בית אפרים אבן העזר חלק ג סו

בגט יקרא בדקדוק הלשון באל"ף בסוף והוא חותמת ביו"ד והוא שינוי ממש והוא שינוי במבטא כי היו"ד מורגשת במבטא לכן היא צריכה גט שני עכ"ל הגאון ז"ל הצריך לענינינו ובאמת בנ"ד היה ראוי ונכון לכתחילה לחקור אחר שם העריסה שנראה ששם קרינציא נגזר משם קרינדיל וכבר נחלקו בעלי תריסין בק"ק לבוב על ענין יהודית שנכתב יודית אמנם אני הכרעתי שכשר כיון דעכ"פ עכשיו הכל קורין בשם זה לא גרע מחניכא וה"נ אע"פ ששם זה נשתרבב לגיעגוע וקטנות שפיר דמי כיון שניכרת לכל בשם זה ועיין בב"ש בשם שערלין וקצרתי אבל הגט הלז עכ"פ פסול הוא וצריך לכתוב אחר בשם קרינציא ביו"ד והבעל אסור לו לישא אשה אחרת כ"ז שלא יפטור את אשתו בגט אחר כשר וחל עליו חרם דגרמיה שלא לישא אחרת כל כמה דהיא אגידא ביה ועל הב"ד מוטל לראות שיתן גט אחר ולא יעגן האשה: שאלה צז אשה אחת שהיה שמה מעריסה מלכה ובחליה שינוי שמה לשם שרה וכשעמדה מחליה העולם קוראין אותה בשמה הראשון מלכה רק בית אמה ומשפחתה קורין אותה שרה מלכה איך יכול לכתוב בגט: תשובה יראה לענ"ד שיש לכתוב שרה דמתקריא מלכה שאין לחשוב שם החולי כנשתקע לגמרי כיון שלא נשתקע מפי בית אמה וממשפחתה ודוקא אם נשתקע לגמרי כתבו הפוסקים שאין לכותבו כלל: ויש מי שסובר להצריך שני גיטין מ"מ בזה שעודנו השם הזה קיים בפי המיעוט אין זה נשתקע ועיין בספר שמות דף ק"ד האריך שם בתשובה בענין נשתקע שם השני וכתב לפרש לשון הקונטרסים שהביא הב"י דכל שבני מקום הנתינה ידוע להן שניתן להם שם אחר מחמת חולי אע"פ שהכל קורין אותה בשם הראשון לא נשתקע מיקרי וגם כתב דלפי מה שנראה ממהרי"ק בנשתקע שם הראשון יכתבו הראשון קודם ועל הב' דמתקרי אם כן ה"נ י"ל בשם השינוי דעדיף משם הראשון הגם דשם הב' אינו ניכר כלל מ"מ יכתבו שם הב' בראשונה ועל שם הא' דניכר לכל וקורין לו כן יכתבו דמתקרי ע"ש שהאריך ומסיק דבדיעבד במקום עיגון אין לפסול אע"פ ששם החולי נשתקע לגמרי וכ"כ בגט פשוט ע"ש. ואמנם כ"ז בנשתקע לגמרי משא"כ בנ"ד שבני מקום הנתינה ידוע להם שניתן לה שם אחר מ"ח ובני ביתה ומשפחתה מחזיקים השם הזה פשיטא שזהו הדין האמור בש"ע כשלפעמים קורין בשם השני מקדימין אותו כו' ואין מקום לומר כיון שהמיעוט שקורין בשם זה מצרפים עמהם גם השם הראשון אם כן עכ"פ צריך לכתוב שניהם יחד דהיינו שרה מלכה וכמו אם ניתנו לה שני שמות מלידה ונקראת בשניהם שצריך לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי הדבר פשוט שז"א דודאי שמות הלידה שמתחילה ע"ד זה ניתן לו שמות אילו לקרוא אותו בשניהם יחד מאן פלג להו ומעיקרא כשמא אריכתא דמיא ומי שמחלק אותם וכותב דמתקרי ביניהם כאילו לא כתב רק חצי השם של האיש הזה ופסול כמ"ש בג"פ ושאר אחרונים משא"כ בשם מחמת חולי שבשעה שהיה קובע לשם הלידה עד שיהיה נקרא בו לבדו היה ושוב אח"כ כזה חלה והגיע לכלל סכנה וע"ז נתנו לב כי שמא קא גרים ורצו לבטל הגזירה ולשנות מזלו היה דעתם לעקור את הראשון לגמרי והגורל קבע את השם השני ומתפלת המצלאין אתה למד שבקשו לעקור את השם הראשון לגמרי שאומרים שלא יקרא עוד שמו פ' כ"א פ' ואינו זה שנגזר עליו בשם הראשון רק אחר הוא ומבואר שבאו לעקור את השם הראשון לגמרי ואע"ג דגבי יעקב אמרינן דאע"ג דאמר קרא לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו כבר ביארתי בתשובה דבענין שינוי השם דחולי משרה ילפינן דכתיב שרי אשתך לא תקרא כו' וגבי אברהם אמרינן דהקורא אברם עובר בעשה ולאו ואף דבשרה אמרינן התם קב"ה אמר לאברהם כו' מכל מקום על כל פנים כוונת שינוי השם דשרה הוא שיעקר שם שרי לגמרי ומצינו שאמרו חז"ל שיו"ד של שרי היתה צווחת כו' וכן לא מצינו שם שרי כלל רק ביעקב אמרינן דשאני דאהדריה קרא כמבואר כ"ז בברכות דף י"ג ובר"ה דף ט"ז ע"ש וגם ביעקב נמי דאמרינן שישראל עיקר ויעקב טפל היינו שיהא נקרא בשם ישראל לעיקר ושם יעקב לטפל אבל לא שיהא נקרא בשניהם יחד ובנ"ד כיון שכל שלא נשתקע שם החולי הוא עיקר אין להרכיב עמו את שם הלידה כלל והוא הרכבה שאינה קולטת ואף שאנו שמזכירין שם החולי סומכין עמו גם השם הראשון אין זה חיבור ואינו אלא לעשות סימן לאחר שידע מי הוא המדובר בו שהעולם מכירין אותו בשם הראשון והרי זה כחניכת שם המשפחה אף אם קורין אותו לפעמים עם עיקר השם מ"מ לא נקבע להתחבר אל השם רק האי לחודיה קאי והאי סימנא בעלמא הוא וא"צ להזכירו בגט כלל ואינו ענין לשמות הלידה שהוקבעו שניהם יחד בתחלה והיה עמו וקרא בו כל ימי חייו משא"כ בשם מ"ח שהקורא בשם זה ומתעורר להחזיק בו הוא ע"ד זה ששינוי השם גרם לו דחס רחמנא עליו ופרקי' ממרעין בישין ולכן על הרוב המחזיקין בשם הב' הם גרי ביתה ומשפחתה כי מי יחוש חוץ מהם וא"כ אין ספק שזה להם עיקר השם והשם הנטפל לאחריו להכירו לאחרים שלא הרגילם עצמם בשם הב' צריכין להזכיר עמהם גם הראשון והעם כשהם שומעים את השם הראשון גם כן יודעים כי מה שהם מזכירים השם האחר ומקדימין אותו לפי שהוא עיקר להם שניתן מ"ח ולא יקשה בעיניהם התחברות השמות ולהם הוא נקרא בשם הראשון לבד כי זה ידוע להם שהעולם אין חוששין למה שעשה אילו משום פרוקי לסכנות וכן במי שנקרא בב' שמות הלידה לפעמים הם תופסין בקצרה רק האחד או הראשון או הב' ומ"מ מי שמזכירו בב' השמות הוא ניכר וידוע להם ועכ"פ בגט כיון שכל עיקרו שאנו צריכין לכתוב שם החולי ולהקדימו אף על פי שהוא שם המועט היינו לפי שהוא מחזיק אותו לעצמו לעיקר השם וכמ"ש הרא"ש וכל עין רואה תשור דמילי דסברא אינון דכל כה"ג אין לחבר אותם יחד כיון שלא הוקבעו ע"ד כן ומה שהמיעוט קוראים בחיבור גם כן אין להשגיח בזה לכתוב כן בגט וגרע קריאת המיעוט מעליה לס"ת שלדעתם היא השם המובהק לאיש הזה שעולה בשם זה לתורה ואפ"ה דעת התה"ד והסכימו עמו כל הפוסקים שיש לכתוב ראובן דמתקרי שמעון והעלה דבכה"ג שעולה לס"ת בשניהם יחד אם כתב ראובן שמעון לא פסלינן ליה ומדברי אא"ז הרמ"א מבואר להדיא דגם בנקרא בשניהם יחד הדין כן שהרי בסעיף י"ג כתב אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לספר תורה כשר ומבואר בדרכי משה שכ"כ על דברי הב"י שכתב דמהרי"ק ומהרא"י מר אמר חדא כו' וע"ז כתב בד"מ ואין דבריו נראין דמהרא"י מיירי בנשתנה מ"ח ועולה בשני השמות לס"ת ולכן יש להכשיר גם בגט כו' והרמ"א ס"ל דאף בנקרא שניהם יחד לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי דלא עדיף קריאה מעלי' לס"ת וכן מבוא בס' נחלת שבעה ובגט פשוט ובפר"ח (שושן) אע"פ שהב"ש כתב שלשון הרמ"א אינו מדוקדק כו' לטעמיה אזיל דגם בקריאה לס"ת סבירא ליה דכל שאין נקרא בשם אחד מהשמות רק בשם אחר יש לכתוב בלא דמתקרי עיין בסדר השמות אות סמ"ך לענין סעדי' ואמנם אף ששם הקשה על הרמ"א בס"ק הביא דברי הרמ"א בתשובה בסתם) וכבר הארכתי בתשובה בכל דברי הב"ש בזה ובראייתו מעובדא דאסתר כעסלי הנזכר בתשובת רמ"א שהוא תמוה לכאורה ולית בחילי להעתיק כל מ"ש בענין זה ושם העליתי כי הב"ש סבירא ליה גם בשמ"ח אם נקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי (ומ"ש שם אח"כ כיון שנשתנה מ"ח ישבתי על נכון) שהרי קאי על הרמ"א דמיירי גם לענין שמ"ח שהרי מקורו ממהרא"י וגם כי מראה מקום היא לסעיף י"ח דמיירי בשמ"ח וטעמו כתבתי דסבירא ליה דכיון שנקרא ראובן שמעון אע"ג שעולה לס"ת ראובן וגם הוא שם מ"ח מ"מ כיון שאנו מזכירין אותו בגט לא איכפת לן אם נסמוך לו עוד שם אחר שנקרא בפי העולם שיכירו וידעו כי הוא המגרש וראוי לעשות כן שאם יכתוב דמתקרי אז ירננו העולם שאין זה המגרש שכיון שרגילים לקרותו בשניהם מסתמא כך שמו מלידה ויסברו שמסתמא עולה בשניהם גם כן ולא יעלה על לב לעולם שאחד מהם מ"ח דבשמ"ח אין רגילים לקרות בשניהם כו' ואם אין כותבין דמתקרי אין קפידה מה שאחד מ"ח ועולה בו כיון שהוא מוזכר בגט ואין העיקר חסר מספר כריתות ומה