בית אפרים אבן העזר חלק ג צד

אשורית עלה עמהם מבבל ואנן קי"ל כמ"ד אשורית לא נשתנה כל עיקר אבל שאר כתבים פשיטא שאינו רק ענין הסכמת בני המדינה לקרות להם שמות כל אשר בחרו ולמה יגרע כתב זה של משיטא שבדו חכמי ישראל מלבם כדי לכתוב בו שטרי הדיוטות ודברי חול כמבואר בתשובת הרמב"ם שהביא הב"י בשם א"ח בי"ד סימן ע"ר כיון שהסכימו כל בני המדינה ומה הפסד יש בדבר מה שלקחו הדמיון לאותות אלו מכתב אשורית ולא תהא כהנת כפונדקית ודוקא אם צריך לכתוב אשורית וכתב בענין זה של כתב משיטא ודאי דלא מיקרי כתיבה כלל וגם כוונת הרמב"ן לענין שרטוט דכיון שהוא כותב פסוקים ודין פסוקים הוא אשורית וכל שכותב אשורית באמת צריך שרטוט אבל אם כותבם בכתב שלנו כיון שאינה אשורית לא מיקרי כתיבה כלל לענין פסוקים להצריכם שרטוט אבל לענין גט שפיר כתב הרמב"ן דבכל כתב מותר ובכלל זה כתב משיטא גם כן דלא גרע משאר כתיבה ונלענ"ד ראיה ברורה דאם איתא דבלא אשורית לא מיקרי כתב כלל אם כן שטר קידושין או שטר מכירת שדה היכא שהוא שטר קנין שקונה בו השדה ונפקא לן מדכתיב וכתוב בספר וחתום כמ"ש הרמב"ם שם וכ"ה בש"ס דגיטין לא משתמיט שום פוסק בעולם לומר דבעינן שיהיה כתוב בכתב אשורית דוקא ואפילו למאי דקאמר בקידושין מדכתיב ואקח את ספר המקנה מ"מ אם נימא דשאר כתבים לא מיקרי כתב פשוט דלא מיקרי ספר כלל ומנהג פשוט הוא להקנות קרקע או שכירות קרקעות דשכיח טובא לקנות ע"י שטר כדקי"ל כשם שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע והשטרות כתובים בכתב משיטא שלנו ואין פוצה פה ומצפצף לומר דמשיטא לאו כתב הוא שיהיה נקרא שטר שקונין על ידו וכ"נ מלשון הרמב"ם בפה"מ בגיטין דף פ"ה שכתב ומותר לכתוב הגט בכל לשון שיהיה ובאיזה כתיבה שיהיה כו' ואמנם התנאי בכתיבה שלא יפול בו ספק כו' או מהפסד צורת האותיות המוסכמת עליה אצל זאת האומה עכ"ל ואם כן אף בכתב משיטה כיון שצורת האותיות הם כפי המוסכם אצלינו בכתיבת שטרות וכל עניני של דברי חול מה"ת להחמיר והא"ז אזיל לטעמיה דסבירא ליה דגם כתב עכו"ם אינו כתב מדאורייתא מש"ה סובר גם כלשיטא דל"ה כתב אבל באמת הפוסקים חולקים עליו גם בההוא דכותבין עליו אונו ומדברי כולם מבואר דכתב עכו"ם ודאי הוי כתב וראיית הרשב"א הם נכוחות ובפרט הראיה ברורה שהביא מדאמרינן כל השטרות העולים בערכאות כו' רש"א אף גיטי נשים כו' ע"ש: וראיתי ביש"ש גיטין פי"ט שכתב בסי' כ"ג שם וז"ל והעיקר נראה בעיני שכל כתב וכתב של כל אומה ואומה נקרא כתב בפ"ע וכשר חוץ ממשייט שלנו שהוא כתב שאינו מתוקן אלא חצי כתב שבור ומקולקל וא"ד לשאר כתבים שכך תולדותם מעיקרו ואל תשגיח במ"ש הרא"ש בתשו' שאם היה כתוב וישראל באלף למד ביחד דכשר דשאני התם שאינו מעיקר תורף הגט כו' ע"ש ואנכי לא ידעתי מה זה שכתב שכך תולדותם מעיקרו דמאין נדע שכך הוא מעיקרו דלמא כתב אחר הוא אב שלו וכתב זה היינו תולדה דידיה כאשר באמת נתפשט עתה כתבים הרבה לכל המדינה ביחוד ואב לכולם כתב לטין שממנה נלקחו והוא קדם להם כידוע מדברי סופרי העתים וגם מה טיבותא באם נולד כן בתבנית זה ע"י איש א' אשר בדה מלבו לכנות שם לסימנות אילו ע"ש אלפא ביתא או אם למדו מעשה הכתב מכתב אחר דא ודא בדיתא נינהו זולת כתב אשורית אשר המכתב מכתב אלקים הוא ואם כן מה"ת לגרוע הכתב אשר בדו החכמים ולקחו אותו מכתב אשורית רק שצריך ליזהר באמת לכתוב האותיות בהיר וצהיר שלא ידמו זו לזו וכמ"ש הרמב"ם והש"ע סי' קכ"ו סעיף ט"ז וז"ל על הדרך הזה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמעות שני ענינים עכ"ל. וראיתי בספר ג"פ שם ס"ק יו"ד שכתב יש לחקור אם לא נמצא מי שיודע לכתוב אשורית כתקנתו אלא כתב אשורי משובש כגון כתב משקייט שהוא הנקרא אצל הספרדים משקי שהוא דומה לאשורי ויש מי שיודע לכתוב כתב פרובינצא יפה מאוד והוא שעת הדחק ומקום עיגון בהי מנייהו עדיף לכתוב גיטא זהו פלוגתא דרבוותא דלפי סברת היש מגמגמים עדיף טפי כתב משקייט שדומה לאשורי כו' ולסברת מרן עדיף כתב פרובינצאל כו' והכי מסתברא כדברי מרן משום דאם יכתבנו בכתב משקייט כיון שאין האותיות כתיקונם שמא יקרא הקורא בי"ת במקום כ"ף או איפכא וכן בשאר אותיות תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה משא"כ בכתב פרובינצאל כו' עכ"ל מבואר מדבריו שלפי שאפשר לעשות ע"י כתיבת פרובינצאל יפה כתב דעדיף טפי מכתב משקייט שדומה לאשורי אבל אם א"א בע"א מבואר מדבריו דשפיר דמי ע"י כתב משקייט ואף גם זאת מבואר דמיירי התם היכא שהאותיות קרובים מאד לאשורי כמ"ש שיש לטעות על בי"ת כ"ף כו' אלא שהוא משובש והיינו כעין כתיבה תלויה שכתב הב"י מדברי הרמב"ם בשם הר"י הלוי שמנע לכתוב בו שלא לשתמע תרי לישנא אבל כתב משקייט שלנו שכל אות יש לו תבנית ותואר בפ"ע ואין מקום לטעות כלל היינו כתב פרובינצאל שהתירו בו הפוסקים בהדיא ובפרט במקום עיגון וכ"מ להדיא מדברי הרמ"א בד"מ להכשיר במשיטא במקום עיגון שכתב על דברי הב"י וז"ל ונ"ל שיש להחמיר אפילו בדיעבד אם לא כדרך שכתב הרא"ש בתשו' (ור"ל שהרא"ש כתב דבמקום עיגון גדול אין שיירות מצויות לשם לא היה פוסל) וכ"מ בסי' ל"ב בסדר גיטין שלנו עכ"ל וכוונתו למ"ש בס"ג של מהר"י מרגליות (והוא ת"י בכתב) בסי' ל"ב וז"ל ראיתי גט שנכתב על נייר שקורין פאפיר שבא מקושטאנטינא לק"ק קראקא לפני מהרי"ף ושאר לומדים גם לא היה נכתב בכתיבה תמה כאשר אנו מצריכין לכתוב עכ"ל והובא בד"מ רסי' קכ"ד וסיים בה וכ"ז פשוט וכן מבואר ממ"ש הב"י בש"ע בסתם דמותר לכתוב בכל כתב כו' ואי הוה ס"ל לפסול במשיטא שלנו לא הוה שתיק מיניה וגם הרמ"א שם כתב בסתם ואין להכשיר בכתב אחר רק במקום עיגון ושעת הדחק וע"ש בב"ש שמבואר מדבריו דבמקום עיגון שפיר דמי אף ליתנו לכתחילה וא"ל דאע"ג דשרי ליתנו לכתחלה היינו דוקא כשכבר נכתב אבל אם לא נכתב עדיין לא דפשיטא שאין לחלק בזה בין כבר נכתב או צוה לכתוב כיון שא"א לעשות באופן אחר ומסתימת דברי הב"ש משמע ג"כ שאין לחלק בין כתב משיטא או כתב אחר חד דינא אית להו להכשיר במקום עיגון וגם הרש"ל שנראה מדבריו להחמיר י"ל דמיירי שלא במקום עיגון (ולמהרש"ל בלא"ה איתתא שריא ע"י הגט של אומר אמרו בנ"ד דס"ל ליש"ש להקל במקום עיגון כמש"ל וכ"נ מדברי הרא"ש בתשו' כתב גט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת פוסלים בארצינו אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצוית לא הייתי פוסלו ומדנקט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת נראה דמיירי בכתב משיטא קרוב לאשורי וכ"כ להדיא בב"י שם לדייק מזה דמיירי בכתב משיטא (אלא שכתב דמסתמא הפוסלים גם בפרובינצאל פסלו אבל רק לחומרא לבד דאל"כ אף במקום עיגון אסור ע"ש) ואם כן מבואר להדיא בדברי הרא"ש דבמשיט שלנו יש להקל במקום עיגון וכן מבואר בד"מ לעשות כדברי הרא"ש בתשובה וכן בד"מ ריש סימן קכ"ה ועיין בב"ח ומ"ש ע"ז בג"פ ואני שמעתי מחד צורבא מרבנן כו' עד ואפשר שטעמם שבאם אולי תצטרך האשה לקיים הגט כו' ע"ש והנה ערכתי דברי הראשונים והאחרונים בזה ובמקום עיגון ודוחק גדול סומכין על צדדי היתר שאפשר להקל ואב לכולם מה שאמרו בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף ע"פ שאין מכירין ומזה הביא מהרי"ט דאפילו התם דיש קצת חשש דאורייתא הקילו משום עגונא ואעפ"כ חלילה וחלילה לפרוץ הדבר להקל בזה אף במקום עיגון לסמוך על גט זה לבד שאפילו אם יש מקום לצדד להתיר משורת הדין מ"מ אין לעשות מעשה משום חומר א"א אך בנדון שלנו דלאו אהאי גיטא לחוד סמכינן דהא איכא נמי הך גיטא הנעשה ע"י אומר אמרו והוא יהיה נכתב בכתב ידי סופר כתוב הדר הוא בכתב אשורית רק שאנו מחזירין לעשות בהכשר על צד היותר טוב אפשר לכתוב מי ששמע מפי הבעל בעצמו לכתוב ואם כן אין להחמיר בזה אך אם אפשר שילמד לאמן ידו דאע"ג דלפמ"ש בש"ע סי' קכ"ט דכשנותנין ב' גיטין יש ליתן תחלה אותו שהוא מוכשר יותר בעיני הרב מ"מ בנדון שלנו אע"פ שנלענ"ד שהגט שניתן ע"י כתיבת וחתימת עצמם עדיף טפי שאין שם רק חשש חתם סופר ועד שעכ"פ אין בזה רק גזירה דרבנן לבד ובקצת מקומות מנהגן להחתים סופר ועד כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' אל"ף ק"צ ע"ש משא"כ באומר אמרו אע"פ שהראנו פנים לומר עדיף וכ"ע מודו