי הרא"ש ונ"י ומ"ש הב"ש שה"ה כ"כ בשם הרשב"א ליתא ואדרבא בדברי הרשב"א מבואר להיפוך שכתב דאינו עוקר שום חזקה לגמרי שאע"פ שהיה מוחזק באחים הרי אינו אומר שאין לו אחים אלא שיש לו בנים ומוחזק שאין לו בנים הרי אינו עוקר לומר שיש לו אלא מתירה מצד אחר ואומר שאין לו אחים ולא שאנו צריכין לדבריו בכך כיון דאינו מוחזק באחים אלא משום חזרתו דחזר ואמר יש לי אחים אצטרך כו' ע"ש הרי מפורש יוצא מדבריו דאם מוחזק שאין לו בנים אינו נאמן לעקור החזקה לומר שיש לו אלא שאין אנו צריכין לדבריו כלל כיון שאין מוחזק שיש לו אחים ממילא היא מותרת וכן בדברי הרא"ש בקידושין בשם הרמב"ן כתב דבב"ב משמע דוקא זה בני שאינו סותר לגמרי החזקה כו' כמש"ל ולא כתב משום דבדידיה תליא מלתא שפיר מהני אפילו במקום שסותר החזקה אלא ודאי שאין מועיל אלא משום דאינו סותר לגמרי החזקה אע"פ שהוא סותר את חזקת היבם כיון דמוחזק באחים ולא מוחזק בבנים מ"מ מהני אמירתו מטעם מיגו אבל סתירת החזקה לגמרי כיון שאין אנו מוחזקים שאין לו בנים אלא דלא מוחזק לן בבנים וכן נראה מלשון הרמב"ן גופיה במלחמות שם ובב"ב פרק חזקת בענין קריביה דרב אידי שכתב וז"ל ועוד שנינו זה בני נאמן וכן יש לי בנים נאמן ואע"ג דמוחזק לן באחי פוטר מן היבם משום מיגו דפטר בגיט' ולא אמרינן זה בחזקתו הוא עומד ואלו היה בנו או יש לו בנים קל הוא להביא עדים על הדבר והאי אינו מוחזק בבנים ולפי דברי בעל המחבר הזה (ר"ל בעל המאור) אף המוחזק באחים ושאין לו בנים נאמן משום דמה לי לשקר בעדים והרי זה מכחיש חזקתו בדבר העשוי להתפרסם אם יש לו אחים אם לא כו' ע"ש ומבואר דנקט והאי אין מוחזק בבנים ואם היה סובר דאף במוחזק נאמן הו"ל למנקט מוחזק שאין לו בנים והוא אומר יש לו דנאמן אע"פ שמכחש חזקתו וכמו שמחזק קושייתו לשיטת בעל המאור כמו כן הוי מצי לאלומי קושייתו טפי ממוחזק שאין לו בנים אלא ודאי דלשיטתו דמוחזק באחים אינו נאמן לומר אין לי אחים כמו כן מוחזק דלית ליה בנים א"נ לומר דאית ליה וכן כתב הר"ן דבאומר יש לו בנים אינו עוקר חזקתו אלא שבא להתירה מצד אחד כו' וכ"כ הריטב"א בקידושין לחלק בין בעל שאמר גרשתי דחולצת אע"ג דבידה לגרשה שאני מוחזק באחי ולא בבנים ואומר יש לי בנים דאע"ג דלא מוחזק לן בבנים לא מרע חזקה דידן לגמרי ואפשר דאית ליה בנים ולא ידעינן במלתא הלכך לא אתרע הואיל דידיה ומהימן עכ"ל הרי דנקט במלתיה לא מוחזק לן בבני דבכה"ג מיקרי לא מרע חזקה דידן וכיון שמדברי כולם נלמד דמוחזק שאין לו בנים הוי חזקה דלא מהני מיגו לעקור החזקה רק באין מוחזק בבנים ס"ל דמהני מה שאומר זה בני א"כ איך כתבו דהיכא שאין מוחזק באחים הוי חזקה שאין הבעל נאמן לומר יש לי אלא ודאי דלא תליא מידי בהא וכמש"ל דע"כ לא מפלגינן בין מוחזק שאין לו בנים ללא איתחזק בבנים אלא לענין שיועיל המיגו לסתור שכל שאינו סותר גוף הענין שאנו מוחזקין בו שפיר מועיל המיגו אע"פ שהוא סותר חזקת היבום שהיתה בה כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן להדיא משא"כ היכא שבא לסתור גוף הענין שאנו מוחזקים בו כגון שאנו מחזיקים שיש לו אחים שהוא סותר חזקת היבם וגם החזקה שאנו מוחזקין בה וכן אם מוחזקין בו שיש לו אחים ואין לו בנים דג"כ יש חזקת יבום וחזקה שאנו מוחזקים שאין לו בנים וכשאומר יש לו בנים לא מהימן שהרי הוא סותר גוף הענין שאנו מוחזקים בו ודוחה אותו ואת חזקת יבום ובכה"ג לא מהני המיגו וכל זה לענין מיגו אמרינן דמהני לסתור החזקת איסור לחוד משא"כ ע"א לא מהימן באיתחזק איסורא או היתרא וא"כ בלא אתחזק באחים שלולי העד היתה מותרת הרי הוא מעיד לאסור דבר דאיתחזק היתרא וזה אינו נאמן אע"ג שאינו בא לסתור גוף החזקה שאנו מוחזקים כיון שאין חזקה דל"ל אחי רק דלא מוחזק באחי מ"מ אף לסתור החזקת היתר לבד לא מהני ע"א וכן מוכח מדברי הראב"ד שכתב דאין עד אחד נאמן לומר ניתן לה בן במדה"י והיינו משום דאתחזק באחי והוא בחזקת איסור אע"ג דבמה שאומר ניתן לה בן אין בזה סתירת החזקה דהא דבר זה הוא דבר שיש עליו ספק מעיקרא שמא יש לו בן במדה"י ואף הרשב"א לא קאמר אלא משום דס"ל דבע"א אמרינן דווקא. וכן הב"ש כתב משום דמסייע ליה רוב נשים מתעברות כו' אבל לולי זאת אינו נאמן לסתור החזקה של איסור אע"פ שלא בא לסתור גוף החזקה שאנו מוחזקים שאין לו אחים אלא בא להתירה ממקום אחר ובזה אין בו סתירת חזקה כלל וא"כ גם בלא מוחזק לן באחי שעכ"פ איתתא שרי' דאמרינן דמסתמא אין לו אחים ויהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דהוי שרינן לה זולת העד א"כ העד בא לאסור במקום חזקת היתר שפיר כתב הרא"ש דלא מהימן ואחריו נמשכו הטור והש"ע וכדאי הם לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק ובפרט שאין חולק עליהם לפי ענ"ד כמ"ש דהנ"י שכתב הב"ש לא בא לחלוק אלא לפרש כדברי שאר הראשונים ז"ל: והנה הראב"ד בהשגות כתב על הרמב"ם דמתיר בע"א שמעיד בניתן לה בן כתב דליתא שאפילו בעל עצמו שאמר יש לי בנים והוא מוחזק באחים ובלא בנים אינו נאמן להתירה בלא חליצה ודקדק בדבריו מ"ש באחים ובלא בנים דהיינו שמוחזק בלא בנים שאז א"נ דאלו לא מוחזק בבני שפיר נאמן כמ"ש ה"ה חילוק זה אמנם הרשב"א בחידושיו העתיק בשם הראב"ד ואין מוחזק בבנים וכן הוא בנ"י (אך בתשובה סימן א' רנ"ב העתיק כמו שהוא בהשגות) ולכאורה בהא גם הראב"ד מודה אך באמת נראה שע"כ הראב"ד באין מוחזק בבנים קאמר דמוחזק דל"ל אין ראיה לניתן לה בן דהא לא דמי דבמוחזק בא לסתור החזקה שאנו מוחזקין דל"ל משא"כ ניתן לה בן אין סתירה רק לחזקת האיסור אבל לא לגוף החזקה שאנו מוחזקין ויש לתמוה על ה"ה שמתחלה כתב ואני אומר שאף בבעל כו' ואפשר כיון דמסקינן כו' ה"נ במוחזק דל"ל כו' ולכן הוצרך לדחוק דאף במוחזק דל"ל נאמן ולענ"ד במ"ש דניתן לה בן לא דמי למוחזק דל"ל אלא ללא מוחזק בבנים ואמנם כן דברי הראב"ד תמוהים כמ"ש דבלא מוחזק ודאי בעל נאמן. ונראה דודאי גם הראב"ד מודה בזה דבהא מהימן אך טעם נאמנותו הוא רק משום מיגו דבידו לגרשה אבל זאת לא מהימן ונפקא מינה היכא דלית לן מיגו וכגוונא שכתבו התוספות דבשעת מיתה אינו יכול לכתוב גט וכיוצא לא מהימן וא"כ שפיר יש ללמוד מזה לע"א ולכן שפיר כתב הראב"ד דאפילו בעל עצמו כו' ר"ל היכא דליכא מיגו א"נ להתירה וע"א נמי להא דמי ומ"ש דאפילו בעל עצמו ואי בלא מיגו מיירי מאי עדיפות' דבעל מע"א י"ל דלענין הכרת הבן התורה האמינתו וא"כ עדיף לענין זה מעד דעלמא. ומעתה מ"ש ה"ה על הרשב"א ואני אומר דאף בבעל עצמו כו' אין בזה כדי לדחות השגת הראב"ד דאפילו תימא דמהימן אף במוחזק בלא בנים מ"מ היינו מטעם מיגו אבל בלא מיגו ל"א ומינה לע"א דעלמא ולכך הוצרך הרשב"א לחלק משום דייקא והוא נכון לענ"ד: ונשוב למ"ש הגאון ז"ל בנ"ד דאם זה לא מיקרי חזקה כלל א"כ ל"ל אמירת הבעל או ע"א הא ספיקא דאורייתא הוא כו' והנה הדבר פשוט דגם הב"ש לא קאמר אלא להנ"י דס"ל דכה"ג דלא מוחזק בבנים לאו חזק' מעלי' הוא ומהני מיגו אע"ג דבמוחזק דל"ל בנים לא מהני המיגו לסתור א"כ גם לענין ע"א נהי דלא מהימן במקום שיש חזקת היתר גמור מ"מ האי לא (דלא) חשיב חזקת היתר גמור דהא ע"א מועיל לאסור שאין זה סתירת חזקת היתר גמור וכמש"ל בשם הפ"י ג"כ במ"ש לפרש דברי רש"ל ואי אתא אחוה דמיתנא והגאון ז"ל כתב בעצמו ג"כ שהב"ש לא אמר כן