בית אפרים אבן העזר חלק ג צב

כתיבה שלנו וכתיבתן כתיבה יוונית ממש הוא כו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' דף ך' להדיא וז"ל ומסתברא כיון שהותר לכתוב בכל לשון בין בגופן שלהם בין בגופן שלנו ועל עלה של זית ועל יד של עבד לא בעינן מוקף גויל וכ"כ הר"ן שם וז"ל וכ"ד הרמב"ן ז"ל דכיון דבכל כתב ובכל לשון כשר א"צ לדקדק שיהיו אותיותיו מוקף גויל (ומש"ש הרמב"ם הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן וכ"ה בחידושיו) וכ"נ דעת כל גדולי הראשונים הביאם בב"י שהרשב"א בתשובה כתב לענין כתיבת משאק כל כתב וכל לשון כשר ואפילו לכתחלה וכ"כ שם בשם רבינו יהוסף הלוי וכ"ה דעת הטור ורי"ו וכ"ד הב"י שם והביא שם שמהר"י שושן הורה דלכתחלה כותבין בכתב פרובינצאל ועשה מעשה כן אמנם הב"י כתב שהפריז על מדותיו לכתוב כן לכתחלה דלמיחש מבעי לדעת הרא"ש בתשובה שלא היה מכשיר כ"א במקו' עיגון וכן הא"ז והכל בו כתבו לכתוב כתיבה גסה כו' ולעיל מיניה כתב שהכל בו כתב שצריך שיהיה מכתיבה גסה דבעינן כתיבה תמה ומשמע דלכתב אשורית קרי כתיבה גסה כו' ולענ"ד צריך עיון דבכל בו איתא הא לך טופס הגט מלשון הרב ר' יצחק ז"ל וכוונתו לס' סמ"ק ושם איתא וצריך לכתוב מכתיבה גסה שקורין גרוש בלעז כו' ואם איתא שכוונתו בזה על כתב אשורית למה היה צריך לכנות לו שם כתיבה גסה והוצרך לעשות פי' לדבריו בל' לעז והל"ל כתב אשורית כלשון חכמים וגם משמעות הלשון הלעז לפי לשונינו הוא שיהיה הכתב גדול וניכר לא יהיה הכתב דק כענין כתיבה תלוי' שהביא הב"י משום ר"י הלוי דבעינן שיהיו האותיות גסים שיהיה ניכר כ"א לעצמו לבלתי היות שם ערוב וכן בפי' הגט (והן הקונטרס שהביא הב"י בהלשון גיטין) איתא ז"ל וצריך לכתוב מכתיבה תמה שקורין גרויש ולא יגיע אות לאות ואם נתן הגט אין לפוסלו בכך סמ"ק עכ"ל הרי מבואר שאין כוונתו לדקדק במעשה הכ' כלל אם יכתוב באשורית או בכתב אחר רק בענין האותיות של הכתב בזה שפיר צריך לדקדק שיהיה נכתב כמו שהוא נקרא בקל אף לתינוק דלא חכים ולא טפש המכיר בכתב ההוא וכן איתא בשו"ת הר"ן סימן כ"ט שהספרים כתיבתן גסה ויש ריווח הרבה בין שיטה לשיטה תולין אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתן דקה אין תולין כו' ע"ש הרי דבכתב אשורית גופי' יש הפרש בין כתב גס לכתב דק ואפשר שלזה כיון הסמ"ק וכל בו ג"כ דאינהו מיירי מסתם כתיבת הגט שהוא אשורית וע"ז כתבו שיש לכותבו בכתיבה גסה ר"ל כתיבת הספרים שהריווח ניכר הרבה ובאמת שזה רק לחומרא ולא לעכב וכמ"ש בשם הקונטרסים בזה ואדרבה דעת הרמב"ם ורבו ר"י הלוי ז"ל שאסור לכתוב הגט בכתיבה אשורית אבל יכתוב בכמות זה הכתב שאנו קורין אלמדבדב וע' בספר מכתב מאליהו שכתב שנראה שהוא כתב משיטא שלנו: והנה תשובת הרמב"ם הלזו שהביא הב"י הוא כתובה ג"כ בתשב"ץ ח"א סימן ה' וכתב ג"כ בכתיבת מאשק כשרה לגיטין ומ"ש בשם הרמב"ם שאין לכתוב בכתב אשורית תמהני דמה קדושה יש בכתיבה אין קדושה אלא בדברים הנכתבים כו' אבל מ"ש הרב ז"ל שיש ליזהר מאותו כתב ששינו הספרדים יפה כתב וכ"כ בחבורו שצריך שיהיה אותו כתב מבואר היטב באותו כתב שיכתוב בו עד שידעו לקרותו הקטנים המכירים באותו כתב שאינו לא נבונים ולא סכלים כו' וכ"כ הרא"ש בתשובה כו' ונ"ל שמטעם זה לא נהגו לכתוב הגט בכתב שקורין מאשק לפי שהתינוקת אין יודעין לקרותה עד שיגדלו וזהו סיוע למנהגן של ישראל שכותבין גט בכתב אשורי לבד כו' עכ"ל ולענ"ד אין בזה בנ"ט שלא אמרו הרמב"ן והרא"ש ז"ל אלא כשהכתיבה מצד עצמה היא מקולקלת לענינה שאף הקטני' המכירים באותו כתב מ"מ בכתיבה מקולקלת זו לא ידעו ולא יבינו מה הוא וזה לא מיקרי כתב אבל אם המכירין באותו הכתב הם קורין כתיקנה אלא לפי שאינה כתיבה אשורית שמחנכין אותם בה תיכף ככלי סתם לבית הספר לכן אין מבינים עתה בכתיבה אחרת בשביל זה אין כאן בית מיחוש ומידי דהוי אנשים וע"ה שאין כתב אשורית ניכר להם ותהי להם כס' החתום ואין אתם יודע בכתב או בל' אפילו דבור א' או אות א' ואין אנו משגיחין בזה כי העיקר בזה שצ"ל כתב מצד עצמו ואע"פ שאינה כתיבה תמה דהא בגט לא כתיב וכתבתם למדרש מיניה כתיבה תמה וכמו דלא בעינן מוקף גויל ודיו וכבר האריכו בזה התוס' דף כ"א ושאר מפרשים: והנה מ"ש הב"י שהתה"ד בשם א"ז כתב וצריך לכתוב כתיבה גסה ולא משייט ואפילו קיצו של יו"ד מעכב לכאורה נראה דלענין לכתחלה קאמר אלא דמה שכתב ואפילו קיצו של יו"ד מעכב לכאורה משמע דבדיעבד נמי לא וכן מצאתי שדברי הא"ז הללו הובאו בש"ג שבמרדכי פ' המגרש שכתב וז"ל כתב בא"ז מעשה בגט א' שנכתב בכתיבה דקה שקורין מקייש ופסלוהו רבותינו דילפינן לה מאשה (נראה שהוא ט"ס מה ענין זה לכאן וצ"ל מדכתיב וכתב לה) ואין זה כתיבה וע"ז אנו סומכין שנוהגין לכתוב פסוקי' בשטרי הדיוטות בלא שרטוט משום דכתב דקה שאנו קורין מקייש שאנו כותבין בה שטרי הדיוטות אינה כתיבה שהרי אינה מתוקנת כהוגן ונ"ל דע"כ נהגו לכתוב בחה"מ בלא שינוי בכתיבה מקייש עכ"ל ולשון זה משמע שדעתו ליפסול אף בדיעבד שהרי ס"ל דאינה כתיבה אף להקל כגון לענין שרטוט או חה"מ וכן בהגמי"י הלכות ס"ת כתב דבשבת פטור בכתיבה דקה דאפילו אם האות בעי זיון לא חשיב כתב לענין שבת והמג"א סי' ש"ם הביא דברי הגמי"י אלו וכתב ע"ז דז"א דהא דבעי זיוני והיינו בכתב אשורית דכ"ז שלא זיינן עדיין לא נגמרה מלאכתן ואפשר דבכתיבה דקה נמי פטור שהוא נלקח מכתב אשוריות וכ"כ הב"י באה"ע כו' ע"ש: ולענ"ד לפי"ז צ"ע על הרמ"א בא"ח סימן ש"ם דבד"מ שם הבי' בשם א"ז הא דכותבין עליו אונו לא שרי אלא בכתובה של כרים שאינה אסורה אלא מדרבנן אבל בכתיבה שלנו שהיא מדאורייתא אסור עכ"ל וע"כ דהא"ז קאי על כתיבה אשורית שלנו דהא כתב דק משיט' ס"ל להא"ז דלא חשיב כתב לענין גט ושאר דברים וא"כ פשיטא דה"ה לענין שבת דבעי זיוני וא"כ קשי' על הרמ"א שם שכתב ומעלה בערכאות שלהם דאינה אסור אלא מדרבנן כו' דמאי אירי' בכתב שלהם בכתב שלנו נמי דהא משיטא אינו אסור וגרע מכתב עכו"ם וכמ"ש המג"א ובשלמא הא"ז גופיה י"ל דקאי לפרושי דברי הש"ס דקאמר כותבין עליו אונו אפילו בשבת ובזמן הש"ס היה כתיבה שלהם אשורית ולכן קאמר דבדת עכו"ם הוא דמתיר משא"כ הרמ"א דקאי בזה"ז שכל כתיבתינו בשטרות הוא משיטא א"ש מ"ש בכתב שלהם דנקט אדרבה כתב משיט' שלנו קיל טפי (ועיין באליה זוטא מה שרצה לפרש דברי המג"א ובא"ח חזר בו ע"ש ובאמת התוס' בגיטין ובק' חלוקין על הא"ז וכן שאר פוסקי' וס"ל דהך דכותבין עליו אונו מלאכה דאורייתא הוא והתירו בה השבות משום ישוב א"י ע"ש) ומזה נראה דכתב משיט' עדיף טפי מכתב עכו"ם אליבא דהרמ"א ואף על גב דלהא"ז כתב משיטא נמי לא חשיב כתב מ"מ לא ס"ל כוותיה בהא רק לענין כתב עכו"ם ס"ל דלא מיקרי כתב אבל כתב משיטא שפיר מיקרי כתב אף לענין שבת ומה שהביא בהגמי"י בשם רבינו שמחה ראיה משבת דף ק"ד דפריך והא בעי זיוני כבר עמד בזה בסה"ת וכתב שהריצב"א רצה להביא ראיה לזיין בגט מהא דאמרינן והא בעי זיוני וע"ז כתב בסה"ת דז"א דהתם מיירי שכותב לשם ס"ת או כמשפט ס"ת ובדעתו לזיין א"כ עדיין לא נגמר האות כו' ע"ש: ונראה דגם רבינו שמחה לא פליג אסה"ת בהא רק ר"ל כיון דעכ"פ חזינן דאם דעתו לזיין הו"ל כלא נשלם צורת האות וא"כ ה"ה לענין שרטוט שאין לאסור בכתב הדיוטות שלנו שאין זה כתיבה גמורה להצריך שרטוט וכן מבואר שם בהגמ"יי אח"כ שכתב וז"ל ורבינו שמחה כתב כרבינו המחבר וכתב עוד דכתיבה דקה שלנו דהיינו משיטא אין חוששין בו כיון שאינה כתיבה גמורה עכ"ל אלמא דגם הוא מודה דמחשב כתיבה אלא שאינה כתיבה גמורה להצריך שרטוט וכיון דבגט לא בעי זיוני ממילא דגם משיטא מחשב כתיבה ואפשר דגם דהא"ז בשם רבותיו שכתב שפסלו בכתב משיטא אינהו ס"ל כהריצב"א דמצריך לזיין האותיות בגט מההיא דפריך והא בעי זיוני אבל דעת כל הפוסקים אינו כן וכתבו שלא לעשות זיונין בגט כלל שלא להוציא לעז על הראשונים וגם שלא יבא לידי קלקול כו' ע"ש ואם כן תפסנו בידינו לנהוג דכל שהוא כתב מצד עצמו אע"פ שלא נעשה בה משפט כתב אשורית בזיונין וכיוצא בה כתב מיקרי ופשיטא שיש בזה כדי להקל במקום הדחק ועיגון גדול וכמ"ש בשו"ת