בית אפרים אבן העזר חלק ג סח

ביבאנטי דמתקרי חיים אע"ג דשם הלידה חיים כיון דרובא קורין כו' ואי ליכא למיקם עלה דמלתא הי מינייהו רובא כו' יכתבו חיים דמיתקרי ביבאנטי דשם ל' הקודש הוא עיקר ואם שני השמות הם בלשון הקודש או לעז וליכא למיקם עלה דמילתא איזה רובא יכתבו ב' גיטין באחד יכתבו שם ראשון דמיתקרי שם שני ובגט הב' יכתבו שם ב' דמיתקרי שם ראשון כו' עכ"ל וא"כ בכאן דניתן לו שני שמות בשעת מילה וכ"ע קרו ליה בשם אחד דהיינו נחום א"כ יש לכתוב שם זה לעיקר שהרי התם ג"כ ביבאנטי הוא לעז של שם חיים ומסתמא ניתן לו להיות כינוי לשם חיים ואפ"ה אזיל בתר רובא וס"ל לג"פ להקדים שם זה ואע"פ שהוא שם של לעז וכ"ש בנ"ד דהוא גם כן שם הקודש וניתן ג"כ בעת מילה וכ"ע קרי ליה הכי שיש להקדימו: אך אעפ"כ נלפענ"ד דאפשר דהג"פ שכתב שבשעת המילה קראו לו ב' השמות חיים וביבאנטי מיירי שגם שם חיים ניתן לו ע"ד כן שיהא נקרא בו בפי ב"א וכן שם ביבאנטי וגם כי שם ביבאנטי אע"פ שהוא לעז של חיים מ"מ אשכחן מקצת אנשים ששם העצם שלהם הוא ביבאנטי כמ"ש הג"פ ס"ק ס"ח וכיון שרובא השליכו אחרי גיוום שם חיים ורגל על לשונם שם ביבאנטי יש לחשבו לעיקר ושם העצם נגד שם חיים משא"כ בגוונא דנ"ד דמעיקרא ע"ד כן נתנו לו ב' השמות בשעת המילה שלא ע"ד שיהיה נקרא גם בשם מנחם רק שיהיה שמו המובהק ולעלות בו לתורה ובפי כל יהיה נקרא בכינוי השם נחום כמבואר בשמות אנשים אות מ"ם דמן הסתם הוא כינוי למנחם אם לא שידוע שהוא שם בפ"ע וכן אנו רואין שאין מצוי מי ששמו מנחם שיהא נקרא בשם זה רק קורין אותו בכינוי נחום ומסתמא גם מגרש זה שמו אשר יקראו לו ע"ש אחד מאבותיו שהיה נקרא נחום ושמו העיקרי לעלות לתורה מנחם וכיון שכן עכ"פ מנחם שמו העיקרי ויש להקדימו ועיין בג"פ סוף ס"ק ס"ח דאף אם עולה לס"ת וחותם בקיצור השם כיון דידוע ששמו יצחק יכול לכתוב לכתחלה יצחק דמיתקרי חקון כו' ע"ש ואף דלא דמי נ"ד לקיצור השם דנחום הוא שם בפ"ע מ"מ אנן קפדינן לדעת שם העיקרי ובכאן ידוע ששם העיקרי הוא מנחם וגם כי עולה בו לתורה יש להקדימו וגם יש לצרף דעת בעל מכתב מאליהו דס"ל דלעולם שם המובהק הוא שם שעולה לתורה וגם כי דעת הריב"ש דאם ב' השמות כתובים בפירוש אין הפר' בין שכותב זה ראשון כו' והכי פסק בש"ע ואף דהב"ש כתב דבאין מקום לעיגון אפילו כבר נכתב אין ליתן הגט וכן בג"פ ס"ק י"ג הביא דעת הפוסקים מ"מ מסיק שם להכשיר משום ס"ס וכ' להקל בזה דאינו אלא משום לעז ופסול דרבנן ולכן אף שהיה מקום להחמיר להצריך ב' גיטין כיון שיש סברות לכאן ולכאן אך הואיל וגם בב' גיטין יש לפקפק דרכי מעולם לצדד ולהכריע לצד אחד ונלענ"ד דאם ידוע שזה המגרש בני משפחתו נקראין נחום ושמם הקודש מנחם ומכ"ש אם נודע שכך היה שם האיש המת שנקרא זה על שמו הא קמן שמנחם הוא לו שם המובהק אין להכריע לומר מחמת החתימה לעשות שם נחום לעיקר ואזלינן בתר עלייתו לתורה ודיינינן ליה ככל מי שעולה לתורה מנחם ונקרא בפי כל נחום שאז שם מנחם עיקר ויש לכתוב מנחם שואל דמיתקרי נחום שואל ומחמת כי מוכ"ז אץ עלי וגם יומי דחושבנא עת לקצר דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה צט גט שהובא לאשה אחת ששמה שינא יטא ונמצא האלף של שינא אין היוד שעל גבה נוגע בגג שתחתיה וההרחק הוא מעט ותינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותו כתיקנו והבעל הלך למרחקים ולא נודע מקומו איה מה דינו: תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט בש"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ט"ז כתב הרמ"א שי"א להקל במקום עגון ואף שכתב בל' י"א מ"מ נראה דתופס עיקר כהך לישנא שהרי המחבר אומר כן בסי' קכ"ו סעיף מ"ז והרמ"א לא הגיה כלום מכלל דסבירא ליה דהכי הלכתא אך הב"ש בסי' קכ"ה ס"ק כ"ו וסי' קכ"ו ס"ק מ' כתב בדעת רמ"א דוקא בדיעבד שכבר ניתן הגט ומקום עיגון אך הב"ש גופי' בסי' קכ"ה סק"ח כתב בשם הב"י דכשיש עיגון מהני אף שלא ניתן עדיין וכ"כ מהר"מ כו' וסיים שכן עיקר ואף דהתם מיירי לענין אותיות דבוקים מ"מ הב"ש סבירא ליה שדינם שוה שהרי כתב בס"ק כ"ו כבר כתבתי לדעת רמ"א דוקא בדיעבד ומקום הדחק כו' ובאמת לא הזכיר בב"ש מזה כ"א לענין אותיות דבוקים אך כוונתם למ"ש בב"ש מהדורא קמא ס"ק ז' לדעת רמ"א צריך ג' אופנים כו' אלא מ"ש סמוך לזה ולכתחלה אסור להפריד כו' מכשיר ג"כ במקום הדחק ואיירי דעדיין לא ניתן וכן אם אין נוגע מה שראוי ליגע מכשיר ג"כ במקום עיגון מיהו שם י"ל דמיירי נמי בדיעבד ובמקום עיגון אלא מהאי בבא ולכתחלה כו' קשה ועיין ב"י כו' ע"ש ומהדורא בתרא השמיט זה ומ"מ בס"ק כ"ו העתיק כפי הלשון שבמ"ק וכן הוא בב"ש כמה פעמים ועכ"פ מבואר דעיקר טעמו שהצריך דיעבד ושעת הדחק גבי אם אין נוגעין הוא עפ"י פסק רמ"א גבי דבוקים וכיון שגבי דבוקים תופס עיקר כהפוסקים דאף אם לא ניתן שפיר דמי במקום עיגון א"כ ה"ה גבי אין נוגעין אך לענ"ד בלא"ה דברי הב"ש ס"ק ח' צ"ע דלדידיה דמשוה הך דביקות רגל היהן וקופין ואין אותיות נוגעין עם הא דאותיות דבוקים וכתב דהא דרגל הא וקו"ף נוגעין מיירי שכבר ניתן הגט וזה תמוה דמה הועיל בזה דהא מ"מ מבואר שם דאף שלא ניתן יוכל לתקן במקום עיגון והך תיקון דהתם היינו אף לאחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל שהרי מקורו משו"ת מהרי"ק סי' ע"א ומבואר שם למעיין שמתיר בכה"ג להפריד בסכין וליתנו ומביא ראיה מתשובת הרא"ש בענין הווין שלא היה ארוכים כו' הרי לך בהדיא שמותר לתקן הגט משום שהובא ממקום רחוק כ"ש וכ"ש הכא שהלך הבעל למה"י כו' עכ"ל מבואר דהתיקון הוא בגט שהובא ממקום רחוק כתוב וחתום ובלא מצות הבעל כלל ודברי מהרי"ק אילו כתבם הב"ש סי' קכ"ו ובד"מ מכשירין במקום עגון לאו דוקא כשכבר ניתן אלא ה"ה קודם נתינה ולפי שהדברים סתומים לא פירש אם, צריך תיקון או אם תיקון מועיל אף לכתחלה מפרש הרמ"א ואזיל דלכתחלה אסור להפריד בסכין כו' אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון יתקן והך תיקון היינו אף אחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל וזה מבואר למעיין בב"ש סי' קכ"ו וד"מ סי' קכ"ה ס"ק ט"ו ע"ש שמצוין בטעות הציון צ"ל על תשובת הב"ש מ"מ כתב בשורש צ"ח דלכתחילה אין לסמוך על הפרדת סכין שהלשון מועתק משם ושם לא מיירי מענין אחר הנתינה רק משום שהיה מקום עגון וכדמייתי מתשובות הרא"ש וטעמא דמלת' דבדביקות לא מהני כ"א בג' אופני' שכתב רמ"א ובהך דרגלי ההא וקוף נוגע סגי במקום עיגון לחוד לתקן אף אחר חתימת העדים בלא מצות הבעל הוא כמו שאבאר דמבואר למעיין דמהרי"ק שורש ע"א שהאריך לברר מל' הש"ס והפוסקים שתליית רגל הא וקוף אינו מעכב לכל הפחות בדיעבד וע"ש דמיירי שהגט לא ניתן ול' דיעבד דקאמר היינו משום שהיה מקום עיגון דכדיעבד דמי ומזה למדו הב"י והד"מ שכתבו בשם מהרי"ק שאם תינוק קורא כו' היכא דאיכא למיחש לעיגון כשר והגון הדבר להפריד בסכין כו' ובאמת דמהרי"ק שם קודם שכתב תקנת הפרדת סכין לא הזכיר בלשונו מקום עיגון כלל רק צידד בסתם דא"צ לתלות הרגל רק כיון שמהרי"ק כתב אבל לענין פסול בדיעבד נ"ל להשוותן כו' עד הא בשאר היהין אין קפידא לכל הפחות בדיעבד כו' ע"ש והתם מיירי שעדיין לא ניתן וקרי ליה דיעבד משום עיגון ושוב הוסיף מהרי"ק שהגון הוא להיות מפריד בסכין כו' ואין זה רק לרווחא דמלתא ובזה הסכימה דעת הרמ"א למ"ש מהרי"ק להיות מועיל במקום הדחק אף אחר חתימת העדים ובלא מצות הבעל אבל גבי אותיות דבוקים ס"ל להרמ"א דלולי ע"י התיקון יש להחמיר אף בדיעבד מטעם שכתבו הפוסקים לפי שאין האותיות ניכרים יפה וכמ"ש בסה"ת דכשנוגעים לחברתה אין לראות אות לפי שאינו מכיר מה מין אות זה ומה מין חברתה או אם שתיהם אות אחת לפיכך הורגלו להפרידו כו' ע"ש וסבירא ליה להרמ"א דמהאי