בית אפרים אבן העזר חלק ג נט

לסמוך עליהם המה הגדולים אנשי השם הכתובים על ספר הישר כנלענ"ד אם יסכימו רבותי ואי דרו דורא דלינא ואם לאו דברי בטלים ובטל דינא. ולרבנן קשישי רווחא שביקנא ואפומייהו פסקינן לדינא: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה צ שאלה אחד בא לגרש את אשתו ושמו בן ציון והמגרש אומר שהוא חותם עצמו בנציון בנו"ן כפופה וכן הוא מקובל מאבותיו ונפל ספק אם יש לכתוב כחתימתו וקבלה שלו או כיון שידוע שם בן ציון של כל העולם הוא בנון פשוטה וכן הוא במשנה ובש"ס אין להשגיח בטעות חתימתו וקבלתו בזה: תשובה מתחלה נדון בגט שכתב אות פשוטה במקום כפופה או להיפך מה דינו בדיעבד ואח"כ נבא לנ"ד ולכאורה יש להביא ראיה דכשר מדאמרינן בשבת דף קנ"ו אמר ר"י מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון כו' דן מדניאל כו' מי דמי מם דשם סתום מם דשמעון פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת פתוח ועשאו סתום כשר מיתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה מימן סתומין פתוחין כו' הוא דאמר כי האי תנא דתני' ריב"ב אומר נאמר בשני ונסכיהם כו' יע"ש ולכאורה יש לתמוה דהא ר"ח לאו מסברא דנפשיה קאמר הכי רק שמדייק כן ממלתיה דרב יהודה דאמר שם משמעון וא"כ כי פריך ליה מברייתא מי דחקו להביא מדריב"ב דמאי עדיפות' דריב"ב דברייתא מדברי ר"י דמתניתין ובפשיטות הו"ל לשנויי אנא דאמרי אליבא דר"י: ונלע"ד משום דבלא"ה קשה אהא דפריך מי דמי מם דשם סתום כו' דמשמע דקשיא ליה כיון דתפילין ומזוזות וס"ת פסול כה"ג אין לחייב עליו משום מלאכת שבת ולכאורה זה אינו דאטו מלאכת שבת בתפילין ומזוזות תלי' דהא שאני תפילין ומזוזות דכתיב וכתבתם ודרשינן מיניה כתיבה תמה וכן פי' רש"י וכתבתם דתפילין ומזוזות תם שלם כהלכה משא"כ לענין שיהא מיקרי כתב סתם י"ל דשפיר הוא קרוי כתב כשהוא מכיר לקרותו ולענין שבת לא בעינן כתיבה תמה אלא כל שכמו שהוא נכתב הוא נקרא שפיר מתחייב עליו משום מלאכה ואף שהוא נתכוין לתיבה גדולה מ"מ כיוצא בזה מתקיימת במקום אחר באגרות הרשות ומה איכפת לן שבתפילין ומזוזות הוא פסול בדיעבד משום דרבי קרא להצריך כתיבה תמה דוק' ואפילו בגט נמי אין מקום להצריך כתיבה תמה דהא בקרא לא כתיב רק וכתב לחוד וכן משמע מהרמב"ם בפי' המשנה שהטעם הוא לפי שעכ"פ הוא נקרא בענין אחד אף על פי שהנחת המיסד כתיבת לשון זה לא היה כן וז"ל ואף על פי שמם של שם סתומה וזו פתוחה לא ניחוש על הלשון (ע"ש שכתב אל הלשון ונראה שהוא ט"ס מ"מ הכוונה כמ"ש שעיקר בידינו אם אין כאן שינוי הקריאה בענין אחר) עכ"ל ודוחק לומר שכוונתו שאין חוששין על הלשון כיון דבדיעבד כשר והיינו כדאמר ר"ח בשם דאף דלכתחלה אין כותבין כן מ"מ כיון דבדיעבד כשר מיקרי כ' מ"מ אך פשיטות לשונו משמע שכוונתו כמ"ש וצ"ל דודאי המקשה דפריך מי דמי כו' וס"ל דאף בדיעבד פסול לא אסיק אדעתיה לפסול משום כתיבה תמה כמו שהוא בברייתא דמייתי לקמן אלא מסברא דנפשיה כיון דהנחת הלשון לכתוב מם סתומה בסוף אם כותב שם פתוחה אין זה אלא ככותב אות אחר או חתימה בעלמא ואין שם כתב עליו ולכן פריך מי דמי כו' וע"ז קאמר רב חסדא דזאת אומרת דכשר בדיעבד דבאמת שפיר שם כתב עליו והנחת הל' אינה אלא לכתחלה והשתא פריך אדרב חסדא דס"ל להכשיר גם בס"ת ותפו"מ אף בדיעבד מברייתא דבעינן כתיב' תמה ונהי דאמתניתין לא קשיא מברייתא דלענין מלאכת שבת שפיר מיקרי כתב אע"פ שאינו תמה מ"מ לענין ס"ת תפו"מ צד תמות במקומם עומדת ואם לא כתב כן פסול וקשיא אדר"ח ומשני ליה דהוא דאמר כריב"ב וא"ש מה שהקשיתי דלישני ליה אנא דאמרי אליבא דר"י ז"א דהשתא דאיגלי לן טעמא דפסולא משום כתיבה תמה אין הכרח שר"י דמתני' יהי' חולק על הברייתא דלענין שבת שאני דלא בעינן כתיבה תמה ולכך הוצרך לשנויי דהוא דאמר כריב"ב וא"ש דברי הרמב"ם בפי' המשנה דלפי מאי דמייתי הש"ס הברייתא אין צורך לומר במתניתין טעמא דרב חסדא משום דבס"ת תו"מ כשר בדיעבד די"ל דגם המשנה מודה לפסול משום כתיבה תמה ומ"מ לענין מלאכת הרשות לא ניחוש אל הלשון ושפיר קרוי כתב לענין זה: אך יותר נראה לומר דגם המקשה הוה ס"ל טעמא דברייתא משום כתיבה תמה ומ"מ קשיא ליה שפיר דנהי דלגבי מלאכת שבת לא בעינן תמה מ"מ כיון דקפדינן בין פתוחה לסתומה לפסול בדיעבד איך קאמר ר"י דמהני כשכותב שם קטן משם גדול שהרי ניכר לכל שעדיין לא גמר מלאכת' ועדיין לא יצא מן התיב' כלל ומה בכך שהושוה קריאתו מ"מ אין זה גמר מלאכה כיון דאיכא קפידא טובא במלתא לענין דבר שבקדושה לפסול אף בדיעבד ולכן קאמר ר"ח דזה אינו דכשר ולכן כיון שעשה בו אותיו' שנים אשר באו אל התיב' והם מתקיימי' במקום אחר אפילו בס"ת בדיעבד שפיר מיקרי גמר מלאכה ולפ"ז צריך לומר בכוונת הרמב"ם שלא ניחוש אל הלשון כיון דבדיעבד כשר לכן כשכתב שם אף על פי שהוא מ"ם פתוחה הוי גמר והיינו כדר"ח ולפ"ז א"ש נמי מה דקאמר ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום נמי כו' ולכאורה משמע דבעי לתרוצי מתניתין ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה על מתניתין כלל ולפי מה דמייתי הברייתא דטעמא משום כתיבה תמה וצריך לומר דלתרוצי לישנא דר"ח קאתי דעדיפא משני דאפילו בספר תורה כשר סתום ועשאו פתוח ולכן קאמר הש"ס ומדפתוח וכו' אך לפי מה דכתבינן השתא א"ש בפשיטות דאף לטעמא דברייתא משום כתיבה תמה מ"מ צריך לתרץ המתניתין ולומר דס"ל דסתום ועשאו פתוח כשר דאל"כ אין זה גמר מלאכה שהרי עין רואה תשור כי לא מן השם הזה אלא צריך לחוק להשלים התיבה אלא ע"כ דס"ל דגם לענין ס"ת כשר בדיעבד וחשיב השלמה: ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דל"ל לאתויי דריב"ב הו"ל למימר אנא דאמרי אליבא דר"י דע"כ פליג אברייתא מחמת קושי' דמי דמי כו' ויש מקום ליישב זה דודאי גם המקשה היה לו לב לדעת די"ל דכשר בדיעבד כיון דאכתי לא ידע ברייתא רק דמסברא היה סובר דעכ"פ סתום ועשאו פתוח יש לפסול דגרועי גרעיה כדאמר לקמן אך אם נימא כסברת המקשן במגילה דס"ל דהא דר' ירמיה צופים אומרים בסתומים מיירי ודלא כר"ח דס"ל מם וסמך כו' א"כ א"ש מתניתין דאין כאן גריעות כלל אך המקשן שפיר הקשה לשיטת ר"ח דס"ל מם וסמך כו' א"כ ע"כ דר' ירמיה בפתוחים וא"כ כיון שמם של שם סתום ודשמעון פחות גרועי גרעיה ולכן ר"ח נכנס בעובי הקורא לתרץ קושיא זאת שהוא לשיטתו וקאמר דבאמת זאת אומרת דאפילו סתום ועשאו פתוח כשר וקס"ד דטעמא משום דס"ל דלא קפדינן ומש"ה מעיקר' מקשה לי' מברייתא דפסול בכל גווני ולא מצי לשנויי אנא דאמרי כר"י דמתני' דבאמת אין הכרח ממתניתין דהא מצינן למימר דר' ירמיה בסתומין וממילא דאין כאן גריעותא אך רב חסד' גופיה לא מצי לשנויי הכי לשיטת עצמו דס"ל מם וסמך כו' ולכך משני ליה דאמר כריב"ב כו' וע"ז פריך ליה דמריב"ב אין ראיה די"ל דלא מכשיר רק בפתוח ועשאו סתום דעלויה עלייה משא"כ בסתום ועשאו פתוח דגרועי גרעיה סבר' הוא לפסול וא"כ מסתבר טפי לאוקמי דר' ירמיה בסתומין כסברת המקשה במגילה והוה אתי מתניתין שפיר וע"ז קאמר ותיסברא כו' שכחום וחזרו ויסדום ולכן גם ר"ח מודה דבעינן כתיבה תמה לכתחלה ומ"מ בדיעבד כשר דאין כאן גריעות כיון דמעיקרא נמי הוה כו' ודעת לנבון ניקל ליישב בזה קושית רש"י והתוספות מסוגיא דמגילה די"ל דהמקשה במגילה לא הוה ניחא ליה לאוקמי דר' ירמי' בפתוחות דא"כ תקשי מתניתין דשבת דסתום ועשאו פתוח גרועי גרעי' ולכך הוה ניחא ליה טפי לאוקמי דר"י בסתומות וא"ש מתניתין דשבת דעלייה עלייה ולכן מקשה עליו שפיר מדר"ח דאמר מם וסמך כו' אלמא דסתומות מעיקרא הוי ואפשר קצת להעמיס כן בכוונת רש"י והתוספות מ"ש דהמקשה מהפך הסברא כו' זיל הכי קמדחי כו' ור"ל דבש"ס דשבת נקט הקושיא באופן שאם הונח לנו מלת' דר"ח דמם וסמך וא"כ ע"כ מלתא דר"י בפתוחות א"כ קשה מתני' דשבת דמוכח מינה להכשיר סתום ועשאו פתוח דהא מסתבר לפסול משום