בית אפרים אבן העזר חלק ג סט

טעמא יש פסול אף בדיעבד בלא תיקון והלכך אע"ג דבתפילין מועיל תיקון דלא דמי לחק תוכות כמ"ש הפוסקים שם מ"מ בגט אין מועיל לכתחלה משום דדוקא תפילין שלא לגנוז דבר קדושה הקלו כמ"ש הח"מ והב"ש ולכן דוקא בשעת הדחק ואף גם זאת היינו דוקא קודם חתימת העדים ובמצות הבעל דנהי דהך תיקון לא נחשב תוכות כיון שבאמת האותיות מצד עצמם כתיקונם ואין נרשים מאליהם מ"מ כיון שבלא התיקון אין נקראים כדת והתיקון מכשירו צריך שיהיה קודם חתימה ובמצות הבעל ועיין בד"מ אות ד' שסיים שם ובתשובת מהרי"ו בסי' כ"ז משמע דאם הוא בדבר שמשתנה הלשון ממשמעותו והוא בתורף נפסל הגט בדיעבד בכה"ג עכ"ל ולכאורה נראה שכוונתו למ"ש מהרי"ו שם וז"ל ואם נפשך לומר כיון דהוי צורתה כמו אחר המחיקה אין לה תקנה לעשות בית מידי דהוי אהיכא שכתב וכדי פטרית שאסר הרא"ש בתשובה לתקנה ולעשות מן היו"ד וי"ו יש להשיב דהתם שאני כיון שנגמר כל הגט בפסול אין לחזור ולתקנו מידי דהוה אכתבו תנאי פסול ואע"פ קודם התורף לרבא כו' ע"ש ולענ"ד אין זה ענין לכאן דהתם התיקון הוא בכתב שעושה מן הנו"ן ב' או מן היו"ד וי"ו בזה אסור לאחר שנגמר בפסול משא"כ בזה שאין התיקון הוא בכתב שעושה על ידי כתיבה כ"א ע"י גרירה לבד אפשר דתיקון כזה מועיל אף אחר גמרו וגם דברי מהרי"ו גופי' מ"ש מידי דהוה אכתבו תנאי כו' צ"ע ואין להאריך ולענ"ד יותר נראה שט"ס נפל בדברי רמ"א בהג"ה וכצ"ל ויש מקילין בשעת הדחק ולכתחלה יש לתקן קודם שיחתמו העדים כו' ונוסח זה עולה יפה עפ"י דברי הב"י והד"מ ומצאתי בג"פ סק"ל שכתב וז"ל ובעל הלבוש חילק כאשר כתבתי משם מרן ז"ל משמע דהיה לו גרסא אחרת בדברי מור"מ ז"ל עכ"ל ונראה שהוא הדבר אשר דברתי וספר הלבוש אין בידי כעת אמנם מה דמייתי הב"ש מהא דאין היו"ד שע"פ האלף נוגע על הך דאותיות דבוקים לפי מ"ש אין זה ענין לזה דאפילו תימא דרמ"א בדבוקים מחמיר שיהיה ג' אופנים שכתב הב"ש מ"מ לק"מ דהתם בלא תיקון הי' פסול וכשבא להכשירו ע"י תיקון צריך ג' אופנים הנ"ל משא"כ באין היודי"ן נוגעין שנראה מדברי הב"י שדעתו להקל בזה אף אם לא עשה שום תיקון כלל וטעמא כיון שהם כתובים בדיבוק כ"כ שתינוק קורא אותם יפה הרי צורת האות ניכרת להדיא ואף שבתה"ד מפקפק בדבר דשמא יש לפסול אפילו בדיעבד דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה הכריע הב"י דבמקום עיגון יש לסמוך על צד ההיתר שכתב בתה"ד דטעמא דתפילין משום דבעי כתיבה תמה ובגט יש לעשות כן וכמ"ש מהרי"ק לענין רגלי הההי"ן וראייתו מתשובת הרא"ש לענין ווי"ן הקצרים ובזה יש ליישב מ"ש הב"י בסי' קכ"ו לענין, אין היודין נוגעין כשר בדיעבד במקום עיגון ומלשון זה למד הב"ש לומר דתרווייהו בעינן שכבר ניתן הגט וגם הוא מקום עיגון ולפי"ז תימא דלמה השמיט בש"ע תיבת בדיעבד כיון שיש קפידא בדבר וגם רמ"א סי' קכ"ה כתב סתם במקום עיגון ומ"מ דיעבד נמי בעינן אבל בדברי הש"ע קשה אך לפי מ"ש א"ש דבב"י בא לומר היכא שניתן בלא תיקון כלל כשר בדיעבד במקום עיגון אבל בש"ע נקט דלעיקר הדין אין קפידא בזה במקום עיגון וממילא אם כבר ניתן כשר ואם לא ניתן הרי עדיין יש תקנה לתקן קודם חתימה או אחר חתימה עכ"פ ולפ"ז יש קולא יותר כשלא ניתן דאם ניתן בלא תיקון טפי יש לחוש מאם לא ניתן עדיין דאז הנתינה הוא אחר שמחלקין אותו ואף שהוא אחר חתימה דעת הרא"ש לסמוך בשעת הדחק דמסתמא צוה לעשות כתיקון חכמים מה שכתוב הב"ש סימן כ"ו דלאחר החתומה אין תקנה אלא בדיעבד ומקום עיגון ר"ל אחר שניתן לפי מ"ש זאת דאחר החתימות קודם שניתן עדיף דעדיין אפשר בתיקון והוא מועיל לדעת הרא"ש בשעת הדחק ויש לסמוך ע"ז טפי מאם כבר ניתן בלא תיקון כלל וכן מבואר בב"ש סימן קכ"ז ס"ק ל"ג שאין נ"ל פירוש הב"י והב"ח בתשובת הרא"ש ומפרש דמיירי שהווין היו נראים פטורין ומ"מ הכשיר בכה"ג כו' ולמ"ש בסמוך בשם הרא"ש נשמע אם הגט בא ממקום אחר וא"י מי כתבו לכתחלה לא ינתן לה אא"כ במקום עיגון או אם כבר ניתן לה כו' ואם עדיין לא ניתן הגט ורוצה לתקן נראה דהוי כדבקות ההי"ן וכ"כ בפרישה וב"ח במקום עיגון יכול הסופר לתקן אפילו אחר חתימות העדים כיון דליכא תיקון ממש עכ"ל ואם כן ה"ה לענין אם לא נגעו היודי"ן דע"כ אין זה תיקון ממש כיון דאם כבר ניתן מכשירין במקום עיגון וכן בתפילין מכשירין לתקן ולא חשבינן ליה שלא כסדרן אלמא דלאו תיקון גמור הוא וגם בב"ש ס"ק י"ט כתב דבכל הדינים שבסימן קכ"ה במקום עיגון ועדיין לא ניתן כשר: ראיתי בספר גט פשוט שכתב שלדעת הריב"ש בסימן נ"ו וסימן שט"ו במקום שהוא כשר בדיעבד עדיף טפי ליתנו בלא תיקון משיתקן אחר שלא צוה הבעל ולכך כתב שיש ליתנן מתחלה בלא תיקון ויחזור ויקחנו מיד האשה ויתננו לה לצאת י"ח הרא"ש והריב"ש ע"ש ואני לא מצאתי במשמעות בריב"ש שיהיה עדיף ליתנו בלא תיקון דמ"ש הריב"ש על דברי הרא"ש וז"ל וזה רחוק בעיני כי אם צריך תיקון איך יתקן אחר זולתי הסופר כו', פשוט שת"ל שאם היה צריך תיקון אין תיקון האחר מועיל אבל מ"מ פשיטא שאם לא יועיל עכ"פ לא יזיק הגע בעצמך באות שהוא כתובה כתיקונה ובא אחד והוסיף להדר האות וליפותו מה איכפת לן בהכי אף שזה אינו שליח הבעל ואם כן פשיטא היכא דשפיר דמי ליתנו בלא תיקון אחר אין תיקון מפסיד וזה דעת מהרי"ק סימן ע"א דלרווחא דמלתא ודאי מתקינן וכ"פ הב"ש בס"ק ח' ומדברי הריב"ש סימן שט"ו שכתב וכדאי הם הדברים לסמוך עליהם ומה גם בשעת הדחק שא"א לתקן ויש לחוש לעגונא נמי משמע דאם אפשר לתקן מתקנינן אלא שאפשר שר"ל שא"א לתקן לכתוב אחר וכן משמע התם שהשאלה היה קודם נתינת הגט ואם כן היה אפשר בתיקון דהארכת הווי"ן אבל עכ"פ אין הכרח מדברי הריב"ש שיסבור שעדיף טפי שלא לתקן: וראיתי לידידי הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר הירץ נ"י ראש ב"ד ומו"ץ דק"ק ראדויל דאיקלע עובדא דא לקמיה ואתא ואייתי דברי הג"פ בס"ק ע"ב שכתב ראיה מדאמרינן בא"ח סימן ל"ב דיכול לתקן היכא שאין נוגע ואין בזה משום שלא כסדרן אלמא דמה שאין היודי"ן נוגעין אין זה פוסל ולפיכך לא חשיב שלא כסדרן עכ"ל וע"ז השיגו הרב נ"י מדברי מהרי"ק שורש ס"ט והגם דודאי אין נוגעין פוסל רק דמ"מ מחשב כסדרן כיון שעיקר צורת האותיות כסדרן ע"ש במהרי"ק ויפה תמה שהדבר מבואר להדיא בש"ע א"ח סימן ל"ו שאין נוגע פסול אך לענ"ד להליץ בעד הג"פ שדברים סובבים כלפי מ"ש בתה"ד שהוא דעה הראשונה המחמיר לפסול אף בדיעבד והביא שם דברי הג"מ וכתב וא"ל אדרבה מדלא פסל מהר"מ שם אלא משום כתיבה תמה כו' וגבי גט לא בעינן כו' י"ל שמהר"מ תרי טעמי קאמר וכך ר"ל חדא דלא גרע מקוצי של יו"ד ובעינן לכתוב האותיות כמו שניתנו מסיני כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן הה"א והקו"ף דלדרשא אתי ועוד אפילו אי קוצי של יו"ד אינו מעכב הכא מעכב בתפילין משום דבעינן כתיבה תמה ואם כן נמי יש קפידא כו' ע"כ ע"ש באורך סימן ר"ל ורל"ו ובפוסקים סימן מ"ה והב"י מכריע להקל במקום עיגון כהך צד שכתב שיש להוכיח מא"ח כו' ואם איתא שפסול משום דאות שאין צורתה כמו שניתנה מסיני לא מחשב אות אם כן היה לנו לפסול לתקן בתפילין דהוה שלא כסדרן אלא ע"כ דאין הפסול רק משום כתיבה תמה ולכך שפיר מועיל התיקון כיון שעיקר צורת האותיות כסדרן ואם כן בגט דלא קפדינן אכתיבה תמה אין כאן פסול ומ"ש הג"פ אלמא דאפילו נוגעין אין זה פסול ר"ל שאינו פוסל בגט דלא בעינן ביה כתיבה תמה אלא שקיצר בלשונו וכיוצא בזה צריכין אנו לפרש בדברי הב"י סימן קכ"ה לענין אותיות דבוקים ע"ש שכתב וז"ל ואף ע"ג דגבי תפילין שרי לגרור הדבוק אלמא לא חשיב ככותב דאם כן הוי ליה כתב למפרע ופסולין האי טעמא סגי לאכשורי בדיעבד כו' ע"ש ולכאורה אין זה מובן דהא מבואר שם בא"ח סימן ל"ב סעיף י"ח דנדבק בין קודם שנגמר בין אחר שנגמר פסול ואם גרר והפרידה כשר כו' ובסעיף כ"ד כתב אבל הפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניה שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפריד מחברתה לא הוי ככותב וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן כו' כיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא