בית אפרים אבן העזר חלק ג סג

הב"ש שבכל ענין יש לילך אחר החתימה אך אם אין רגילה לחתום נראה דבמדינתינו שידוע שבעת העריסה קורין שם רבקה אלא שבפי העולם נשתרבב לקרות לגעגוע ריבה או ריבלה א"כ עיקר השם הוא רבקה ומכ"ש שכן כתוב בתנאים ובכתובה וכן נקראת בפי המעט ולכן יש לכתוב רבקה המכונה ריבה כמ"ש גבי מרים מירוש ושרה סאייה ומצאתי בכת"י הגאון מהר"מ חריף ז"ל שכתב וז"ל בספר שמות רביה והנה בשו"ת מהר"מ מלובלין כתוב ריבה בת עיברל שמש (ר"ל ששם זה מוזכר שם בעסק אחר אבל לא לענין כתיבת גט מיירי) והנה אפשר שם ריבה שקורין בארצינו הוא קיצור השם מן רבקה וא"כ היה צריך לכתוב ה"א לבסוף. אך בשם בנימין ואחד היה נקרא בונא כתב רש"ל אם יש ג' יוסף ב"ש יכתבו גם שם בונא באלף בסוף כי הוא חניכת שם בנימין בלשון לעז עכ"ל רש"ל ואפשר דמה שמביא בספר שמות היתה נקראת ריוה בצירי והוא ע"ש תואר שהתרגום ריוה וכן בפסוק וריוה די רביעאה כו' וצריך לחקור אם שם העריסה רק ריבה ולא רבקה דיש לכתוב ריבא וכמו בשם שרה שער"ל סאייה או רחל רעכיל כנ"ל משה עכ"ל הגאון מהר"מ חריף ז"ל ומ"ש בשם ס"ש ריוה לא מצאתי כעת בס"ש ולדינא נלענ"ד דוקא בידוע ששם העריסה רובה אבל בסתמא נותנין השם הנכתב בקדושה רבקה בעת העריסה ומכ"ש בזה שענינו רואות שזה עיקר שמה ויש לכתוב שם רבקה עיקר וע"ש ריבה המכונה כיון דמ"מ קרו לה הכי וכן דעת הג"פ לענין חקין דהיכא דכ"ע קרו ליה חקין יש לכתוב יצחק המכונה חקין אף על גב דודאי הוא קיצור השם והנה שלחתי לשאול פי הסופר דפ"ק איך נהגו גבן ואמר כי נהגו לכתוב ריבה לבד רק אם הוא חותמת בענין אחר הולכין אחר חתימתה אך לדעתי אף על פי שגם ריבה לבד כשר דהוי חניכא שהכל קורין בו מ"מ כיון דתיבת ריבה משתמש בלה"ק בפתחון נקיבה ילדה ג"כ טפי עדיף לכתוב עיקר השם ג"כ דהיינו רבקה המכונה ריבה אחרי שידוע בבירור מנהג מדינתינו לקבוע שם העריסה רבקה ובאתרא דנהיגי לקרוא מעריסה ריבה אין לכתוב רק ריבה לבד ומ"מ יש לכתוב ריבה בה"א ואף שבדברי מהר"מ חריף איתא באל"ף נראה דאגב שיטפא רהיט ליה וצריך להיות בה"א דאף שניתן בעריסה שם זה מ"מ נגזר משם רבקה ועיין בב"ש גבי שרה סאייה כך נלענ"ד: הק' אפרים זלמן מרגלות מבראד שאלה צג בדבר האיש ששמו במקום הכתיבה בק"ק ראדוויל מקצתן קורין לו מיכל פינחס ומקצתן פינחס מיכל וחתימתו הוא מיכל פינחס אך במקום הנתינה היה נקרא לכל פינחס מיכל ולס"ת אין בירור איך היה נקרא ואם באנו לחוש לספיקות היה צריך לכתוב כמה גיטין וידוע שאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק ובפרט בגט ע"י שליח גלל כן דעתי נוטה שלא יכתוב רק החניכא שהכל קורין במקום הנתינה לעיקר ומה שמקצתן קורין לו וחותם לטפל כי במקום הנתינה אין חתימתו ידוע ומפורסמת ויש לכתוב פינחס מיכל דמתקרי מיכל פינחס ואף לפי מ"ש במקום אחר דבשביל החתימה לא שייך דמתקרי מ"מ כיון שמקצתן קורין לו ג"כ במקום הכתיבה שפיר יש לכתוב דמתקרי ובשם אבי הבעל שעולה לתורה וחותם ישראל מנחם ונקרא בפ"כ נחום פשוט שיש לכתוב ישראל מנחם דמתקרי נחום אך צריך לחקור דאולי ישראל אינו רק שם מחמת חולי ואז צריך לכתוב ישראל דמתקרי מנחם דמתקרי נחום והב"ד יש להם לחקור זאת וגם בשם הבעל אם הענין הוא כאשר כתבתי ושם האשה נחמקה בת ברוך ומחמת עש"ק קצרתי דברי הק' אפרים: שוב שלחו הגט והשמיטו שם אבי האיש לפי שהמגרש לא ידע אם ישראל שם הלידה או מחמת חולי וע"ז חזרתי וכתבתי להב"ד דשם שאין דעתי נוטה בזה שהשמיטו בגט שם אבי המגרש לגמרי שאף שח"א הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל בשו"ת סימן תי"ח עשה כן בגט מומר ששלח לק"ק קושטנטינא סיים בה כי הי' אצלם בצד הנמנע שיהא נודע להם שם אביו בשום חקירה בעולם וכיון שדעת מהרא"י משמע קצת לפסול אפילו בדיעבד בלא נכתב שם אביו וכ"כ בג"פ בשם שארית יהודא שיש לחוש לדברי מהרא"י היכא דאפשר ולא תנשא בגט זה אבל אם נשאת ל"ת ובמקום עיגון אפילו לכתחלה תנשא. וא"כ פשיטא דבנ"ד שאין כאן מקום עיגון ומכ"ש שהגט לא ניתן עדיין אף על פי שכבר נכתב לא חשיב דיעבד שהרי בקל יוכל לעמוד על המחקר וגם יש עוד טעמים אחרי' שאולי ימצאון במקום עמידת הבעל אנשים ששמו כשמו וגם לפי דעת ש"ב הגאון מליסא בספרו תורת גיטין כשלא נכתב שם אביו צריך ע"מ כשבאם להנשא ואין לנו להכניס עצמינו בספיקות כאילו בעסק גיטין במקום שאפשר לתקן והנה ק"ק יאמפלא דרך יום כה הלא יחקרון מילון היה כותב מכ"ת בגט עכ"פ החנוכא של שם אביו דהיינו נחום לבד היה מקום לסמוך ע"ז דהוא חניכא שהכל קורין בו ומ"ל דגם מהרא"י מודה בזה. ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה על גט שבא ממדה"י ולא כתבו שם אבי האשה רק כינוי שלו והשיב שאין נפסלו בשביל שלא כתב רק כינוי כההיא דתנן כתב חניכתו וכו' ומזה רצו לדון דאף הרא"ש אין מכשיר רק בכתב הכינוי עכ"ד אף שכתבו לדחות מ"מ עכ"פ לפי פשיטות הדברים היה כשר בשם הכינוי עכ"פ אבל בזה שאינו לא בשם ולא בכינוי עכ"פ אבל בזה שאינו לא בשם ולא בכינוי בשביל שהיה והוצאה מועטת אין לנו לעשות מעשה לכתחלה וכמ"ש הגאון בעל מג"ש ז"ל מהא דאתקין שמואל בגיטן וכו' כתב רש"י דאף על גב דקי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר וכו' מ"מ בגט משום חומר א"א בעינן למיפק אליבא דכ"ע ולפי דעתי בקל יתוודע משם הבירור ואם לאו עכ"פ יכתוב החניכא דהיינו שם נחום ונסמוך בזה דלא עדיף שם אביו משם עצמו דבמקום הצורך סומכין על החניכא ומחמת הנחיצה קצרתי דברי ידידו הד"ש באהבה: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה צד לק"ק יאס לה"ה המופלג מהורר משה בהרב מוהר"ר יאסקי ז"ל האב"ד דשם: אשר שאל בדבר כתיבת השם פעסיא חסיא וכיוצא אין ספק שתלוי בהברת המדינה אם הברת היו"ד נדגשת במבטא כאשר הרגילות במדינתינו וכן אשה זו נקראת בפי כל אז אם חיסר היו"ד הוה שינוי השם ופסול כיון שהיו"ד היא שרשות בתיבה ואצ"ל אם יש שמות כאילו שנקראין בלא הרגש הברת היו"ד דאיכא לעז וה"ה איפכא אם נקראת בלא יו"ד וכתב יו"ד וכן כותבין שם עטיא כשקורין בהרגשת הברת היו"ד במבטא ותמצא בש"ס רב אויא רוניא מחסיא וכאלה רבות ושוב עיינתי במכתבו וראיתי שכתב חנניה בה"א לבסוף וכגון דא צריך לאודועי שאף על פי שחנני נגזר מחנה שהוא שם הקודש דעתי נוטה לכתוב באל"ף בסוף וכאשר נהגו בשם עטיא אף על פי שי"ל שנגזר משם אסתר ואף על פי שי"ל שנשתרבב משם עטיא מ"מ הא כשכתב אלף במקום ה"א ג"כ כשר ולכן כתבתי בתשובה שנוהגין שלא לכתוב ה"א אצל יו"ד מחמת אותיות השם ובמקום שצריך להטיל ה"א בסופה כותבין אלף ואם יכתבו כאן ה"א בסוף אתי למטעי ולמסבר שהה"א יש לה הברה לעצמה בהרגשה על ידי איזה נקודה קמץ או פתח כגון תיבת כמוה או גיה וכיוצא שיש לה"א שלבסוף הברה לעצמה משא"כ כשכותבין אלף כדרכם לא אתי למיטעי ונקראת באלף נחה כתיקנה מ"מ אם כתב ה"א לבסוף פשיטא דכשר אך אם הברת המדינה שלא בהרגשת היו"ד אז אם האות שלפניה בהברת חיר"ק יש לכתוב יו"ד לבסוף לבד בלא אלף אחריה ואז אין היו"ד רק שמושית לתיבה שלפניה כגון אורי צורי דברי וכיוצא ואם אינה נדגשת בחירק כותבין אלף או ה"א לבסוף כמש"ל ואם נדגשת בחירק וגם יו"ד נרגש במבטא כותבין ב' יודין ואלף או ה"א בסוף וכגון שם חייא ובתשובת מהראנ"ח בשם גוייא וכמ"ש בתשובה אחרת וקצרתי כאן דברי: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: