בית אפרים אבן העזר חלק ד כא

אמנם דברי הרשב"ם אע"פ שכתבתי דמאי דאתי עלה משום ס"ס היינו בכה"ג דאיכא חד דאמר אחוה דמיתנ' אנא וכדמשמע מדברי מהרי"ט מ"מ מ"ש אח"כ בההוא דהוה מוחזק לן כו' דאי לא דמוחזק לן הי' לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים קשה להוציא הדברים מפשטן ולהעמידם דאתי אחוה דמיתנ' וכמבואר למעיין שם ונראה מדבריו דכל דלא אתחזק באחים וידוע שאין לו בנים ספיקא הוה אבל אין כן שיטת כל הפוסקים שהרי אף מהרי"ט שהיפך הרבה באיסורא דהך איתתא של ר' דוד מארביל כל עיקרו לא היה אלא על פיו של העד שאמר שיש לו אחים ושוב כתב שיש כאן עוד עד מפי עד אבל לולי העדים נראה מדבריו שאף בלא אמירת הבעל בשעת קידושין אין לו אחים היתה מותרת אף שהיה ידוע שאין לו בנים כדמוכח במהרי"ם וכמ"ש מהרריט"ץ בביאור ע"ש. והדבר מבואר במהרי"ט דמחלק בין נדון דהרא"ש לפי שבנ"ד בא האיש מארץ רחוקה וזולת זה היתה מותרת אם לא היה עד אף שידוע שאין לו בנים וזה דלא כהרשב"ם וראיתי במהריט"ץ שהביא מדברי הרשב"ם ראיה לדבריו (ונפלאתי דמייתי לה בשם רש"ל לב"ב וכתב שסותר לדבריו בקידושין ושוב כתב ליישב דרש"י בקידושין מיירי באין ידוע שאין לו בנים דבכה"ג הוי ס"ס וזה מן הפלא שגלוי לכל דהך דב"ב מפי' רשב"ם הוא ויותר הו"ל להביא פירוש רשב"ם גופי' בריש הסוגיא שם שכתב כדברי רש"י וביאר דבריו משום ס"ס) ומ"מ נראה שעיקר דבריו לפי שע"א מסייע לאיסור וכמבואר מדבריו בב"ש י"ג בשאלה ראובן בא מפורטגאל (ונ"ל שהוא הנדון שהבאתי לעיל משו"ת זקן אהרן אע"פ שהוא בשינוי קצת) וכתב שם דאם לא נודע שיש אח בפורטגאל אלא מפיו אנו חיין היא מותרת בפשיטות ע"ש וכן מבואר בפשיטות בשו"ת מהר"י בן לב ח"א כלל ב' באחד שאמר שיש לו אח והיה נשבע בחיי אביו וכתב שהדבר פשוט להיתר וכן מהריט"ץ סי' כ"ז הביא תשובה זו דמהריב"ל וכתב שאין הנדון דומה דהבעל אינו נאמן אמנם בנ"ד שיש עד כשר כו' וצ"ע על מהריב"ל שכתב סימן י"ט בענין להוריד לנחלה שהבאתי לעיל הביא דברי רשב"ם ראיה להריב"ש וכתב דלכאורה דהטור חולק ונדחק לומר שהטור מיירי באין ידוע אם יש לו בנים ובידוע ודאי גם הוא מודה וגם מהריט"ץ כ"כ וכתב שאע"פ שהטור לא פירש ולא בנים. הניח הדבר שיובן מעצמו ע"ש. ולענ"ד מובן מעצמו שאינו רק שהדבר ברור שדברי הטור שאין עד אחד נאמן הם נובעים מתשובת הרא"ש אביו ואיהו ודאי מיירי בידוע שאין לו בנים כמבואר למעיין שם וכדמוכח גם מדברי מהרי"ט ומהריט"ץ גופייהו ונלאיתי להאריך בזה שהדבר ברור שהרמב"ם יחידאה הוא בזה ואף המחמירין אין דעתם להחמיר בכה"ג שאין שם עד לאיסור: ומעתה נחזי אנן אחרי שהסכמות הפוסקים להתיר באין מוחזק באחים אף אם אמר הבעל שיש לו אחים מעתה כשמת הותרה זו לשוק ואף אם יבואו אלף עדים ויעידו ששמעו מפי הבעל מידי חששא אית בהו שאף אם היה הבעל אומר כן לפני הב"ד בעודו בחיים לא משגחינן ביה ומה יועילו אלו האומרים דבר שמועה מפיו וספירת דברים בעלמא שי"ל שהיה לו בזה איזה עילה וטעם לדבר שאמר זה אי לצעורה מכוין כדי לעגנה ומי מכריח אותנו לדחוק פשוטי השמועות בש"ס ופוסקים לכנוס בפרצות דחוקים להחמיר במקום עיגון ואם בשביל הקול שיצא הלא אינו רק מה ששמעו מפי הבעל בחייו ואם היה עומד וצווח לפנינו יש לי אח ומת אח"כ לא משגחינן ביה ק"ו הדברים שאין משגיחין בבת קול שיצא אחרי מותו וזהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה אתמהה ובמה שמבואר בגב"ע שהאשה א' אמרה שהיא יודעת שיש לו אח אדבר לקמן בזה: ומצאתי בשו"ת אא"ז הגאון מהר"י מינץ ז"ל בסימן י"ד שכתב וז"ל ואמנם בשריות' דהאי איתתא נ"ל היתר גמור ואין להוציאה מבעלה כלל דמתוך הדברים מוכח דלא היה לכם חזקה שהיה לאותו ר' כשריאל ז"ל אח או אחים מדלא היה שום אדם מערער ופוצה פה לומר זו יושבת תחת בעלה הלא יש לה יבם אלא ודאי לא היתה מוחזקת ביבם וכל ישראל בחזקת כשרות ולא רצו אלו שהוציאו הלעז להוציא לעז שלא כדין אלא אח"כ מתוך שנאה שמוציאין האדם מן העולם הביאם הכעס לידי טעות ואמרו מה שאמרו וכן כל הלומדים שברומ' יצ"ו לא היה מסכימים שתחזיר לבעלה אם היה שום חזקה שהיה לבעלה אח או אחים שאין שום דיעה המתרת יבמה ודאי ע"י ולד שלא יגמרו חדשים בודאי ואף אם מרת בילה חששה ושאלה אם זה הולד פוטרה מיבום איכא למימר דמיחש חששה ולא על הודאי שאלה כו' ע"ש שהאריך בתשובתו ומבואר ממ"ש שם דכל שלא הוחזק באח או אחים שרי' להנשא לעלמא ע"ש שחזר ע"ז כמה ולא משגחינן בקול הלעז שיצא אח"כ וע"ש דמהך טעמא לחוד הוי שרי לה בפשיטות ומה שהאריך בזה מחמת הולד שלא נגמרו חדשיו משום דס"ל דמהאי טעמא יש להתיר אפי' נודע בודאי שהיה לה יבם רק שאינו ידוע אם עדיין חי ע"ש בסוף התשובה וא"כ מלתא דאתיא ממילא דכיון שהיא בחזקת היתר עומדת לא משגחינן במה שהעידו ששמעו מפי הבעל בדרך שיחה ומכ"ש להוציאה מבעלה וגם יש ללמוד מדבריו שאין לחוש במה שהעידו דהוה מהדרא למשקל מיניה גט שכ"מ משום דמיחש חששה שמא יתברר שיש לו אח או יבא אחד ויאמר אחיו אני שלא תצטרך לחלוץ ממנו ולא על הודאי וכמ"ש מהר"י מינץ ז"ל: וגם הלום ראיתי בספר ארבעה טורי אבן להגאון החסיד מוהר"ר אלעזר ז"ל האבד"ק אמשטרדם בתשו' שם סי' י"ח וז"ל אחד שבא לגור פה ק"ק בראד ונשא אשה ילדה ובשעת קטטה עם אשתו אמר שיש לו אח ובשעת שלום עמה אמר שאין לו וכן אמר בשעת גסיסה כו' וכתב שם ואף על גב דבשעת גסיסה אין לו מגו דאי בעי פטרה בגיטה היינו במוחזק באחים אבל באינו מוחזק באחים נמצא בלא אמירתו נמי היתה מותרת א"כ אף באומר בשעה שהוא גוסס נמי נאמן להתירה והכי מוכח מכל הפוסקים דבאינו מוחזק באחים ואפילו אם אינו אומר בשעת מיתה שאין לו אחים אשתו מותרת להנשא ע"ש. (ושוב נמצא כמה תשובות מבנו הגדול מוהר"ר משה ז"ל ועל תשובה זו לא חזינן כי האי סימנא ומשמע שהם מתורת הגאון מוהר"א ז"ל עצמו בעת שהיה משכן כבודו עם ק"ק בראד ואמנם אף אם הם דברי הבן ידוע כי יפה כח הבן והיה א' מגדולי הדור) ולמדנו מתשו' הנ"ל דאף אם אחד בא לגור אף שלא ידענו אי מזה הוא אם אינו מוחזק באחים אין חוששין לו ואף אם אמר לפעמים שיש לו אח לא משגחינן ביה ואף ששם היה ג"כ מקום לומר שיש לו בנים כדמשמע שם בתר הכי דכתב דאית ליה מגו שהיה אומר יש לי בנים ע"ש. מ"מ נראה דהא דכתב בפשיטות להתיר בלא מוחזק באחי לא מהאי טעמא דה"ל ס"ס שמא יש לו בנים כמ"ש הרשב"ם אתי עלה שלא הזכיר שם מדברי הרשב"ם כלל רק דכל שאינו מוחזק באחים האשה בחזקת היתר היא ע"ש: והנה הב"ש סי' קנ"ז סק"ז כתב על מ"ש בש"ע בלא היה מוחזק באחים אפי' ע"א אינו נאמן משום דהוה כאיתחזק התיר' ולפי מש"ל הנ"י דס"ל דאם אין מוחזק בבנים לא הוי כחזקה שאין לו בנים. א"כ ה"ה לענין לא הוחזק באחים לא הוי כאיתחזק היתרא כו' ונפלאתי ע"ז שנראה שכוונתו למ"ש בנ"י בב"ב דאין לו אחים א"נ היכא שמוחזק באחים לפי שסותר החזקה משא"כ אמירתו יש לו בנים אינו סותר החזקה וכ"כ שם אח"כ בעובדא דההוא דהוה מוחזק כו' דלא דמי למתני' דזה בני נאמן במגו דמגרש לה דהתם אפילו בקול לא ידעינן אם אית ליה בנים או לא ע"ש: ובאמת שכדברי הנ"י הללו כתבו כל המפרשים וכ"כ הרא"ש גופיה בקדושין והעתיק שם דברי הרמב"ן במלחמות דמוכח בב"ב דזה בני נאמן אע"ג דמוחזק באחים לפי שאינו סותר החזקה לגמרי אבל לסתור החזקה לגמרי ולומר אין לו אחים א"נ ועוד דאמרינן התם ההוא דהוה מוחזק כו' והשתא לקלא בעלמא חיישינן כו' אע"פ שנאמן להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו לסתור החזקה לגמרי לא אמרינן עכ"ל וכן מבואר מדברי הרשב"א והריטב"א וא"כ מבואר דגם הרא"ש סובר דאומר זה בני אינו סותר החזקה לגמרי ואע"ג דלא מוחזק בבני ואפ"ה כתב בתשובה דע"א א"נ לומר שיש לו אח כל שאינו מוחזק באחים דהו"ל להוציאה מחזקת היתר וא"כ יהיה דברי הרא"ש סותרים זא"ז וכן הטור והש"ע נמשכו אחר דברי הרא"ש בזה: אך באמת לק"מ דודאי מה לי לשקר עדיף מעד אחד דהא לרבי