בית אפרים אבן העזר חלק ג פו

כסופא כו' ואם נאמר דבג' ל"ח שמא יחתימו הסופר בלי רשות הבעל דשלשה דייקי טפי משנים א"ש כו' נראה מדבריו דג' ודאי עדיף דשרי אף לכתחלה ול"ח שמא תשכור דהא קתני יכתבו ויתנו היינו לכתחלה אלא דקשיא ליה דא"כ נפיק חורבה היכא דאמר לג' כתבו ותנו ואהא קאמר דבג' גם חורבא ליכא משום דדייקי וכמש"ל וכן מבואר שם להדי' במ"ש בהא דתנן אמר לג' תנו יאמרו לאחרים ויכתבו דברי ר"מ והיינו לכתחלה בין כתב ידו בין כתב הגט כו' ולפי המסקנא לר' יהודה אומר אמרו פסול וכשר ול"ת היינו לר"מ וכן פירש"י ויש חילוק בין שנים לג' דל"ח שמא תשכור ואילו חורבה לא שייכי כלל כ"א כשבירר לחתום כו' ע"ש מבואר מדבריו דסבירא ליה דבג' אין חשש שמא תשכור כלל וכדברי הגאון מו' יוסף קצבי הנ"ל וא"כ בנ"ד שנעשה הכל בפני ב"ד ובכתב מעשה ב"ד אין חוששין שמא תשכור ואע"פ שהי' אפשר לומר דע"כ לא כתבו הפוסקים דלעיל דג' עדיף אלא דוקא אם הבעל ציוה לג' אבל אם הבעל ציוה על א' אלא שהציווי נעשה עפ"י ג' שפיר דמי לאומר אמרו לב' או לג' ז"א דמה"ת לפלוגי בהכי דס"ס הרי יש כאן ג' דלא חשידי שיאמרו אף דיבור בשביל קבלת שוחד מהאשה וכן מבואר מהעובד' דהגאון הנ"ל שלא מינה שליח רק לאחד אלא שנעשה בפני ג' ואפ"ה כתב דלא חיישינן בהא שמא תשכור כלל: והנה בטופס המעשה ב"ד יש גמגום קצת שכתוב שם ומינו אותנו בית דין עליהם כו' ואמרו אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום בו ועשינו אנחנו ב"ד בפניו ומסכימים בפירוש על מו' יונה להיות מורשה כו' ולכאורה כיון שהם אמרו להב"ד שיאמרו להסופר אין כח ביד ב"ד למנות במקומם אחר שיאמר לסופר אך באמת ז"א דיוק לענ"ד כיון שכתוב שעשו הב"ד בפניהם והסכימו בפירוש על מוהר"ר יונה אם כן גם ידם היתה בדבר הזה שמוהר"ר יונה הוא יהיה הממונה לומר לסופר כו' ולשון ומסכימים בפירוש הוא לישנא קיטא דהו"ל למכתב והסכימו בפירוש אבל אין לנו לדון רק ע"פ המובן מתוך הענין שהם בעצמם מינו את מוהר"ר יונה להיות מורשה בדבר הזה אלא שנעשה בצירוף הב"ד לאלומי מלתא כי היו נבוכים בארץ איזה דרך ישכון אור ההיתר ואם כן לדעת המתירין באומר אמרו היה נראה להתיר בנ"ד לכתוב גט ע"י ברירת מוהר"ר יונה הנ"ל ואע"ג דאמרינן כשר ול"ת מ"מ בנ"ד ל"ש זה כדכתיבנא וכשר ותעשה הוא ואין לפקפק ולומר דע"כ לא הכשירו קצת פוסקים באומר אמרו אלא באומר אמרו לסופר פ' ויכתוב ולפו"פ ויחתמו אבל באומר סתם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו גרע מאומר אמרו וקי"ל בהא כר"י דמילי לא מימסרן לשליח אך באמת ז"א דאע"ג דהרמב"ן והרא"ה והר"ן נחלקו באומר אמרו לפלוני סופר כו' דלדעת הרא"ה והר"ן מהני ולא פסלינן אומר אמרו אלא באמרו מדעתיכם ולהרמב"ן בכל גווני לא מהני דלא חשיב לשמה מ"מ כולהו מודו דלמאן דס"ל להכשיר באמרו אין הפרש בין אמרו סתם לאמרו מדעתיכם כמבואר להמעיין בר"ן ובשו"ת מהר"מ אלשקר ובק"א להב"ח אה"ע ובדברי הפר"ח בהלכות גיטין וראייתו מהש"ס דאמרינן אי כתבו כתב ידו הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו אלמא דלשמואל דפליג על ר"י ומכשיר באומר אמרו אף בכה"ג מכשיר שאומר בסתם אמרו ואינו פורט הסופר והעדים כלום והוא ברור: והנה יש כאן מקום עיון לפי מ"ש מהר"מ אלשקר לפרש דברי הרמב"ן דאמרו לסופר פ' הידוע הוי ממנה שליח שלא בפניו אלא דאפ"ה לא מהני משום דזה לא מחשב לשמה אבל באומר אמרו מדעתיכם דהיינו לאיזה סופר שתרצו בזה ל"ש ממנה שליח שלא בפניו כיון שלא פרט את שם הסופר ולהרמב"ן בתרווייהו ס"ל לר"י דמילי נינהו ולא מיחשבו לשמה כמ"ש הר"ן ז"ל בישוב דבריו והרא"ה סובר דר"י לא פליג אלא באומר אמרו מדעתיכם דהיינו שלא פרט מי יהיה הסופר אבל באומר אמרו לפלוני הוי כממנה שליח וגם ר"י מודה ול"ש חורבא כיון דאינהו לא עבדי אלא בעל הוא דעבד ע"ש והרד"ך חולק וס"ל דהחילוק הוא בין אמרו לפלוני כו' היינו לומר שאני מניתי שליח אבל אמרו מדעתיכם היינו שאתם תמנו אותו לשליח ע"ש והנה לפי שיטת מהר"מ אלשקר נראה דס"ל דכל שהוא אומר אמרו לסופר פ' כו' הכוונה שהוא יהיה שליח לכתיבת הגט ואני ממנה אותו ע"ז וזהו ממנה שליח שלא בפניו שנחלקו בו הרמב"ן והרא"ה והר"ן אבל אמרו לסופר שתרצו ממילא שאין מינוי השליחות ממנו רק שהם ממנים מעצמם וזה הוי מילי אליבא דכ"ע ולענ"ד צ"ע כיון דבאומר לסופר פ' ס"ל דאע"ג שאינו מפרש שאינו ממנה אותו לשליח סתמא כפירושו שהמינוי הוא ממנו אם כן גם באומר אמרו לאיזה סופר שתרצו נמי למה לא נאמר שכוונתו שאותו סופר שירצו הם יאמרו לו שיכתוב בשליחותו שהוא ממנה אותו להיות שליח וכאותה שאמרו כל השומע קולי יכתוב גט ובאמת לא הוציא מינוי השליחות מת"י במה שאמר לאלו אמרו כו' אלא שנתרצה לבחור לסופר אותו סופר שיבחרו הם אבל מ"מ מינוי השליחות מאתו תצא ואפשר לומר דבכה"ג שלא פרט את הסופר ומסר הבחירה ברצונם לא מהני דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה וכההיא דלאיזה שארצה אגרש בו דאמרינן אין ברירה וכן צ"ל לענ"ד גם לדעת הרד"ך דסבירא ליה דמשמעות אמרו סתם היינו מדעתיכם ר"ל שתמנו בשמי ולא בשמכם ולשמואל גם בכה"ג הוי מינוי ולא הוי מילי אבל באומר בפירוש אמרו לסופר שאני מניתי אותו מהני לכ"ע וקשה דהא אמרינן אי כת"י הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו ופריך ומי מודה ר"י באומר אמרו כו' ולכאורה מאי קושיא דנהי באומר בפירוש אמרו יש במשמעות הלשון שהם ימנו הסופר בשם עצמם מ"מ בזה שלא אמר כלום מכתב הגט רק דכיון שאמר תנו אמרינן דהוה כאומר אמרו כדי שלא נוציא דבריו לבטלה אם כן למה לא נאמר דהוה כאומר אמרו לסופר שתרצו שאני ממנה אותו שליח וזה מהני דהוה כממנה שליח וא"ל דבכה"ג שוב שייך נפיק מיניה חורבא כו' כיון דאינהו הוא עבדי לברור את מי שירצו לסופר ואם כן זמנין דאמר אמרו לסופר שתרצו ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כסופא כו' ואף על פי שהרא"ה סובר דבאומר שמעתי אני ל"ח לכסופא וכולו האי אין לחוש שיאמר על הסופר מדעתי ועל העדים מדעתיכם מ"מ י"ל דשפיר שייך חורבא כיון שאין מזכיר הסופר וכמ"ש הר"ן בהא דפריך דלמא אמר ואתם חתמו אבל ז"א דא"כ באמת תיקשי מאי קאמר ואי ס"ד מודה ר"י בא"א נפיק חורבא כו' הא אפילו אי לא מודה מטעם מילי מ"מ נפיק חורבא בכה"ג וכקו' הרמב"ן ומה הועיל הרא"ה בתירוצו שתירץ משום דאינהו לא עבדי מידי דהא אכתי למיחש מבעי היכא דאומר אמרו לסופר שתרצו שאני מניתי אותו או היכא דנעשה כאומר אמרו דמצינו למידן בכוונתו כך אמרו לסופר שתבחרו שיהיה ממונה ממני לכתיבת הגט וכמ"ש אלא הוא הדבר אשר דברתי דכל שאינו פורט שם הסופר רק תולה הדבר ברצונם אין מקום לשליחות זה להתקיים אם לא באופן שהם יעשו אותו שליח בשם עצמם אבל שיחול עליו שליחות של הממנה שתולה ברצונם זה ל"מ דאין ברירה בדאורייתא: ולפ"ז צריך ליישב דעת הרמב"ן שמבואר מדבריו דס"ל דאפילו באומר אמרו מדעתיכם נמי הוי מינוי שליחות אלא דבגט לא מהני משום דלא מחשב לשמה וכן מבואר בטח"מ סי' רמ"ד לענין מתנה וקשה דלמה יועיל מינוי השליחות כיון שלא נתברר מי הוא אית לן למימר דאין ברירה וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה הב"י סי' קמ"א אם עשתה כמה שלוחים זא"ז או בב"א לקבל הגט מיד בעלה כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת דל"ש בכי הא ברירה אבל אפשר שאם אמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי לקבלה שנאמר בזה אין ברירה כענין לאיזה שארצה אגרש בו דא"ב עכ"ל ובדברי הרשב"א אילו מתיישב הא דמהני כל השומע קולי ולא אמרינן ברירה משום דהתם הוי כממנה כמה שלוחים דל"ש ברירה משא"כ היכא שהדבר תלוי ברצון אחרים דגם בתולה בד"א קי"ל דאין ברירה וכ"כ בס' דברי אמת דף ע"ש: ואפשר לומר בדעת הרמב"ן שסובר דל"ש ברירה אלא היכא שאנו צריכין לומר הוברר הדבר למפרע משא"כ היכא שאין אנו צריכין לומר הוברר הדבר למפרע אלא תנאי היה דכשיתברר הדבר יהיה כך אין זה דומה לברירה כלל וכבר עמד על סברא זו במהרי"ט ח"א סי' ובחלק ח"מ סי' כ"ג ובשו"ת שאגת ארי' סי' אההי' דמלמדין אותו לומר כל שיבא לולבי לידו יהא לו