בית אפרים אבן העזר חלק ג צז

מדוחק אין לפרש הבי"ת במקום וא"ו ועיין בקידושין לענין אם אמר בזו בזו בזו ובזבחי' לענין כזית כזית וכן בגיטין שאלו בשלומה לא חתם אלא על שאילת שלום ושאלו בשלומה חתם על הכל ע"ש בירושלמי דאיתא שזה תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י לענין חטין שעורין וכוסמין ועיין בשבועות דף ל"ח ובתוספות שם ומבואר שאף בלא בי"ת פשטא דלישנא הוי דאם אין וא"ו המצטרפת הוי כל חד לחודיה ומכ"ש כשיש כאן אות בית המבדיל ביניהם וע"ש בקידושין דף מ"ו דאמר שם התקדשי לי ברמון באלון באגוז כו' ולקצר אני צריך: ונפלאתי על מה ששמעתי בשם חכם אחד כי הבי"ת המשמשת בראש התיבה פירושה עם כמו הרק אך במשה דבר ה' פירושו עם משה ולכן כמו בשלשה ועשרים הוא"ו מצרפת שלשה עם עשרים כן שמוש אות הבית מן בעשרים יתפרש עם עשרים והכוונה שלשה עם עשרים עכ"ד ותמה אני אם אמרה שהרי דבר פשוט ומבואר שגם שם מה שמפרשים עם משה אין הכוונה שהקב"ה דבר עם משה ביחד רק שדבר אליו והך עם הוא כמו אל וכאילו אמר הרק אך אל משה דבר ה' ועד"ז שמעתי בשם הרב המובהק המנו' מוה' נפתלי ר לוי ז"ל מפ"ק לפרש דברי רש"י בפ' וישב ויתנכלו אותו כמו אתו עמו כלומר אליו שפירושו שמצינו במקרא עד בואו לדבר אתו וכן מצינו לא נעשה עמו דבר שפירושו עד בואו לדבר אליו וכן לא נעשה עמו פירושו אליו כמו כן הך אותו פירושו אליו ודפח"ח ושם באותה פרשה ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה פירושו על עבדי על משה ועיין פירש"י שם בעבדי אע"פ שאינו משה כו' והאריכות אך למותר דודאי בי"ת של במשה אינו בי"ת המצטרפת ומה שפירש"י עם משה היינו אל משה וכן גם בנו דבר שאינו בי"ת השמוש שפי' התרגום אף עמנא מליל פירושו אלינו דבר והגם שעל דרך דרש י"ל הרק אך במשה כו' לפי שאמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה והם אמרו שגם בנו דבר לפי שהיה להם מדרגת אספקלריא שאינה מאירה ובמדרגה זו אפשר ההתלבשות גם לנביאים אחרים כמ"ש דוד הע"ה רוח ה' דבר בי וכמ"ש בזה הדרשן אפיקי יהודה ועד"ז פרשתי בכתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך לפי שמרע"ה היה מתנבא לפעמים גם במדרגת שמיעת הנבואה מפי הגבורה ולא בדרך התלבשות רק כשאר נביאים וכמו שאמרו חז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר ולכן אמר שבא בעב הענן הוא מדרגה שמיעת הנבואה שיראו שיש לו מדרגה זו בדברי עמך דהיינו אליך וגם בך שהוא התלבשות יאמינו לעולם בנביאים הבאים אחריך שיש ג"כ מדרגת נבואה תתאה כזו והוא אצלי בכתובים באריכות אך גם עד"ז אינה בי"ת המצטרפת רק ר"ל שמתלבש בתוכו אבל בלא"ה אין עסקינו עתה בדרוש ומה יתרון לבעל הלשון הפשוט אם לא דרשנוהו כמשפט פשוטו והנה בענין א' גט א' שנמצא בתיבת בשנת נמצא תחתיה נקודה שחורה ונראה כמו ג' דכתב משיטה ופלפלו בדבר הגאונים מו' יושיע בעהמ"ח מג"ש והגאון מהר"מ אביו של הש"ך והגאון מו' זנוויל זכר כולם לברכה ונמצא אצלי תשובה בכת"י שכתב הגאון מהר"י למהר"מ ז"ל וז"ל ומ"מ הסברא זרה שדרשת במלת בשנת שמע בקולי איעצך לא תפרסמנה לאחרים כי לא ניחא למרי תורה לדרוש כן בגט ואמרתי מלתא דבדיחותא כי שכחת משנה שלימה אין דורשין בעריות בג' עכ"ל: סוף דבר כי כל לשון תקום למשפט בדבר שבמנין אפילו על צד הדוחק אין לפרשו כי בא לחבר ולצרף למנין שלפניו אף אם נמצא והכה את רעהו באבן או באגרוף וכיוצא בזה אינו בי"ת המצרף אלא הוא בית הכלי שעושין בו הפעולה ואין לך במשמשים אות המצרף כ"א הוא"ו עיין בשיח יצחק ובאיכה ד' בלא יכלו יגעו בלבושיהם פירש"י עד אשר לא יכלו כו' וכן באבן יחייא כי תיבת בלא במקום עד אשר לא כו' וכן בתרגום ועל דלא יכלין למהוי כו' והוא מחובר לפסוק שאחריו סורו טמא כו' ע"ש ולא פירשוהו שהבי"ת במקום וא"ו ומתפרש כפשוטו ומכ"ש במנין הראוי להיו' וא"ו החבור אין הבית פוטר בו לומר שהוא במקום וא"ו ואמנם מה שיש לצדד בזה הוא שי"ל כיון דעכ"פ א"א לפרש שהכוונה דהך בשלשה הוא למנין אחר רק למנין החודש דכתיב בתריה כיון שכבר כתב ברביעי בשבת ואם כן יש לנו לפרש שהכוונה בשלשה לחודש וגם בעשרים לחודש ושניהם בצירוף הם שלשה ועשרים ואף שהוא גמגום הלשון מ"מ הכוונה אחת כשאנו כוללים שניהם יחד ונראה דהך מלתא תליא במה דאיתמר בשבועות דף ל"ח שבועה לא לך לא לך כו' ושאר סוגיות שהבאתי לעיל ועיין ברמב"ם ספ"ד מה' נדרים ובכ"מ שם שהרמב"ם סובר כגרסא שבספר ישן שהביאו התוספות בשבועות ופוסק כר"י דלא לך לא לך פרטא הוי וכדמוכח בזבחים גבי כזית כזית וכ"נ מדברי הרמב"ם וטוש"ע באה"ע גבי התקדשי לי בתמרא דדוקא בזו בזו ובזו הוי כללא וכן נראה מהך דשאלו בשלומה באה"ע סי' קמ"ד וא"כ פשיטא דגם בנ"ד אין לעשות כלל אחד משני זמנים הכתובים בשטר וכל חד פרטא הוי בפני עצמו וא"כ אין מקום לצדד להכשיר מחמת זה: ועתה נבא לעיקר הדין שלכאורה לפי מה שכתב הרא"ש בתשובה הנ"ל שהיה כתוב ברביעי בך' לחודש ורביעי בשבת היה בך"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום א' וכתב דליכא למיחש להכי כיון שידוע שר"ח היה ביום ה' וד' בשבת א"א להיות בך' כ"א בך"א תלינן בט"ס שלא היה זכור קביעות החודש ולא הוי מוקדם והכי חזינן בד"נ כו' וה"נ עכצ"ל שטעו בעבורו של חודש ואם זינתה בשלישי תיהרג שהרי העידו שברביעי נתגרשה הלכך ליכא למיחש בגט זה משום הקדמה כלל ואף על גב דאמרינן דאחר רובו של חודש לא עבידי דטעו הכא אין חילוק דע"כ טעה או בקביעות החודש או בין שלישי לרביעי ובימי השבוע לא עבידי דטעו הלכך ע"כ תלינן טעותו בקביעות החודש עכ"ל ומזה נקח ראיה גם לנ"ד כיון דכתיב ברביעי בשבת וע"פ קביעות ר"ח לא היה לא יום ג' ולא יום הך' ברביעי בשבת וע"כ לתלות בט"ס שכתב בי"ת במקום וא"ו אבל באמת ז"א דנראה דגם הרא"ש לא קאמר אלא שתולין בט"ס דהיינו שהסופר טעה ודילג תיבת בשבת דכיון שאנו מכירין סגנון הדבר בשביל דילוג תיבה אין לפוסלו וכן במ"ש בעשרים אנו תולין שהסופר טעה בעיבורא דירחא כיון שמוכח מתוכו שכ' הגט ברביעי בשבת והרביעי היה בך"א והיינו טעות מבחוץ דעביד סופר דטעי בהכי אבל לא שנתלה שכתב בשבוש בי"ת במקום וא"ו וזה מבואר מדברי הרא"ש שכתב שהרי ע"כ טעה או בקביעות החודש או בין שלישי לרביעי ובימי השבוע לא עבידי דטעו כו' ואם נאמר שאפשר לתלות שכתב הסופר בשבוש אם כן שפיר נוכל לומר שהיה צריך לכתוב בשלישי וכתב ברביעי ובזה ל"ש בימי השבוע לא עבידי דטעו דזה שייך לומר אם היינו אומרים שהסופר היה סובר שיום שעומד בו הוא רביעי ובאמת הוא שלישי ובזה אמרינן בימי שבוע לא עבידי דטעו אבל כשנאמר שהסופר ידע באיזה יום הוא רק שנזדקר טעות לפניו במכתב בזה אין לחלק בין שבוע לחודש ואם כן עדיין היה נשאר חשש שמא לא טעה בעבורו של חודש וכוון יפה מה שכ' בעשרים כיון שאחר רובו של חודש לא עביד אינש דטעי רק דטעי בכתיבתו שרצה לכתוב בשלישי ויצאה שגגה מתחת קולמסו וכתב ברביעי אלא ודאי דלהא ל"ח שיהא הסופר כותב בשבוש מה שצריך לכתוב בסגנון אחר וטפי יש לתלות שטעה בעבורו של חודש אף שהוא אחר רובו של חודש משנאמר שכתב בשבוש ברביעי במקום בשלישי רק שניחוש דטעי במנינא וסבור שהיום רביעי ואינו אלא שלישי ע"ז שפיר כתב דבימי השבוע החודש לא עבידי דטעו וכיון שבררנו מדברי הרא"ש שאין לתלות שכתב בשבוש אף שרחוק הוא גם כן לתלות שטעה בקביעות החודש לאחר שיצא רובו תלינן בהא מבשבוש סופר אף אנו נאמר בנ"ד שאין לתלות בשבוש רק בחזרה ואם היה בא גט כזה לפנינו היינו דנין שהתחיל לכתוב ברביעי בשבת בשלשה ושוב אמלוכי אמליך ונמשך הדבר עד יום עשרים שגמר בו כתיבת הגט ובכה"ג פסול כמש"ל מש"ס דגיטין דף פ"ח דפריך ודלמא אמלוכי אמליך דכל דחזינן ריעותא איכא למיחש להכי ואם כן כיון שאנו יודעין שבאמת הגט נכתב בך"ג ולפי משמעות הגט יש מקום לדון שלא נכתב רק בעשרים הוי מוקדם ופסול ודבר ברור הוא דבכה"ג אם זינתה באחד ועשרים או בשנים ועשרים לא קטלינן לה שהרי יש לה פתחון פה שתטעון כך דפרטא בתרא עיקר וא"ל דא"א לפרש בכה"ג שהתחיל לכתוב ברביעי בשבת בשלשה ושוב חזר והשלימו בב' דהא קביעות החודש היה ביום ב' וג' וא"כ הרביעי אינו רק ב' בחודש דז"א דהא בתחלת חודש שפיר אמרינן דטעי