בית אפרים אבן העזר חלק ג צג

הרא"ש אלא שעדיין צ"ע לפי מ"ש הב"י שאם באנו לחלק בין כתב הדומה לאשורי לשאינו דומה לו איפכא הוא דאיכא לפלוגי שאין לכתוב בכתב שדומה לאשורית שאנו קורין משקייט דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכתבו בכתב אשורי ממש כו' ואם אמנם כי הב"י לא החליט זה כלל רק כתב לנגד הרוצים לחלק בדבר איפכא הוא דאיכא לפלוגי אבל הב"י גופיה נראה דס"ל דאין לחלק בהא כלל מ"מ הרי המג"א כתב ג"כ סברא זו בכתיבה דקה כיון שהוא נלקח מאשורית אבל בכתב עכו"ם שפיר חשיב כתב וא"כ אין ראי' לכאורה מדברי הגאונים הנ"ל לכתב משיטא שלנו ונראה ראיה לזה שהרי הרמב"ן מתיר בכתיבה שיהיה אף בגופן שלהם ואפ"ה כתב בחידושי גיטין דף ו' וז"ל אבל נ"ל שכתיבה זו שאינה אשורית מותר ליכתוב בלא שרטוט שלא אמרו אלא כגון ס"ת נביאים וכתובים שכתיבתם אשורית אבל כתיבה זו ודאי מותרת שאינה כתיבה כלל ולא הוכשרה בכל כתבי הקודש על דא אנא סמיך למכתב כתיבה זו בלא שרטוט וכן עמא דבר עכ"ל והר"ן בגיטין הביא דברי הרמב"ן אלו בקצרה וכן שאר פוסקים וע"כ לומר דדוקא לענין שרטוט לא מיחשב כתב כיון שאין כשר לכתוב בו ס"ת כו' אבל לענין גיטין דלא בעינן כתיבה תמה כמו בס"ת שפיר מיקרי כתב וכ"נ דהא הכותב בפסוקים בכתב עכו"ם נראה פשוט דלא בעינן שרטוט אע"ג דמיקרי כתב כמש"ל וע"כ משום דלאו בכתב תליא מלתא דאפילו מיחשב כתב מ"מ שרטוט לא בעי כ"א באשורית דוקא אלא שעדיין לשונו צ"ע שכתב שאינה כתיבה כלל וא"כ קשה האיך יהיה מותר לכתוב בו גיטין דהא ודאי דכתב בעינן ומה"ט פסלינן חק תוכות משום דכתיב וכתב ולא כתיב וחקק אלמא דכתב בעינן וכיון דמשייט לאו כתיבה היא כלל גם גבי גט פסולה ולפי"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ן דמותר לכתוב בכל כתב היינו אם הוא כתב בפ"ע אע"פ שכתבו בגופן שלהם שרי משא"כ בזה שאינו כתב בפ"ע וכחילוק הב"י ובטור א"ח סי' תקמ"ה כתב הב"י בשם רי"ו שר"ת התיר לכתוב בחה"מ בכתב משיטא בלא שינוי שהרי לא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה עכ"ל וכתב הב"י שכ"ה בא"ח ואין זה ברור בעיני והד"מ כתב ע"ז וכ"נ דהרי בימים האחרונים היה נוהג כתיבה משיטא ואפ"ה הצריכו בו שינוי והמג"א שם הביא בשם הב"ח דמשיטא לא מיקרי כתב כלל וכ"כ האגודה כו' ע"ש אך לענ"ד אין משם ראיה כלל וגם הב"ח לא קאמר דמשיטא אינו כתב כלל רק דמשיטא ל"ה מעשה אומן ואיכא למימר דאפילו מאן דס"ל התם דשרי משום דבמעשה אומן תליא מלתא משא"כ כאן דכל מה שאנו יכולין לקרותו ומבינים ממנו כתב מיקרי לענין גט ועיין במג"א סי' של"ד ס"ק י"ז שכתב דצ"ע על מה סמכו לכתוב בכתב שאינה אשורית וצ"ל דכתיבת המשיטא דמי לאשורית ומותר דהא אינו כתיקונו ע"ש ואמנם לענ"ד נראה דאין כאן בית מיחוש בכתב משיטא שלנו ובתחלה אבאר מ"ש בתה"ד סי' ר"ל בשם א"ז שיכתוב כתיבה גסה ולא משיטא ואפילו קוצו של יו"ד מעכב בגט ומפרש תה"ד שר"ל קוצו של יו"ד לפירש"י ואע"ג דכתב סתם סמך אמ"ש שלא יכתוב משיטא ובמשיטא אין האותיות לגמרי בצורתן והלכתן אלא כעין נקודות ומקלות כתב עלה דאפילו קוצו של יו"ד לפירש"י דהיינו קוצו מעכב אע"ג דעדיף ממשיטא מעכב משום דאינו אות אלא נקודה בעלמא כו' ע"ש ולענ"ד אין זה ענין לזה דכתב משיטא כיון שכבר נהגו העם בתמונת אלו ותינוק דלא חכים שהוא מבין בכתב ההוא יכול לקרותו אפשר דשפיר דמי ואין זה דומה דקוצו של יו"ד מעכב דהתם כיון שכתב זה שהוא כותב עתה הוא אשורית ותמונת היו"ד הוא שיהיה לה קוץ וכל שזו אין לה יצאה מכלל יו"ד ונכנסה לכלל נקודה והא"ז כוונתו מעיקר שלא יכתוב משיטא משום דסבירא ליה שאינו כתב גמור אלא צריך אשורית וע"ז קאי מ"ש ואפילו קוצו כו' ר"ל בכתיבתם אשורית ואין כוונתו להביא ראיה למשיטא רק דינא באנפי נפשי' קאמר ועכ"פ נלמד מדברי התה"ד שמשיטא שלהם היה דומה לכתב אשורית אלא שלא היה נכתב בדקדוק האותיות רק כעין נקודות ומקלות דרך משל היו"ד נקודה הוי"ו זקופה ביושר כמקל וכן בשאר האותיות מקום שבאשורית יש בו תואר והדר ובמשוט נעשה על תבנית ההוא בקו דק יסוב אותו וכן ראיתי בספרים ישינים מכתב ידי סופרים בכתב משיטא שכמעט כל אות דומה לאשורית אלא שהוא נמשך בקוים דקים ומשתנה התואר קצת מן אשורית בזה סבירא ליה להב"י שיש לחלק בין כתב פרובינצאל לכתב משיטא שהיא דומה לאשורית והיינו הכתב משיטא שבימים קדמונים לפני כמה מאות שנים שהיה כעין מה שאנו קורין כתב רש"י והיה דומה כמעט לאשורית וכמ"ש במכתב מאלי' וז"ל דכתב משיט שכתב הא"ז היינו כתיבה שלנו שאנו כותבין בה אגרות ושטרות וקדושין וכיוצא והדבר ניכר לעין כל דכתיבה זו אינה כתיבה לעצמה אלא היא לקוחה מאשורית אלא שהיא שבורה ופסוקה וכל אות ואות מכתיבה זו יש לה הדמות לאות אשורית וכ"כ בהדיא בתה"ד דבמשיטא אין האותיות לגמרי כהלכתן וצורתן אלא כעין נקודות ומקלות ע"ש וא"כ לזה שייך שפיר מ"ש אפילו קוצה של יו"ד מעכב דכולה חדא גזרה היא כו' עכ"ל משא"כ במשיטא שלנו שאנו כותבין עכשיו שנשתנו האותיות מזמן לזמן עד שנשתרבב להיות כתב אחר לגמרי ואף שימצאו כתב אותיות שהם דומים במקצת לאשורית מ"מ בכל אותיות של כל כתב יש דמיון מכתב זה לכתב אחר וכיון שרוב האותיות אינם דומים הרי הוא כאלו הוא כתב אחר לגמרי: אמנם אפילו תימא דאין לחלק בין משיטא שלהם למשיטא שלנו מכל מקום נראה עיקר כמ"ש דהב"י לדברי המגמגמים קאמר לפי שעלה בדעתם לחלק מסתברא לחלק איפכא אבל הב"י גופיה סבירא ליה דאין לחלק כלל בכך וכ"נ מדברי הרשב"א שהביא הב"י והיא בשו"ת המכונות להרמב"ן סימן קכ"ב שהאריך בראיות נכוחות להכשיר בכתב שלנו שקורין מושט וכתב לבסוף ז"ל ועוד דבהדיא תנן גט שכתב עברית כו' ועברית נמי דקתני אפשר דעברית ממש קאמר כלומר כתב לבונאה ואע"ג דלגבי ספר לא מתכשר לרשב"ג וכדתניא מקרא שכתבו תרגום כו' וכתב עברי אין מטמא הידים ואפ"ה תנן לגבי גיטין שהוא כשר עכ"ל ומבואר מזה דאין לחלק ולומר דדוקא בכתב מיוחד לאומה והיא עיקר כתב שלהם משא"כ משיטא שאינו רק תשמיש של שטרי הדיוטות ועיקר הכתב המיוחד לנו הוא כתב אשורית דז"א דהא כתב עברי נמי אין מיוחד לשום אומה כלל רק תשמיש של חול להדיוטות בתחלה ניתנה תורה בכתב עברי כו' בררו להם ישראל כתב אשורית ולשון קודש והניחו להדיוטות כתב עברי כו' וגם א"ל כיון דעכ"פ היה כתב עברי ביחוד כשניתנה בו תורה דז"א דבאמת קי"ל כר"א המודעי דאמר כתב אשורית לא נשתנה כל עיקר כמבואר בשו"ת מהר"מ אלשקר בשם רבינו שרירא ורב האי גאון ז"ל א"כ כל תשמיש כתב העברי הוא להדיוטות אך י"ל לפי מה דאמרינן שם דהדיוטות היינו כותאי ורש"י פי' שם עברי של עבר הנהר וכן תוס' בשם ר"ח פי' לבונאה היינו שם מקום אם כן עכ"פ כתב עברי הוא כתב מיוחד אבל לענ"ד אין שום סברא לחלק בכך ועין בתוספת בסנהדרין שם שכתבו שיש מפרשים לבונאה היינו שממלאים דיו ונשאר מקום האותיות לבן והתוספות הקשו ע"ז דהו"ל חק תוכות ופסול בס"ת כמו בגט וצ"ע דהו"ל לאקשויי מגט גופיה דתנן גט שכתבו עברית כו' ואפשר דהתוספת מקשו מס"ת גופיה דקיימו ביה או דסבירא ליה דאיכא לפרושי דעברית דקאמר היינו אשורית אבל הרשב"א סבירא ליה דאפשר דעברית ממש קאמר ר"ל שקרוב הדבר שכן הוא וזה סיוע לדברי ר"י הלוי שהיה מונע אשורית בגט ולכך היה מנהגן לכתוב בכתב עברית שהוא כתב הדיוטות ומזה למד הרשב"א להכשיר בכתב משט שלנו ומסתמא גם הם היו כותבין בכתב הקרוב לעברית וכמ"ש רש"י שם דהיינו אותיות גדולות שכותבין בקמיעות ומזוזות הרי שהם קרובים לאשורית רק שאינם אשורית ממש כדאמרינן התם דכתיב ולא בהילן למקרי (אך בחידושי הר"ן לסנהדרין שם כתב שאותן אותיות גדולות היינו שמשמשין בו בעלי קמיעין ואינם בצורות אותיות שלנו ע"ש) ואפ"ה מכשיר וכן מבואר בדברי מהרי"ק בתשובה סימן וכן כתב בספר מכתב מאליהו וכתב שם שכן משמע גם כן משו"ת תומת ישרים שחיבר ה"ר תם בן יחייא סימן ק"ה ובאמת לא מסתבר לחלק כלל דכיון דכתב עכו"ם של כל אומה ולשון מכשרינן ואטו אותו הכתב יש לו איזה יסוד וענין הלא כל כתב שנוהגין לכתוב בו הוא אשר בדו מלבם חכמי האומות מלבד כתב אשורית שירד להם ע"י המלאך כדפירש"י גבי כתב