בית אפרים אבן העזר חלק ג צא

פוסקים שנמשכו אחריו דאיכא למימר דהאי שינוי' דכשר ול"ת לא שכיח דחוי' הוא ואפילו אי הוי כשר ול"ת מ"מ חס"ו פסול וא"כ באתם חתמו אין כאן ממ"נ כלל דהא מ"מ י"ל דגם אתם חתמו כשר ואפ"ה חס"ו פסול ואפשר שדעת הב"ש דבשלמא הך כשר ול"ת דופלו"פ ויחתמו יש בו שמץ פסול משום גזירה שמא תשכור עדים ולכן שפיר יש מקום לומר דשניהם פסולין זה פסול משום שמא תשכור וזה פסול משום דנפיק חורבא כו' אבל ואתם חתמו אף אם נימא דכשר ול"ת מ"מ אין בזה שמץ פסול דהא ל"ש שמא תשכור רק משום הא אטו אומר ולפו"פ ויחתמו וזה דוקא היכא דבעינן למסמך אהאי גיטא לבד משא"כ אנן לדידן בגוונא דיהיב ב' גיטין הא' ע"י חס"ו אף על גב דס"ל דפסול מדרבנן מ"מ קליש ליה איסור דא"א ושפיר דמי למיהב האי גיטא דואתם חתמו אף לכתחלה אלא דמל' הב"ש משמע דס"ל דאי אמרינן כשר ול"ת הוי פסול דרבנן כמ"ש ה"ה לדעת הרמב"ם והביאו הב"ש סי' ק"ך וכיון דס"ל דהוי פסול גמור מדרבנן א"כ פשיט דליכא למפסל אומר אמרו כלל והך שינוי' לאו דחויא הוא רק דהמקשן לא ידע דאמרינן עלה כשר ול"ת והמתרץ השיב לו כיון דאמר מר כו' ולכן שפיר כתב הב"ש דיש לפסול שניהם זה מחמת כשר ול"ת וזה מחמת חס"ו דאיכא למימר דואתם חתמו הלכה כמ"ד כשר ותעשה (והרמב"ם דס"ל גם בואתם חתמו פסול משום דכשר ול"ת באמת מכשיר חס"ו) וא"כ נפיק חורבא אם נכשיר חס"ו דזמנין דאמר ואתם חתמו אבל היכא דיהיב ב' גיטין א' חס"ו ואחד ואתם חתמו כשר ממ"נ דא"ל דגם אתם חתומו הוי כשר ול"ת דז"א דאם הוי כשר ול"ת לא מסתבר כלל לומר דנפיק חורבא כיון שהוא פסול מחמת זה מדרבנן עכ"פ וא"ל דאכתי הו"ל להב"ש למיחש לשיטת סה"ת ודעימי' דס"ל דאף על גב דכשר ול"ת מ"מ חס"ו פסול דז"א דלדידהו ע"כ ול"ת היינו לכתחלה לבד שאם היה פסול פשיטא שאין כאן חורבא כמש"ל וכ"כ מהרי"ט בתשובה הנ"ל וא"כ בכה"ג דיהבינן לה ב' גיטין מספיקא ולאו אהך גיטא לחוד סמכינן ל"ח לה למלתא כלל: ועכ"פ הדבר ברור בנ"ד דשפיר דמי לכתחלה להתיר על ידי ב' גיטין אפילו אם לא היה עיגון כלל ודוחק גדול כזה דהך דהכא לאומר חתמו אתם דמי. ועוד שלענ"ד שפיר דמי על ידי ב' גיטין אפילו בלא אמר אתם חתמו כיון דעל הגט הב' חותמים עליו סופר ועד והן הן עדיו של גט הראשון שנכתב ע"י אומר אמרו וא"כ הא קמן דקעביד מעשה לגרש אשה זו וא"כ אין לחוש שמא באים בשכרם דאף על גב דדיבורא קאמרי מעשה לא קעבדי והרי יש כאן מעשה שחותמים על הגט הב' וב' גיטין אלו א' הם שזה בלא זה אינו מועיל וא"כ ליכא חשש בזה וכבר כתבתי דאף אם ע"א משנים אלו עביד מעשה נמי ל"ח שמא תשכור וא"כ בנ"ד אין כאן בית מיחוש אך באמת אין אנו צריכין לכך לפמ"ש דהך דידן לאתם חתמו דמי וגם דנעשה בב"ד של ג' שהבאתי לעיל משו"ת רב יוסף להגאון מהר"י קצבי דבכה"ג אין חשש שמא תשכור ומטו בי' משם התוספות וכמ"ש שם מדברי סה"ת והרמב"ן. וכ"ז אף שלא בשעת הדחק גדול אבל בשעת הדחק הרי כתבו התוספות להדיא דכשר ותעשה לכתחלה ואפילו אם נאמר דהתוספות לא כתבו אלא באתם חתמו הרי ביארתי דהכא לאתם חתמו דמי אך כבר כתבתי דכיון דהך דכשר ול"ת בחד לישנא אתמר לתרוייהו בתרווייהו יש להכשיר בשעת הדחק וכן מבואר בדברי מהרי"ט בתשובה הנ"ל ואחרי הודיע כל זאת הנה נתפשטו הקמטים ונסתלקו כל יתידות הדרכים ואורח צדקת ההיתר כאור נוגה כאשר מן המסילה הוגה כל עילא ושחית מלתא דבגירושין ליתא. והדברים ברורים ומחוורים בס"ד: ועתה נבא לעיין כדת מה לעשות באיש הזה כי לא אימן את ידו מעולם לכתוב כתב אשורית והדבר ידוע כי ירחק מאוד שיתרצה לעשות זאת להיות לבבו פונה ללמד על מעשה הכתב אחרי אשר טרוד בפועליו וגם כי קרוב הוא שאף אם ילמוד עידן עידנין כיון שלא הורגל בזה בנערותו איידי דקשיא ליה ידא אף כי יכין לבו למען שיתו אותיותיו אלה בקרבו לא יהיו מאושרים כתב יושר כפי הצריך לגט ויהיו מלופפות עקושות וכדי לשקוד על תקנת עגונות שמתי אל לבי כי רשאים אנחנו במקום עיגון גדול כזה להתיר שיכתוב בכתב משיטא שלנו ואף כי מימינו לא ראינו כך מ"מ נלענ"ד כי לא נפלאת ולא רחוקה היא לעשות כן שהרי הרב אומר כן בש"ע סי' קכ"ו דגט כשר בכל כתב ובכל לשון: ולענ"ד יש להביא ראיה מהא דאמרינן בגיטין שם אא"ב כתב הגט הוא שפיר אא"א כתב ידן הוא מי איכא ב"ד דלא ידעו למיחתם ידייהו כו' ואם איתא דבעינן כתב אשורית דוקא מאי קושיא דאטו אשכחן בשום מקום שהב"ד יהיו יכולים לכתוב אשורית דלמא מיירי בב"ד שאין יכולין לאמן ידיהם לכתוב אשורית אבל ודאי שיכולים לחתום בשאר כתבים שאינם אשורית דהא ודאי גם בימיהם היו נוהגים בכמה מיני כתבים עברית ויונית וכיוצא בו אלא ודאי דבאמת כשר אף בלא כתב אשורית ובאמת לכאורה צ"ע בהא דקאמר אא"ב כתב הגט הוא שפיר דמיירי שלא היו יכולים לכתוב וזה צ"ע דל"ש לומר כן בב"ד הגדול דהא קי"ל בחולין ח' ת ח צריך ג' כתב כו' אך רש"י שם פי' כדי שידע לחתום שמו כשישב בדין או לעדות והיינו דפריך דא"א כת"י הוא מי איכא ב"ד שלא ידעו מיחתם כו' אלא דאכתי קשה אהא דקאמר איכא ב"ד חדתא דהא כיון שאין מעמידין ב"ד כ"א כשיהיו חכמים וממילא צריך שיהיו יכולים לכתוב: וראיתי בפה"מ להרמב"ם שכתב וז"ל אינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים עכ"ל ובאמת בחולין אמרינן שכל ת"ח צריך שידע כתב כו' ואפילו דהרמב"ם קאי לפי המסקנא דכתב הגט ושפיר י"ל שאפשר לפעמים שאין בקיאין בכתיבה והא דאמרי' צריך שידע כתב כו' היינו כדפרש"י שידע לחתום שמו אך פשיטות לשון הרמב"ם משמע שא"צ שיהיו בקיאים בכתיבה כלל ואפשר ס"ל דאף על גב דאמרינן צריך שידע כו' מ"מ אין זה מעכב כ"כ וכל שהוא גדול בחכמה מוקמינן ליה בב"ד הגדול וצ"ע: אך לולי דברי הרמב"ם הייתי אומר דלא מסתבר שיהי' שייך יותר בקיאות בכתיבת הגט מבחתימתו דכיון דיכולים לחתום עכ"פ ויודעים לכתוב תמונת אותיות ולאמן בהם את ידיהם כמו כן הם יכולים לכתוב את כל הגט לאט לאט ומה למוד שייך בזה אך כוונת הש"ס הוא על ענין סידור הגט דגם ב"ד הגדול אף על פי שבקיאים באו"ה וכל חוקת התורה מ"מ אפשר שאין יודעין נוסח סדר הגט ולשונו (וכמ"ש בהקדמת ספר העיטור בשם ר"ת דמפרש הא דאמרי' דת"ח צריך שילמוד כתב היינו שטרות ר"ל תיקוני נוסח השטרות איך הוא ע"ש) רק אותן סופרי הדיינים שרגילים לכתוב גיטין כמ"ש רש"י ריש גיטין ולכן קאמר דאי כתב הגט הוא שפיר שאם באים לכתוב גט הן צריכים ללמוד איך לכתוב לשון הגט ולסדרו כהלכתו ומכ"ש אם נימא דמיירי דאין בקיאין כלל בכתיבה לכתוב תמונת האותיות כפי הצורך ובאמת אין יכולים לכתוב ולא לחתום דא"ש אבל אם נימא כת"י הוא מי איכא ב"ד דלא ידע למיחתם ידייהו דאפילו תימא שאין להם יד לכתוב אפילו החתימה מ"מ הלא ב"ד צריך לחתום פסקי דינים ושטרות ומסתמא יש להם איזה צורת החותם שיהיה ניכר בה שהוא חותמם באמת וכענין שאמרו רב צייר כוור' כו' וע"ז משני אין איכא ב"ד חדתא ור"ל ע"ד המבואר בדף ל"ו דאמרינן התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן ופריך וסימנא לא והא רב צייר כוור' כו' ומשני שאני רבנן דפקיעי סימנייהו מעיקרא במאי אפקעינהו בדיסקי וא"ש דקאמר איכא ב"ד חדתא שלא ידעו לחתום שמותם עדיין ואם יעשו איזה ציור כגון כוור' כה"ג לא יהיה ניכר כיון דאכתי לא פקע שמייהו בדיסקי ואפשר שגם הרמב"ם סובר כמ"ש אלא שקיצר: ודאתאן עלה אם מותר לכתוב הגט בכתב שאינו של אשורי' מראש צורים אראנו הנה ש"ס ערוך דף פ"ז גט שכתבו עברית ועדיו יוונית ורש"י שם פי' שכתבו כתב שלו וכ"כ רש"י בדף י"ט ואף על פי שי"ל שר"ל כתב שלו היינו הגט ואתיבת שכתבו קאי לפרושי שכתיבת הגט היה בלשון אחר וחתימת העדים היה בלשון אחר אבל מ"מ היו נכתבין בכתב אשורי דהמעיין בלשון רש"י יראה דאכתב קאי התם וכ"כ הרמב"ם להדי' שכותבין הגט בכל כתב ובכל לשון וכ"מ מדברי הראב"ד בספר ת"ד והביאו בפ"י וכ"מ בבעה"ע דף ט"ו שכתב שכתיבת עידי יוונית אינה