בית אפרים אבן העזר חלק ג סד

שאלה צה שאלה באחד שגיר' את אשתו והיה מוחזק מכמה שנים בשם משה בן אברהם וכך היה חותם א"ע וחקק כן על טבעתו שיש עליה חותם של אבן וגירש ג"כ בשם זה ושוב הלך למקום אחר והוציא לעז על הגט ואמר ששם אביו אברהם יאצא ומקום דירת אביו הוא במקום רחוק ויש כאן מקום עיגון אם יצטרך לעמוד על המחקר במקום מולדתו של האיש הזה והרב המאה"ג מו' חיים נ"י האבד"ק פאקשאן כתב שאינו נאמן להשים עצמו רשע לומר שעבר על החרם שנותנים בשעת נתינת הגט וגם אפשר שיאצא לא היה לו רק כינוי בעלמא אברהם יאצא לגעגוע של קטנות ולס"ת עולה אברהם ולכן כתב להתירא להנשא ושאל ממנו לחוות דעי בזה: תשובה הנה בש"ע סי' קכ"ט בשינוי שם האב הבי' ב' דעות בזה באם נישאת אם תצא או לא והוא ע"פ מ"ש בב"י תשובות הרא"ש ומ"ש א"ח בשם תשובות רש"י והנה בתשובת הרא"ש כתב טעמא דיכול אדם לשנות שמו כדאמרינן ג' דברים מבטלין הגזירה וי"א אף שינוי השם אבל שם אביו איך יכול לשנות כו' ולכאורה צ"ע לענין עיר שנשתנה שמה דאזלינן בתר בתרא כדאמרינן בב' בורסיף ואפשר דגם בעיר שייך זה לשינוי ע"י איזה סיבה כדכתיב ויקרא שם המקום בית אל ואולם לוז כו' וכן בזוהר כפר טרשא ששינוי השם מחסי' וכה"ג טובא ובשו"ת נ"ב חלק אה"ע סימן פ"ח פלפל לענין שם העיר אם דמי לשם עצמו שיכול לשנות וגם בני העיר יכולין להחזיק שם אחר לעיר שלהם או דומה לשם האב ע"ש ולענ"ד הדבר מבואר דגם בשם העיר מועיל החזקת שם אחר והנה הרא"ש סיים בה והרואים הגט שכתב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון עכ"ל ולכאורה נראה דתרי טעמי קאמר חדא דאינו יכול לשנות שם האב ועוד משום הרואים וזה צ"ע דאם נאמר שיכול לשנות אין כאן חשש רואים כיון דמשמע דמיירי בהחזיק השם החדש א"כ אין לחוש כמו אם מחזיק שם של עצמו ולכן נראה דחד טעמא קאמר דודאי אם יכול לשנות שם אביו כמו שם של עצמו שפיר הוי מהני החזיק ואין חשש לרואים שאנו אין לנו אלא שם שהחזיק בו עצמו לפנינו וכמו שהוא מועיל לשם עצמו יועיל לשם אביו אבל באמת אינו יכול לשנות שם אביו ואף על פי שמקבלים ממנו שינוי השם של עצמו אין לנו לקבל ממנו כשהוא משנה שם אביו אף שהוא מחזיקו בשם זה בפני רבים ואפילו אם אביו עדיין חי אין בידו לשנותו ומאן ציית ליה דעקר שמיה דאבוה כמו שאין שומעין לו כשרוצה להחזיק ולשנות שם איש אחר בשביל תועלתו ומכ"ש אם אביו כבר מת ויודע שנפטר בשם הלידה שלו וזה בא אחר מותו להסב שמו פשיטא שאין שומעין לו ויש לכל אדם שצריך להזכיר שם אביו של זה לקרוא בשם המיוחד לו מעריסתו ואם בא לגרש וידוע שם אביו האמיתי אין משגיחין במה שזה בלבל שם אביו בחתימתו ועלייתו לתורה כלל הגע עצמך אם אחד מאחיו בא לגרש שמה הכי נאמר לכתוב שם האב כפי שהחזיק זה פשיטא שז"א וקול אחיו צועקים למה יגרע שם אבינו בשביל זה ההופך ומבלבל וא"כ פשיטא כיון שאין מן הדין לשנותו בשעה שבא לגרש א"כ אי שינוי אותו הוא פסול שא"ל דלא איכפת לן בשינוי שם האב כיון ששמו כתוב כהוגן דז"א שהרואים בגט יאמרו שאין זה בעלה של אשה זו אף אותן שידעו מהחזקת שם האב שהחזיק זה מ"מ כיון שיודעים שאין זה שמו האמיתי בודאי לא כתבו הב"ד רק השם הראוי וא"כ אינו בעל האשה וכן משמע לענ"ד מפסקי מהרא"י סימן קפ"ד שכתב דהרא"ש שורש הפסול נקט משינוי הטעמים ואשמועינן דל"ד לשינוי מקום הלידה דהתם ליכא טעות משום דא"צ לכתוב אבל כאן שצריך לכתוב אתי למיטעי עכ"ל: וראיתי בג"פ שהאריך בזה בס"ק מ"ג ומתחלה רצה להוכיח מזה דא"צ לכתוב שם האב להרא"ש ושוב דחה זה ואין פנאי לעמוד על דבריו ולכאורה יש מקום לומר לפמ"ש בפסקי מהרא"י סימן קל"ח דאין חשש דמסיק לאבוה שמא אחרים דהוא חליפותא טובא אלא אשם עצמו חשו דילמא אסיק כו' ולפי"ז י"ל דהיינו טעמא דהרא"ש דבשם עצמו אם יראו שינוי יעמדו על המחקר ויתוודע להם שזה שינה שמו מ"ח וכיוצא ולכך נכתב כן בגט משא"כ בשם אביו שבאמת אין יכול לשנות שם אביו והוא חציפותא טובא לא יעלו על לב כלל לחקור דבר שהב"ד כתבו כן מחמת שזה החזיק שם אביו כן דלא חציף כולי האי ולכן ידונו שאחר הוא המגרש ובזה יש לדחות מה שיש מקום לכאורה לומר דהרא"ש ס"ל שאין לכתוב שם אבי המגרש ע"פ המגרש עצמו וכמ"ש הב"י שכן משמע מהרמב"ם ועכ"פ צריך הוחזק למ"ד יום וא"כ כשרואין שינוי בגט לאו אדעתיא שזה החזיק שם אביו בשינוי שלא כדת משום דלמ"ד יום הוא זמן מרובה ומתיירא פן יודע הדבר וכמ"ש רשב"ם ב"ב בהא דכל שהוחזק שמו למ"ד יום אין חוששין לו ולפ"ז אנן לדידן דנהגינן לכתוב שם אביו ע"פ המגרש אף שלא הוחזק י"ל שגם הרא"ש מודה בזה דאף שיראו שינוי יתלו שהמגרש שינה שם אביו וכתבו על פיו ולכשיעמדו על המחקר יתוודע להם שכן הוא ומה"ט כשר בשינוי בשם המגרש כגון מ"ח וכה"ג כיון שאם יחקרו יתוודע להם שכן הוא וה"ה בשם אביו וכן מבואר ממ"ש בא"ח בשם תשובת רש"י ז"ל שלא הצריכו חכמים לחזור אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו כו' ולפמ"ש לא פליגי בסברא זו על הרא"ש כ"א בדינא אם כותבין שם אביו ע"פ עצמו ומאחר שהא"ח בשם תשובת רש"י ס"ל דא"צ לחזור אחר עדים רק כותבין מפי עצמו כמו דנוהגין האידנא וא"כ שפיר כתב דכיון שהחזיק מהני שאם יחקרו יתוודע להם שכן הוחזק פה. (אך צ"ע על תשובה זו מה דמשמע דגם שם עצמו יכול לכתוב ע"פ עצמו ועיין בבני דוד בדברי תשובה זו וקצרתי): אך לפי מ"ש מדברי מהרא"י שפיר י"ל דאפילו אם יסבור הרא"ש דשם אביו כותבין ע"פ עצמו כמו שנוהגין עתה מ"מ ס"ל דבשינה יש חשש מפני הרואים לפי שלא יעלה על דעתם כלל שזה שינה שם אביו דחציפותא הוא ואפילו בלא הוחזק לא עביד הכי כדמוכח ממהרא"י דמחלק בין שם אביו לשם עצמו והיינו בלא החזיק וכקושית הש"ש ודלמא אסיק כו' ובהוחזק למ"ד מסקינן דאפי' בשם עצמו אין חוששין והנה לא רציתי להאריך בזה לפי שכבר עמדו בענין זה אבות העולם מהריב"ל ותשובת ב"י ותשובה מבי"ט ומדברי כולם נלמד שבשינה שם האב עכ"פ לא תנשא ויש סוברים דאפילו נשאת תצא ועיין בג"פ סימן קי"ט שכתב שי"ל דשינה שם האב הוי כמו שינה מקום דירה דאיכא לעז לפי שאדם נקרא ע"ש דירתו וה"ה בשם אביו שהוא עולה לס"ת וחותם בו ע"ש וכן נלענ"ד בכוונת הרא"ש שאפילו נאמר שא"צ לכותבו מ"מ מי שרוצה להכירו מי הוא האיש הלזה נותן עיניו לדעת שם אביו שעי"ז יודע מי הוא וא"כ השינוי פוסל בו וקצרתי: ואמנם בנ"ד יפה כתב הרב המאה"ג מהר"ח אבד"ק פאקשאן שאינו נאמן להשים עצמו רשע ולומר שעבר על חרם שנותנים בשעת נתינת הגט ובלא"ה נראה שאין לערער בלי עדים וראיה דאל"כ לא היה כותבין ע"פ עצמו וכמ"ש התו' בגיטין דף פ' לענין מקום הלידה ואם אתה אומר שערעורו מועיל לא הנחת בת לא"א כו' שאחר הגט יערער לומר שכינה בשם אביו ולא היה ליה לכותבו ע"פ עצמו ודוחק לומר שסמכו על החרם שיתנו בשעת נתינת הגט והנה הב"י כ' שגם ע"א המעיד ע"ז פוסל ולמד מפסקי מהרא"י כן שכתב ואשר כתבת שאין עדות ברורה דאין שמו כך תמהתי וכי אין עדות במ"ש מו' טעביל דודך שידוע לו שלא היה שמו בן נתנאל וחניכתו דענזיל כו' ע"ש ובאמת לא ידעתי טעם לדבר דלמה יועיל כאן ערעור חד וא"ל דהתם בעובדא דמהרא"י כיון שגם הבעל מערער אמרינן פלגינן דבורא לענין זה שעכ"פ גם הבעל מעיד בפסול הגט וה"ל ערעור תרי ז"א דבנוגע כה"ג לכ"ע לא פלגינן דבורא דלכולי מלתא הו"ל בע"ד וכמו דקי"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין ולא אמרינן דבצירף המקדש גופא הו"ל תרי ועיין בפ"י שם ובתשובה אחד הארכתי בזה ועיין בכתובות דף כ"ד ובאה"ע ס"ג לענין מי שהוחזק כהן דקול גרע מע"א ואף למ"ש בסימן ס"ב דיש מחמירין במקדש בע"א הרי מבואר שם דבמקום דוחק ועיגון יש לסמוך אמקילין וא"ל דשאני התם דאיכא חזקת פנויה דהכ' נמי כיון דאי לא אתי הך סהדא דהיינו מחזיקין בה היתר שוב אין העד