בית אפרים אבן העזר חלק ג צה

בהא מ"מ וכי בשביל שאנו מדמין כו' וכיון דהאי גיטא שע"י חס"ו עדיף הוה לן לאקדומי ליה ברישא אך לפי שבנדון שלנו סדרן של דברים כך היה שאמרו אמרו לסופר כו' ובאם שאינו ראוי אף בשעת הדחק עד שישמעו הסופר והעדים בפנינו ב"ד כו' אמר אברהם מנשה למו' יונה כתוב כו' יש לנו לעשות כסדר הזה ואע"פ שאמרו שבכל עשיית אלו שעשו לא עשו בהם שום הקפדה מ"מ כיון שאינו צורך כ"כ ראוי שלא לשנות הסדר והיה נלענ"ד שמו' יונה יכתוב מתחלה הגט ויחתום עם חבירו מו' שמואל ויהיה הגט מונח אצלו ואח"כ יסדרו הגט ע"ד הראשון לומר לסופר ויותן הגט הזה תחלה ואח"כ יסדרו נתינת הגט שנכתב תחלה ע"י כתיבת וחתימת עצמם ובהכי נפקינן נמי טפי מחשש דכשר ול"ת שמא תשכור עדים כיון דהא קמן שהם עצמן חתמו על הגט לצורך האשה ומעשה לא עבדי ואף ע"פ שבנ"ד אין צורך בדבר כיון שנעשה בב"ד של ג' וגם הם בעצמן יהיו הנותנים דה"ל כאתם חתמו כמש"ל בשם הרמב"ן וגם דהיא שעת הדחק וכמש"ל בשם התוס' מ"מ לרווחא דמלתא יש לעשות כמ"ש אך חוששני בזה שאולי שוב לא יועיל אמירתו לסופר כו' כיון שכבר נכתב ונחתם בגט א' ואע"פ שאמר הבעל שיכתוב מחד עד ק' שיהיה כשר הרי לא אמר רק שהוא יחזור ויכתוב כו' אבל לא שיחזור לעשות שליח לכתיבה מחמת שאמר תחלה אמרו ולכן אין להפך כלל והגט שע"י אומר אמרו יצא ראשונה ואין כאן בית מיחוש ועיין בב"ש מהדורא קמא מי שנתן ב' גיטין א' ע"י אומר אמרו וא' ע"י חס"ו כשר כגון אם אמר לג' שיעשו כרצונם או שיכתבו ויחתמו בעצמם או שיאמרו לאחרים ואח"כ מת א' מאלו הג' יש תקנה כנ"ל ואז ממ"נ כשר גט א' (ומה דנקט כגון אם אמר לג' היינו משום דלא שכיח שיאמר לב' כה"ג שיהיה הציוי לכתחלה על חתם סופר ועד לכך נקט באמר לג' ומת א' ולענ"ד קצת צ"ע בכה"ג דאמר לג' דדילמא לא היה דעת הבעל כי אם שא' יכתוב ושנים יחתמו כיון שהיה כאן ב' והשתא דמת א' שא"א להתקיים כי אם ע"י חס"ו אין רצון הבעל בכך ולפי שאינו מענינינו קצרתי) ודומה למ"ש בסי' קכ"ב דמגרשין בב' גיטין וא' מהן כשר ממ"נ אם הראשון פסול לא עשו שליחותן והב' כשר ואם עשאו שליחותן אז הב' אינו כלום והראשון כשר עכ"ל בב"ש מ"ק והכא בנ"ד עדיף טפי כיון שאמר בפי' ובאם שאינו ראוי כו' ואין להאריך גם אין לפקפק בנ"ד מצד שלא נזכר בענין הגט הב' רק שציוו לכתוב ולחתום בעצמם ולא הזכירו מענין הנתינה כלום דהא משנה מפורשת הוא ביוצא בקולר שאמר כתבו דכותבין ונותנין והכי קי"ל בסימן קמ"א וכ"ש כאן שכבר הזכירו הנתינה בענין הגט הראשון וע"ז סמכו ענין לו ואפילו בבריא נראה דמהני וגם נראה שהיה השמטת הסופר בטופס המעשה ב"ד שלא נכתב תיכף רק כ' יום אחר המעשה וכיוצא בזה איתא בשו"ת הרא"ש הביאה הטור ססי' קמ"א ע"ש: סיומא דפסקא דע"י ב' גיטין משתריין לעלמא בלי שום גמגום ופקפוק אחרי אשר ביררנו כי כל גט בפ"ע יש לו עמודי עולם לסמוך עליהם להתיר על ידו ואצ"ל בהצמדם יחד שיש כאן ס"ס בדרבנן שהרי ע"י הגט של חס"ו בודאי יצאנו מחשש איסור תורה ומכ"ש שא"צ לס"ס כלל דבתורת ממ"נ אתינן עלה. ולכן המורשה מפי הבעלים מפיו יקרא אל הסופר ויכתוב גט בכתיבה אשורית צד תמה במקומה כתיבה וחתימה. על פיו של המורשה תהיה שומה. ויד העדים תהיה בו באחרונה ויהי ידיו אמונה לכתוב ולחתום הוא בה אחד מהעדים ומצוה וחובה על הנגיד המורשה להיות לבבו פונה לדבר מצוה רבה זו ולא יהיה עליו לטורח ולמשא ובעיניו לא יקשה אם עשה יעשה כפי אשר ישית עליו בעל האשה במר נפש. כאשר ידע כי לא יקווה עוד צאת חופש. והיה כי יבצע את מעשהו. וחשב עם קונהו ומצא כדי גאולתו. הנה שכרו אתו ופעולתו. דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד והנה טרם הגיעו דברי אלה ליד הב"ד מקום תחנותו של השליח הנ"ל הקדימו נעשה לנשמע ודברו על לב הנגיד אשר נעשה מורשה מהבעל עד שפנה עצמו מעסקו ונתן לב לאמן ידיו לכתוב גט בכתב אשורית כמנהג וכתב כמה גיטין עד שעלה בידו גט א' כשר כדינו ושלחו לכאן ב' גיטין א' ע"י כתיבת מו' יונה וחתימתו עם חתימת מו' שמואל והב' ע"י אומר אמרו לסופר דהיינו שמו' יונה אמר לסופר שיכתוב וחתמו עליו מו' יונה ומו' שמואל הנ"ל ושלחו הגט ע"י שליח וההרשאה היתה ע"י הגב"ע הנעשה בעיר פ"ב והנה נפלו כמה פקפוקים בגיטין אלו חדא דאע"ג שאמרו לו שרשות בידו לעשות שליח ובכה"ג בודאי שליח עושה שליח מ"מ י"ל דע"כ לא מהני מה ששליח ע"ש אלא באם הבעל נותן גט מוכן ליד השליח אבל בכה"ג שבשעה שציוה על השליחות עדיין לא היה כתוב וחתום הגט כלל אלא שציוה לכתוב ולחתום י"ל דגם הציווי של השליחות הו"ל מילי ולא מימסרן לשליח וכבר עלה ונסתפק בזה בספר ג"פ סי' ק"כ ס"ק ר"ג ע"ש באורך שהביא בשם הגאון מהר"ם גלאנטי שלמד מדברי התוס' דגיטין דף כ"ט דיתנו לאו דוקא וכתב דאף לפי תירוץ הב' בתוס' י"ל דדוקא לטעמא דבזיון אבל לטעמא דמילי ל"ת בנתינה ובג"פ שם הביא ע"ז דברי הרשב"א שכתב כן להדיא דאליבא דרבא יתנו לאו דוקא אלא שתמה שם על הרשב"א מ"ש לחלק בין ב' לג' ובאמת דברי הרשב"א תמוהים בזה: וראיתי בס' בית מאיר שכוונת הרשב"א הוא לפי מה דקי"ל דבלא חלה אין שליח ע"ש וסבירא ליה להרשב"א דע"כ לא פליג עליה דר"מ אלא דסבירא ליה דבכתיבה גם בג' הו"ל מילי אבל בגוף הסברא דג' חילוק מב' דסתמא היה דעתו שיצוו לאחרים כ"ע מודו להכי לענין הנתינה דלית בה משום מילי בג' הוי כאילו פירש שיתנו לאחר ליתן ויתנו לאו דוקא עכ"ל ולענ"ד ז"א דאפי' תימא דהיכא דאמר לג' תנו גם ר"י מודה דנעשו ב"ד והוי כאילו פי' שיתנו לאחר ליתן מ"מ היכא דאמר כתבו ותנו דע"כ אכתיבה קפיד אפילו אליבא דר"מ וצריכין לכתוב בעצמם דוקא וא"כ דעל אמירתו כתבו לא עשאן ב"ד אין לנו לומר שעשאן ב"ד על הנתינה אלא לכל מילי נעשו שלוחים ולא מצו למשוי שליח כ"א ע"י חלה או אונס ועוד שמדברי הרשב"א בתחלת דבריו מבואר דאכתי לא מיירי אליבא דר"י רק אליבא דר"מ קאי וכן מבואר דמיירי גם הכא אליבא דר"מ שהרי כתב אף על גב דאמר כתבו ותנו כו' והך חילוקא אליבא דר"מ הוא ועיין בחי' הרמב"ן והר"ן דף כ"ט שכתבו אליבא דרבא כ"ע ס"ל דמילי לא מימסרן לשליח אלא דר"מ ס"ל דמסתמא ב"ד הן ואינם שלוחים אא"כ רצו וכתבו הם בעצמם ואלימא מלתא דב"ד למימר להו אפילו מילי ור"י סבר כיון דאם רצו הם עצמם כותבין נעשו שלוחין ומילי לא מימסרן לשליח עכ"ל: ולפ"ז נראה דה"ה לענין נתינה אליבא דר"י כיון דעכ"פ אם רצו נותנים הם בעצמם נעשו שלוחים ואין עושה שליח אא"כ חלה או נאנס אבל אליבא דר"מ אף על גב דאם רצו נותנים בעצמם מ"מ לא נעשו שלוחים אלא נעשו ב"ד שימנו גם לאחרים ושפיר יכולין ליתן ע"י אחרים ודוקא סתמא דמלתא הכי הוא שנעשו ב"ד אבל באומר בהדיא כתבו דגלי דעתיה שרוצה שיכתבו בעצמם הרי עשאם שלוחים ושוב אין נעשים ב"ד לענין הנתינה אליבא דר"מ אלא כשאר שלוחים דעלמא ומכ"ש דאליבא דר"י דאפילו באין אומר להדי' כתבו אמרינן שנעשו שלוחים וא"ל דדוקא לענין מילי אמרינן כיון דאם רצו כותבין בעצמם שוב יש להם דין שלוחים לענין דאין יכולים למסור מילי לשליח אבל עכ"פ להא מהני הא דהם ג' דהו"ל כנותן להם רשות שיוכלו לעשות ע"י אחר והלכך אף על גב דלענין כתיבה לא מהני משום דהוי מילי מ"מ לענין הנתינה מהני דהו"ל כנותן רשות להיות שליח ע"ש דמהני אבל באמת ז"א דהא משמע מדבריהם דאי הוי ב"ד גם לר"י מהני לענין כתיבה אלא כיון דאם רצו עושים בעצמם לא נעשו ב"ד כלל אלא אין דינם רק כשלוחים לבד בין לענין הכתיבה ובין לענין הנתינה וגם לפמ"ש הר"ן באלפסי דר"י ס"ל דלא אלימא מלתא דב"ד למימר להו א"כ משמע דשפיר הוי ב"ד דג' אלא דלא מהני בי' לענין מילי. ולפ"ז שפיר י"ל דלענין נתינה מהני אבל באמת גם זה אינו כיון דהקפיד על הכתיבה שיכתבו בעצמם לא עשאן ב"ד וכן לר"י היכא דאמר תנו לחודי' נמי הוי דינם שצריכין לכתוב בעצמם דהא אף אם היו נעשים ב"ד לא מהני גבי מילי וא"כ כיון שצריכין לכתוב בעצמם ממילא אמרינן דלא נעשו ב"ד כלל אף לענין הנתינה ויותר נלענ"ד שמ"ש הרשב"א כיון דג' נינהו עשאן ב"ד אינו מדברי הרשב"א והוא הגהת איזה תלמיד