בית אפרים אבן העזר חלק ג צט

ועכ"פ מיום כ' ואילך מגורשת גמורה היא ולא קטלינן לה וכיון דהאמת הוא שנכתב בכ"ג הו"ל מוקדם ואפילו תימא שנתפוס הדבר בספק עכ"פ אין הזמן מבורר ולא קטלינן ובכה"ג ג"כ פסול כמ"ש מדברי הט"ז ומהר"א ששון בפירוש דברי הרא"ש: והנה במ"ש שי"ל שמנה ליום הראשון של חודש יש פ"פ לבע"ד לחלוק דנהי שכן דעת הרשב"א והר"ן ועוד כמה פוסקים מ"מ כיון שפשוט המנהג למנות מיום ב' לחודש שמא נטעה לומר שסופר הכותב טופסי גיטין עשה שלא כמנהג והרי זה כעין שכתב מהרש"ל בפי' דברי הרא"ש שאין לחוש שהעולם יטעו לפרש שהסופר טעה בימי החודש כיון דבימי החודש לא טעו אבל באמת ז"א דהתם הכי קאמרינן כיון דע"כ טעה או בימי החודש או בימי השבוע יש לתלות טפי שטעה בעיבור חודש או אם שקולים הם לדברי הפרישה כמש"ל משא"כ בזה דע"כ אם לא נתלה שמנה ליום ראשון נצטרך לומר שכתב בשבוש וגם זה לא שכיח שהסופר והעדים המדקדקים אחריו יכתבו בשבוש ויתלו לומר דסופר דווקני' כתבה ומנה ליום ראשון או כסבור שלא היה ר"ח רק יום א' דהיינו יום ב' בלבד ושוב רצה לאחרו והרי זה כעין חשש הרא"ש לפי' הב"ח ועדיף מיניה כמש"ל וא"ל דגם זה רחוק שיהיה סבור שר"ח היה יום א' לבד דז"א שהרי כתב המרדכי בריש ר"ה על שטר שכתב בו בד' בשבת כ"ב לתשרי כו' ואם מפני שיש כאן ב' ימים איכא למימר כי בב' עבורים טעה ובג"פ כתב דגם דעת הרא"ש כן הוא כיון דס' דכה"ג דודאי טעה תלינן אף בתר רובו של חודש וה"ה אם הטעות בב' ימים אמרינן דטעה בב' עבורים ע"ש וא"כ גם בנ"ד פשיטא שי"ל שטעה וסבור שרביעי בשבת הוא ג' לחודש אלא שמ"מ נמלך לאחרו שיהיה התחלתו מיום כ' לחודש שבט וא"ל דודאי אין לתלות שרצה לאחרו כיון דלדעת הרמב"ם בגיטין מאוחרין נמי פסולין שהרי הב"ח פירש בדעת הרא"ש דאפילו שרצה להקדים חיישינן אף על גב שפסול לכ"ע: ומצאתי בנחלת שבעה דף ז' ע"ב שכתב דבימי החודש לא יכתוב בבי"ת כי פתיחת הב' מורה על הידוע ואין נופל בלשון בי"ת ידועה בזה אח"ז כו' דלשון בו' ימים משמע שהוא תוך ששה ימים לחודש ואת"ל דליכא למיטעי שכבר אמר בששי בשבת וכמ"ש הרא"ש כו' דע"כ טעה א' וא"כ כ"ש הכא דליכא למיטעי שכבר אמר בד' בשבת מ"מ הייתי אומר שהתחיל הענין שלא נגמר עד בששה ימים לחודש כו' עכ"ל א"כ בנ"ד נוכל לפרש בפשיטות בג' ימים שבתוך העשרים באיזה ג' שיהיה ומכ"ש שי"ל כמ"ש שהתחיל הענין בג' ונמשך הענין ולא נגמר עד העשרים והוא כמש"ל ושמחתי: וכ"ז לדעת הרא"ש דס"ל דכל שהטעות מוכח מתוך הגט יש להכשיר הוצרכנו לברר דאף לדידיה אפס מקום להכשיר אבל באמת כמה פוסקים חולקים על הרא"ש בזה ולכן הבי' רמ"א בסימן קכ"ו דעת הפוסלין והנה דעת הפוסלין הוא הריב"ש סימן קי"ז שכתב בגט שנכתב בו ג' בשבת י"ז אב והיה יום ג' י"ט אב וכתב הריב"ש דודאי מוקדם הוא ופסול כו' שעקר הזמן שכותבין בגט ושתקנו חכמים הוא ימי החודש שהוא מונה אם לזמן המלך או לבריאות העולם כמנהג שאנו מונין אבל באיזה יום מן השבת לא מעלה ולא מוריד ואפילו לא היה כתוב כלל לא היינו חוששין לו ואין זמן כתוב בתורה שיהיה לימי השבת כדאמרינן במסכת ר"ה חדא דשני בשבת לא אשכחן כו' עכ"ל: ונלע"ד בכוונת דבריו בזה שבא לומר דלא תימא כיון דיום השבוע הוא מכוון אנו הולכין אחריו לזה אמר שז"א דעיקר הזמן ותקנת חכמים הוא על ימי החודש ואחריו אנו הולכין לענין זנות ופירות ואף שאנו מוצאין סתירה לזמן החודש מזמן השבוע אין זה מועיל כיון שזמן זה של השבת לא מעלה ולא מוריד אין לבנות עליו בנין לומר שנפל שגיאה בימי החודש ומכ"ש לפי מ"ש הפוסקים דכל דבר שא"צ לכותבו אם שינה בו לא עיכב פשיטא שאין ללמוד ממנו לשבש זמן הכתוב בשטר על ימי החודש שהוא העיקר ומדקדקין בו ביותר ולפי"ז פשוט דגם בנ"ד כיון שאין לנו ללמוד מן הכתוב ברביעי בשבת ודל הך מהכא רק שבאנו לדקדק בשני פרטים הכתובים על ימי החודש בין שתתפוס פרטא קמא לחוד בין פרטא בתרא לחוד הגט מוקדם ופסול והנה בג"פ רצה מתחלה להשוות דעת הרא"ש והריב"ש משום דבהך דהריב"ש הטעות בשני ימים ולא אמרינן דטעי בעבורא דירחא ושוב חזר בו וכתב דהרא"ש אף בשני ימים מכשיר וכמו דמכשיר בטעות אחר רוב החודש ולענ"ד מדברי הריב"ש מבואר דס"ל שאין להוכיח מזמן ימי השבת כלום וכמ"ש והרא"ש לא ס"ל הכי ולהריב"ש אף בהקדמת יום אחד פסול כיון שהוא אחר רובו של חודש ומזמן ימי השבת ליכא להוכיח מידי ועיין בריב"ש סימן שפ"ה שכתב ועוד דאפילו בחד שפורא דוקא עד רובא של חודש כו' וסוף דבר שעדות זו שהיבמה נחלצה פסול ואין להוציאה מחזקתה לעשות מעשה להתיר' לפי שאנו מדמין שזה נעשה בטעות ובשכחה וע"ש מה שחילק בין ההיא שכתב הר"י דאי שבק לכללא ונקט פרטא כו' וקצרתי: והנה במרדכי ריש ר"ה כתב מעשה בשטר שהיה כתוב בו בד' בשבת ך"ב לתשרי והכשירו ר"א בר שמשון דאיכא למימר שטעה בשני עבורים ור"ת פסל אותו שטר ובתה"ד בכתבים סימן י"ב כתב בשם א"ז שר"ת ועוד שני גאונים עמו פסלו שטר שנכתב בו בך"ב והיה בך"ד כההיא דתשובת אשר"י כו' ע"ש והנה הב"י בח"מ הביא דעת המכשיר ורמ"א לא הגיה עליו כלום והש"ך שם כתב דאולי דוקא בגיטין נראה לו לרב להחמיר או שאני הכא בחודש תשרי ך"ב בו דהוא שמיני עצרת דע"כ השטר מאוחר ונראה טעמם דבתרי יומי לא אמרינן דטעו או בתר רובא דירחא לא אמרינן דטעו עכ"ל והנה דעת הרמ"א שכתב באה"ע דעת היש פוסלין מבואר דלאו מטעמא דבתרי יומי לא אמרינן דטעו שהרי כתב כן על עובדא דהרא"ש שאין הטעות רק ביום אחד וגם כי דבריו הם עפ"י הריב"ש כמבואר בד"מ שם והריב"ש לאו מהני טעמי אתי עלה אלא מטעמא דכתיבנא ואפילו אם היה קודם רובו של חודש היה פוסל כיון שאין הוכחה רק מימי השבוע שאינם עיקר הזמן ומ"מ מבואר שאף המכשיר בעובדא דהמרדכי לא הכשיר אלא משום שתולין שטעה בשני עיבורין דירחא וגם אחר רובו של חודש וניחא ליה הנך טעמי טפי מלומר שטעה במכתב ורצה לכתוב ך"ד וכתב ך"ב שהוא טעות קל ומוכחא מלתא טובא ואפילו תימא שהיה כתוב מפורש בשטר בארבעה ועשרים מ"מ מה"ת לא נאמר שטעו' נזדקר בקולמסו וכתב בשיבוש וכוונתו היה לכתוב בשנים אלא ודאי שאין תולין בזה כלל להכשיר אף בשטרות ואין לנו אלא לדרוש משמעות לשון השטר כמו שהוא לפנינו ולא לתלות בטעות הכתיבה: ומצאתי עובדא זו של המרדכי דר"ה הובאה בראב"ן סי' מ"ח וז"ל שאילה זו נשאלה אלי מקלוניא מאת קרובי ר"א בר שמשון כו' וטעם המכשיר שם דאמרינן דטעה וסבר שיום ד' שאחר י"ט הוא כ"ב והראב"ן שם חולק דכיון שדבר גלוי שיום ד' כ"ד וחול ויום כ"ב הוא יו"ט ובדבר גלוי לא אמרינן דטעי וחכמי ריגנשבורג השיבו שנוכל לקיים המתנה בלא טעות שקר דאמרינן אילו הוו סהדי קמן דלמא הוי אמרי בד' בשבת שהוא ד' באלול הוה מעשה ותנאי היה שלא תחול המתנה עד כ"ב תשרי ולהכי כתבו כ"ב תשרי והראב"ן השיב ע"ז דדלמא אי הוו סהדי קמן הוו אמרי טעינן כו' והטועה שקרן הוא כו' ומה שאמרת שדבר התלוי בראות עינינו אין לתלות בטעות אלא בשקר (ר"ל שר"א השיב לו על מ"ש ראיה מא' אומר בה' כו' שבה' חמה במזרח דבדבר גלוי לא תלינן בטעות) אבל דבר התלוי בחשבון תלינן בטעות ולא בשקר אדרבא איפכא מסתברא דזימנין דאדם טועה בראיית עינים כו' ואפ"ה קתני שהטועה שקרן כו' ומקצת רבותינו שבצרפת דמכשרי מטעם דאיכ' למימר תנאה הוי ואיכ' למימר טעו' הוה ואוקי ממונא בחזק' מרי' כו' ר"ל ששם היה ש"מ על חוב והמכשירין השטר מתנה היו מחייבין את הלוה אע"פ שהיה לו שער מחילה לפי ששטר המתנה היה קודם ע"ש הרי מבואר שבין המכשירין ובין הפוסלין לא אחד הם שעלה על לבו לתלות בטעות ושבוש הסופר אף בשטרות שאין מדקדקין בכתיבתם כ"כ ומכ"ש בשטר מתנה שלכאורה לא היה לסופר לתת לב כ"כ לחוש לדקדוק הזמן ואפ"ה חפשו טעמים אחרים להכשיר אף שהם דחוקים הרבה ולא נתנו מקום לטעם זה שנכתב שלא בכוונה ונשתבש (עיין ראב"ן דגם שם איתא בד' בשבת כ"ב לחודש