בית אפרים אבן העזר חלק ג פא

לשם הקודש כלל ולכן נראה דשפיר דמי לכתוב דוואסיא באלף לבסוף ואף דמשמע דטפי יש לכתוב בה"א ואם כתב ה"א במקום אל"ף כשר מ"מ אני מצדד לכתוב יותר באל"ף כמו שם עטיא וכיוצא בו לפי שרגילות במדינתינו שלא לכתוב ה"א אחר יו"ד באר היטב לפי שהם אותיות השם וכמ"ש גבי שם אלי' גדליה וכיוצא ודרך העולם במקום שצריך להטילה בסופה כותבין רשימה על אות יו"ד ולכן גם בגט עדיף למכתב באל"ף שאין לה תנועה מעצמה בסופה מה שא"כ אם נכתוב בה"א לא יעלו על לב מחמת שנגזר משם קודש ויסברו דמסתמא כך נקראת בהרגשה של תנועות הה"א בסופה והה"א נדגשת כאלו נקראת בקמ"ץ הה"א שבסופה לכן עדיף טפי לכתוב אל"ף שהיא נחה בסוף תיבה והקריאה כתיקנה דוואסיה: והנה כ"ת כתב שהיה חתום על הגט ארבעה עדים ושנים מהם בכתב משיטא ולא היה ביד השליח הרשאה ולכן חוששנו אולי ב"ד של הדיוטות שאין בקיאין בטיב גיטין וכמ"ש הר"ן בתשובת הריב"ש. ואולי צוה לחתום גם עדי הרשאה על הגט ולכן יכתוב כ"ת לשם נוסח כתיבת שם האשה ולכתוב לשם שלא יחתמו רק שני עדים כשרים ולכתוב נוסח הרשאה כראוי כך נראה לענ"ד: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קג נדרשתי ללי שאלוני איך יש לכתוב בגט שם אשה שקורין אותה גנעסי' דבר פשוט הוא שלפי הברת מדינה זו צריך לכתוב גנעסיא ביו"ד ובאל"ף לבסוף ואין הנדון דומה לשם פעסא המוזכר בב"ש דהכל תלוי בלשון ב"א דהיכא שקורין הסמ"ך בקמ"ץ ואין הברה כלל בשם ההוא עם אות יו"ד אז יש לכתוב כמ"ש בב"ש אבל לפי הברת אנשי מדינתינו שמדברים השמות הללו באות יו"ד והיא נכרת מאד במבטא כי אין היו"ד באה לשמוש רק היא שרשית בתיבה פשיטא שיש לכותבה וגם אל"ף אחריה לשמוש וכן יש לכתוב גם כן שם פעסיא לפי הברת מדינה זו וכן כל כיוצא בזה וכן פשט המנהג לכתוב שם עטיא וכל השמות כיוצא בהם שהיו"ד שרשית והברתה ניכרת ולכן אין לשנות בשם זה וצריך לכתוב גנעסיא ואם שינה אין לך שינוי גדול מזה והכי אשכחן במסכת ע"א דף יום גנוסיא של מלכים וכן הוא בפירש"י בחומש פסוק יום הולדת פרעה. וקרוב הדבר ששם גנעסי' נתהוה שנקראת כן ע"ש המאורע שנולדה ביום לידת אביה או אמה ולכן קראוה בשם זה בתחלתו ומאז נשתרבב השם הזה וכיוצא בזה נמצא בפוסקים אחרונים גבי שם שניאור ושם אקסיל ראד ובתרגום יונתן איתא יום גנוסא. אך בערוך העתיק בשם התרגום ג"כ גנוסיא אך לדינא אין נ"מ בכל זה ובכתיבת שמות גיטין אנו אין לנו אלא כפי שפת ולשון המדינה וכל שהברת השם ביו"ד יש לכותבו כן וכן איתא בס"ש ובב"ש שם גראסיא וכן נכתב בכל הספרים שם באל"ף לבסוף אם לא במקום שדוחקין קריאת הסמ"ך בחיר"ק וכמבואר בס"ש בשמות אנשים אות יו"ד יקותיאל המכונה קוסקי אם דוחקין הקו"ף בחיר"ק ואם לא דוחקין בחיר"ק כותבין באל"ף קוסקא וכ"כ באות ק' קוטא או קוסא אל"ף בסוף אם לא שדוחקים החיר"ק וכ"כ בשמות נשים גבי שם קרשא באל"ף מסתמא ואם דוחקין החיר"ק כותבין ביו"ד וכן ראיתי בספר שמות גבי שם קושי כתב בשם אא"ז הגאון בעל דמש"א שם קושא הוא באל"ף לבסוף (אם לא במקום שדוחקין קריאת הסמ"ך בחיר"ק וכמבואר בב"ש) אע"פ שכתב בלבוש ביו"ד לא דק ולא הביאה רק להודיע שכותבין בקו"ף ברא"ש ולא בכ"ף כמו שרצו קצת בני ישיבה אבל בענין היו"ד או אל"ף בסוף לא מיירי מסתמא הוא כדרך כל שמות של לעז והם באל"ף בסוף אם לא שדחק בקריאת שמה לקרות השי"ן בחיר"ק כדלעיל עכ"ל ונראה דדברי הלבוש נוטים כו' ויש לדחות דווקא אם הוא כושי הוא ביו"ד אבל אם הוא בקו"ף בראשונה הוא באל"ף באחרונה כדרך כל שמות של אשכנזים עכ"ל ס"ש. גם בס"ש שם באות קו"ף גבי שם קולא כתב וז"ל ובשלמא כו' אם כן למה לא נכתוב כלי הגם דדרך כל שמות של אשכנזים כל שאין נדחקין בחיר"ק לכתוב אל"ף לבסוף מ"מ דילמא אשה זו נקראת כלי ע"ש דהאשה היא כלי של בעלה כו' הגם דאין דוחקין הלמ"ד בחיר"ק אחר דיש לו משמעות עכ"ל הרי מבואר דכל סתם שמות כנ"ד אם אין האות האחרונה נדחק בחיר"ק יש לכותבו באל"ף וכ"כ בסדר מהר"מ ר"י שהעתיק הב"ש משם והוא נדפס בח"מ דפוס ישן גבי שם חינכה וז"ל ודווקא מסתמא יש לכתוב ה"א לבסוף אבל אם דוחקין הכ"ף או הקו"ף לקרותה בחיר"ק או בציר"י יש לכתוב יו"ד בסוף: ושורש הדין בקצרה אם הברת שם האשה ביו"ד שרשית ונרגשת במבטא צריך לכתוב גנעסיא ואם שינה פסול אף בדיעבד ואם אין הברת שם באות יו"ד אז יש לכתוב באל"ף לבסוף ואם כתב ביו"ד צריך למהדר עובדא ליתן גט אחר ולכתוב באל"ף לבסוף כל שאין הסמ"ך נדגשת בחיר"ק ומלשון השאלה שנשאלתי נראה שאין דוחקין ומדגישין הסמ"ך בחיר"ק כלל ואע"פ שלא ביארו הפוסקים הנ"ל שהבאתי איך הדין בדיעבד מ"מ מסתימת לשון אא"ז דמש"א וס"ש הנ"ל משמע דכל שמות אשכנזים כה"ג שאין נדחקים בחיר"ק יש לכתוב באל"ף לבסוף ויש קפידא בדבר אפילו בדיעבד ונראה שיש להקפיד בזה טפי מאם כתב ה"א במקום אל"ף ששם אין משתנה בשביל זה משא"כ כאן כיון שהדרך לכתוב יו"ד כשמדגישין בחיר"ק וכיון שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא יש לחוש ללעז שיאמרו כי המגורשת לא מן השם הזה ופסול ומכ"ש היכא שאין כאן מקום עיגון ואפשר להשתדל גט אחר חלילה להגיס לב בהוראה להכשיר אף דיעבד עוד נשאלתי בגט שנכתב שם מגורשת דינא באל"ף לית דין צריך בשש שהגט פסול ואף שבב"ש נדפס דינא באל"ף הוא מטעות המדפיס ואין ספק בזה כלל. ודברי הב"ש בזה הם מועתקים מספר שמות בשם דמש"א ז"ל שם. דינה ביו"ד בכ"מ. שדנה דין בעצמה והמכונה דינקא אין צריך לכתוב דמשא"כ עכ"ל ונדפס שם דינה כדינו ועיין ב"ש גבי שם מתתיה ובספר ג"פ דכה"ג אין להכשיר כ"א בשעת הדחק ומקום עיגון ואין להאריך בדבר פשוט כזה: עוד נשאלתי בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כו' ואחרי הודיע כל זאת אחלה פני הצדדים שלא יתנו מקום לצדוקין לרדות וגערו בים המריבה ויחרב ואש המחלוקת לא יותך ארצה. והמורה אם הוא דיין אמת ותלמודי מובטחני בזה כי לא יבוש מלומר דברים שאמרתי טעות הם בידי כמדת לכל רוח חכמים נוחה ממנו ואם כי עתה פניו יחוורו מוטב דלכסוף בעלמא הדין ולא לכסוף בעלמא דאתי. והצד שכנגדו המלינים על גבהות המורה אליהם אשים דברתי וספיר גזרתי שיעתיקו הדברים הניתנין למעלה אות באות למוסרם יפה ליד המורה ואם יקבל האמת ממי שאמרו חלילה להם לצאת לריב וחרחורין ולדבר דברי קנטורים כי דברי חכמים בנחת נשמעים לתמים לתמים דעים כי האף אמנם בזה שגג ונעלם. יקרה כה אף לגדולים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם וכל העם על מקומו יבא בשלום ושלום על דייני ישראל. דברי זעירא מן חברייא חותם על דבר אמת. יום ו' עש"ק ארבעים למב"י ודן דין אמת לפ"ק פה ק"ק בראד: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קד לכבוד ב"ד ה"ה הרב הגאון מוה' שמואל מרגליות האבד"ק קרעמניץ מק"ק מקולניץ וכעת האבד"ק סטרי והקרייז יע"א: הנה המכתב אשר הכינותי לשלוח לידך נתעכב עוד פה ולקחתי מעט פנאי לעיין במ"ש בענין הגט ונתתי פני במה שהשגתי על הרבנים שרצו להקל בגט שנפל על הכסת וכ"ת השיג עליהם דהא התוס' כתבו בר"פ הזורק דר"י ס"ל דקשור ותלוי בעינן גם הביא כ"ת מדבר ראש משפחתינו סדר גיטין למהר"י מרגליות כת"י בענין הסרת הטבעת והטבת לראות אך נפלאתי על מה נתחבתי בזה דבכה"ג שנפל על הכסת שהוא כלי שאין לו תוך אין לו דין כלי שיקנה כלל כמבואר בגיטין דף ס' לענין מצודות חיות ועופות