בית אפרים אבן העזר חלק ג עד

עירה לא ששינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות משמע דאם לא כתב כלל פסול ולכך הוצרכו התוס' לפרש דמיירי בכה"ג משום דקשיא להו מאי איריא שינה אפילו לא כתב כלל נמי ולכך פירשו שיש להעיר ב' שמות בשני מקומות ולא כתב רק שם אחד בלבד דס"ד דבכה"ג עדיף מלא נכתב כלל קמ"ל דאף בכה"ג פסול וכ"כ התוס' לעיל דף כ' דשינה שמו היינו שכתב שם דגליל ביהודה דאל"כ ה"ל למנקט לא כתבו כלל דפסול לר"מ מן התורה לפי שאין מוכח מתוכו ומתניתין ר"מ היא: איברא דלפי מ"ש התוס' לקמן דף ק"ז וז"ל וא"ת למאן דחייש בפירקן לשני שווירי ולשני יוסף ב"ש אע"ג דלא הוחזקו אם כן לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת תו שום גט שיהא מוכח מתוכו ואומר ר"י דדוקא בגט הנמצא חיישינן שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזק אלא שוירי א' ויב"ש א' עכ"ל ולפי"ז י"ל דהיכא שלא נכתב שם עיר כלל בתוך הגט פשיטא שיש לחוש שיש יב"ש בעיר אחרת דודאי איכא יב"ש טובא בעלמא ואם כן שפיר כתבו התו' דצריך לאוקמי הך דשינה שם עירו בכה"ג שיש לעיר ב' שמות דאל"כ אפילו לא נכתב כלל פסול כיון שאין מוכח מתוכו כיון דמתני' ר"מ היא משא"כ לדידן דקי"ל עידי מסירה כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו א"כ שפיר יש לפרש שינה שם עירו כפשטא דאם לא נכתב כלל באמת שפיר יש להכשיר ע"י ע"מ אלא דלפ"ז צ"ע הא דקאמר רב יוסף לעיל דף כ' למאי ניחוש לה כו' הא בעינן שמו ושמה כו' ולכאורה מה בכך למה דקי"ל כר"א דע"מ כרתי ואף למאי דמשמע קצת מדברי התוס' שם דלא גרסי התם רק הא בעינן שמו ושמה ותו לא וכן מוכח מדברי מרדכי והג"א פ' השולח כמ"ש לקמן או כמ"ש בעל העיטור דלאו דוקא נקט שם עירו ושם עירה דליכא עכובא מש"ה מ"מ גם בשמו ושמה גופיה י"ל דבלא כתב כלל כשר לר"א דהא לדידיה כשר ביש לו שתי נשים ששמותיהם שוות ע"י ע"מ ובאמת דעת רבינו יואל הלוי להכשיר אף בלא כתב שמו ושמה בדיעבד ע"י ע"מ מהאי טעמא וראייתו מהא דריש פרק כל הגט כתב לגרש הגדולה כו' ע"ש במרדכי והג"א ואם כן איך קאמר רב יוסף בפשיטת למאי ניחוש לה כו' וא"ל דר"י באמת ס"ל כר"מ דאם כן מאי פריך ור"י מאי קמ"ל כו' דהא טובא קמ"ל דהלכה כר"מ דבעינן מוכח מתוכו גם בלא"ה ז"א דר"י ודאי ס"ל כר"א כמ"ש התוס' בגיטין דף ג' מהא דסנהדרין דף כ"ח האי מתנתא ע"ש וכדי ליישב זה צ"ל דודאי הך מתני' דשינה שמו כו' כר"מ נמי אתא אלא דגם רבנן מודו בזה ולהכי לא עירבינהו ותנינהו כמבואר שם והשתא כיון דלר"מ ע"כ מתפרשא מתניתין בב' שמות דאל"כ בלא"ה פסול משום דאין מוכח מתוכו אם כן ע"כ דרבנן נמי ס"ל בהא דהולד ממזר ולפי"ז ממילא נלמד דאף בלא כתב כלל פסול בין לר"מ בין לרבנן דלא גרע מ"ש שם דגליל ביהודה מאם לא כתב כלל דאם נימא באם לא כתב כלל כשר משום ע"מ אם כן בכותב שם דגליל ביהודה נמי נימא כיון דע"מ יודעין שזהו המגרש ויש לו שם בגליל כך יהא כשר אלא ע"כ דבכה"ג אין ע"מ מועלין ודוקא היכא שמבואר בגט שם המגרש וכמו שהוא נכתב הוא נקרא במדינה זו אע"ג שיש עוד חשש ששמותיהן שוין מ"מ לזה מועיל ע"מ משא"כ היכא שלא נזכר השם כלל או שהוא שם שאינו נקרא במדינה זו אין הע"מ מועלין לזה כלל. אלא שצ"ע דהא מבואר בתוס' דגיטין שם ל"ד הא דפסול שם דגליל ביהודה היינו משום דאותן שביהודה אין מכירין שם הגליל ויוציאו לעז על בניו מן השני ולפי"ז כיון דמתני' שמו כו' מיירי בהכי ע"כ דמהאי טעמא אמרינן תצא מזה ומזה כו' משום דיש חשש לעז וא"כ אין הכרע מזה לענין לא כתב כלל י"ל דוקא בכה"ג דעכ"פ לאותן שביהודה איכא לעז כיון שאין מכירין שם דגליל כלל יסברו שאחר גירש ובזה פשיטא דלא מהני ע"מ להוציא מחשש זה והוי כמו מזויף מתוכו דפסול אפילו לר"א אבל בלא נכתב כלל שפיר י"ל דמהני ע"מ לר"א וכמו בכתב לגרש את הגדולה: לכך נלענ"ד דודאי מהא דפסלינן בב' שמות אין להביא ראיה לאם לא כתב כלל וכדכתיבנא די"ל דהתם מחשש לעז אתינין עלה אלא הך דינא דלא כתב כלל שמו ושמה דפסול לר"י סברא הוא כיון שאין נזכר בתוך הגט כלל מי המגרש אף ע"מ אין מועילין וכמו שכתב בהג"א בשם א"ז דהבנים ממזרים ואף שאפשר שאין לפסול בכה"ג רק מדרבנן כיון דמ"מ ע"מ לפנינו ודאי נכתב לגרש הגדולה כו' (ואפשר דהחם גופא נמי פסול מדרבנן ואע"ג דדייקינן הא גדולה מצי מגרש הא ראשון מצי מגרש כו' ומשמע דמהני היינו למ"ד דכולן פוסלין בכהונה א"כ ע"כ דהא דדייקינן מצי מגרש היינו אף שתהיה מותרת ע"י משא"כ למאי דקי"ל כולן אין פוסלין א"כ י"ל דאף ראשון לא מצי מגרש להתיר רק דשני לא מהני כלל אף להיות ריח הגט אך באמת אפילו תימא דהתם מהני אף להתיר מ"מ י"ל דלא כתב כלל גרע ולא מהני ע"מ בזה) מ"מ שפיר קאמר ר"י דכיון שעכ"פ אי אפשר שיהא גט זה כשר ממילא לא חיישינן דאקדים ויהיב זוזא לספרא דלאיזה ענין יעשה זה כיון דאכתי אגידו ביה דהא כ"מ שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וא"כ בודאי לא שדי זוזא בכדי וגם לקלקלה לא חיישינן כמ"ש התוס' בירושלמי ומכ"ש דבאמת אין בזה מקום קולקול שהרי לא תנשא ע"י וע"כ כאן לא חיישינן דאקדים כו' אלא אם היה מקום לומר שתהיה מותרת ע"י זה לגמרי שפיר חיישינן לכהונה עכ"פ שמא עשה כן בפני עדים ויהיב זוזא לספרא כו' והי' יכול לברר בזה שגירש את אשתו בגירושין גמורין ועכשיו שמת היא פסולה לכהונה משא"כ כיון דבאמת אי אפשר שיהיה גט זה כשר לגמרי תו לא חיישינן שרצה לשחק בה ולהטילה בספק גירושין והתוס' רצו להוכיח לכאורה מדנקט שינה ולא נקט לא כתבו כלל משמע דלא כתבו כלל כשר אף מדרבנן ולכן קשי' להו אדר"י ולזה כתבו דמוכח דהך שינה מיירי בשם גליל ביהודה ולפי"ז ליכא לדייק מזה בדין דלא כתבו כלל וממילא י"ל דבלא כתבו כלל ג"כ פסול ומ"מ לא קשה דלינקט לא כתבו כלל דאין זה רבותא כלל לגבי כתב שם דגליל ביהודה ומה שהוגה בתוס' שלפנינו וכ"ש דבלא כתבו כו' לענ"ד שזה אינו אלא כצ"ל דלא כתבו כלל הוא פסול: שוב ראיתי בחדושי הרמב"ן שכתב שיש לפרש דכיון דאם לא כתב שמו ושמה עירו ועירה אינה מגורשת לגמרי אין חוששין שמא הקדים דינר לסופר שאין מעשיו מועלין לאו דוקא (רצ"ל שאינו נכון) משום דבלא"ה ליכא למיחש אלא משום דאמר ה"ז גיטך אמרינן שמא לקלקלה בב"ד לצעורה קא מיכוון עכ"ל. כבר כתבתי שלענ"ד שפיר י"ל כן דלקלקול לא חיישינן דמה קילקול יש כאן שהרי באמת לא נתיר לה להנשא ואם הוא סובר שנתיר לה לפי שאמר הרי זה גיטך ונאמר כיון דמהימן לומר גרשתי מסתמא אקדים זוזא לספרא א"כ במה יקלקל אותה שהרי לא יבוא הדבר לידי בירור וכשיברר שנתן באמת יועיל ודוחק לומר שסובר דאזלא ומנסבא מעצמה בלי שאלת הב"ד מ"מ לאיזה ענין יעשה זה שיתן מעות לסופר שאדרבא יקלקל יותר כשלא יתן כלל והיא תסמוך על דבורו שאמר ה"ז גיטך: וראיתי ברמב"ן שם שכתב בשם התוס' דמוקי להא דר"י כר"מ דאמר ע"ח כרתי וא"א אא"כ מוכח מתוכו מי מגרש ומי מתגרשת ואינו נכון עכ"ל. וכבר כתבתי שא"א לומר כן דר"י אליבא דר"מ קאמר ועוד תימא דא"כ ה"ל לר"י למימר הא בעינן ע"ח וליכא דהא לר"מ ודאי פסול בלא ע"ח ובתוס' שלפנינו ליתא דמ"ש התוס' דלר"מ פסול מה"ת היינו כדי להוכיח דמתני' דשינה שמו מיירי בשם דגליל ביהודה ובחדושי הר"ן כתב ואפשר דלמ"ד ע"ח כרתי אי לא כתב שם עיר אינה מגורשת דבעינן שיהיה מוכח מתוכו ואפילו למ"ד ע"מ כרתי כל היכא דאיכא ע"ח צריך דלמא אתא למסמך עלי' ומודה ר"א כו' ומיהא הכא ליכא למימר דמש"ה קאמרינן דהא הכא ליכא ע"ח דס"ת הוא דיהיב לה עכ"ל משמע דסותר בזה מ"ש אפילו למ"ד ע"מ כרתי כו' דודאי בס"ת סגי בע"מ כיון דליכא ע"ח וטפי הו"ל ליסתור דלמ"ד עח"כ הו"ל למימר הא בעינן ע"ח וליכא ודברי התוס' שלפנינו י"ל דא"ש אף לר"א דגם לר"א פסול בדלא כתב שמו ושמה אף מדאורייתא וכמ"ש רק שהתוס' כתבו דכיון דע"כ מתני' דשינה אתיא כר"מ א"כ מוכח דלא מיירי בשינה ממש ומצאתי בפ"י שכתב בביאור דברי התוס' בדרך שכתבתי ע"ש בסוף דבריו מ"ש בזה ובב"ש הסכים לדברי אא"ז מהרש"א בזה בפירוש דברי התוספות ולענ"ד צ"ע ואין פנאי להאריך ומ"מ אין הכרע מדברי התוס' רק