בית אפרים אבן העזר חלק ג ק

שנת תתצ"ג ומשמע שכן היה נוסח השטר לא בכתיבה תמה רק בגימטריאות ור"ת ואפ"ה לא שתו לב לתלות בט"ס) וגם מבואר כי טעם המכשירין שם בנ"ד נהפך לרועץ ולפסול בשטר דלפי דברי המכשירין שם שתולין לומר שנכתב בד' בשבת בחוד' הקודם ותנאי היה עד כ"ב תשרי א"כ הגע עצמך אם היה בא גט כזה שבנ"ד ממרחקים היינו דנין בו להכשיר שנכתב בד' בשבת בשלשה לחוד' ומנה ליום ראשון של ר"ח או שנכתב בחוד' אב שלפניו שהיה הקביעות דר"ח ביום ב' וד' בשבת הוא ג' בחוד' (וא"ל דלא תלינן על שנה שלפניו ז"א דהא בעובדא דהראב"ן נמי כתבו חכמי ריגנשבורג לתלות על אלול שנה שלפניו ובאמת מ"ש דהוי אמרי סהדי בד' בשבת שהוא ד' אלול כו' ומי סני להו למימר בד' בשבת שהוא ג' תשרי או י"ז תשרי שהוא גם כן ד' בשבת ותנאי היה שלא תחול עד כ"ב תשרי ונראה דסבירא ליה דאי הוי מפרשינן הכי א"כ אין כאן רמז למספר ימי החודש כלל משא"כ אי מפרשינן ליה אד' אלול הך בארבעה בשבת קאי גם על החודש שעומד בו בשעת כתיבה שהוא ד' בו ולפ"ז בנ"ד שכתוב בד' בשבת בשלשה יש לפרש בפשיטות טפי דהך בשלשה היינו בחוד' שעומד בו ותנאי היה שלא יחול עד עשרים בחוד' טבת כמבואר למעיין וא"כ אין לך מוקדם יותר מזה) ותנאי היה שלא יחול עד עשרים בחודש טבת וכיון שאנחנו יודעין שגט זה נכתב בכ"ג טבת והמכוון מהלשון הוא שנכתב קודם ה"ז מוקדם ופסול וגם לפמ"ש הראב"ן מקצת רבותינו שבצרפת דמכשרי מטעם דאיכא למימר תנאה הוי ואיכא למימר טעות ומספיקא כו' מבואר ג"כ דבגט לא הוי מכשרי כה"ג: וראיתי באו"ת סי' מ"ג שהאריך קצת ובסוף דבריו כתב שלולי דברי הרמ"א שהריב"ש חולק על הרא"ש י"ל דל"פ דלהרא"ש י"ל דאף דליכא למיתלי בטעות חזרה הוא ואיזה דנכתב באחרונה הוא האמת ומה פסול יש בזה כו' ובעובד' דהריב"ש שהיה ידוע שנכתב בי"ט וכיון שנכתב ימי החודש בי"ז אב אחר ימי השבוע נדון אותו בחזרה וזה שקר ופסול וסיים וצ"ע כי נראה בגט הבא ולא נודע באמת באיזה יום נעשה אמרינן חזרה הוא עכ"ל ולפי דבריו בעובדא דנ"ד ודאי יש לפסול שהרי יש לדון אותו לחזרה אך מדברי הרא"ש נראה דלא ס"ל למיתלי בחזרה לפי שאין דרך הבריות לחזור תכ"ד כמש"ל מדברי הסמ"ע ואף שכתבתי לעיל דהש"ך פליג עליה וכן הסכים האו"ת היינו שאין לנו לקיים שניהם בפירו' דוחק אלא תלינן דחד מינייהו טעות ושקר ולכך הוצרך הרא"ש לומר דתלינן בעיבורא דירחא ומ"מ היכא דא"א לפרש ולתלות בטעות דרגילי למטעי כגון בעיבורא דירחא וכיוצא יש לפסול כיון שאין כאן זמן מבורר ואין ידוע איזה מהם שנפל בו הטעות והשקר ולכך כתב הרא"ש כיון דבימי שבוע לא שכיח דטעו מסתבר טפי שהטעות בימי החודש אף שהוא לאחר רובו של חודש ולהריב"ש בכל גוונא פסול כמ"ש שאין לנו להוכיח כלל מימי השבוע ועיין באו"ת שם שכתב טעם הריב"ש דלא מהני מוכח מתוכו להכשיר מוקדם בימי החודש דאולי ברוב ימים ושנים לא ירגישו הדיינים בהבדל שיש בין ימי החודש לימי השבוע וישכחו הקביעות ע"ש ובאמת הריב"ש לא מה"ט אתי עלה אלא מטעם שאין זמן השבוע עיקר וס"ל דטפי יש לתלות הטעות בזה ואנו תופסין הזמן של חודש ואין משגיחין בזמן השבוע כל עיקר ואם כן ממילא שכפי זמן החודש הוא מוקדם ומ"ש באו"ת שם דאין קושי' על המרדכי דהא אחר רובו של חודש וכן בתרי ירחא לא אמרינן דטעו דז"א דהא אמרינן שהוא מאוחר וכמה חדשים קודם לכן כתבו השטר וחשבו וטעו ובזה שפיר יכולין לטעות אף על אחר רובו של חודש וגם בתרי ירחי ע"ש שכ"כ גם כן הגאון בעל שבות יעקב ולענ"ד צ"ע דאם מטעם מאוחר אתי עלה לא היו צריכין לדחוק ליישב סתירת זמן השבוע והחודש דמה בכך שהם סותרים כיון דודאי השטר נכתב זמן רב קודם רק שיש ספק על איזה זמן אחרוהו אם על זמן השבוע שהוא בכ"ד או על זמן החודש שהוא כ"ב נפסל השטר ואפילו אם ת"ל דאף בכה"ג יש לחוש כיון דכוונת האחור היה על כ"ד ובשטר כתוב כ"ב לחודש וחוששין שמא ברוב הזמן ישכחו הקביעות ויגבה מכ"ב שלא כדין א"כ מה יושיענו זה שאנו תולין הטעות בעבירא דירחא ס"ס יש לחוש שאחרי שישכחו הקביעות לא ידעו שיש סתירה בשטר ויגבה מכ"ב שלא כדין א"כ מה קפידא דא יש בסתירת הזמנים הכתובים בשטר וגם כי סברת האו"ת בזה דכיון שכתבוהו קודם ואחרוהו על תשרי אין כאן גביה שלא כדין צ"ע דמה בכך דה"א מ"מ הלוה צוה לאחר הזמן עד ד' בשבת והוא כ"ד ובמה שטעו יגבה קודם ומה בכך שהכתיבה היתה קודם כיון שבאמת לא נשתעבד הלוה אלא משם ואילך אך לענ"ד מה שהקשה דמה בכך שטעו וכי בשביל שטעו אינו מוקדם הא לא פסלינן משום שעשו רשעות רק משום דאתי למגבי מזמן ראשון כו' לענ"ד לק"מ דהא אנן קי"ל דאם לא הקדימוהו בכונה השטר כשר עכ"פ לענין ב"ח ולענין זה מיירי הך עובדא שבמרדכי שעכ"פ אין השטר חספא לומר שהעדים חתמו שקר וכבר כתבתי שמבואר בראב"ן דהך עובדא הוה במתנה על חוב שהיה לו אצל איש אחר והלוה הוציא שטר מחילה שנכתבה בכ"ז חשוון וע"ז דנו שאין השטר כלום א"כ המחילה קיימת אבל אם יש מקום לשטר מתנה לחול המחילה שהיתה אחריו בטלה ע"ש באורך ועכ"פ מבואר מדברי האו"ת דהמכשיר במרדכי בעובדא זו ס"ל כריב"ש דלא מהני מה שמוכח מתוך השטר שטעו שיש לחוש שמא במשך הזמן ישכחו הקביעות ומה דמכשיר היא משום שתולין שנכתב קודם אלא שאיחרוהו ואין גבי' שלא כדין או כמ"ש דעכ"פ כשר לגבות מבנ"ח עכ"פ בנ"ד פשיט' שיש פסול אף לדעת המכשיר שם כיון דכאן אם ישכח הקביעות של ימי השבת ואין לנו הוכחה מימי השבת א"כ בזמנים שבימי החודש לבד איזה מהם שנתפוס הוא מוקדם לענין ב"ח ולענין פירות ואף שעתה אנו רואין שנכתב בטעות או בשיבוש וא"כ אין פסול לעדות מ"מ הגט פסול ול"ד לשטר דעכ"פ כשר לגבות מב"ח כיון שהעדים לא נפסלו דתלינן בטעות או כמ"ש באו"ת דכיון שאיחרוהו אין כאן גבי' שלא כדין וסברא זו מבוארת בשו"ת הר"ן בסופו סי' ע"ז על ענין שטר חליצה המבואר בריב"ש סי' שפ"ב שהיה צריך לכתוב קל"ד וכתב ק"ד וכתב הר"ן דכיון שהעדים טעו בדבר המצוי לטעות אנו מאמינים שמה שכתוב בשטר הוא אמת וגבי מבנ"ח וכשר השטר חליצה אע"ג דבגט פסול כה"ג היינו משום דאע"ג דמאמין בכל הכתוב בו מ"מ כיון שאין עושין בו מעשה שטר וכיון שאינה מתגרשת אלא בו וזה אין עליו תורת שטר וגט נמצא שלא נתגרשה כלל אבל כאן החליצה היא המתרת וכיון שאנו מאמינים בה כדמוכחא ההיא דשטר' מוקדמין כשר לגבות מבנ"ח נמצאת אשה זו מותרת וע"ש שהקשה ע"ז מפרוזבל המאוחר דפסול ותירץ ע"ז דגם בפרוזבל הפרוזבל עצמו הוא שמפקיע ולא ישיבת ב"ד כו' ולפיכך פסול לפי שהשטר הוא שעושה מעשה ואין בו דין שטר אבל כאן החליצה היא המתרת וסיים בה ומ"מ אם הדבר יזדמן שיתוקן המעשה ב"ד קודם שתנשא הנה מה טוב ואם לאו אין ראוי לעגנה בשביל זה ע"כ דברי הר"ן הנעימים והנכוחים ומדבריו למדנו דבגט כה"ג פסול אף במקום עגון כיון שהגט הוא המתיר לא מהני אע"ג דודאי תלינן בטעות ומאמינין בכל הכתוב ומוכחא מלתא כי ההיא דהתם כמ"ש שם בענין השאלה דודאי מוכחא מלתא דשכחת סופר היה שדלג מנין הלמ"ד שהרי בודאי כל בני העיר יודעים שבעלה היה בחיים היום ז' שנה ואם כן איך נחלצה בשנת ק"ד אלא ודאי שכחת סופר היה וכ"ז לא מהני לענין גט ואע"פ שמהרא"י בכתבים סי' י"א כתב שיש לחלק בין נידון דידיה שדלג המאתים לנדון דהרא"ש משום דבנדון דהרא"ש הטעות מוכח מיניה וביה מוקמינן הטעות שטעה בעבור החודש אבל כל היכא שאין הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בט"ס ואי משום דידוע לנו מבחוץ דע"כ דילוג יש כאן נראה דל"ד למוכח מיניה וביה עכ"ד: והנה מדברי הר"ן לא נראה כן דודאי בכל גוונא תלינן בט"ס אף בהוכחה מבחוץ ומ"מ לא מהני כיון שבמשך הזמן לא ידעו מזה שבעלה היה חי ויוכל לבא לידי קלקול וממילא נראה דאף היכא דאיכא הוכחה מיניה וביה בשביל זמן השבת לא מהני דודאי דבר ברור הוא שברבות הזמן לא יהיו זכורים הקביעות כלל ואין להקשות מהא דאמרינן שטר שזמנו בשבת כו' דאמרינן שהוא מאוחר וכשר אף לטריפת לקוחות אף לר"י שם דסבירא ליה מאוחר פסול כדאמרינן התם הכל מודים שאם הזקקנו לעדותן של עדים