בית אפרים אבן העזר חלק ד יב

לכסות צפורן כו' כסות זה איני יודע וצפורן זה איני מכיר ואין לך אלא מה שחידשו הפוסקים ז"ל וגם צריך שיהא עדים כשרים על השנים כיון דלא ברירא לן הך מלתא אי כה"ג חשיב ריבוי שערות וארוכות או לא ובאיש לא מהני הוחזק דשמא ע"פ האב עשו כן וכמבואר בפוסקים ראשונים ז"ל ואם אמנם הגאון בנ"ב סימן צ"ג שדא ביה נרגא לומר שמדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נראה דאב נאמן והאריך בזה לולי כי כבר העתרתי דברי דומים למרובים והגם למשא הרימותי ידי ע"ז אמנם בקצרה אען ואומר שהדין דין אמת כמ"ש הראשונים ז"ל ודבריו תמוהים בעיני ואנקיט חדא בידי מה שרוצה להשען על ג' עמודי עולם וקחשיב הרא"ש בהדייהו ז"א כמבואר בדברי הרא"ש במקומו בקידושין דף ס"ג גבי זה בני בן י"ג כו' וע"ש ואין להאריך והילכך צריך עדים גמורין או חזקת השכנים שלא עפ"י האב דוקא וגם צריך דרישה ועיון היטב בגומות וכמ"ש היש"ש ז"ל ומשום עגונא. למחזי אתינא. למגרס ולעיונא ואמינא מאי דאמינא: זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קלא ב"ה יום עש"ק י"ז אלול. תקנ"ב לפ"ק פה ק"ק פ"פ דמיין יע"א: הנה ברך לקחתי ולו אשיבנה. לאבן בוחן ואבן פינה. חכמתו בחוץ תרונה. ה"ה כבוד אהובי ש"ב ומחותני הרב המופלג ומורה החריף ובקי בחדרי התורה. דרכיו נוגה אורה. ידיו רב לו והיכלו כבוד אומר כולו. כק"ש מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות נ"י. על ראשו בהלו: הנה ערבו לנפשי דברי דודים. חכו ממתקים. כולו מחמדים על אדני פז מיוסדים. ויען כי אפפוני כתרוני טרדות רבות וביותר מהמה בדיני רבא דיתמי דאתי לקמאי. מבלתי אפשרי היה לעיין מיד ולהשיב על נכון אף לזאת הפסקתי בין הפרקים מעט מעט להשיב על שאלתו כפי הנלענ"ד. בנידון השאלה בקטן שהגיע לכלל שנים ונמצא בו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן אם ניחוש למ"ש הב"ח דאין אנו בקיאין בבדיקות הגומות די"ל דמסתמא כיון דאיכא שערות מסתמא איכא נמי גומות ולא אמרו דצריך שיהא נמי בעיקרן וכו' אלא לאפוקי אם רואין שאין בהם גומות ועוד דמספיקא יש לנו להחזיקו בחזקת גדול משום חזקה דרבא. ועוד דאין שום טעם לחומרא זו כיון שאנו רואין שיש בו גומות וכי יש שיעור לגומות. הנה מ"ש רומע"כ דמוכח מדברי התוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנים וכו' ואומר ר"י דשמא בחייו לא היה גומות וכו' מדלא תרצו דאף שימצא בו שערות אין להחזיקו בגדול משום דגומות עשוין להשתנות לאחר מיתה אע"כ דמסתמא כיון שיש לו שערות ואין הדבר יכול להתברר אמרינן דמסתמא אית ביה גומות וה"ה שאין אומרים בו שאין אנו בקיאין אף דיש לדחות דספק שאין אנו בקיאים גרע טפי ולא דמי לספק דלאחר מיתה די"ל שאם היה בקי לפנינו היה מכיר שאין הגומות כראוי. אך שינוי' דחיק' לא משנינן. ונראה לפרש דברי התוס' דהא קשה עוד דלמה לא יבדקוהו שמא ימצא בו שערות ותו הא דקשיא להו בתר הכי וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו וכו' קשה מנ"ל דמהני חזקה דרבא לאפוקי מחזקת ממון כמו שכתב רומעכ"ת. ונראה דפסיקא להו דחזקה דרבא מהני לאפוקי ממונא משום דס"ל לדוחק לאוקמי שמת תיכף מיד לאחר המכירה וא"כ מוכח מהסוגיא עצמה מדלא חיישינן אפי' אם ימצאו בו שערות שמא היה קטן בשעת מכירה ואח"כ נתגדל ע"כ היינו משום דכיון שנמצא גדול מחזקינן ליה בגדול למפרע משעה שהגיע לכלל שנים והיינו מחזקה דרבא ועל זה הקשו דא"כ אפי' א"א לבודקו נחזיק אותו בגדול משום חזקה דרבא. אך לפ"ז צריך להבין לפי תירוצם שאחר שהגיע לכלל שנים לא היה בו סימני גדלות א"כ הדק"ל מה הועיל הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה ונראה דס"ל להתוס' דודאי אנו רואין לאחר שהגיע לכלל שנים שאין בו שערות אף שלא בדקו אותו אם יש בו גומות או לא אמרינן מסתמא דאין בו גומות כיון שדרך רוב בני אדם להיות בהם שערות בזמן שהגיע לכלל שנים וראינו שאין בו שערות יצא מחזקה זו וכ"ש לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דטעם הגומות משום דאמרינן דמסתמא היה בהן שערות ונשרו א"כ כי היכי דל"ח שמא נשרו לענין חליצה ולאפוקי ממונא. ה"נ ל"ח לגומות שהיו בהן שערות ונשרו אכן אם בדקנוהו לאחר זמן ומצאנו בו גומות כיון שאנו רואין שהיה בהם שערות ונשרו מחזיקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנים ומה שראו לאחר גדלות שלא היה בו שערות היינו משום שכבר באותו זמן נשרו אף דל"ח לנשרו שאני הכא כיון שנמצא בו גומות וע"כ בודאי היה בהם שערות ונשרו ממילא קיימינן בחזקה דרב' ואמרינן שנשרו קודם שראו שהיה בהן שערות וממילא מובן שהוצרך התוס' לאוקמי שלא היה בו אלא גומות לבד דאם היה בו שערות כיון שראו בתחלה שלא היה בו שערות אחר שהגיע לכלל שנים איכא למימר אף לאחר הבדיקה שמא באו הסימנים לאחר המכירה וממילא מתורץ שלא טענו הלקוחות שיבדקו אותו אם יש בו שערות דאם יש בו שערות גרע טפי ועיקר טענות' היה שמא ימצאו גומות בלא שערות. כן נלענ"ד נכון לפרש התוס' ודו"ק. אמנם לפי זה היה מוכח מן הסוגיא דחזקה דרבא אלימתא הוי ולא משום דאפשר לברר דהא אי לאו משום דסימנים עשוין להשתנות היה ר"ע מחזיקו בחזקה דרב' בגדול למפרע משעת מכירה אך נלענ"ד דיש לדחות דאיכא למימר שהלקוחות טענו ברי שהיה גדול בשעת מכירה ובני משפחה אינם יודעים בשעת מכירה ואפי' אם טענו ברי שהיה קטן בשעת מיתה כדמשמע בלשון הבריית' מ"מ אם ימצא שהוא גדול הרי הוכחשו על שעת מיתה דאי אפשר לומר שנעשה גדול לאחר מיתה א"כ ממילא טענתם על טענת מכירה הוא שמא וקי"ל בכתובות דף י"ב ע"ב כר"ג במתני' דמשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף ואמר שם אמר לך ר"נ אנא דאמרי וכו' ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאמרינן אוקמי אחזקה וכו' א"כ שפיר מהני הכא חזקה דרבא לאפוקי ממונא כיון דאיכא נמי ברי ושמא אע"ג דהוי שמא טוב דלא ה"ל למידע הא בהך דר"ג נמי לא הו"ל למידע כמ"ש התוס' בכתובות שם. ולפי זה מתורץ קושית התוס' וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן וכו' דנהי שאם יבדקוהו וימצא גדול מחזיקינן ליה בגדול למפרע משום חזקה דרב' היינו משום דאיכא נמי ברי ושמא שהרי בני משפחה יהיה מוכחשין בברי שלהם דהיה קטן בשעת מיתה אבל כ"ז שלא הוכחשו הו"ל ברי וברי ולא מהני חזקה דרבא לאפוקי ממונא ודו"ק. אך י"ל דס"ל להתוס' דברי דבני משפחה לאו ברי גמור הוא דהא איכא למימר דנשרו דהא מה"ט אינה ממאנת משום דחיישינן שמא נשרו וא"כ שפיר הקשו כיון דבאמת א"א לבודקו ואיכא נמי ברי ושמא מהני אפי' לאפוקי ממונא ועוד נראה דא"צ לכל זה כיון דאיכא חזקה דאין העדים חותמין על השטר אח"כ נעשה בגדול כדפירש"י בד"ה ליקיימו שטרייהו וכו' אף דלפי הס"ד אין מועיל חזקה זו לאפקועי ממונא מ"מ מהני חזקה לאצטרופי בהדי חזקה דרב' ולאפוקי ממונא דהא חזקה דרב' הוי חזקה דאתי מכח רובא דרוב בני אדם שהגיעו לכלל שנים באים לכלל גדלות וקי"ל בריש פרק המוכר פירות דברובא וחזקה מוציאין ממונא לכ"ע. כן נראה לפי ענ"ד ודו"ק: אמנם עיקר פלוגתא זו אי חזקה דרבא אלימתא הוא מבואר בלשון התוס' בקידושין דף ס"ד בד"ה בני זה וכו' דלתי' ראשון משמע דלא מהני חזקה דרב' לענין מכות ועונשין ולפי שיטה האחרת שכתב שם דמהני שנים או סימנים ע"כ צ"ל דחזקה דרבא אלימת' היא. אמנם אני תמה איך אפשר לומר דכשאומר בני זה בן י"ג שנה דהיינו דמחזקינן ליה בגדול למפרע בגדלות הא פליגי ביה תנאי בשיעור הגדלות דר"ע ס"ל כדי שיהא ניתלת כו' ור' ישמעאל ס"ל כדי לכוף ראשן לעיקרן וקי"ל דהלכה כדברי כולן להחמיר ובודאי אין סברא לומר דבשעה אחת שהגיע לשנת י"ד באו כל הסימנים אלו משניטל הזוג עד כדי שיהא לכוף ראשן לעיקרן דהא א"ל בקודם שהגיע לכלל י"ג שנה כך גדלו השערות שיעורא דר"ע דא"כ איך מחזיק עליו ר"ע בשיעור הזה בגדלות הרי דחזינן דבאין לפני י"ג שנה דא"א לומר שיחלקו התנאים במציאות אימתי הסימנים גדולים ברוב בני אדם והא נמי א"ל דמודה ר"ע דלא הוי בנטילת