בית אפרים אבן העזר חלק ג פח

נשאת ל"ת ואף בדיעבד אם לא נשאת אלא דאיכא למיחש לעגונה הגט כשר עכ"ל וכ"כ שם סי' ט"ו ואני אומר דמאחר מן הדין אפי' באומר אמרו כשר כמו שכתבתי אלא שהחמירו בדבר ע"פ ר"ח הבו דלא לוסיף עלה כו' וכ"כ בסוף דבריו אבל לפמ"ש דאומר אמרו כשר בשעת הדחק יש לסמוך אדברי הרא"ה והר"ן ולהכשיר הגט וליתן לה לכתחלה עכ"ל ור"ל כיון דכל אומר אמרו כשר בשעת הדחק עכ"פ לכן היכא שאמר שמינוי השליחות יהיה ממנו יש להכשיר לכתחלה אף שלא בשעת הדחק כדעת הרא"ה והר"ן וא"כ בנ"ד שאין לך שעת הדחק ומקום עיגון גדול מזה דשפיר דמי ליתן הגט ע"י אומר אמרו וכמ"ש רש"ל ומכ"ש שיש לצדד בדבר ולומר דנ"ד דמי להא דהרא"ה והר"ן ז"ל שלא בא הכותב אלא לומר שהבעלים ציוו אותו שהוא יעמיד סופר שיכתוב אבל מ"מ מינוי השליחות של הסופר הוא מפי הבעלים עצמם דפשיטא שאין להחמיר בזה לעגן אותן עולמים ומצאתי גם כן בשו"ת הגאון המפו' מו' יושע ז"ל בעהמ"ח מג"ש ושו"ת פ"י שכתב בתשובת כת"י אשר הם ת"י שכתב וז"ל מיהו להרמב"ם אומר אמרו אינו פסול אלא מדרבנן כו' אבל להרי"ף והרא"ש ז"ל אפילו באומר אמרו בטל הגט לגמרי מה"ת כמבואר בדבריהם ומיהו בנ"ד אע"ג דלכאור' אין נפקותא כיון דלא נשאת פשיטא דל"ת לד"ה מכל מקום נ"מ כיון דהוא שעת הדחק גדול דא"א להשתדל אחר גט אחר הוה דינו כדיעבד כמו שיש להביא ראיה מכמה דוכתי כו' עכ"ל הרי מבואר דבכה"ג סמכינן אהך גיטא שנכתב ע"י אומר אמרו וכבר כתבתי דבמקום דחק ועיגון כזה פשיטא שאין לחלק בין אם עדיין לא נכתב כלל או אם נכתב ולא ניתן דהכתיבה אינה מעלה ומוריד בזה: ועוד נלענ"ד דאפשר דאפילו הר"ח והרי"ף ז"ל דנקטו להלכתא כהאי ברייתא דהגט בטל עד שישמעו קולו מ"מ גם הם סוברים דאינו בטל לגמרי ובשעת הדחק גדול שפיר מצינן למסמך אמאן דמיקל וכמש"ל בשם הר"א דמונפלשיר דמפר' גט בטל דבריית' גופא היינו פסול ואם כן מכ"ש אנן לדידן דשמואל ואמוראי טובא מכשרי רק דלכתחלה לא תעשה שמא תשכור עדים וכבר כתבתי דבנ"ד ל"ש זה ואע"פ שמדברי הפוסקים משמע דלדעת הר"ח והרי"ף בטל לגמרי משמע מ"מ מצאתי סעד לדברי בשו"ת הגאונים מכונים בשם שערי צדק שנשלחו לידי מעה"ק טבריא תוב"ב וכתב שם בשער ב' סי' א' וז"ל וגברא דאמר לחבריה הוי אנת אפטרופא ושליח דילי וכתוב גט כו' ואי ס"ל להאי אפוטרופס דכיון דשוי' שליח ומניה אפטרופס ואמר איהו לסופר וכתב ולעדים וחתמין גט בטל היא דמילי לא מימסרן לשליח דתנן אמרו לו נכתוב גט כו' רב אשי אמר ל"מ קאמר כו' והאי אפטרופא כל גיטא דכתיב (ונראה שזה קאי היכא שאמר אמרו כו' וכתבו הם עצמם) או דאמר לאחרים כתבו גט בטל הוא דאחמיר רחמנא בגט דבעינן עד דכתב איהו וחתמין עדים דאמר לסופר ולעדים דלמא די הוי חולה מסוכן א"נ המפרש בים והיוצא בשיירא והמושלך בבור דכדאמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הקילו רבנן משום דעת סכנה הוא והוי גט דלא תעגן אשה עכ"ל נראה שר"ל דבמושלך בבור הקילו אף ע"ג דלא פרט את הסופר ואמר כל השומע קולי וכן במסוכן ויוצא בשיירא שאמרו כתבו נותנין אע"ג דלא אמר בפירוש תנו משום דאקילו רבנן משום עגונה ומשמע דמדמי הא להך דמילי לא מימסרן לשליח ולמימרא דגם בכה"ג יש להקל ואע"ג דכתב דאחמיר רחמנא בגט כו' לאו מדאורייתא קאמר ואפשר נמי דמ"ש דלמא (הוא כמו לשון איבעיא וספק עיין בשאלתות) די הוי חולה נמי ר"ל בכה"ג שא"א שיאמר לסופר עצמו רק ע"י אחרים וע"ז קאמר דאקילו רבנן ואם הדבר כן אם כן דעת הגאונים מבואר להדיא להקל באומר אמרו במקום הדחק ועיגון ומה שאמרו בטל הוא לאו דוקא רק שיש להחמיר בזה יותר מפסול דעלמא וכמ"ש הכ"מ בדעת הרמב"ם ואם אמנם קצת מהאחרונים נחלקו על הכסף משנה בפי' דברי הרמב"ם. אך לפי עניות דעתי יש להביא ראיה דהרמב"ם ס"ל דאומר אמרו כשר ממה שכתב בפרק ג' מהלכות אישות גבי שטר קידושין שיכול לכותבו מדעת השליח וכתב ה"ה שהרמב"ן נחלק עליו דאינו כותבו אלא מדעתה כדקי"ל דאפילו אומר אמרו פסול או בטל וה"נ מהתם גמרו בה התם דעת מקנה בעינן ולא שלוחו אף כאן דעת מקנה בעינן ולא שלוחה ואפילו באומרת אמרו עכ"ל וכ"כ בחי' הרשב"א והר"ן בשמו ולשיטת הרמב"ם צ"ל דכיון דעשתה אותו שליח לקבל שטר קידושין מיד ארוס שלה ממילא הוי כאומרת אמרו לסופר ואומר אמרו כשר ואע"ג דבגט הוי כשר ול"ת משום שמא תשכור עדים בקידושין ל"ש זה שישכור עדים שאמרה האשה אמרו לסופר כו' דז"א דדוקא דבורא קאמרי אבל מעשה לא עבדי וא"כ אין לחוש שישכור שנים שיאמרו שהאשה אמרה אמרו לסופר כו' ותקבלו אותו לידכם בתורת שליח לקבלה דזה הוי מעשה ומעשה לא עבדי ואם כה יאמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ותנו ליד האשה הרי ע"כ שתדע האשה שהשטר נכתב בלא דעתה ול"ש בזה חשש שמא ישכור כלל רק בגט חוששין שמא תשכור עדים שאמר הבעל אמרו לסופר כו' ותנו ליד האשה וכמ"ש לקמן בשם הרמב"ן אבל בקידושין ל"ש זה ולכן אפילו לכתחלה שפיר דמי בכה"ג: וראיתי בחי' הריטב"א לקידושין שכתב ג"כ דלא מהני דעת השליח בשטר קידושין דלקבלה עשאתו שליח ולא לזה ודעת' בעינן (וצריך) שימנה לסופר ולעדים לחתום בפניהם ולא ע"י עדים דהא קי"ל בגט אומר אמרו כשר ול"ת שמא תשכור עדים ה"נ כשר ול"ת שמא ישכור עדים ויכתבו לו שלא מדעתה שהוא פסול הלכך כי היכא דהתם בגט חס"ו פסול משום חורבא דאומר אמרו כדאיתא התם ה"נ בשטר קידושין וזה דעת מורי רבינו נר"ו עכ"ל ואני תמה על מ"ש גם בקידושין חשש שמא ישכור עדים דמה יושיענו זה כיון דמ"מ צריכה היא לקבלו וצ"ל דחיישינן שמא ישכור עדים שיאמרו שאמרה אמרו לסופר כו' ופלוני יהיה שליח לקבלה עבורה ואותו פ' בתם לבבו יסבור שמינתו שליח שלא בפניו אלא שמ"מ צ"ע דהא שליח לקבלה צריך עדים וא"ל דהן הן עדיו אם כן הוי נמי מעשה שהרי האשה אין שטר קידושין יוצא מת"י ואם נרצה לאסרה מחמת שטר קידושין זה הלא כחשו בפניו תענה שלא עשאתו שליח לקבלה ויצטרך להחזיק שקרו על ידי עדים אלו אם כן פשיטא דזה הוי כמעידין על גמר מעשה כמו בעלמא וצ"ע עכ"פ למדנו מדברי הריטב"א אלו דס"ל דאף אומר אמרו מדעתיכם כשר אלא שלא תעשה כו' וע"ז כתב שהוא דעת מורו הרב נ"י ונראה שהוא הרא"ה ז"ל כידוע שברוב המקומות כשכותב סתם כוונתו על הרא"ה שהיה רבו מובהק יותר מן הרשב"א ואם כן מבואר שהרא"ה והריטב"א דעתם להכשיר גבי גט אומר אמרו רק דלא תעשה ומצאתי בספר עצי ארזים סי' ל"ו שכתב גם כן דהרמב"ם שסובר דשטר קידושין מדעת השליח מהני אזיל לשיטתו דס"ל דאינו פסול רק מדרבנן וכפי הנראה דס"ל כמ"ש התוס' דא"צ שליחות בכתיבה כו' (התה"ד סי' רכ"ח דעתו דהרמב"ם סובר דבעינן שליחות בכתיבה אך דעת קצת מפרשים להרמב"ם דלא בעינן עיין בספר ג"פ) אבל הרמב"ן ס"ל דפסול מדאורייתא כמ"ש הר"ן בשמו כיון דבעינן לשמה וגם וכתב שיכתוב הבעל לכן אין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אא"כ שמעו מפיו ומש"ה פוסל אפילו בממנה שליח בפירוש ע"י שליח דלא כהרא"ה אלמא שחולק על התוס' וס"ל דוכתב קאי אבעל וצריך שליחות באמת גם הב"ש כתב דהרמב"ן סובר דבעינן שליחות בכתיבה והקשה ע"ז ממה דמכשיר כתיבת עבד ע"ש ובאמת שדעת הרמב"ן דלא בעינן שליחות כמבואר בחידושי' ע"ש שיש חסרון בדפוס וכ"כ המפרשים בשמו ומ"ש דבעינן שישמעו מפיו אין זה בתורת שליחות רק דבעינן שיהיה מצווה מפי הבעל ולכך אי מילי מימסרן לשליח כל ששמע מפי השליח הוי כשמע מפי הבעל עצמו משא"כ אי מילי לא מימסרן לשליח אע"ג דבכתיבה לא בעינן שליחות מ"מ הרי לא שמע הציווי מפי הבעל ולא מהני) ומה שהקשה שם על הריטב"א שכתב לפסול חתם סופר בקידושין כמו בגיטין דז"א דהא אי אמרו פסול חתם סופר ועד כשר ואע"ג דלכמה פוסקים מחמרינן בתרווייהו היינו משום דמספקא להו בדין אומר אמרו ואזלי בתרווייהו לחומרא אבל לדעת הרמב"ן דמשמע דס"ל אומר אמרו פסול בודאי אין מקום להחמיר בחסו"ע עכ"ל ודברים תמוהים לענ"ד שהרי הריטב"א כתב להדיא דאומר אמרו כשר רק דל"ת משום שמא תשכור עדים ומבואר בפוסקים דאע"ג דהש"ס תירץ כיון דאמר מר כשר ול"ת לא שכיח היינו דוקא בס"ד אבל למה לא ס"ל דהאי שינויא דחויא הוא וס"ל