בית אפרים אבן העזר חלק ג פד

לא הזכיר בדברי מי שסובר להכשיר לגמרי אך בפסקי הרא"ש כתב בשם הר"י שסובר להכשיר לגמרי באומר אמרו וכ"כ רבינו ירוחם בשמו וכן מבואר בדברי ה"ה פ"ד מהל' זכיה שיש סוברים דאף בגט כשר באומר אמרו ע"ש אך מדברי שאר פוסקים נראה שגם אינו מכשיר לגמרי רק ס"ל דספיקא הוי כמבואר בסה"ת וכבר עמד בזה בתשובת מהר"ם אלשקר והובא בפר"ח הל' גיטין: אך לענ"ד נראה דבאמת ר"י לנפשיה סובר שיש להכשיר באומר אמרו כיון דהנך אמוראי דפסלו בחתם סופר ועד ס"ל כשמואל דפליג עליה דר"י באומר אמרו רק שלא רצה להקל בזה כיון דנפיק מפומיה דר"ח להחמיר באומר אמרו לא רצה להקל בזה ומ"מ ס"ד להחמיר גם בחתם סופר ועד כיון דמדינא יש להקל באומר אמרו וכ"כ הריב"ש בסי' ד"ש שדעת התוס' וקצת פוסקים ז"ל לפסוק כשמואל דאומר אמרו כשר ובחתם סופר ועד פסול כו' ע"ש וכן בחי' הרמב"ן לגיטין שכתב וז"ל ותמהני על דברי ר"ה ז"ל (נראה שצ"ל ר"א ור"ל רבינו אלפסי ז"ל) שאמר הלכה כר"י אפילו באומר אמרו כו' ואילו הייתי ראוי לחלוק הייתי מכשיר בו דשמואל עדיפא כו' מ"מ אני אומר שהוא ספיקא כו' ושוב מצאתי דעת בעל התו' שמכריע באומר אמרו דכשר ולא תעשה אף באתם חתמו ופוסל חתם סופר ועד כו' וזה דעת ראוי לסמוך עליה בחוור השמועה עכ"ל וכ"כ בשו"ת הרשב"ץ סימן ט"ו שדעת הרמב"ן להכשיר באומר אמרו ע"ש: ועכ"פ מבואר שיש פוסקים הסוברים להכשיר באומר אמרו ואף על גב דאמרינן א"א כשר ולא תעשה כן בישראל כבר כתבו התוס' בדף ס"ז ד"ה מתני' דזימנין דתעשה אף לכתחל' כגון בשעת הדחק עכ"ל ומה דמשמע מדברי הפ"י שלב' תירוצים הראשונים בתוס' שם אין הדין כן לענ"ד ז"א דודאי לא פליגי לענין דינא רק שהתוס' בתירוץ הראשונים לא ניחא להו לאוקמי מתני' דמיירי בשעת הדחק כיון דסתמא קתני אמר לשנים כו' אך לכאורה היה אפשר לומר דע"כ לא כתבו התוס' התם דבשעת הדחק שרי לכתחלה אלא משום דמיירי לענין אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו כיון דל"ש שמא תשכור עדים ואין כאן בית מיחוש רק שנגזר הא אטו אמרו כו' ולפו"פ ויחתמו בזה מהני שעת הדחק שתעשה לכתחלה שהרי באמת פליגי אמוראי ואיכא דס"ל דכשר ותעשה משא"כ באמרו לפו"פ דלא מצינו חולק לומר דכשר ותעשה א"כ י"ל דאף בשעת הדחק כשר ול"ת הוא: אך לענ"ד ז"א כיון דבתרווייהו נקט חד לישנא כשר ול"ת משמע חד דינא אית להו ואע"ג דל"ש בה טעמא דשמא תשכור מ"מ גם באתם חתמו חדא גזירה היא עם אמרו כו' ופו"פ ויחתמו וכיון דבאומר ואתם חתמו ס"ל להתוס' דכשר לעשות כן בשעת הדחק לכתחלה גם באמרו לפו"פ הדין כן וראיתי להפ"י שכתב בתוספות ד"ה מתני' על מה שכתבו שם והרי אלו יכתבו היינו יחתמו אף על גב דלרב חסדא גם בכתיבה כשר ול"ת מ"מ לפי שיטת ה"ה דל"ת הוי פסול דרבנן זה שייך דוקא לענין החתימה דשייך חששא שמא תשכור ממש משא"כ לענין הכתיבה דאין הטעם רק משום דגזרינן אטו חתימה אין להחמיר כ"כ לפסול בדיעבד מ"ה כתבו התוספות דיכתבו היינו ויחתמו ויכתוב אחר ע"ש: אך מדברי ה"ה מבואר דלא ס"ל לחלק בכך שהרי נתן בזה טעם על דברי הרמב"ם דמשוה אומר ואתם חתמו לאומר אמרו ופו"פ ויחתמו משום דס"ל כמ"ד דכשר ול"ת ס"ל דגם בזה הגט פסול ומדברי הרמב"ם נלמוד לדברי התוס' דמפרשים הך ולא תעשה אינו פסול גמור רק לכתחלה לא יעשה ובשעת הדחק דכדיעבד דמי שפיר דמי למעבד הכי לכתחלה אין הפרש בין אומר ואתם חתמו לאומר ופו"פ ויחתמו דבתרווייהו הדין כן וא"כ בנ"ד לדעת התוס' שרי למכתב ע"י אומר אמרו דהא אין לך שעת הדחק גדול מזה ומכ"ש לפי מה שאבאר לקמן דנ"ד דמי לאומר ואתם חתמו א"כ פשיט' דלדעת התוס' הדין כן וגם לדעת הרמב"ם כתב הכ"מ שם דהרמב"ם שסובר דפסול מדרבנן היינו משום דלמא אתי לאכשורי אף בלא אמר אמרו וראיתי מי שהקשה עליו דהא בש"ס אמרינן דלכך ל"ת משום שמא תשכור עדים ונדחקו לומר שזהו הכוונה דלמא אתי לאכשורי בלא אמר אמרו רק שהאש' תשכור עדים שיאמרו שאמר אמרו ולענ"ד לא מחוו' כלל רק דהכ"מ ס"ל דודאי בפירוש דל"ת א"א להעמיד פסול דרבנן ואין חשש שמא תשכור עדים מועיל רק לענין שלא יעשה כן לכתחלה רק דזה באמת איתמר למאן דס"ל להכשיר באומר אמרו ומ"מ ל"ת דלמיחש מבעי שמא תשכור עדים אבל פשיטא דלא ס"ל לגזור אטו לא אמר אמרו דא"כ היה לנו לפסול מדרבנן עכ"פ אך הרמב"ם סובר כמאן דפוסל אומר אמרו וכדמוכח מבריי' דמי שאחזו אלא דמספקא ליה אי לישנא דבטל הוא דוקא ובטל ממש או שמא אינו רק פסול לבד ומשום גזרה ולישנא דבטל לאו דוקא וזה מבואר למעיין בכ"מ שם ולמדנו מזה דלפי פירוש הכ"מ מתפרש להרמב"ם ג"כ הך דכשר ול"ת רק לענין לכתחלה לבד ואין בו משום פסול דרבנן כלל: ובאמת צ"ע על פי' ה"ה להרמב"ם משום דאמרינן כשר ול"ת פסלינן ליה מדרבנן דא"כ מאי פריך וליחוש דלמא אמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו ומשום כסופא אזלי ומחתמי ליה לסופר בהדי חד מינייהו כו' והשתא אם נימא דהך כשר ול"ת היינו דפסול מדרבנן א"כ כיון דכבר תירץ לו התרצן דבאומר אמרו לפו"פ ויחתמו הוא כשר ול"ת ופסול מדרבנן א"כ כשאמר ואתם חתמו והם משום כסופא יאמרו לסופר שהבעל ציוה לו לחתום והוא לא שמע מהבעל ודאי לא יחתום כלל כיון שלא שמע מפיו ויעשה הגט גט פסול מדרבנן ולא נפיק חורבא כלל ואם נאמר דהסופר לא ישגיח ע"ז שיהיה נפסל מדרבנן משום כסופא דידיה אם כן מה תקון יש בזה שפסלו חתם סופר ועד דמ"מ יחתום משום כסופא וא"ל דלא יחתום משום שאם יתוודע שהוא חתם יפסלו הגט דמאין יתוודע זה ואם יחוש שמא יתוודע הנה כמו כן יוכל להתוודע ולהגלות שחתם ע"י אמירתם של אלו ולא שמע מפי הבעל ואדרבה טפי הו"ל לאסוקי אדעתיה דמסתמא הבעל לא אמר להם שיחתום הוא על הגט שיהיה פסול מדרבנן דלדידיה הוה א"ל כדי שיהיה נעשה בהכשר וכיון דהבעל לא אמר כלל שיחתום הוא שוב הו"ל פסול דאורייתא אלא ודאי דהך חששא דשמא תשכור עדים אינו רק חשש בעלמא לכתחיל' ולהכי פריך נהי דלא שכיח שיאמר הבעל אמרו כו' כיון דבכה"ג אין לעשות כן לכתחלה מ"מ יש לחוש שיאמר ואתם חתמו ואינהו משום כסופא יאמרו לסופר והסופר יחתום ג"כ כיון דאין זה רק לכתחלה לבד ועל הרוב כשהבעל אומר אמרו כו' אינו שם והולך לדרכו ולכן יאזין הסופר לדבריהם ויחתום עצמו דאם הבעל הולך לדרכו הוי שעת הדחק כמ"ש רש"י בגיטין דף י"ח גבי כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו כו' אך צ"ע על התוס' ד"ה מתניתין שכתבו גבי ג' יכתבו לכתחלה ול"ח שמא תשכור עדים כי אמר לג' תנו דכיון דכשר ול"ת לא יחתום הסופר אא"כ ידע שעשאן ב"ד ע"ש והנה מ"ש זה לנתינת טעם על ג' שיכתבו לכתחלה הדברים הללו הם קשי הבנה ואכתוב ביאור דבריהם לקמן ומ"מ מה שמבואר מדבריהם דמחמת דכשר ול"ת לא יחתום הסופר זה צ"ע כמ"ש דע"כ הסופר אינו חושש לחששא דל"ת דאל"כ לא פריך מידי וליחוש דלמא אמר אתם חתמו כו' וראיתי בפ"י שעמד בזה וכתב שזה ט"ס דודאי הסופר חותם עצמו משום כסופא כדמוכח מדפריך וליחוש כו' ולענ"ד מה שנתן טעם שהסופר יחתום משום כסופא לא מחוור כיון דדינא הוא שלא יחתום אא"כ שמע מפי הבעל מה כסופא יש כאן כשאינו עובר על מצות חכמים אדרבה שבח הוא לו ובאמת משמע שהסופר אינו יודע מאומה ואינו עושה רק ע"פ דבריהם של אלו רק דאינהו חיישי לכסופא דידיה ומחתמו ליה והוא שומע לדבריהם לפי שהוא חושב זה כשעת הדחק אלא שעדיין צ"ע דמאי מכספי מהסופר שיסבור שאין מקבלין אותו לעד דמה כסופא הוא כיון שתיקנו חכמים של"ת כן בישראל לחתום מי שלא שמע מפי הבעל ולכך לא היה אפשר לעשותו עד כיון שלא היה שם בשעת ציווי הבעל ולכך הוצרך לומר להם אתם חתמו כתיקון חז"ל ולכן נלענ"ד כיון דטעמא דחיישינן שמא תשכור עדים הוא משום דדבורא קאמרי מעשה לא קעבדי ומה"ט הוה ס"ל דבאומר אתם חתומו כשר ותעשה א"כ מה"ט גופ' הוה כשר ותעשה אם אחד מן עדים אלו חותם עצמו עם הסופר או עם אחר בציוי הבעל אף על פי שלא שמע זה מפי הבעל מ"מ כיון דא' מן השומעים חותם עצמו ואין חשש בו בשכרו כיון דקעביד מעשה אז שפיר יחתום הסופר או ע"א דעלמא על פיו