בית אפרים אבן העזר חלק ג עב

דודאי יכול לקחת אותו ולגומרו בלא ציווי הבעל מחדש ומה לי מקצת הגט מה לי תיבה אחת או אות אחת דודאי היה דעת הבעל שיגמור את כולו כתיקון חכמים ומכ"ש לפי מה שנוהגין שהבעל מרשה אותו לכתוב אפילו מאה גיטין עד שיהיה אחד כשר לדעת הרב דפשיטא דאותו הסופר יכול לתקן אותו הגט עצמו שיהיה כשר וע"כ לא נחלק הריב"ש על הרא"ש אלא במ"ש שיוכל אחר לתקן בציווי ב"ד דמסתמא היה כוונת הבעל שיהיה נכתב כתיקון חכמים ושלוחותיה קעבדי וכבר כתבתי להליץ בעד הרא"ש דס"ל דבמקום עיגון יש לסמוך על דעת הפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה ומה שהוצרך הרא"ש לומר דבשליחותיה קעבדי נראה משום דלכאורה י"ל דאף למ"ד לא בעינן שליחות בכתיבה היינו דוקא כשלא הזמין הבעל שליח אחר לכתיבה אבל כשהזמין סופר קפידא הוי אם יכתוב אחר ולזה הוצרך הרא"ש לומר דודאי לא קפיד על התיקון ושליחותיה קעבדי ובתיקון לבד לא שייך שאין נותן לב לכתוב לשמה: אך לדידי צ"ע היכא שהיה פסול בגט בשעה שנמסר לבעל והבעל מסרו לשליח אם יכול לתקן אח"כ מטעמא אחרינא כיון דהבעל עשה שליח לנתינה בשעה שהיה פסול וחספ' הוא וכיון שהבעל אמר שעושהו שליח לגירושין וגט זה לא ניתן לגירושין א"כ אפשר שמחמת זה מתבטל מינוי השליחות של הנתינה וצריך למנות אותו שליח על הנתינה מחדש אחר התיקון ולפי סברת הרא"ש דאם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ושליחותו קעבדי א"כ י"ל דגם על דעת זה מסרו מעיקרא לשליח ג"כ ואין מינוי השליחות מתבטל שהרי עיקר מינוי השליחות על ההיא שעתה שימסרנו ליד האשה וכשהגט כשר בההיא שעתה שפיר דמי שהרי הבעל גילה דעתו שרצונו שתתגר' האשה בגט זה ואינו מקפיד על התיקון: והדברים צ"ע לענ"ד כי כעת לא מצאתי גילוי דעת לדין זה בפוסקים וכיוצא בזה יש להסתפק לענין קידושין במסר חפץ לשלוחו לקדש בו ולא היה החפץ ש"פ ובטרם קידש השליח נתיקר ויש בו ש"פ בשעת קידושין אם מועילין קידושין אילו כיון שבעת מינוי השליחות לא היה ראוי חפץ ההוא לקידושין ואף על גב דנתיקר ממילא ומכ"ש בגט פסול והוכשר ע"י מעשה שנתקן ביד השליח דלא תועיל מינוי השליחות וצריך להתיישב בדבר וכל זה אם היה הגט פסול ממש אבל בנ"ד שכבר כתבתי שיש כמה צדדים להכשיר הגט אף בלא תיקון כלל והוא מקום עיגון גדול כדאי הם הני טעמי דכתיבנא לסמוך עליהם בשעת הדחק ואעפ"כ יש לתקן הגט קודם הנתינה שעכ"פ אינו מזיק ומה שהחמיר הג"פ ליתן תחלה בלא תיקון ולתקן אח"כ וליתנו שנית לענ"ד אין צורך בדבר וגם כיון שהנתינה ע"י שליח וי"ל דמגרע גרע אם יתן תחלה בלא תיקון והדברים עתיקין: שוב מצאתי בשו"ת פני יהושע חלק אה"ע סימן י"ח שכ' להגאון מו' זנוויל שכתב שאף אם היה פסול אפשר לתקן וכתב ע"ז שלא אמר הרא"ש אלא לענין הארכת ווי"ן דבדיעבד אין לפסול כו' אבל בפסול גמור לא דאל"כ אף בשינה שמו ושמה כגון ההוא דמפאתה כו' הרי אפשר בתיקון כו' ועוד שהרי הבעל נתן הגט לשליח להוליכו וכתב בתשובת הרשב"א שהביא ב"י סימן קכ"ב דאין לכתוב אחר אפילו הסופר דלזה עשאו שליח דוקא וא"כ מה לי למכתב אחר מה לי לתקנו כו' וכל זה פסול גמור הוא כדבריך אבל לשיטתו שבדיעבד כשר היה אפשר בתיקון לכאורה כמ"ש הרא"ש ומהרי"ק אלא שצע"ג על הרב רמ"א וכו' ולענ"ד לענין מעשה אין לתקן בשעת הדחק אם לא קודם חתימה לפחות כיון דריב"ש חולק עם הרא"ש דבדיעבד כשר בלא תיקון אפשר דבתיקון גרע טפי וכ"ש בנדון כזה דהבעל נתן להוליכו כו' ע"ש באורך: והנה מ"ש ראיה משינה שמו כגון ההיא דמפאתה לענ"ד אין משם ראיה כלל דכיון דכתב בגט שם אחר ולשם זה כיוונו הסופר והעדים הוי כנכתב שלא לשם אשה זו וא"ל דלא אזלינן בתר שמא בכה"ג דעיקר מה דבעינן לשמה היינו שיכתבו הגט לשם אשתו של פלוני וכיון שהיתה כוונתם על אשה זו אלא דלא דייקי בשמא וכן צ"ל לדעת המפורשים בדברי התו' בגיטין דף ך' דשינה שמו ושמה אין פסול רק מדרבנן עיין בב"ש סימן קך"ט סק"ה וא"כ יש להועיל תיקון בזה אך ז"א דאפילו תימא דכה"ג אין כל הגט פסול רק בשביל הטעות שנפל בשם מ"מ אין מועיל תיקון שהרי העדים חתמו בפסול וה"ל מזויף מתוכו ושאני תיקון אות אחת שניכר שהוא אות הזה לא שייך מזויף מתוכו וכמש"ל: אך עדיין צ"ע דאם נימא דמועיל תיקון אחר חתימת העדים אף בפסול גמור א"כ גם אם הוא פסול משום מזויף מתוכו יועיל תיקון דמה לי שנפסל מטעם דבר אחר שלא נכתב כהוגן בגט או משום שינוי השם שהוא מזויף מתוכו כיון דהשתא מיהא מתקינן ליה קודם הנתינה ואין כאן מזויף מתוכו ודוחק לומר דההיא דמפאתה מיירי כגון שא"א בתיקון לפי שיצטרך לגרור ולמחוק ולכתוב על המחק ובכה"ג פסול מיהא מדרבנן ולכך הוצרך שם לכתוב אחר אך לענ"ד יש לחלק בדבר דהתם שנכתב שמה בטעות ודאי שנפסול חתימת העדים שחתמו על שם האשה אחרת שאינה אשתו של זה ובטעות כזה ודאי לא מהני תיקון דאחר שנפסל חתימת העדים איך יחזור ויוכשר למפרע משא"כ אם הפסול הוא מחמת שיש לפרש הל' באופן אחר אף על פי שהיא פסול גמור מ"מ מועיל התיקון שלא נפסלה מעיקרא חתימת העדים לגמרי ואין להאריך דבגוונא דנ"ד שי"ל שאינו פסול גמור והוא תיקון קל גם הפ"י מודה שמועיל תיקון ומ"ש מתשובת הרשב"א דאם כבר ניתן לשליח אין לכתוב אחר וא"כ ה"ה שאין לתקנו לענ"ד לאו בדוקא דבהדדי תפיתו שהרי הרשב"א ביאר טעמו דבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר ואם כן כאן שהוא שליח על אותו הגט עצמו שפיר דמי ואפשר דהפני יהושע ס"ל דכיון שהיה פסול בעת מינוי השליחות והוכשר עתה מחמת התיקון פנים חדשות באו לכאן והרי זה כאלו הוא אחר אבל אין זה מוכרח די"ל דדוקא לכתוב גט אחר דאוושא מילתא חיישינן דלמא קפיד בעל אבל לתקנו כיון דחזינן שרצה לגרשה וצוה לעשות כתיקון חכמי' ודאי דלא קפיד וכמו אם אמר לו הרי היא במקום פלוני אף שנתנו במקום אחר כיון שאינו קפידא רק מראה מקום הוא לו כשר וה"נ כיון דאמדינן דעתיה דלא קפיד לא איכפת לן בתקון ואפשר דלענין גט אחר אף אי לא קפיד נמי לא מהני שהרי לא נעשה שליח רק ע"ז לבד ועל גט אחר צריך למנותו שליח מחדש אבל אם רוצה לגרש באותו הגט עצמו שנעשה שליח עליו רק שהוא צריך תיקון כיון שעל התיקון אמרינן שהוא מרשות הבעל ומדעתו א"צ שליחות מחדש דאל"כ היכא שנמסר הגט ליד השליח ונמצא בו פסול שצריך תיקון והבעל כאן ומצוה לסופר לתקנו נימא דלא מהני וצריך לחדש גם שליחות השליח ולא משמע כן בפוסקים דמשמע דלא קפדי רק מחמת שהוא אחר חתימות העדי' וקצת יש להביא ראיה דגם בגט מהני אם כותבין אחר מחמת שנמצא פסול בראשון ממ"ש בש"ג ר"פ האיש מקדש בשם ריא"ז אם היה מקדש בכסף אין השליח יכול למנות שליח כו' אבל השטר נמסר משליח לשליח שהרי אינו יכול לקדשה אלא בשטר זה שנכתב מדעת המקדש ובשם המתקדשת כמו שביאר מז"ה עכ"ל משמע שאם נכתב שטר אחר מדעת המקדש והמקודשת כגון שנתנו רשות לסופר לכתוב כמה שטרות שפיר יכול לקדש בו ועיין בד"מ סימן ל"ה דלאו דוקא שטר אלא ה"ה טבעת א"כ משמע דגם בכה"ג לא מהני ובאמת צ"ע שבש"ג שם כתב כמ"ש מז"ה והוא רבינו ישעיה ראשון בעל תוספות רי"ד ובתוספו' רי"ד שם מפורש החילוק קצת באופן אחר ובמקומו בקידושין הארכתי בזה וכאן קצרתי דבלא"ה יש לדחות מ"ש מהש"ג דלא קאמר אלא דעכ"פ אין כח ביד השליח לקדש בשטר אחר שלא נכתב מדעת המקדש ולכן לא הוי מילי ע"ש ואין להאריך: ודאתאן עלה נלענ"ד לפי מ"ש הד"מ סימן קך"ב דדין השליח כדין הסופר ויכול הבעל לומר לו מתחלה להוליך כ"כ גיטין עד שיהא אחד כשר לדעת הרב וכמ"ש גבי סופר עכ"ל והביאוהו הח"מ והב"ש ומבואר דבכה"ג אף אם מסר גט זה ליד השליח ונמצא פסול יכולין לכתוב אחר ולמסור ליד השליח להוליכו אך עיינתי בסדר גט שני מיד הבעל ליד השליח ולא הזכיר שם שהבעל יאמר לו שיוליך כמה גיטין ולפי זה צ"ע מה הועילו חכמים בתקנתם שיאמר לסופר ולעדים שיכולין לכתוב ולחתום כמה גיטין שהרי אם הבעל כאן ורוצה למסור הגט בעצמו אין סומכין ע"ז ויש