בית אפרים אבן העזר חלק ד יג

הזוג סימן גדלות אלא כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים שמלבד שזה דוחק גדול לומר דאף שדרך לבא שיעור זה בקטנות אפ"ה מהני כשידוע שכבר הגיע לכלל שנים. ותו כיון דלר"ע ודאי לא מהני סימנים בשיעורין דידיה אלא כשידוע שהגיע לכלל שנים מנ"ל לר"י שיטה אחרת דלר' ישמעאל מהני סימנים בלא שנים כיון דע"כ פלוגתייהו מיירי בידוע שכבר הגיע לכלל שנים אע"כ צ"ל דאפי' שיעורא דר"ע אינו בא אלא לאחר י"ג שנה ויום א' וא"כ איך שייך לומר למאי דקי"ל כר' ישמעאל להחמיר דבעינן כדי לכוף ראשן לעיקרן שנחזיק אותו כגדול משעה ראשונה משהגיע לכלל י"ג ויום א'. ואף לפי מ"ש לעיל דמשמע מעובדא דבני ברק דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משעת מכירה י"ל דר"ע לשיטתי' דס"ל משניטל כו' והוא השיעור הקטן שבכולם לדעת הרמב"ם שפיר י"ל דמחזיקינן ליה למפרע משנת י"ג ויום א' אבל למאי דקי"ל כדברי כולן להחמיר האיך אפשר לומר דמשנת י"ג ויום א' מחזקינן ליה בגדול למפרע ודוחק לומר דברייתא זו אתיא כר"ע דאכתי קשיא לר"ח דאמר זה בני בן י"ג וכו' דהא ר"ח ס"ל הלכה כדברי כולן להחמיר ואדרבה היה נראה דה"ט דרבא דס"ל דמשהגיע לכלל שנותיו הוי חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה היינו משום דלמיאון קי"ל להחמיר בשיעור קטן מכולם דזה בא מתחלת גדלות השנים אבל לחליצה לא סמכינן כיון דבעינן שיעור גדול. ונראה פשוט דס"ל להתוס' בשיטה אחרת דאף לחליצה שייך חזקה דרבא דהיינו כיון שהתחיל לבא שיעור הקטן בתחלת גדלות השנים ממילא משערינן שיעור ערך גידול השערות ברוב בני אדם והא דקאמר בן י"ג שנים ויום אחד היינו להאמינו בשיבוא בערך הזמן שיגדלו השערות כדי לכוף כו' ואז מחשבינן ליה בגדול בחזקה דרב' שהתחילו לגדל מתחילת גדלות השנים. ובזה נראה לי להבין מ"ש התוס' בשיטה אחרת דמיירי שכבר עבר שנה או שנתיים ולמה הפליגו זמן רב כזה ולא כתבו סתם שכבר עבר הזמן שאכל אלא נראה כיון דע"כ ס"ל דמשערינן ערך גידול שערות א"כ בזמן קצר אחר אכילתו יוכל לשער שהיה כבר בשעת אכילה כדי לכוף לפי ערך גידול השערות ברוב בני אדם וא"צ לנאמנות האב אבל כיון שכבר הפליג זמן רב שנה או שנתיים א"א לשער לפי ערך גידול השערות דהשתא וצריך לנאמנות האב לשער מתחילת גדולו ובזה נראה לפי ענ"ד בפשיטות בעובדא דבני ברק דאי לאו דסימנים עשויין להשתנות הוי מחזיקין ליה בגדול משעת מכירה היינו אם ימצאו בו רבוי שערות גדולים כדרך ב"א ממילא דאף דהיה זמן מה בין המכירה למיתה מחזיקינן ליה בדרך גידול השערות שכבר בשעת מכירה היה בהן כדי לכוף וא"צ לחזקה דרבא ואף לפי מ"ש לעיל דהתוס' הכריחו מן הסוגיא דמחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו לשיטתיה שכתב בתחלה שהגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה א"א לומר אם ימצא בהן רבוי שערות דבזה א"צ לגומות כמ"ש הפוסקים וכ"ש דל"ח לספק שינוי לאחר מיתה וכן נראה לפענ"ד פשוט דאם בדקו והוא כמה שנים לאחר גדלות והוא כדי לכוף דאזלא ליה חזקה דרבא דא"א לומר שהתחילו לגדל בתחלת שנת י"ד ולשער כפי גידול השערות ברוב בני אדם ולעשותו גדול מאותו שעה דלפי דרך גידול השערות א"א שיעמדו כמה שנים ולא יגדלו יותר מכדי לכוף ע"כ אין להחזיקו בגדלות מחמת חזקה דרבא. ומעתה אני אומר בנדון שאלה זו דלא מבעיא אם יודעין דלאחר שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד לא היה בו שערות דפשיטא דאזלא ליה חזקה דרבא כמ"ש התוס' בהאי עובדא דבני ברק וכן אם הוא עצמו אמר בתחלה דאין לו שערות נאמן בכה"ג דאפשר לברר כיון דאיכא למימר שצוף ואחוי כדאיתא בקידושין דף ס"ב ע"ב ובי"ד סימן קכ"ז ע"ז בש"ך אלא אפי' אין יודעין בתחלה משנעשה בן י"ג שנה אלא דלפי השיעור הזמן גידול השערות עתה יש לשער שלא התחילו לגדל בן י"ג שנה ויום אחד אזלא ליה חזקה דרבא כנ"ל לענ"ד: גם מ"ש במה שהחמירו בנמצאו גומות דשמא אין אנו בקיאים ותמהו עליהם וכי יש שיעור לגומות. לפי ענ"ד הדבר נכון דיש שיעור לגומות דאל"כ קשה בהך פלוגתא דתנאי בשיעור השערות דודאי צ"ל דגם בשיעור הקטן אית ביה גומות דלא יחלוק רב מלכיו בפלוגתא דתנאי וכן מר זוטרי דמקשה שם לא לישתמיט תנא וכו' ולא הקשה מפלוגתא דתנאי ואם נימא דאף דאית ביה גומות כיון דאית שערות גרע טפי דל"ש שנשרו אכתי קשה האיך מחזיקינן ליה בגומות לבד בגדול משום דאמרינן שנשרו השערות אכתי מנא ידעינן שהיו השערות כשיעור כדי לכוף וכו' כיון דבשיעור קטן נמי יש בו גומות ואיך נחזיק אותו בודאי לגדול אע"כ נראה פשוט דהגומות הם לפי ערך גידול השערות והיו בקיאין בגומות לבד שהיא שיעור שהיה בהן שערות כדי לכוף ונשרו. ומעתה פשיטא די"ל בהא דאמר דבעינן שיהא בעיקרן גומות היינו לפי ערך השערות שהיה בהם כדי לכוף וכיון דאין אנו בקיאים בשיעור הגומות יש לחוש שאין הגומות כשיעור ע"כ נראה פשוט דאין להקל משיטת הפוסקים שהביא הב"ח אם לא בענין שהקיל הב"ח במקום עיגון. כיון דרבנן קשישאי בקיאי טפי מינן ואם גדולים חקרי לב לא מצאו ידיהם לברר ולכונן. מי יאמר זכיתי לבי וכליותי אשתונן ויקיץ כגבור מתרונן. וחכמתי עמדה ומזקנים התבונן. ומה שתמה על מה שהחמיר הש"ע לענין מיאון דאנן אין בקיאין בגומות ולא החמיר בענין כתמים. הנה מלבד דאיכא התם חזקת היתר כמ"ש רומ"ע. יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי משא"כ לענין מיאון דלא תיקנו אלא בקטנה. ותו דאפי' בספק איכא למיגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ספק א"א דאורייתא דבאשם תלוי קאי משא"כ בכתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא איסורא דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאים במקדיר או במגליד דהתם הספק אינו בגוף האיסור אלא דאם היה יכול להבחין בין מקדיר או מגליד היה אפשר לברר וכיון דאין אנו בקיאין נשאר הספק איסור במקומו כן נראה פשוט: ומאפס הפנאי מחבילות טירדין אשר הקיפוני סבוני כמים עת לקצר ואחתום בברכה ואסיים. יוזכר לטובה ויכתב בספר החיים. מאת ה' מן השמים הכ"ד נפשי א"נ ש"ב ומחותני דרש"ת: הק' פינחס הלוי איש הורוויץ כבוד בני חד"ז הרב הה"ג המפורסים נ"י ד"ש הטוב: שאלה קלב איש אחד היה מתגורר במקום אחד עם אשתו זמן רב ובנים לא היה להם ובעת חליו היתה האשה מהדרת אחר מי שיודע לסדר גט כי יראה אולי יש לו אחים ולא איסתייע מלתא ונפטר האיש ההוא ואח"כ עמדה האשה ונשאת ואחר הנישואין נתעוררו איזה אנשים והעידו שדרך סיפור שמעו מפיו שיש לו אח אך בחיי הבעל וגם אחרי מותו קודם הנישואין לא נשמע מזה ולא היה מוחזק באחי' ועוד באו הדברים מפורשים בהגבה"ע ברוב ענין. ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה עיקרא דהא מלתא בקידושין דף ס"ד ומבואר מדברי הש"ס שם לפי פרש"י דכל דלא מוחזק באחי הוא בחזקת שאינה זקוקה ליבם. ואין הבעל נאמן לאוסרה ומ"ש רש"י באמר יש לי בנים כי אתא חד ואמר שהוא אחיו לאו כל כמיני' דאהני דבור לחזקה וקשה ל"ל אמירתו דלמה יהא עדיף מן הבעל ואפי' ע"א דעלמא א"נ כמ"ש הטור והש"ע סי' קנ"ז כבר עמד בזה אא"ז מהרש"א ז"ל ומבואר לקמן הנלענ"ד בזה וכן נראה לכאורה דעת רוב פוסקים דכל שאינו מוחזק לנו שיש לו אחים שרי' לעלמ'. ובאמת שצריך להבין איזה חזקה יש כאן לומר שהיא מותרת לפי שאין האחים ידועים לנו. וכי בשביל זה בא בגפו ואין אחיו עמו נאמר שחזקה שאין לו אח והוא נגד החוש ועינינו רואות שבאים אנשים ממקומות אחרים שיש להם אחים במקומות מושבותיהם בתחלה והמקר' אומר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואומרו יש א' כו' מכלל דרוב' לאו הכי וספק השקול הוא הגע עצמך מי שקידש אשה ע"מ שאין לו אחים הכי נאמר דהוו קידושין ודאין לפי שהוא בחזקת שאין לו אחים פשיטא דליתא וספק קידושין הוי וא"כ גם לענין זיקת יבמין נמי ניחוש להכי מספיק' דשמא יש לו אחים וא"כ בשעה שמקדש את זו חלו קידושין לאוסרה לכל העולם עד שיגרשנה או ימות