בית אפרים אבן העזר חלק ג פט

דאע"ג דלא תעשה מ"מ יש לחוש לחורבא דחתם סופר ויש לפסול חס"ו וכמ"ש לקמן דברי סה"ת ושאר פוסקים רק מאן דס"ל דאומר אמרו בטל מדינא הוא מכשיר בחס"ו והריטב"א לא ס"ל הכי ומ"ש שהרמב"ן סובר דפסול באמת הריטב"א לא הזכיר בדבריו את הרמב"ן אך באמת מ"ש בשם הרמב"ן דס"ל לפסול באומר אמרו נהפוך הוא שאדרבה הרמב"ן כתב ואילו הייתי ראוי לחלוק הייתי מכשיר כו' ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ע"ש גם מ"ש בעצי ארזים שם די"ל דבקידושין כיון שהבעל הוא הכותב והוא הממנה סופר ועדים ל"ש שינוי שליחות באומרת אמרו ע"ש לענ"ד לא נהירא דהא מקיש קידושין לגירושין לענין זה דבעינן דעתה ואם כן כמו דבגט פסול כשחותם מי שלא חפץ בו הבעל כמו כן בקידושין בלא דעת האשה שהוא דעת מקנה ומה שלא הזכירו הפוסקים דין זה בקידושין נלענ"ד דס"ל דדוקא בגיטין חיישינן לחורבא משום דלמא תנשא האשה בגט זה שחתם הסופר שלא במצות הבעל משא"כ בקידושין דמה שהשטר קידושין אינו בהכשר אין זה חורבא כ"כ שנפסול בשבילו חס"ו ולחוש שמא יקדש אח"כ אחותה ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה גם כן חשש רחוק הוא וכל דלא שכיח לא גזרו ואע"ג דגם גבי גט אי כשר ול"ת אמרינן דלא שכיח ואפ"ה אמרי' דלמסקנא חיישינן הכא כיון דאין חשש לגבי אשה זו גופה רק לענין קרובותיה לא גזרינן ולפיכך לא הזכירו הפוסקים מזה ולפי שאינו מענינינו אין להאריך: ונקוט מיהא בידך מכל הני מילי מעליותא שכתבנו שיש הרבה פוסקים מהראשונים המכשירים באומר אמרו שהרי הטור ברמזים אומר כן בשם הר"י וכ"כ רבינו ירוחם שיש פוסקים דאומר אמרו כשר וכ"כ ה"ה פ"ד מהלכות זכיה וכ"כ הריב"ש סימן ד"ש שהתוס' וקצת פוסקים ז"ל פסקו כשמואל דבאומר אמרו כשר וכ"נ מדברי הרמב"ן שכתב שמצא דעת בעל התוס' שמכריע באומר אמרו דכשר כו' וזהו דעת שראוי לסמוך עליו וכ"פ הר"ש בן הרשב"ץ בשם הרמב"ן וכ"ד הריטב"א וכתב שכן דעת רבינו ז"ל והוא רבו הרא"ה (ואע"ג שהרמב"ן והרא"ה נחלקו בדין אומר אמרו לפלוני כו' היינו אליבא דמאן דס"ל להלכה לפסול אבל אינהו ס"ל להכשיר אף באומר אמרו מדעתיכם כמבואר בדברי הריטב"א בקידושין שהבאתי לעיל) וכ"ד גדולי האחרונים ומהרש"ל ביש"ש דאומר אמרו כשר מן הדין והיכא דאיכא למיחש לעגונה נמי הגט כשר וכ"ד הגאון מוהר"ר יושיע בשו"ת כת"י וכ"נ ממ"ש בשו"ת הגאונים דבמקום עיגון אין להחמיר והוי הגט כשר וגם כתבתי לצדד דהך דנ"ד הוי כממנה השליחות מדעת עצמו שמכשירין הרא"ה והר"ן לגמרי ואם כן פשיטא שכדאי הם כל הגדולים אלו לסמוך עליהם ולהתיר במקום עיגון ושעת הדחק כזה אך לא מלאני לבי לסמוך ע"ז לבד כיון שהב"י בתשו' והרבה מגדולי ראשונים ואחרונים המחמירים בדבר יש פוסלים מדרבנן ויש שסוברין שיש כאן פסול דאורייתא מ"מ הרי לפנינו צד היתר גדול ע"י גט א' שהוא ע"י אומר אמרו: ועתה אחזה אשית לבי לברר ענין גט השני שצוו למוה' יונה שיכתוב בעצמו ויחתום ועוד עד אחר עמו שציוו לו מפיהם לחתום ואיכא בהאי מלתא תרתי לריעותא חדא דהוי חתם סופר ועד שפסול לדעת כמה פוסקים ועוד שזה ר' יונה שציוו לו שיכתוב אינו יכול לאמן ידיו לכתוב כתב אשורית כדין הגט. ואשית עיני על החשש הראשון מטעם חתם סופר ועד הנה דעת הרי"ף ובה"ג והרמב"ם ובעה"ע והרמ"ה הביאו הטור סי' ק"ל להכשיר וכ"ד רבינו שמחה הביאו בהג"מ וכן דעת רבינו יואל שבמרדכי כמ"ש הב"י ע"ש והרמב"ם הוא סובר דאף לכתחלה מותר בחס"ו כמ"ש הט"ז בח"מ סימן רמ"ד ועוד כמה אחרונים וכ"כ המ"ל לדעת הרמב"ם ואף לפי מ"ש הב"י והסמ"ע דהרמב"ם גם כן אינו מתיר רק בדיעבד פשיטא דבשעת הדחק כדיעבד דמי אך אפילו לדעת הפוסלים בחס"ו והוא בעל סה"ת בשם הר"י והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן והמרדכי ושאר פוסקים מ"מ נראה דבשעת הדחק כה"ג ודאי אזלו ומודו שאין להחמיר בזה כיון דעכ"פ אפילו אם נאמר דפסול אינו רק גזירה מדרבנן בלבד דלמא נפיק מינה חורבא והיינו משום דס"ל דספיקא הוי אי אומר אמרו כשר ואז חס"ו פסול ואם כן אין כאן רק ספק במלתא דרבנן וגם דאפילו אם נחליט להכשיר באומר אמרו עדיין י"ל דהלכה כמ"ד כשר ול"ת וכיון דכשר ול"ת לא שכיחא ולא גזרינן לפסול חתם סופר ועד ואם כן הוה כתרי ספיקא במלתא דרבנן ואם כן צ"ל דמה שהחמירו הנך פוסקים ז"ל הוא משום חומר א"א אבל במקום עיגון גדול פשיטא שאין להחמיר כולי האי וכן מבואר מדברי ראש המדברים בזה הר"י ז"ל וכתב במרדכי בשם רבינו אביגדור שכתב על חתם סופר ועד שכתב הר"י בתשובתו כדאי הוא ר"ח לסמוך עליו בשעת הדחק על מעשה שהיה שנשאת וילדה והכשיר הולד מיהו לא נתברר אצלי אם גם בלא נשאת או נשאת בלא ילדה מה יאמר רבינו הזקן בהם כו' ע"ש והמ"ל פ"ט מה"ג תמה דהא אפילו מאן דפסל חס"ו מן הדין מ"מ בפסול דרבנן אם נשאת ל"ת וכמ"ש הריב"ש וכ"ש דלהר"י לא פסול חס"ו מדינא אלא משום דאזיל הכא והכא לחומרא אם כן מה לו לסמוך על ר"ח דמכשיר חס"ו לגמרי דסובר אמרו פסול כו' ונפלאתי מ"ש וכ"ש דלר"י לא פסול מדינא כו' ובאמת ר"י לנפשיה ס"ל דאפילו מדינא מיפסל דאיהו סובר דאמרו כשר מדינא רק שחשש לדעת ר"ח לחומרא לענין אמרו והלכך לענין חס"ו שאנו צריכין להקל מהצורך לסמוך על ר"ח בזה אך מה שהקשה דהא כל פסולי דרבנן אם נשאת ל"ת מצאתי בשו"ת מהרא"ש בקונטרס עגונא דאתתא שגדולי עולם מהרי"ט ומהרח"ש ז"ל נשאו ונתנו הרבה בדברי המרדכי אלו וראיתי בס' בני יעקב שעמד על דבריהם והוא ז"ל ביארו ביאור רחב ותוכן דבריו דהתם היה חשש לפי שיש פוסלין סופר ועד והיינו אף אם היה במצות הבעל ובזה פשיטא דאין כאן רק פסול דרבנן וגם היה עוד חשש כיון שבא ממקום אחר ואם כן חששא דש"ס גופיה כיון שלא נודע לנו גופא דעובדא היכא הוה אם כן חוששין שמא לא חתם הסופר במצות הבעל רק הבעל אמר אמרו כו' ומשום כסופא חתמי ליה לסופר ובזה ודאי שהגט בטל לגמרי ועל זה הוצרך לומר כדאי הוא ר"ח כו' ע"ש ולפ"ז בנ"ד כיון שמבורר לפנינו בטופס מעשה ב"ד שהוא ע"פ ציוי הבעל אזדא ליה חשש השני לגמרי ואין כאן רק פסול גזרה דרבנן לבד אפילו לדעת המחמירין ממילא י"ל דע"כ לא החמירו לחוש למ"ד אומר אמרו כשר ואע"ג דל"ת לא שכיח מ"מ חוששין לו בחס"ו אלא בלא נודע לנו היכא הוה עובדא ולמיחש מבעי דלמא באמת חתם על ידי כסופא שלא במצות הבעל או אפשר אפילו בנודע שחתם במצות הבעל אלא שאפשר להשיג גט אחר מה שא"כ היכא דלא אפשר והוא שעת הדחק גדול שפיר דמי לסמוך על הגאונים המתירין וכמו שכ' במרדכי בשם רבינו אביגדור שדעתו נוטה בשעת הדחק לסמוך על ר"ח ורבינו שמחה המכשירין חס"ו ע"ש ומהרי"ט בתשו' שם העמיד האי דינא כגון שהיה הבעל מוכן ליתן לה גט כו' אבל היכא דליתא למגרש אין שעת הדחק גדול מזה ותנשא לכתחלה גם יש ראיה מדברי התוס' ד"ה התני' שכתבו בחד תירוצא א"נ ה"ק אם באו לקיים שלוחתן כו' ומפרש מהרי"ט שר"ל כיון דא"א לומר לאחרים שלא ציוה הבעל מוטב להחתים הסופר לכתחלה לקיים שליחותן בשעת הדחק כו' ולישנא קמא ול"ב דהתוס' שם אין חולקין בדין חס"ו דמכשירינן בשעת הדחק אלא דר"ת משמע ליה לישנא דיכתבו ויתנו אף שלא בשעת הדחק כו' והשתא ודאי בנ"ד אפילו אם עדיין לא ניתן אין לך שעת הדחק גדול מזה שהבעל עומד בארץ מרחקים ובשעת חירום ומלחמות ותתעגן עניה זו כל ימיה הלכך כשר לכתחלה לתתו לה עכ"ל ומהרח"ש שם דחה ראיה זו ופי' דברי התוס' כפשטן שר"ל שאם ירצו עכ"פ לקיים שליחותן צריך שיחתמו הם עצמם שאז יש קיום לרצונם ולשליחות כו' ע"ש ואחר שהאריך הרחיב מהרח"ש בזה מ"מ בסוף דבריו כתב דכיון דכתב הרשב"א בסי' רנ"ב דבשעת הדחק והפ"מ סומכין במחלוקת להקל אף ביחיד נגד רבים כדאמרי' בנדה לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק כו' והכא גם כן בנ"ד אם הוא דוחק גדול שיש עגון בדבר יש לסמוך על גאוני עולם הרי"ף והרמב"ם הגם שרבים חולקין עליהם עכ"ל. הרי שעלה בהסכמה מפי מהרי"ט דבשעת הדחק כה"ג חס"ו כשר וסמך על ידו הגאון מו' י"ט בן יעיש וכתב כי חכמים שלמים וכן רבים הסכימו לזה ואף שהיה שם עוד גמגומים הרבה מלבד זה צדדו בהם להקל משום שחשו לעגונה וגם מהרח"ש מצד חשש זה דחס"ו הסכים להקל בשעת הדחק וכמ"ש ואע"ג דמו' אביגדור מספקא ליה בדברי הר"י אם דוקא בנשאת כו' כבר כתבתי מה שפירשו בו ז"ל וגם נלענ"ד דהר"י