בית אפרים אבן העזר חלק ג פב

באוהרי ואוזלי כ"ע לא פליגי כו' ע"ש ברש"י וברמב"ם ובטור וש"ע סי' רע"ג וסי' ש"ע ואם כן פשוט דוקא לתוך קלתה שיש לו תוך וכן לתוך חיקה היינו כשנפל במקום שהוא בית קבול דאל"כ לא הוי בכלל כליו של לוקח כלל ואם כן בזה שאין כאן בית קיבול הגט פסול ולא תנשא בו לכ"ע דהריב"ש ודאי נמי דלא מיירי כי אם היכא שנפל על בגדיו במקום בית קבול וראיתי בספר מחנה אפרים הל' מכירה סי' י"א שכתב ג"כ והא דכליו של אדם קונה לו היה נראה דוקא בכלי שיש לו תוך אבל כלי שאין לו תוך לא קנה ולכאורה היה נראה כן מהא דהנזקין מצודות כו' אבל בב"מ גבי משכנתא דקאמר מסלקינן ליה ואפילו מתמרי דעל בודיה כו' מוכח דאפילו כלי שאין לו תוך כגון מחצלאות קונות לו וההוא דהנזקין שאני דהוי כדי לקנות בו בע"ח עכ"ל והחילוק הזה אינו מובן כלל דמה הפרש יש בין לקנות בו בע"ח או לא דהא מבואר שם בדבר שאין לו בית קיבול אע"פ שהבע"ח נצוד בו אינו מועיל שיתפוס בו קנין כלל ומ"ש מההוא דמשכנתא דבב"מ במחכ"ת אישתמיטתיה דברי התוס' בסוכה דף כ' מסככין בבודיא עשויה היא לקבל תמרים כדאשכחן בכתובות וי"ל דההיא דאית ליה גדנפא הוא עשויה לקבל תמרים כו' ע"ש וגם נראה דאפילו תימא דאין לה בית קבול כלל מ"מ כיון דעיקר עשייתה לכך לקבל תמרים הנושרין מהאילן שפיר מיקרי כליו של לוקח לענין זה אבל כסת שאין עשוי לקבלת שום דבר פשוט לענ"ד דלא מיקרי כלי כלל: ואמנם גם מ"ש כ"ת הוא נכון דהא בעינן שיהא קשורה ותלויה או עכ"פ קשורה ומ"ש בקרבן העדה על התו' ומהרש"א תמהני דודאי אם נגרר בארץ אף הבגד שעל חיקה ה"ל ככלי לוקח ברשות מוכר עיין בב"מ גבי טלית מקצתו על העמוד כו' משא"כ אם הוא תלויה ואינו נגרר בארץ נמצא שאין כאן רשות מוכר כלל והרשב"ם בב"ב דף פ"ה כתב דתלוין שאינו נגררת דמי להגבהה שקונה בכל מקום וזה צ"ע דהא הגבהה מוגבה מכח המקבל בעינן ונראה דלאו דוקא קאמר אלא ר"ל דהוי כמו הגבהה שהגביהו מרשות בעלים והכניסו לרשותו אבל מ"מ עיקר הקנין מחמת כליו של הלוקח ונראה שטעם קנין הכלים הוא מטעם חצר עיין בב"מ דף ט' אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט לתוך קלתה ועיין בש"מ בשם הרמב"ן ולכן שפיר כתב הרמ"א דאפילו לתוך בגדיו לא מהני לכתחלה דהוה כחצירה דאית בה משום חומרא דשמואל ומכ"ת כתב דרמ"א מיירי באין קשורים ולשונו לא משמע כן וגם דזיל בתר טעמא שכתבו הפוס' הביאם כ"ת דחיישינן שמא יהיו שאולים ואם כן אין לחלק בין קשור או לא אך באמת אפילו בקשור לא עדיף מחצר ואיכא למימר דחומרא דשמואל גופי' בחצר הוא מה"ט גופא דשמואל וכמ"ש כ"ת בשם הגהת סמ"ק (ובקרבן העדה גיטין דף כ"ה גבי ההוא דמצודות כו' גמגם בטעמא דכליו קונים דלא מרבינן רק רשותו ולא כליו כו' ע"ש ולענ"ד דכליו נמי מטעם חצר אתינן עלה ובזה ק"ל על מ"ש בתשו' אמונת שמואל דאין חצר לנכרי דהא בע"ז אמרינן דכליו קונים ובמקום אחר כתבתי בזה ועתה ראיתי בס' מק"ח לשארי הגאון מליסא סי' תמ"ח עמד גם כן בזה וגם בקצה"ח סימן קצ"ד עמד בזה באורך) ואיך שיהיה כיון דעכ"פ כליו מטעם חצר ולפי מה שהסכים הריב"ש סי' ר"ה ראוי לחוש לפר"ח שלא להתירה אף בחצירה ובתשובה שאח"ז סי' ר"ו כתב כ"ש שבשטר כתוב שנפל על בגדיו וזו הרי היא כמטא גיטא לידה ולכאורה מאי עדיפותא דבגדיו מחצירה ושמא סובר הריב"ש טעמא דמחמרינן בחצר דזימנין שלא יהיה חצר המשתמרת משא"כ בבגדים דמסתמא משתמר שם לדעתה אך הרמ"א נמשך בזה אחר הפוס' דטעמא דחומרא משום שאולין הוא ואם כן אין לחלק בין חצר ובגדים אדרבא בבגדים שייך הך חששא טפי (ובריב"ש גופיה צ"ע דמ"ש שם ותהי עוונותם על עצמות הדיינים כו' משמע דאף לפי דברי השטר לא היה ראוי להתירה להנשא לכתחלה וי"ל בדוחק וקצרתי) דשמא היו שאולין ועכ"פ נלענ"ד כיון דכלים מטעם חצר אתינן עלה צריך שיהא דווקא בית קבול ואם לאו אין לו דין כלי ולא קנה כלל ודין ד"א ג"כ אין כאן כיון דבחצר דאחרינא לא תיקון ד"א אפילו תימא דבגט תקנו אף בר"ה משום עגונא: אך בשו"ת ב"ח סי' צ"ז נראה מדבריו דס"ל דבגט מהני ד"א אף בשדה אחר ע"ש ובשו"ת ב"ח החדשות סי' צ"ד ולכאורה מטעם חומרא דחצר משמע בשו"ת שבות יעקב סי' ק"כ שהביא כ"ת שאף שהאשה צריכה גט אחר מ"מ אם אינה רוצה והדין נותן לכפותה יכול לזרוק לרשותה אך לא עיינתי בענין זה רק ראיתי שמכ"ת מצדד שהדין נותן לכופה אך עדיין יש פ"פ מצד מה שכתבתי דכסת שאין לו בית קיבול ואינו כלי כלל ומטעם יכולה לשומרו לבד אתינן עלה ובכה"ג אפשר שיש להחמיר גם עליו משום חרגמ"ה וע"כ לא כתב הש"ס אלא בזורק לתוך חצירה ממש דאין בזה רק שיש לחוש לדעת ר"ח משא"כ בנ"ד יש להחמיר טפי ולהיות כי בעה"ד ירט לנגדי לא יכולתי לעיין יותר דברי ב"ד: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קה שלום וברכה ברביה והמשכה לכבוד אהו' הרב נחמיה נ"י: הגיעני דבריו הנעימים בדבר האשה ששם העריסה אסתר ריזה וכך קורין אותה קצת בני אדם ומקצתן קורין אותה עטיא ריזל ומכ"ת צידד וכתב הנ' לו לכאן ולכאן איך יש לכתוב שמה בגט והנה בשם עטיא מקובלני שיש לכתוב עטיא ואין לחוש במה שאפשר שנגזר משם אסתר ובסדר השמות יש לכתוב אסתר ריזא דמתקרי עטיא ריזל שיותר טוב לכתוב דמתקרי שאף שמשם הראשון עושה קודש חול ושייך המכונה מ"מ השם הב' שניהם חול וכותבין דמתקרי כמ"ש בב"ש ס"ק כ"ד ומה שנסתפק מכ"ת אם יש לכתוב המכונה עטיא ריזא דאפשר ריזל הוא קיצור השם מריזא לענ"ד אף אם היה כן שנשתרבב שמה של אשה זו ריזל מחמת שם ריזא שהוא שם העריסה מ"מ טוב יותר לכתוב ריזל כיון שמי שקורא אותה עטיא אין קורא בשמה ריזא רק ריזיל וגם כיון דלפעמים ריזיל הוא שם בפ"ע יש לכותבו אף שי"ל שהוא קיצור השם כנראה מדברי הרמ"א סעיף ט"ו גבי אלחנן חנן ע"ש ולכן נלענ"ד לכתוב אסתר ריזא דמתקריה עטיא ריזל אך בכתיבת שם ריזא צריך לעיין כי הרגילות הוא שאותן שנקראים כן ריש בצירי ריזא במדינתינו דרך להרגיש במבטא הברת יו"ד אחר הזיין כמו שנרגש בשם עטיא רק אותן הנקראים רוזא הריש בחול"ם אין מדגישין הברת יו"ד אחר הזי"ן ואם כן זו שנקראת בצירי אם אותן המקצת שקורין אותה ריזא מדגישין היו"ד במוצא שפתם יש לכתוב אותה ריזיא כי כלל גדול בגיטין להיות השם נכתב כמו שהוא נקרא ולחכם כי"ב יספיק הקיצור דברי הד"ש באהבה רבה ואהבת עולם: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קו שאלה אנשים שנתחייבו למלכות לשלחם ארץ גזירה ובקשו מהעומדים בעת שילוח שיכתבו גט לנשותיהן ותוכן הענין יבואר מתוך התשובה: תשובה טרם יצמח שיח. ואהיה מתהלך לרוח. לבקש מנוח אשר ייטב להילדות עגונות כבולות וכבונות כיוני הגאיות הומיות בירכתי ביתן. מעוררים לויתן. זאת אעשה להתנצל לפני חכמי לב. אשר יתמהו על החפץ ליכנס בלב ימים ים התלמוד והפוסקים קדמונים ושלמים וגם רבים נגוזו כי אף אני כמוהם כמוני נפשי שויתי. לא רעיתי ולא צביתי. ואל הנוגשים בי ואצים עלי לחוות דעי והמה אוהבי ורעי אנשי עצתי. את פניהם חליתי. מה ענין פתחי אצל גיטין. הכי יסמכו עלי כקונה מן הפלטר או מן הסיטון. וברוב סרעפי. חדלתי את מתקי ואת תירושי והסירותי את כפי. אפס כי עז הפצרתי ריעים אהובים המה לקחוני בדברים ערבים וטובים הלא טוב עוללות אפרים. וצדקה תחשב כי תפתח שערי אורה. ויגולגל זכות מן התורה. לפתח מוסרות כבלי עגונות וצרורות. שלא יצאו חנם אלו ימי נערות והיתה הפצירה ע"י הקרובים פורשי כנפים. ויקש דבריהם מדברי אפרים. פתוני ואפת ואנכי