בית אפרים אבן העזר חלק ג צח

בעיבורא דירחא והיא סבור שמנין ימי החודש מתחילין מיום ב' ואפי' תימא שאין לתלות בשניהם טעות וחזרה מ"מ בזה אין זה תלויה בטעות כלל כיון שיום א' דר"ח היה בב' בפשיטות י"ל שמנה למנין מיום הראשון של ר"ח וכמו שהוא באמת דעת הרשב"א והמ"ל כתוב המנין ליום א' דר"ח כמבואר בב"י סי' קכ"ו וא"כ רביעי בשבת הי' ג' בחודש למנין יום א' דר"ח ושוב חזר בו ונמשך הדבר עד כ' וגם אפשר לומר שהתחיל לכותבו באיזו חודש שלפניו שהי' קביעתו כך כגון חודש אב שהיה קביעות ר"ח שלו ביום ב' וא"כ הד' בשבוע הוא ג' בחודש ונמשך הדבר ואחר עד עתה ואף שי"ל דלזמן רב כי האי ל"ח דהא הש"ס פריך בפשיטות ודלמא אמלוכי אמליך ופרש"י שמא בטלו בינתים וחזר ונתרצה וכלום חילוק בין זמן רב למעט ואפשר דגם לזמן רב חיישינן בכה"ג אך בלא"ה נכון כמ"ש דיש לחוש שמא כוונתו בג' לאותו חודש עצמו ונטר עד ך' בחוד' כך היינו דנין בגט זה וא"כ כפי האמת שאנו יודעין שלא כן הוא אלא נכתב בכ"ג א"כ יש לו דין מוקדם ועכ"פ דין אין בו זמן דהא אם זינתה בכ"א או כ"ב לא קטלינן לה וכבר כתב הרא"ש שם בתשובה זו וז"ל ואין לפוסלו משום שנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר"א במזוייף מתוכו שפסול היינו דווקא כי ההיא דשטרות העולים בערכאות כו' אבל אם יש שם ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבוא ממנו לא מפסיל בהכי עכ"ל וא"כ בטעות כזה שריעותא וקלקול יכול לבוא ממנו בין לענין בת אחותו ובין לענין פירות אם תתפוס הפירות ותטעון שכבר נתגרשה כמשמעות הגט פשיטא דהוה עכ"פ כמזוייף מתוכו שפסול: ואמנם כן נראה דאפילו תימא דתלינן שהסופר כתב בשיבוש היכא שיש הכרח מתוך הגט מ"מ אין זה מועיל בנ"ד להוכיח מדכתב רביעי בשבת שהבי"ת מתיבת בעשרים נכתב בשיבו' דכיון שאנו תולין שכתב שיבוש כמו כן י"ל שכתב כל תיבת בעשרים בשיבוש ופרטא קמא עיקר ברביעי בשבת בג' לירח ומנה ליום ראשון של חוד' שהיה בב' בשבת וא"כ יש כאן חשש מוקדם וצריכין אנו לומר דאע"ג דאות אחת דהיינו הבי"ת של בעשרים נכתב בשיבוש מ"מ אין לחוש שכתב תיבה שלימה בשיבוש מ"מ עדיין יש לחוש שמא לא כתבו בשיבוש רק רצה לעשות אותו מאוחר על יום כ' וגדולה מזו מצינו בב"ח אה"ע סי' קכ"ו שכתב לפרש דברי הרא"ש בתשובה ובימי השבוע לא שכיח דטעו דלכאורה מה בכך דטעה וכתב על יום ג' שהוא יום ד' דא"כ נכתב כדינו בכ' ואין כאן מוקדם ולכן כתב שר"ל דאין לחוש שהיה עומד בכתיבת הגט ביום ד' כ"א לחודש וטעה כסבור שהוא עומד ביום ה' ורצה להקדים יום א' וכתב יום אתמול שהוא לפי טעותו יום ד' וכ' לחודש וא"כ מוקדם הוא יום אחד וקאמר דלזה ל"ח דבימי השבוע לא טעי אינשי עכ"ל: וראיתי בג"פ שכתב שהוא תמוה דאפילו תימא דהוה בכה"ג שחשב לעשותו מוקדם כו' והלא לפי האמת קושטא כ' יו' ד' ואין כאן חשש זנות ופירו' ואי משום שכתב כ' לחודש והי' יום כ"א אכתי אין כאן פסול כיון דכתוב בגט בד' בשבת וד' הוא כ"א מוכיח הדבר דמ"ש כ' לחודש טעה בעבורא דירחא כמ"ש הרא"ש עכ"ל ולענ"ד כוונת הב"ח בזה דכיון שהעדים חתמו ע"ז א"כ גם הם היו על כוונה זו לעשותו מוקדם והעדים פסולים כמ"ש התוס' אם לא כשאומרים טעינו כו' אמנם צ"ע אם יש לפסול העדים בכה"ג שלא נתקיימה מחשבתם ויותר נראה בכוונת הב"ח דודאי הגט הזה כשיבא לפנינו ונראה שיש סתירה בין יום השבוע לימי החודש ואחר רובו של חודש לא עבידי דטעי נדון שהטעות בימי השבוע והיה ביום ג' כ' לחודש ואם יבואו עדים שזינתה בג' לא קטלינן לה מחמת זה אבל מ"מ אם באנו לדון בהכשר הגט יש לחוש שמא באמת לא כן הוא רק שהיה בכ"א והסופר רצה להקדימו על כ' וא"ל דמה פעל בהקדמה זו כיון שכתב ברביעי בשבת זה היה לפי שטעה וסבור שהיום יום ה' וא"כ הוה מוקדם גמור שלפי מה שאנו דנין מתוך השטר נאמר שהיה ביום ג' כ' לחודש ובאמת היה בד' כ"א ואף על גב דבעלמא ל"ח שמא הקדים מ"מ הכא כיון דאתיליד ריעותא שיש סתירה מיניה ובי' חיישינן וחיישינן שמא סבור שהוא יום ה' ורצה להקדים ומ"ש הב"ח על דברי רש"ל שאין דבריו נראין אף על גב דרש"ל כתב לפרש דר"ל שלא תאמר שמא יהיה מוקדם שנכתב בד' ויטעו העולם שנכתב בג' וטעה בימי השבוע ויהיה מוקדם בטעות ע"כ אמר שלא יטעו בזה עכ"ל וגם להב"ח צ"ל כן שאם נבא לדון עליה כשזינתה בג' נפרש כן בגט שבגט נתגרשה אך לדברי רש"ל צ"ל דמ"ש הרא"ש דבימי השבוע לא טעו אינשי לא קאי על הסופר דהא אין החשש שהסופר טעה בימי שבוע דאדרבה צריכין אנו לומר דהסופר לא טעה רק בימי החודש והאמת הוא שנכתב בד' שהוא ך"א רק שהעולם יתלו בטעות של ימי השבוע וע"ז כתב דכיון דבימי השבוע לא טעו לא יטעו האנשים למתלי בהכי ובאמת שהוא דחוק לפרש דקאי על אנשים הטועים וגם דבהך ס"ד דהרא"ש דבימי השבוע שפיר מצי לטעות א"כ מאין הרגלים לחוש שהמעשה היה בך"א וטעה בעיבורא דירחא כיון שהוא בתר רובא של חודש וא"כ כמו שתולין האנשים שהטעות הי' בימי השבוע כמו כן י"ל שהיא האמת ולמה ניחוש חששא שאינו מצוי וממ"נ בין אם נאמר דבימי השבוע עבידי דטעו בין אם לא עבידי דטעו הגט כשר ואפשר לומר דבאמת השליח שהביא הגט לאשה הוא בירור הדברים שהגט נכתב ברביעי בשבת ך"א רק שהרא"ש הוצרך לברר הענין מתוך משמעות לשון הגט (ובהכי א"ש נמי מה שהקשיתי לעיל בדף ה' איברא שעדיין צ"ע בסופו שהרי הגט הובא ממרחקים כו' ולפמ"ש י"ל דאעפ"כ הוברר הדבר על ידי השליח) שכן הוא אמתת הדברים כאשר אמר השליח בע"פ ועיין פרישה שפי' אליבא דרש"ל דבימי שבוע לא טעו אינשי היינו שהב"ד לא ישמעו לטענתם להוציא מהלקוחות באמרה שלא היה טעות בימי החודש אחר רובו כ"א בימי שבוע כיון דגם בימי שבוע לא שכיח שטעו לא ישמעו לה הב"ד ולדבריו גם למסקנת הרא"ש לא מכרעא הך סבר' שבוע לא טעו הך סברא דאחר רובו של חודש לא טעו אלא דשקולים הם ומ"מ אין יכולין להוציא מלקוחות והט"ז מפרש דקאי אחשש זנות ולדבריו צ"ל דלמסקנת הרא"ש הך סברא דבימי השבוע לא טעו מכרעא סברא דאחר רובו של חודש ואם זינתה בג' תהרג ע"ש וכ"כ בג"פ בשם מהראנ"ח כדברי רש"ל ומהר"א ששון מוסיף והם כדברי הט"ז ונדחק במה שסיים הרא"ש ואין כאן הקדמה כלל ע"ש ולכן הב"ח כדי לצאת מידי דוחקים אלו פירש שהחשש בט"ס בימי השבוע ורצה להקדים וגם עלתה בידו שאף על פי שלפי מה שרצה להקדים טעה במ"ש בד' והיה צריך לכתוב בג' מ"מ מחשבתן מתקיי' שהרי אנו מפרשין שהיה ט"ס בימי השבוע והיה צריך לכתוב בג' וטעה וכתב בד' וא"כ הרי יש כאן הקדמה גמורה מחמת הסופר שודאי לא טעה אחר רוב החודש וידע שעומד בך"א והקדים ליום ך' ואנן ניזל בתר מנין ימי החודש שכתב והוא מוקדם גמור ע"ז כתב דבימי שבוע לא עביד דטעו ואם היה הסופר רוצה להקדים היה כותב יום ג' דלא תלינן שהיה עומד בד' בשבוע וסבור שהוא ב' בשבוע וא"ש בפשיטות מ"ש הרא"ש ואין כאן הקדמה כלל וכשר כנלענ"ד בדברי הב"ח: ועכ"פ למדנו מדברי הב"ח שלולי שהמציא הרא"ש הך סברא דבימי שבוע לא טעו אינשי היינו חוששין שמא רצה הסופר להקדים וגם טעה בימי השבוע ואף על גב שי"ל בפשיטות שהסופר דילג תיבת ואחד או שטעה בקביע' דירחא אף אחר רובו מ"מ כיון שיש סתירה בגט חיישי' למלתא ובאמת זה מוכרח בש"ס בשטר שזמנו בשבת כו' שתולין במאוחר אבל היכא שכתב בזמנו כתבנוהו השטר פסול ועדים פסולין ומזה מדייק הריב"ש סימן שפ"ה דלא תלינן בדילוג כה"ג דא"כ נימא מוקדם הוא והיה ראוי לכתוב בי"א או כתב ושכחו וחסרו כו' ע"ש בריב"ש שיש שם ט"ז בדבריו ומזה נקח ראיה לנ"ד דאף על פי שי"ל שהבי"ת נכתב בשבוש במקום וא"ו מ"מ כיון שיש סתירה לפנינו למיחש מבעי שמא הסופר כתב ברביעי בשבת בג' שמנה ליום ראשון של ר"ח ורצה לאחרו על יום כתב וק"ו הדברים דהא במוקדם שהוא פסול והעדים פסולין חיישינן מחמת הריעותא הנמצא בגט ומכ"ש במאוחר שדעת רוב הפוסקים להכשיר שיש מקום לפרש כן בגט ממילא אין כאן הוכחה מתוך הגט שהבי"ת נכתב בשיבוש ואם זינתה בכ"ב לא קטלינן לה לפי שנפרש בגט שהיה כתיבתו ביום ג' לירח ועשאוה מאוחר עד כ'