בית אפרים אבן העזר חלק ג צו

שראה שהרשב"א כתב אח"כ ומיהו בב' דלאו ב"ד נינהו כו' ולכן הבי' ברישא כיון דג' נינהו עשאן ב"ד אך באמת כוונת הרשב"א מ"ש ומיהו בב' כו' לומר דאף בתנו לחוד צריכין שיכתבו הם בעצמם דוקא ולפי שכבר נעשה מעשה קצרתי: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קז שאלה בגט שנכתב ך"ג לירח טבת וכתב בו ברביעי בשבת בשלשה בעשרים יום לירח טבת ואחר שניתן הגט הציצו וראו כי נפל טעות בתיבת ועשרים שנכתב ב' במקום ו' מה דינו: תשובה דבר זה יש ללמוד מדברי הרא"ש כלל מ"ה הובאה בטור אה"ע סי' קך"ו בגט שכתב ברביעי בך' יום לירח שבט ודילג בשבת וגם ביום רביעי היה אחד ועשרים לירח שבט וכתב הרא"ש שם דבשביל שדלג תיבת בשבת אין לפוסלו כי ברביעי אין לו פירוש אחר כ"א ברביעי בשבת כיון דכתיב בתרי' ך' יום לחודש והכי אמרינן בפ"ק דע"ז כו' וכ"ש בנידון זה שאין לפרש ברביעי אלא רביעי בשבת שהוא כשר עכ"ל ומכלל דבריו אתה למד שאם היה לתיבת ברביעי פי' אחר היה מקום לפוסלו בשביל הדלוג וא"כ מבואר דכל כה"ג שכתב ברביעי בעשרים יום אין לפרש בארבעה ועשרים בואו ולפרש שדילג מנין השבוע לגמרי ונקט מנינא דירחא אלא כיון דכתיב בתריה בך' כו' אתא ב' ופסקיה בסכינא חריפא והך ברביעי לחודיה קאי וע"כ מתפרש ברביעי בשבת שאין לו פירוש אחר וממילא שמעינן בנ"ד דכתיב בשלשה בעשרים אין לפרשו דהוי ככתוב ועשרים בואו העטוף וא"ל דשאני הך דהרא"ש דכתיב ביה ברביעי בעשרים וא"כ א"א לומר דהבית מתפרש כמו וא"ו דא"כ בארבעה ועשרים הוי כתוב ביה כמשפט הלשון שנראה מדברי הרא"ש שאין דקדוקו לפי שלשון רביעי נופל על מנין ימי השבוע דוקא רק בשביל דכתיב בתרי' בך' יום לחודש ואף על גב דבלשון הרא"ש שם איתא כיון דכתיב בתריה עשרים יום בלא בית מ"מ בלשון השאלה שם איתא בעשרים וכן הוא בנוסח הגט של הרא"ש ולאו דוקא נקט אח"כ עשרים אמנם הטוש"ע העתיקו גם בגוף הדין אם כתב ברביעי עשרים כו' וגם זה לאו דוקא ועיין בהגהת רמ"א סעיף ד' ובג"פ ס"ק י"ו ועיין בב"ש שכתב ומ"ש בעשרים אין חשש מוקדם כו' ואמנם אף אם נאמר דבגט שבא לפני הרא"ש היה כתוב עשרים נראה דכ"ש הוא אם כתב בעשרים ועיין לקמן מ"ש בשם הג"פ דאפילו אם כתב בארבעה עשרים כו' אמרינן דלחודיה קאי וראיתי בפרישה שכתב וז"ל ואני אומר עוד הוכחה דאי אחודש קאי הו"ל לכתוב בארבעה ולא ברביעי מ"ו עכ"ל הרי מבואר דהרא"ש לאו מה"ט אתי עלה אלא דא"א לפרשו דאחודש קאי כיון דכתיב בתריה בעשרים כו' וראיתי בס' ג"פ ס"ק ס"ג שכתב על דברי הפרישה שהם תמוהים דאם כתב בגט לירח פ' ודילג תיבת בשבת וגם תיבת בעשרים יום הגט פסול משום מוקדם כו' ע"ש ולענ"ד פשוט בכוונת הפרישה שר"ל דאף אם היה מקום לפרש דהך ברביעי אמספר ימי החודש ומצורף לאחריו ברביעי בעשרים ור"ל ועשרים והיינו לומר שנכתב בך"ד אעפ"כ אין לפרש כן שלא היה לו לכתוב ברביעי רק בארבעה ומדכתב ברביעי ש"מ שאינו מצורף לאחריו אלא בלחודיה קאי ופירושו רביעי בשבת וזה ברור: איברא שעדיין צ"ע דלכאורה הוכחה זו אך למותר דמה בית מיחוש יש כאן אם נפרש שנכתב בך"ד לירח ואי משום שלא נכתב בגט מנין ימי השבוע אין זה פוסל דהא קי"ל כ' חודש שנה כו' כשר ואמנם גם דברי הרא"ש גופיה צריכין ביאור דמה חששא איכא אם היינו מפרשים דגם ברביעי אימי חודש קאי וא"ל דכיון דמעיקרא כתב ברביעי והיינו בחודש ושוב כתב בעשרים לחודש א"כ יש כאן סתירה בגט וע"ז כתב דכיון דכתוב בתריה בך' לירח אין לנו לפרש ברביעי דקאי גם אחודש לומר שיש סתירה תכ"ד אלא אין לו פי' אחר רק דקחי אשבת דז"א דאפילו אם היה כתוב בפי' ברביעי לירח בעשרים לירח לא היה כאן בית מיחוש דתפוס לשון אחרון ואמרינן שהתחיל לכותבו ברביעי והפסיק בינתיים עד יום עשרים לחודש וכדקי"ל בח"מ דהלך אחר התחתון אמנם אפשר לומר דבכה"ג ודאי יש לפסול דחיישינן כיון שהיה הפסק בינתיים כ"כ דלמא ביטל בינתיים או התחיל לכתוב לשם אחר וסיימו לשם זה כדאמרינן בגיטין דף פ"ח ודלמא אמלוכי אמליך כו' ע"ש ברש"י ותוספות דכיון דאיכא ריעותא יש לחוש לזה ולכך הוצרך הרא"ש לומר דברביעי אין לו פירוש אחר רק דקאי אשבת כיון דכתיב בתריה בעשרים לירח טפי יש לנו לתלות שדלג תיבת בשבת מלומר שמ"ש ברביעי קאי על החודש ומנין השבוע השמיט לגמרי ויותר נראה דהרא"ש ס"ל דכה"ג שנכתב ברביעי לירח בעשרים לירח הוא פסול דאכתי שייך שמא יחפה כמו באין בו זמן כלל ואף על גב שאם כתב בו שבוע שנה כו' כשר דאהני לשבוע דקמא כו' מ"מ זה גרע כיון שכתוב בו ב' זמנים ואין מבורר איזה העיקר גרע טפי ואף על גב דלענין ממון הלך אחר התחתון מ"מ לענין חיפוי ודאי לא קטלינן לה שתטעון דפרטא בחדא נכתב בט"ס ועיין מ"ש הב"ש סימן קכ"ז לענין גט מאוחר ואף לפמ"ש שם בשיטת הראב"ד דכיון שאין הזמן מבורר להדיא עליה להביא ראיה י"ל דהכא גרע כיון שבאמת גם זמן זה נכתב בגט להדיא אלא שיש בו סתירה בספיקא כי האי לא קטלינן לה ושייך חיפוי וגם י"ל שר"ל דאם היינו מסופקין אם ברביעי אשבת קאי ואם כן נכתב בך' לירח או אחודש קאי דהיינו שהוא בכ"ד לחודש היה פסול כיון שאין הזמן מבורר ולכן כתב דברביעי אין לו פי' אחר רק דאשבת קאי נמצא שזמן מבורר הוא כן יש ליישב דברי הרא"ש שהוצרך לומר דברביעי אין לו פי' אחר רק דאשבת קאי וא"ל בפשיטות שהוצרך לומר כן כלפי מ"ש אח"כ דמ"ש בו ך' והיה ך"א אין זה מוקדם כיון שידוע שרביעי בשבת היה ך"א כו' ולכך הוצרך מעיקרא להכריח דרביעי אשבת קאי זה טעות דע"כ לא הוצרך הרא"ש לזה אלא לפי שאנו מפרשין דרביעי אשבת קאי ולפי החשבון היה רביעי בשבת ך"א אבל אם היינו מפרשים שרביעי לאו אשבת קאי מנין לנו לומר שנכתב בך"א שהרי הובא ממרחקים ואין אתנו יודע אימתי נכתב רק מה שאנו מכירין מתוך זמן הכתוב בגט ולכך נראה שדברי הרא"ש מתפרשים ע"ד שכתבתי: ועיין בג"פ שכתב דאפילו כתב בארבעה במקום ברביעי וכתב בתריה ך' יום לחודש כשר אף על גב דלכתחלה יש לו לכתוב ברביעי מ"מ אין לפרש בארבעה דר"ל ארבעה לחודש והגט מוקדם כיון דכתיב בתריה עשרים יום וגם אין לפרש דהגט מאוחר ויבואו לומר דהגט נכתב בך"ד לחודש דא"כ הול"ל בד' ועשרים בוי"ו מדכתיב עשרים בלא וי"ו משמע דד' הוא זמן השבוע ועשרים הוא זמן החודש עכ"ל הרי מבואר דאפילו אם לא כתב בעשרים בב' רק עשרים לבד וגם נכתב תיבת ארבעה שהוא לשון נופל על ימי החודש מ"מ מחמת חסרון הוא"ו במלת ועשרים דעתו להכשיר מכ"ש אם כתב בעשרים שלא היה מסתפק כלל לומר שנפרש דר"ל בארבעה ועשרים כיון שלא מצינו בשום מקום שבי"ת השמוש בדבר שדרכו למנות יתפרש זה עם זה ומצינו כיוצא בזה בח"מ סימן מ"ב אם כתב בו כסף בדינרי נותן לו כסף ששוה ב' דינרין זהב וע"ש בסמ"ע שהבי"ת עושה הבדל כו' ולא מפרשינן הב' כמו וא"ו לומר שפירושו כסף ודינרי ופשיטא שאין הטעם בזה משום יד בעה"ש עה"ת רק מצד משמעות הלשון כמבואר שם בש"ס ופוסקים ואף שיש לדחות דהתם מסתבר טפי לפרש שכוונתו ששוה ב' דינרי זהב מלפרש דהבית כמו וא"ו משא"כ כאן טפי יש לפרש הבי"ת כמו וא"ו כדי שלא יהיה סתירה וחזרה בשטר כדאיתא שם סעיף ה' כשאפשר לקיים שניהם מקיימין שניהם וכתב הסמ"ע דאפילו הקיום הוא בדוחק כו' אך באמת הש"ך חולק שם דהיכא דא"א ליישב אלא מדוחק זו לא שמענו וגם הסמ"ע מודה בגיטין שיש להחמיר כיון שיש כאן סתירה הוי כאלו אין בו זמן כלל ועוד דהא טעמיה משום דאין דרך הבריות לחזור תכ"ד והיינו לענין גוף עסק השטר אבל בענין הזמן טפי יש לתלות שאחד משני זמנים אלו נכתב בט"ס והרי באמת כן הוא שנכתב הבית בט"ס במקום וא"ו וכמו כן אפשר שיהיה טעות תיבה אחת בשלימותה או תיבת בשלשה או תיבת בך' וכיון דאפשר למיתלי בטעות אין לדחוק בקיום שניהם כלל אך לענ"ד אף