בית אפרים אבן העזר חלק ג פה

ועוד ע"א ול"ח ששכרתו וא"כ שפיר פריך וליחוש כו' דמחתמי ליה סופר בהדי חד מהנך כו' והשתא שפיר חותם הסופר על פיהם לכתחלה כיון שחותם עמו גם אחד מהעדים המעידים ששמעו מפי הבעל משא"כ התוס' שפיר כתבו כיון דכשר ול"ת לא יחתום הסופר דהתם מיירי למאי דס"ל דגם באתם חתמו כשר ול"ת א"כ לעולם לא יחתום הסופר אף שיחתום חד מהנך תלתא גופייהו עמו אם לא שידע שעשאן ב"ד ובזה י"ל גם מה שהקשה הפ"י לפמ"ש שם לחלק דל"ת דחתימה יש פסול מדרבנן משום שמא תשכור משא"כ לענין הכתיבה שאינו רק משום גזירה אטו חתימה וע"ז הקשה דא"כ מאי מספק' ליה לשמואל אי כתב ידן הוא דפשיטא דכ"י הוא דאז אף על פי שאמרו לסופר כשר בדיעבד עבד משא"כ אי כתב הגט הוא וצריך לצרף אחר פסול מדרבנן בדיעבד ע"ש ולפמ"ש ז"א דדוקא באומר לשנים אחרים לחתום חיישינן שמא תשכור משא"כ בזה שעכ"פ א' יחתום רק שיצרפו עמהם א' מן השוק שפיר מותר זה לחתום שהרי גם הם עושים מעשה שהרי הא' חותם וכאן עדיף טפי ממה דכתיבנא שגם השני עביד מעשה שהוא כותב גט ומעיד שהוא כותבו בציווי הבעל דאל"כ לא חשיב לשמה ולפי"ז אין הכרח גם למ"ש דהך דל"ת אינו פסול מדרבנן מהא דפריך וליחוש כו' משום דאפשר לומר דהתם אין שם פסול מדרבנן כיון שאחד מהעדים חותם ג"כ עמו אך בלא"ה נראה מדברי המפורשים דלא ס"ל הך דל"ת הוי פסול מדרבנן וכן מוכח לדעת התוס' בפירוש הנ"ל דמפרשים דפסול היינו מדרבנן והאי למאן דס"ל לפסול באומר אמרו וא"כ פשיטא דלמ"ד כשר ול"ת אינו רק לכתחלה לבד וכן הוא לפמ"ש הכ"מ אליבא דהרמב"ם כמש"ל וא"כ בשעת הדחק ל"ח לה כמ"ש התוס' ושפיר דמי אף לכתחלה: ועוד נלענ"ד דבנ"ד למאן דמכשיר באומר אמרו וס"ל כשמואל דפליג עליה דר"י באומר אמרו הוי כשר ותעשה כיון שנעשה הדבר בב"ד ונכתב בספר בחת"י הב"ד שבפניהם נעשה מוה' יונה שליח להעמיד סופר ועדים לכתוב גט ולחתום ובי תלתא לא חשידי ואף דבור לא קאמרי ולא חשו להם חכמים לדבר זה ודבר זה מצאתי בשו"ת רב יוסף שחיבר גאון ספרדי שמו ר' יוסף קצבי ושם בסימן יו"ד נשא ונתן בענין כזה עם גדולי הדור אשר היה בזמנו על ענין ששלחו מעיר אחת כתוב וחתום בשני עדים ומקוים בב"ד איך בפניהם מינה בפיו את פ' תושב קושטנטינא להיות שליח ליתן גט כשר לאשתו וגם הרשה לפ' הסופר שיכתוב ולפו"פ כו' וכתב שם דבכגון נ"ד שנעשה הדבר בשטר ובקיום ב"ד תו ליכא למיחש כלל כו' ואם כן כיון שמינה אותם בפני ב"ד של ג' אף שלא היה הדבר בכתב כבר כתבו התוס' דל"ח שמא תשכור ב"ד דדוקא בעדים גזרו שמא תשכור עדים אבל כל שמינה אותם בפני ב"ד אפי' בע"פ לא גזרו וכ"ש כשנעשה הדבר בכתב ובפני ב"ד כו' עכ"ל והנה שם היה עוד כמה חששות שהיה מומר והיה מקום לחוש שיבטל הגט וגם שאר חששות ומ"מ סיים בה וז"ל אמנם היכא דא"א לעשות באופן אחר כגון בנדון שלפנינו כי כפי הנראה מכתב ההתנצלות ששלחו משם ב"ד של עיר בוקריש שלא נמצא שם יודע לכתוב גט ולכך בחרו בסדר הנזכר בשאלה נלענ"ד דבמקום עיגון כזה אין להחמיר בדבר אלא כותבין ונותנין בחזקת שלא ביטל וכל הלין מילי אני מסכים להיתר כאשר הסכימו אחי וריעי החכמים המובהקין כו' עכ"ל והנה מ"ש בשם התוספות דל"ח שמא תשכור ב"ד אם הכוונה בזה למ"ש התוספות ד"ה דיבורא שכתבו אהא דמיאנה או שחלצה בפניו ישיאנה מפני שהוא בית דין טעמא שהוא ב"ד הא תרי לא והתניא עדים החתומים כו' לא חשו חכמים ומאי קושיא לישני דיבורא אמרי כו' דהתם אינו רק דיבורא שאומר שמיאנה או שחלצה כו' ומזה מוכח דבב"ד אף בדיבורא ל"ח וזה יש לדחות דאף על גב דהתוס' מקשין דה"מ לשנוי' הכי מ"מ לפי תירוצם דהתם חשיב מעשה כיון שעי"ז נגמר שתנשא לשוק כו' אם כן י"ל דהיכא דאינו רק דיבור לבד כגון הכא שאומר אמרו כתבו כו' אף בשלשה חוששין שמא תשכור עדים כמו בשנים ולענ"ד ממקומו הוא מוכרע דאל"כ מאי משני כיון דאמר מר כשר ול"ת כו' דמאי הועיל בזה דאכתי ניחוש לחורבא גם לר' יוסי דזמנין דאמר לג' אמרו כו' דהוה כשר ותעשה ומשום כסופא מחתמי ליה לסופר ונראה שכוונתו בזה לדברי התוספות שהבאתי לעיל שכתבו ול"ח שמא תשכור עדים כי אמר לג' תנו כיון דכשר ול"ת לא יחתום הסופר אא"כ ידע בודאי שעשאו ב"ד וכבר כתבתי שדברי התוספות בזה צריכין ביאור וראיתי בפ"י שם שכתב דהתוס' ס"ל דדוקא היכא שעשאן ב"ד ל"ח להא שמא תשכור משא"כ באומר אמרו והוא ז"ל תמה בזה דא"כ בג' שלא עשאן ב"ד נמי הול"ל דלר"מ באומר אמרו לפו"פ דכשר ותעשה כיון דבב' כשר ול"ת לעולם לא יחתמו עד שידעו שאמר להם הבעל כשהיו ג' אמרו לפלוני ואפילו בב' כשידע שנתמנו מפי הבעל הול"ל כשר ותעשה אלא ע"כ דלא פליגי רבנן וצ"ע עכ"ל וטפי הו"ל לאקשוי' כמ"ש דהא לפ"ז איכא חורב' גם לר"י היכא דאיכא ג' וא"ל דכמו דאמרינן בתלתא דלא חשידי שיעשו ע"י שתשכור אותם האשה כמו כן תלתא דהוו ב"ד דייקו טפי ולא מחתמי לסופר ולא חיישו לכסופא דידיה דז"א דהא מ"מ איכא למיחש לתרי דנפקי מגו תלתא וכעין החורבא שכתבו התוס' אליבא דר"מ. ונלענ"ד לבאר כוונת התוספות בזה דבאמת צריך להבין מה שכתב התוספות שלא יחתום אלא אם כן ידע בודאי שעשאן הבעל בית דין דידיעה זו מה טיבה כיון דקי"ל כשר ולא תעשה דחוששין שמא תשכור עדים ואם כן אם לא ירצה לחתום על פיהם מחשש זה גם אם יבואו כהנה ויגידו לו שגם הם שמעו מפי הבעל שעשה לפו"פ שלוחים שיאמרו לסופר כו' לא יועיל דהא תרי כמאה ומאה כתרי וכיון דגבי דיבורא חששו חכמים לדבר זה אין לחלק בין מעט להרבה וצ"ל דבאמת לא יחתום ע"פ שמיעתו מאחרים כלל רק שידע בוודאי שעשאן הבעל ב"ד היינו ע"פ ששמע מפי הבעל בעצמו שאמר לאלו תנו גט לאשתי ונעשו ב"ד שרשות בידם לומר לכל מי שירצו ולכן עתה חוששין דלמא הסופר יכתוב לכתחלה ע"י ששמע מהבעל בשעת אמירתו לאלו או אח"כ שעשה ב"ד לב' אלו ונפיק חורבא לר"מ שהוא יאמין לשמועת השנים שאומרים לו שהשלישי הסכים עמהם שהוא יהיה עד חתימה ולכן ראוי לפסול חתם סופר ועד לר"מ כמ"ש התוס' משא"כ אליבא דר' יוסי שסובר דכל שאומר בסתם תנו אף לג' לא מהני רק באומר אמרו וא"כ אין מקום ליכנס לחורבא זו דהא כיון דקי"ל כשר ול"ת א"כ לא יחתום הסופר כשלא שמע מפי הבעל אף שהאומרים הם ג' ול"ש בזה שיחתום א"ע עפ"י שידע שאלו נצטוו מפי הבעל אמרו לפענ"ד דז"א דידיעה מפי השמועה לא מהני רק אם גבייהו הוה יתיב ואזנו שמעה כשאמר הבעל לאלו אמרו לפלוני ויכתוב ולפו"פ כו' א"כ פשיטא דליכא למיחש לחורבא דלמא הבעל צוה שיאמר לאחרים ומחמת כסופא אמר לסופר כיון שאין הסופר חותם אא"כ שומע שהבעל מצוה לו שיחתום ע"י ששמע מפי הבעל שעשה ב"ד לאלו והדברים ברורים לענ"ד בכוונת התוס': ולפ"ז נראה מדברי התוס' דגם בג' איכא חששא דשמא תשכור אך נלענ"ד דהתוס' סברי כמש"ל דבאמת בג' אין חשש שמא תשכור אלא דג' נמי לא חשידי לשנות משום כסופא דסופר רק בתרי דנפק מגו תלתא יש לחוש לשינוי שיצוו לסופר לחתום בלא ידיעת השלישי וזה כוונת התוס' במ"ש ול"ח שמא תשכור עדים כי אמר לג' תנו ר"ל שתשכור ב' עדים שיאמרו שהיו שם שאמר להם תנו שז"א שהסופר לא יחתום כו' וכל שיודע שהבעל עשאן ב"ד עפ"י ששמע מהבעל עצמו אז יכתוב לכתחלה דהא הוא יודע עצמו הרי ידע בנפשו אם נצטוה מפי הבעל לחתום או לא ואין בזה שייכות לאומר אמרו כלל שהרי שמעו הציוי מפי הבעל עצמו ואין להאריך: ומצאתי בחידושי הרמב"ן שהביא דברי התוס' דבג' נפיק מיני' חורבא אחריתי לר"מ והקשה ע"ז דהאיך אפשר שלא יפרשו הגמרא חורבא זו כו' ועוד דהא קי"ל דהא נמי כשר ול"ת דכיון דחששו שמא תשכור עדים אך בג' שאמר להם תנו יש לחוש שמא תשכור ג' עדים שיכולים אחרים לכתוב ולחתום ע"פ וכ"ת כיון שהם ב"ד כשר (ותעשה כצ"ל) א"כ נפיק מינה חורבה דזימנין דאמר לג' אמרו כו' דלא עדיפי ג' לר"מ מר"י כו' עכ"ל וכבר כתבתי מה שנראה מל' התוס' שלפנינו בישוב קו' זו וגם בסה"ת כתב ליישב מה שהקשה שם אהא דמתרץ כשר ול"ת לא שכיח דא"כ איך קתני במתני' אמר לג' כו' יכתבו ויתנו אם נימא דכ"י דוקא קאמר אבל כתב הגט מותרין לומר לאחר א"כ אתי לידי חורבה שיחחמו הסופר משום