בית אפרים אבן העזר חלק ג סה

נאמן להוציאה מחזקתה ומ"ש בתה"ד וכי אין עדות די במ"ש מהר"ט דודך שידוע לו כו' י"ל דהתם מהר"ט אב"ד הוה וכתב מה שידוע לו והיינו לומר שידוע לו ידיעה ברורה ע"פ עדים כשרים וזהו שכ' ואהאי דעדים בצד אסתן עיין פ"ב דכתובות במרדכי היאך מפרשים כו' ור"ל דשם כתב דכל שאנו יודעין שיש שם עדים שיודעין האיסור פשיטא דאסור רק אם אין יודעים רק שיש עדים שנוכל לעמוד על בוריו של דבר ואפשר שיהיה להתיר בזה אמרינן עדים בצד אסתן כו' וא"כ בזה שמהר"ט כתב שיודע והיינו מפי עדים בודאי אסור עד שיתברר וכן מבואר ממ"ש מהרא"י שם בסוף דבריו דשמא אותו רווק החזיק בשם אבי אביו וליכא למימר דנדרוש מהר"ט אי ידע לשמי' דאבי אביו בכה"ג הו"ל עדים בצד אסתן כדמפרש לעיל במרדכי עכ"ל וכוונתו מבוארת ובכה"ג שאין כאן ידיעה מידיעת העדים אם יעידו היתר או איסור שוב א"צ להמתין ומצאתי בספר מכ' מאליהו שעמד בזה ופי' דברי מהרא"י כמ"ש אלא שלא הביא סוף דברי מהרא"י שמורה להדי' כמ"ש גם מה שתמה על מ"ש מהרא"י בסימן קפ"ד שלבי אומר לו ולעולם דן היה שמו דהיאך כ"כ כיון דבסימן קל"ח כתב עדות מהר"ט שלא היה שמו דן רק נתנאל ע"ש לענ"ד מבואר למעיין במהרא"י דהך תשובה דסימן קפ"ד כ' קודם הך תשובה שבסימן קל"ח כמבואר בראש התשובה ואשר כתבת כו' דזה נמי הוחזק כו' דע כי הביאו ראיה זו מהר"י ומהר"א מארץ הגר והשבתי להם מנפשא' ה"מ בשמו אבל בשם אביו לא ואז לא ידעתי מה שכתב בטור א"ה אמנם בעובדא דידן וכפי מ"ש מהר"י טעביל רק האיך הוא שם האב וחניכתו יש לחלק מעט כו' ובסימן קפ"ד שם התשו' למהר"א וכתב שם לא אוכל להתאפק כו' כי הקפתני בתשובה כו' מסקנא דמלתא כבר כתבתי ג"כ למ"ש יודע ונראה שם תשובה שניה שהושב לו הר"א בענין זה ואז לא היה נודע לו ממ"ש מהר"ט שידוע לו ששמו נתנאל והוא פשוט למעיין וא"כ אין ראיה ממהרא"י אפילו באיכא ע"א ומכ"ש היכא דליכא עדים כלל רק שהבעל לבד מערער ולא מפיו אנו חיים ואף שאומר שיוכל לברר הדבר במקומו בכהאי גוונא אמרינן עדים בצד אסתן כמבואר להדיא בדברי מהרא"י הנ"ל וגם מה שכתוב הרב הנ"ל דכיון ששם יאצא היא שם החול בודאי לא עלה בו לתורה וגם נלענ"ד דאף לדעת הרא"ש דס"ל שאינו יכול לשנות שם אביו היינו כגון התם שהכל קראוהו שמעון ושינה אותו שמואל אבל היכא דרובא קרו ליה שמעון ומיעוטא שמואל שוב יכול הוא להחזיק שם אביו כמו שקורין המיעוט וכה"ג כתב מהרא"י לחלק בדברי הרא"ש באם מסופק בשם אביוי ל להחזיק בשם שירצה והך דידן מסתברא טפי שאין זה שינוי כיון שעכ"פ יש לו שם זה לפי המיעוט וא"כ י"ל דכיון שזה חתם א"ע רק אברהם וכתב כן בכתובה רגלים לדבר שעכ"פ פורתא לא הוו קרו ליה רק אברהם וא"כ שפיר היא יכול להחזיק שמו כן ולכן נלענ"ד דשפיר מותרת האשה להנשא בגט זה וקרוב בעיני לומר דאפילו אם אח"כ יתברר שהיה שינוי בשם הבעל שוב לא תצא כיון שנשאת בהיתר ולדעת כמה פוסקים אם נשאת ל"ת וכמ"ש בג"פ ועיין בג"פ שכתב דיש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים בדין זה דשינה בשם אביו והחזיק בשם השינוי ועמדה ונשאת אם תצא אם לא ולענין הלכה נראה לי דאין כח בידינו לכוף אותו שיוציא כיון די"א דלא תצא ויגלו לבעל דנחלקו הפוסקים כו' וקצרתי בזה כיון שלא נתברר וקרוב הדבר שלא יתברר לעולם וכבר כתבתי דאף אם יתברר דפורתא הוו קרו ליה בשם אחד לבד שוב אין מקום לפסול כלל: סיומא דפסקא דבנ"ד שזה החזיק לפנינו את שם אביו כמה שנים בשם אברהם לבד שכן כתב בכתובה וכן חתם בשטרות ועלה לתורה וכן חקק בפתוחי חותם שלו אין ספק שאין משגיחין בו ובערעורו ואדרבא אם היה נכתב בגט השם החדש שהוא אומר עכשיו אף אם היה נתוודע לנו שכדבריו כן הוא היה כאן עיון גדול והיינו מצריכין גט אחר בשם שהוא מוחזק בו כאן ובשו"ת פ"י ומג"ש כת"י שבידי כתב בעובדא כה"ג לענין לכתחלה איך יש לכתוב ושקיל וטרי טובא ומסיק שלא לכתוב שם האב כלל וקצרתי כיון שאין ענין לנ"ד דודאי כל שהוחזיק אין חוששין לו וכבר כתבתי מדברי מהרא"י שכתב דאפילו בלא החזיק אמרינן דלא חציף לשנות בשם אביו ואפשר לחלק דזה לא הוי שינוי כולי האי רק קיצור השם ומ"מ פשיטא כיון שהוחזיק זמן רב ובכל הני מילי דכתיבנא פשיטא שאין חוששין לו כמבואר בסימן מ"ו וע"ש בב"ש שאפילו אמרו שיש עדים במקום קרוב אין מונעין אותה להנשא כו' ע"ש וגם שהרי קול זה שוברו עמו שזה אמר ששם אביו אברהם יאצא ושוברו עמו שבכל המדינה לא הוחזק רק בשם אברהם לחוד והוי כנתברר מיד שהקול שקר ועיין בשו"ת רמ"א סימן צ"א ובאמת שצ"ע גם שם ובשו"ת אא"ז שארית יוסף סי' ל"א בעובדא דר"ת אם הקול לא הוחזיק בב"ד מצאתי בספר נ"ב ובספר בית מאיר שעמד בזה וכתב וכי כל כמיניה דבעל להוציא לעז כזה אחר הגירושין כו' אך לענ"ד דברי ר"ת מתפרשין בענין אחר ממ"ש שם והארכתי במקום אחר אך הבעל הוא ראוי לנדותו וגם אסור לו לישא אשה אחרת דהא שוי נפשיה ח"ד ואם בעלה ירצה לתת לה גט שני בשמות שהוא אומר בכדי לאפקועי איסריה בלא שום טענת דמים טוב לעשות כן שזה רגלים לדבר דקושטא קאמר: אבל אם עיניו נתן בממון אין לחוש לו כלל ועיין בספר נחלת שבעה סימן מ"ה באורך וכבר כתבתי דאם תנשא האשה אף אם יתברר אח"כ שאמר אמת יש לסמוך על המתירין ומכ"ש שקרוב הדבר כמ"ש שעכ"פ ימצא שם פורתא דקריה ליה הכי ואם כן אין כאן בית מיחוש כלל והב"ד שבמקום שהאיש שם יודיעו לו שהוא אסור באשה אחרת כ"ז שלא יחזור מדבריו הראשונים באמתלא או שיתן לה גט שני כדבריו וגם יזהירו אותו על נפשו שישמור פיו ולשונו מלהוציא דבר שאף אם היה מקום לדונו עד עתה כשוגג שהיה אומר מותר מכאן ואילך מזיד הוי ובר נדוי הוא שאף שצווח ואומר אמת אתו אחרי שאין נאמן מן הדין ואין מקום לזעקתו בכלל מוציא לעז הוא ותאכלנו אש לא נופח אשתא דגרמא גזרת ר"ת וסייעתו וחכם מבין מדעתו לתקן הענין לפי מקומו ושעתו ומחמת תשישות כחי לא אוכל להאריך יותר. דברי זעירא מן חבריא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה צו מה ששאלת בדברי הגט הניתן לאשה והיא נקראת בפי כל במקום הנתינה קרינציא ביוד אחר הצדי ובגט נכתב קרינצא בלא יו"ד אין ספק שהוא שינוי השם כיון שהיוד נרגשת במבטא והיא שרשית בתיבה ואפילו בס"ת שאין פוסלין בחסירות ויתירות מ"מ פסול בחסרון כזה כשאין היוד באה לשימוש והיא צריכה להתנועע בשפת מבטא וכבר הארכתי בכמה תשובות בשם גינעסיא רוסיא חסיא וכן הארכתי בענין זה בשם טעמציא ולא נפל ספק בענין היו"ד רק אי לכתוב טעמציא או באל"ף אחר היו"ד או בה"א והסכמתי לכתוב באל"ף וע"ש בשם פוריאל וכך מקובלני מפי דודי מו"ר הגאון ז"ל ומה שנמצא בב"ש שמותם כאלו בלא יו"ד כל מבין יודע דלא כרוכלא חשיב ואזיל רק שהעתיק מסדר מהר"מ וספר שמות והם כ"כ לפי הברת מדינתם וכן תמצא שם סאיה סאשיה ופשיט שהרואה בגט קרינצא בלא יו"ד הוא קורא הצ' בנקודת קמ"ץ ויש בזה שני שינוים שלפי מה שהוא נקראת יש כאן הרגשת היו"ד להדיא והצ' היא יהוטא לאותיות שלפניו ומחוברת להם ולפי מה שנכתב בגט יש כאן חסרון מבפנים אות יו"ד שרשית וגם שינוי בקריאת הצדי"ק שנקראת לעצמה בתנועה גדולה של קמץ וכבר כ' הב"י בשם הר"ש בן הרשב"ץ תנס במקום תונס פסול וכמה כרכורים כרכר בתשובת מהר"י בן לב לחלק בין חסר אות הנקודה של חולם ובין חסר אות המורה על נקודות פתח ובתשובה כתבתי דאף לפי' הב"ש להכשיר גבי הילל ודבורה יש לחלק בין שמות הקודש ללעז דבלעז שהוא המכריע את הקריאה יש לפסול טפי אך כ"ז כשאין רק שימוש לפעולת הנקודה אבל באות השורש אין ספק שפסול והארכתי עוד בתשובה ואין להאריך כאן שנלענ"ד הדבר פשוט כמ"ש ועיין בשו"ת נ"ב מהד"ת חלק א"ע סימן קכ"ד כתב בגט שנכתב טאלצע והאשה חותמת עצמה טאלצי שהוא צריכה גט שני לכתוב בו טאלצי ביו"ד ואע"פ שמן הסתם כותבין טאלצא באל"ף לסוף דכיון שאין מרגישין היוד מסתם הוא באלף אבל בזה שקורא