בית אפרים אבן העזר חלק ג ע

משום כתבן שלא כסדרן ע"ש אם כן אין ראיה מהא דלא מחשב שלא כסדרן לענין גט דמ"מ כיון שאם היה דבוק היה פסול השתא ע"י שגורר מתכשר האות והוה כנכתב שלא ע"י שליח הבעל אך לפי מ"ש א"ש דכוונת הב"י דע"כ מוכח מהתם שע"י הדבוק לא נתבטל ממנה צורת אות דנימא דהוי כעושה עתה צורת האות דאל"כ הו"ל כתב למפרע אלא ע"כ דהאות מיקרי אות אף בעת דביקותו אלא דפסולו משום כתיבה תמה ולכן אין שלא כסדרן פוסל בו ואם כן גבי גט נמי מהני אף בלא שליחות הבעל ולכן כתב הב"י דהאי טעמא לא מהני כי אם בדיעבד וה"ה דהוה מצי לאתויי מהך גופא המבואר באה"ע דשרי לגרור ולא פסלינן ליה משום חק תוכות ואם איתא דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטליה ע"י הדבוק אם כן בגרירתו משוי ליה אות וה"ז ככותב אלא שזה יש לדחות קצת ואין להאריך ועיין בתה"ד סימן מ"ח שמסתפק שם בדעת הרא"ש דאפשר דהרא"ש פוסל לתקן בתפילין כשאין היודי"ן נוגעין משום שלא כסדרן ע"ש ולפ"ז מה דמייתי בתה"ד סימן ר' למ"ד ראיה מהרא"ש הל' ס"ת אין ראיה דהרא"ש לשיטתיה דאין מועיל תיקון בתפילין דהוה שלא כסדרן ס"ל דמחשב כה"ג ככתיבה ואם לא נגע הוה שינוי בצורת האות משא"כ אנן לדידן דקי"ל כדעת מהר"ם דאע"ג דפסול כשאין נוגע מ"מ מועיל תיקון ולא חשיב שלא כסדרן משום דחשבינן שהאות כתיקונו כיון שנקראת יפה לתינוק אלא דכל כמה דלא נגע פסול משום כתיבה שאינו תמה ולפ"ז אין לפסול בגט דלא בעינן ביה כתיבה תמה וכיון דבתפילין עבדינן הכי לכתחלה לתקן באין נוגעין יש להכשיר בגט עכ"פ במקום עיגון אך אם נאמר דגם הרא"ש מודה בהא דלא מחשב שלא כסדרן רק לענין נדבק רגל הקו"ף וה"א הוא דפוסל משום שצריך לגרר הרבה כמ"ש בתה"ד שם ואפילו הכי כתב הרא"ש דפסול משום שינוי צורת האות כשאין נוגע אם כן שפיר יש ראיה מהרא"ש דזה מיקרי שינוי באות ואם כן אין לתקן אחר חתימה ומכ"ש שאין ליתן בלא תיקון כלל ומ"מ י"ל דבמקום עיגון גדול כזה גם התה"ד מודה שיש לסמוך להקל וכמ"ש הב"י ורמ"א וכמש"ל וגם נלענ"ד כיון דמפשיטות דברי מהר"מ שהביא בהגמ"יי משמע דמשום כתיבה תמה אתינן עלה רק שאנו צריכין לחוש כמ"ש התה"ד לדקדק מדברי הרא"ש גבי הא דלמהך דמוכח דאם הדביק מה שצריך להיות נפרד פסול וה"ה איפכא וכן מדקדק מלשון הרא"ש בהלכות ס"ת ולפ"ז י"ל דמידי הוא טעמא אלא לחוש לשיטת הרא"ש ולדידיה דוקא בלא תיקון כלל יש לפסול אבל אם תיקן אף שהיה אחר חתימת העדים מהני במקום עיגון כמ"ש גבי ווי"ן קצרין שמותר להאריכן במקום עיגון אף שהיה נראין כיודי"ן ופסולין מהני התיקון אף אחר חתימת הגט ואף הריב"ש החולק על הרא"ש וכתב שרחוק בעיניו שאחר יתקן י"ל דמתיר בהא וכדמשמע מדברי מהר"מ וכיון דבין למר ובין למר שרי ואין לפנינו מי שמחמיר בהדיא בשניהם פשיטא שיש לסמוך בשעת הדחק להתיר ואע"פ שהש"ך בי"ד סימן רמ"ג הביא דברי האגור שכתב בחלב שנתערב בשומן כו' כיון דלכ"ע חנ"נ מדרבנן ונ"ד בין למר ובין למר שרי כו' ומזה הוכיח הש"ך שם דבדאורייתא לא מהני היכא שאין הרבים מסכימים מטעם אחד מ"מ נראה דבשעת הדחק ועיגון כה"ג שפיר סמכינן אף בדאורייתא ובתשובה אחת בענין פ"ד הארכתי בדברי הש"ך שם ובחשן משפט סימן כ"ה ושם כתבתי שמ"ש הש"ך שדברי הרמ"א שם ממהרי"ק שורש מ"א ולכן תמה עליו ליתא דבאמת כוונת רמ"א על שורש נ"ב וכ"כ בסימן נ"ד וסימן ק"ב ע"ש דמייתי ראיה משוחט וניתז על הדלעת ומחימצא ובר חמצא חד סתים כו' ע"ש וגם הבאתי שם דברי מהרי"ט בתשובה ולקצר אני צריך: ועוד נלענ"ד דמה שהקפידו הפוסקים לתקן חתימת העדים הוא מטעם שכתב הח"מ דאם חתמו העדים על גט פסול מה מועיל התיקון אחר שנחתם בפסול וכ"כ הב"ש סוף ס"ק י"א אין קפידא בדבר כי אם לכתחלה אבל במקום עיגון ודאי אין להקפיד בזה דהא אנן קי"ל כר"א דע"מ כרתי ובדיעבד אפילו בלא עידי חתימה כלל כשר כמבואר בסימן ק"ל ובסימן קל"ג וא"ל כיון שנחתם קודם התיקון אם מתקנין אח"כ ה"ל כמזויף מתוכו דפסל דפשיטא דלא שייך בזה ענין מזויף מתוכו כלל שהרי ידוע לכל שזה האות הוא אלף ואף תינוק דלא חכים קורהו כן רק שיש פסול מצד שלא נכתב כצורתו שניתן מסיני וכיון שקודם המסירה כבר נתקן וע"מ כרתי בשעה שהגט כהלכתו אין חשש מזויף מתוכו כלל ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן כ"ה שכתב ואין לפוסלו משום שנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו כו' דהיינו דוקא כי ההיא דפ"ק דגיטין דתנן כל השטרות העולים בערכאות כו' וכן ההיא בסנהדרין ההיא מתנתא כו' אבל אם יש ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבא ממנו לא מפסיל בהכי עכ"ל ואי משום שהמתקן הוא איש אחר שאינו מצוה ועושה ע"פ הבעל הנה דעת הרבה פוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה רק הטעם דכל שאינו עושה בציווי הבעל הוי ככותב סתם ואינו לשמה וזה שייך בגוף כתב הגט אבל כגוונא דנ"ד דעיקר כתב הגט כהלכתו וגם אות זה שצריך תיקון כמו שהוא נכתב הוא נקרא אלף לכל העולם פשיטא דאין סברא לומר בתיקון קל כזה ליגע היוד בפני האלף שאין נותן לב לעשות לשמה: ונראה דגם הרא"ש בגיטין דף כ"ג שכתב שיטת הר"י השני' דצריך שליחות בכתיבה היינו שיש לחוש לחומרא אבל מ"מ במקום עיגון שפיר יש לסמוך אהנך פוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה ולכן הקיל הרא"ש לענין הארכת הווין וצירף גם כן הך סברא כי הבעל צוה לכתוב כתיקון חז"ל ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ב"ד ושליחותיה קעבדי ואפילו תימא בגט בתיקון קל כזה איכא חששא שאין נותן לב לעשות לשמה מ"מ משמע בב"ש סימן קכ"ה דאין זה רק חששא בעלמא ומדרבנן והדרינן למ"ש דכיון דבין למר ובין למר שרי שפיר סמכינן עלה דמלתא במידי דרבנן וכמ"ש האגור לענין קנ"נ וכמש"ל מדברי הש"ך יו"ד סימן רמ"ב ומ"ש הב"ש שם דלפירושם קשה למה תניא בברייתא הגט בטל כבר כתבתי במקום אחר מדברי התוס' בעירובין דף י"ג שמבואר שם דס"ל שאין פסול רק מדרבנן וגרסי בברייתא הגט פסול והארכתי בזה: והנה לעיל הבאתי דברי מהרי"ו בתשובה סימן כ"ה שכתב וז"ל מידי דהוה אהיכא שכתב וכדי פטרית שאסר הרא"ש בתשובה לתקנה ולעשות מן היו"ד וי"ו כו' ע"ש ולא מצאתי כן בשו"ת הרא"ש שלפנינו ולכאורה נראה שכוונתו למ"ש הרא"ש בענין הווין נראה שלא היו ארוכין שכ' הרא"ש להאריך הווין אין יכולין כו' (ומזה נראה שפירוש דברי הרא"ש כמ"ש הב"ש ס"ק שהווין היו נראין כמו יודין) ולפ"ז צ"ע שהרי הרא"ש סיים שם דאם יש בו תקנת עיגון יאריכו הב"ד הווין וא"כ י"ל דאם ניתן הגט אחר התיקון נמי כמקום עיגון דמי ומ"ש הרא"ש שם שאם נתן הגט לאשה ואין הווין ארוכין אם הבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה כו' היינו כשניתן הגט בלא תיקון כלל דאז דוקא כשהבעל רחוק מכאן לא היה פוסלו ומיירי בענין שעתה שוב א"א לתקנו וליתנו שניה ולכך הצריך שיהא הבעל רחוק מכאן ויש קצת עיגון אבל על ידי תיקון אפשר דבדיעבד שניתן הגט אין לפסול דאמרינן ניחא לבעל שיתקנוהו וכמו מקום עיגון שהכשיר לתקן בשביל זה ולכן נראה שדברי מהרי"ו סובבים כלפי מ"ש שם קודם זה דטעמי' דידיה מספוקי' אף לכתחלה ולזה כ' שמדברי הרא"ש מבואר שאסור לתקנה לכתחלה אם לא במקום עיגון ולפ"ז צ"ע על הרמ"א בד"מ שהבאתי לעיל שלמד מדברי מהרי"ו לענין פסול בדיעבד משמע דקאי התם לענין אם ניתן אחר התיקון כיון שנתקן מקרי שכבר חתמו העדים ואפשר שהרמ"א למד כן ממ"ש מהרי"ו כיון שנגמר בפסול אין לחזור ולתקן מידי דהוה אכתבו תנאי דפסול כו' ובכתבו תנאי יש פסול אף בדיעבד אך לענ"ד אין זה דיוק דהא בכתבו התנאי הפסול אף במקום עיגון ובווין שאין ארוכים כתב הרא"ש להדיא דכשר במקום עיגון וע"כ שאין כוונת מהרי"ו לדמות לכתבו תנאי ממש וא"כ י"ל דמהרי"ו יהיב טעמא לענין פסול לכתחלה אבל אם תיקנוהו וניתן הגט שפיר דמי דכל דיעבד כמקום עיגון דמי וצ"ע: עוד היה נלענ"ד לצדד בנ"ד דאף על גב דודאי שם האשה הוא מן התורף מ"מ דוקא אם יש חסרון נגיעה באות שהם מהאותיות הנרגשים במבטא שפיר יש קפידא משא"כ בנ"ד שהיוד שאין נוגע באלף הוא באלף שבסוף תיבת שינא שאינה נרגשת במבטא כלל ולא הונחה אם רק להורות על הקריאה ולהיות במקום נקודת קמץ והא קיימא אות אלף קטן ונקראת אלף בפי כל ואף שאינה