בית אפרים אבן העזר חלק ג סא

דכיון דצופים מפי הגבורה אמרו יש עכוב בדבר וא"כ תיקשי הא דר"י ב"ב דקאמר רמז לניסוך המים מן התורה דהא משמע דלא קשיא ליה כי אם לר"ח דמכשיר סתום ועשאו פתוח אבל על ר"י ב"ב לא קשיא ליה ואם איתא לדר"י אם כן לבתר שחידשו צופים אין כאן רמז כלל ופשיטא דאין סברא לומר דהרמז קודם שחידשו צופים הוא דפשיטא שהתורה בא לרמז לנו לדורות עולם לא ישתנה בשום פעם וע"כ צ"ל כן דאל"כ תיקשי מאי קאמר בשלמא פתוח ועשאו סתום עלויי' עלייה כו' וקשה דלמאי דס"ד דמעיקרא לא הוה פתוחה כלל אם כן אין הוכחה מדר"י ב"ב דהא אז לא היה רק סתומה וכן הקשה בפ"י ודוחק לומר דלא מסתבר ליה שחידשו צופים מה שהיה כשר מתחלה רק שחידשו שגם מ"ם כזו יכול לכתוב ואם כן ממילא אף בלא ר"י ב"ב יש להכשיר מצד הסברא דעלוייה עלייה. אך באמת אין צריך לזה דאתי שפיר בפשיטות דכיון שהרמז צריך שיהיה גם לדורות אם כן גם לאחר שחידשו צופים יש שם רמז וע"כ לומר דפתוח ועשאו סתום כשר דעלוייה עלייה: ולפ"ז קשה מה שהקשיתי דלמאי דקאמר לא ידעו כו' וצופים תקנו פתוחה באמצע ואם שינה פסול אם כן אין כאן רמז ולכן נזהר התרצן בדבריו ואמר לא ידעו הי באמצע כו' וא"כ י"ל דעל תחלת התיבה לא תקינו כלל ויכול להיות בין סתומה ובין פתוחה וכיון דהרמז הוא באות מ"ם שבתחלת תיבת מים שפיר רמזה התורה ע"ז אף שהוא מ"ם סתומה דלענין תחילת התיבה אין קפידא שלא תקנו רק על אמצע התיבה בלבד ולמאי דמסיק שכחום וחזרו ויסדום פשיטא דא"ש דלר"י ב"ב לעולם לא היה מעכב וגם קודם ששכחו לא הוי לכתחלה כמו דס"ל לר"ח אליבא דר"י במתניתין דסתום ועשאו פתוח כשר ופליג אברייתא דפסלה בכל גווני: וראיתי בפ"י שהקשה דהאיך אפשר שהס"ת והתפילין שלהם היו פסולים עד שבאו צופים וחזרו ויסדום ולר"ח ניחא יעו"ש ולענ"ד יש לומר דהך דר"י דאמר הכי אתי כמ"ד דס"ל בסנהדרין שהתורה ניתנה אשורית וכשחטאו נהפך ובימי עזרא חזר להם אשורית ולפ"ז א"ש דבעת שכחתם היה הכל בכתב עברי ולא היה שם אותיות אלו כלל ואח"כ כשקיבלו מאשור כתב אשורי ולא מצאו בהם אותיות מנצפ"ך חזרו הצופים ויסדום ובהכי א"ש מה שהקשו שהרי היו יכולים לידע מן הלוחות עיין בחידושי הרשב"א ובטורי אבן ולפי מ"ש א"ש ע"פ מה שראיתי בספר נזר הקודש שכתב דבלוחות הראשונים היה אשורית ואח"כ כשחטאו בעגל חזר ונתן בכתב עברי ובימי עזרא חזרו ישראל לכתב אשורית ולפ"ז לא יכלו לדעת מן הלוחות כיון דלוחות שניות היו בכתב עברי ולא היו יכולין ללמוד משם כלל כן י"ל לפום ריהטא ועדיין צ"ע: ואיך שיהיה עכ"פ אפס מקום להכריע הלכה שיהיה פסול בדיעבד אם עשה סתומה פתוחה או איפכא וקצת יש להביא ראיה מהירושלמי בשבת דקאמר מיתיבי לר"י והלא אלו כפופין ואלו פשוטין יע"ש ולשון זה מבואר שחכמים השיבו זה על ר"י דאינהו ס"ל דפסול בכה"ג וכדברי הברייתא דאין לומר דמלכתחלה קא קשיא להו ז"א כדמשמע בש"ס דילן דאם היה כשר בדיעבד אין להקשות על ר"י וכיון דבירושלמי משמע דחכמים פליגי על ר"י. וס"ל לפסול יש לפסוק כחכמים לגבי דר"י ומצאתי בספר התרומה שכתב בהלכות גיטין סימן קט"ו וז"ל מתוך שמעתא הדא אומר מורי הכותב גט פעמים שנופלת טיפת דיו כו' או פעמים שרוצה לעשות מ"ם פתוחה ודחק החרטום כו' ואמרינן פרק הבונה שלא יעשה פתוחה סתומה אע"ג דאיכא תנא התם דמכשיר כמו כן איכא דפסל ומוחק הדבוק בראש התער זהו חק תוכו' ופסול וכן כתב בהלכות תפילין סימן ר"ה יע"ש והמרדכי פ"ב דגיטין העתיק דברי סה"ת אלו יע"ש הרי מבואר כמ"ש דאין הכרע לפסוק הלכה כלל בבירור ואין רק ספק לבד ובאמת גם דברי סה"ת צ"ע דאפילו תימא בס"ת דספיקא הוה שמא הלכה כמ"ד פסול מ"מ מנ"ל ללמוד משם לענין גט די"ל דדוקא בס"ת פסול דבעינן כתיבה תמה משא"כ בגט י"ל דלא בעינן כתיבה תמה וליכא למ"ד דפסול וכ"כ התוספות והרא"ש גיטין דף כ' בשם הר"י לענין מוקף גויל דדוקא בס"ת ותפילין ומזוזת בעינן שיהיו האותיות מוקף גויל דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא אפילו ספר ודיו לא בעינן בגט דספר אתי לספירת דברים ע"ש ואפשר דמהאי טעמא כתב הרא"ש אם נפל טיפת דיו לתוך האות כו' שהם תחלת דברי סה"ת והשמיט סוף דבריו שכתב או פעמים שרוצה לעשות מ"ם פתוחה ודבק כו' משום דס"ל דבזה אין לפסול משום חק תוכות דמדינא הוא כשר בדיעבד אף אם היתה נשארת כך סתומה כיון דלא בעינן כתיבה תמה ובש"ע סימן תכ"ה דנקט הך דינא אע"ג דמכשיר התם באין מוקף גויל בדיעבד י"ל דגם בהך דנדבק החרטום ס"ל דבדיעבד יש להכשיר ועכ"פ במקום עיגון אלא דחייש לדברי סה"ת דמדמי גט לס"ת לענין החילוף מפתוחה לסתומה ולדינא נלענ"ד שהכותב בן ציון בנו"ן פשוטה לא הפסיד רק שיש לקרב קצת ומכ"ש שלא לכתוב בשני שיטין ואהני קבלתו לענין זה שלא נתפוס אותו כשני תיבות אבל לענין הנו"ן קרוב הדבר שקבלה בטעות הוא מאחר שמימינו לא ראינו כך מסתבר טפי שיש לכתוב כדרך העולם ואף מי שיראה חתימתו בנו"ן כפופה יתלה שזה חותם כן בטעות ועיין במבי"ט לענין שם גזול גזעלה. הנלענ"ד כתבתי דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה צא שאלה איש אחד נקרא בשם העריסה יהושיע העשיל וכן הוא עולה לתורה וחותם רק בנערותו טעו קצת אנשים והחליפו את שמו בשיבוש הירשל וכן עד היום קורין אותו מקצתו ר' הירש והמסדר כתב יהושע המכונה העשיל ודמתקרי הירש ואחי הרב הגאון הגדול המפורסם מהור"ר חיים מרדכי נ"י אב"ד דק"ק דובנא יע"א כתב שלא יפה כיוון המסדר בזה והיה צריך לכתוב והמכונה הירש כיון שהוא שם לעז והאריך בזה בתשובתו ושלח אלי לחוות דעתי בזה: תשובה לרוב פשיטות הדברים בעיני לא נפניתי להאריך כי מה שרצה המסדר לחתור היבשה לחלק בין אם הכינוי של מחמת שמכניס אותו בכוונה ובין אם הוא מחמת טעות שטעו בשמו דאז נופל יותר לשון דמתקרי וסברת הכרס הוא זו דאטו קריאת השם היא ממצות שצריכות כוונה כיון דסוף סוף הם מכנים אותו בשם זה יש לכתוב עליו המכונה כמו אם קורין אותו בקיצור השם במקום שיש לכתבו או על שם צורתו וכיוצא גם כן אין דעת הקוראים שיהיה זה לו שם העצם לא בקודש ולא בחול שהרי מעריסה לא ניתן לו שם זה כלל רק הם נפנו אל מדעתם והחלו לקרוא לו בשם זה אע"פ שיודעים בעצמם שאין זה שמו המובהק וה"ה אם הוחזקו לקרוא אותו בשם כינוי ע"פ טעות שסוברים שהוקבע לו שם זה שיהיה שמו החול בקביעות ומה איכפת לנו אם הוא בטעות או לא ואדרבה בזה שהם סבורים שזה הוקבע לו שם זה מעריסה ואם כן כיון שכל עיקר כתיבת שם זה הוא בשביל חשש לעז מהקוראים אותו בשם זה אם כן כשישמעו או יראו דנכתב עליו דמתקרי יסברו שאין זה המגרש שהרי המגרש הזה כך שמו של חול והיה צריך לכתוב המכונה ואע"ג שדעת אא"ז הרמ"א בתשובה דאם כתב דמתקרי במקום המכונה דכשר זה דוקא אם לא היה כותב מתחלה על שם אחר המכונה אבל בזה שיראו שכתב מתחלה המכונה ואח"כ דמתקרי ירגישו בשינוי זה ויטעו לומר שאין זה המגרש והדבר מבואר בתשובת הגאון מהור"ר יושע ז"ל בעה"מ מג"ש ופ"י כמ"ש לקמן ואע"ג דבכל דוכתא דאיכא רובא ופורתא או מקצת כך ומקצת כך כותבין דמתקרי או המכונה ולא חיישינן ללעז מחמת דהני לא ידעי בהא שמא ז"א דהתם כיון שעכ"פ שני השמות כתובים בגט אמרינן דאף שאלו קורין אותו ראובן ידוע להם שיש קורין אותו שמעון ואף את"ל שאין ידוע להם עכ"פ לא יוציאו לעז עד יחקרון מילין ויתוודע להם שיש שקורין אותו בכך אבל בזה שקריאתם בטעות אם כן לא נודע להם משם אחר כלל ואם יעמדו על המחקר הרי יתוודע להם שאין זה שמו כלל ואם כן לא היה מקום לכותבו כלל ואם תאמר שזה לא יתוודע להם שקריאתם בטעות רק שיתודע להם שעיקר שמו העשיל ומ"מ יש לו גם שם הירש אם כן יקשה בעיניהם למה על העשיל נכתב המכונה ועל הירש נכתב דמתקרי ופשיטא דלא מסתבר שיתלו בזה שכתבו כן מחמת טעותם