בית אפרים אבן העזר חלק ג נח

דמשמועה רעה לא יירא משום דנכון לבו בטוח בה' ובכה"ג הוי נמי הך עובדא דגברא דאזיל בתר דר"י בר"י חזיא דקא מפחד והיה קצת סיבה לזה לכן א"ל חטאה את דהיינו שהוא חוטא שאל"כ לא היה לו לפחד רק לבטוח בה' ומ"ש התוס' ול"ד לאדם המתפחד בחנם אין כוונתם שאין שום סיבה לפחדו רק כוונתם לחלק בין הני עובדי שבטחו על שלוותם לבייש בר קמצא כו' שבזה היה להם ראוי לפחד שלא לעשות מעשה זר נגד המושכל משא"כ היכא שמפחד בסתם מחמת שמועה רעה וכדומה בהא קאמר ליה חטאה את וכן מ"ש רש"י בחומש וכשלו כו' כמפני חרב כאלו בורחים מלפני הורגים שיהא בלבם פחד וכל שעה סבורים שאדם רודפם עכ"ל היינו נמי בכה"ג שהאויבים מבחוץ רק שאע"פ שאין רודפים נכנס מורך בלבבם וסבורים שיפגעו בהם הרודפים וכדכתיב מבחוץ שכלה חרב ומחדרים אימה אבל כל שאין שום סבה לפחדו בעולם וליכא למיתלי רק שהוא ד"ש אפשר דגם כה"ג מחשב כשוטה למאן דס"ל דהני דחגיגה לאו דוקא: והנה ראיתי בס' הנ"ל בתשובה שנדפס שם משארי הגאון מוה' יושיע העשיל דק"ק שוואבך שכתב דאם עשה איזה שטות ויכולין לתלות דמחמת פחד ומרה שחורה עשה כן אין לו דין שוטה וכן מוכח מפירש"י אמ"ש בש"ס והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה וז"ל אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה כו' ואף שפירש"י פי' אחר תרווייהו אמת ובערוך מפרש גנדריפס חולי של שטות וכשעבר החולי הוי פקח להכי לא חשיב ליה שוטה כי עביד הך גרידא ואף לר"י דבחד סגי היינו מן הסתם אבל אי ידעינן דגנדריפס אחדיה לא מחזקינן ליה כשוטה וכבר מצאתי בס' מעשה טוביה מאלנקלואה הוא בפחד ורעד בלי סיבה גלויה כו' הרי שהוא חולי מצד הטבע וכו' ואין בזה המין שום שוטה רק הם עצבים מובדלים מבני אדם מחמת עצבות וכדומה לזה אבל יש בהן דעת בכל מילי עכ"ל וגם הגאב"ד כיוון לראיה זו מדברי רש"י הנ"ל דכל שנראה לעין שהוא חכם בשאר דברים רק שיש לו חולי בלבו איזה עצבות מחמת התגברות המדה לכך אינו רוצה להיות בין אנשים לא מיקרי שוטה לשאר דברים עכ"ל: ואמנם לענ"ד היה אפשר לדחות ראיה זו דודאי נמצא לפעמים שיש לו חולי מחמת דאגה ואינו שוטה בכך אבל מ"מ לפעמים יוכל להיות שענין פחד זה סיבתו מחמת שטות ובגמרא שפיר קאמר אליבא דר"ה דאינו מוחזק לודאי שוטה דאימור גנדריפס אחדי' דהיינו מחמת חולי ובודאי אם היינו יודעים שסיבת הפחד מחמת חולי ע"פ הטבע לא היה לנו לחושבו כשוטה אך כיון דמספקא לן מלתא שמא סבת הפחד מחמת שטות א"כ הו"ל כמו יוצא בלילה לר"ה דאף על גב דלדידיה איכא למיתלי בגנדריפס מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכדמשמע לישנא אימור גנדריפס כו' וראיתי בטורי אבן שהקשה דתינח להקל אבל להחמיר ניחוש כיון דד"ש עביד הו"ל שוטה כו' וי"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא דפקחים נינהו ומש"ה אפילו איכא חזקה להחמיר ולדידיה ל"ל חזקת פקחת כגון בא ממדה"י הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף עכ"ל ע"ש ולענ"ד צ"ע אם יש לילך בזה אחר הרוב דרוב פקחים אינם עושים מעשים כאלו ד"ש שנצטרך לתלותם בגנדריפס וכדומה אמנם לא ידעתי מי הכריחו לזה דהא איכא למימר דאף ר"ה דס"ל בכל אלו תנן היינו לענין שיהא מוחזק לודאי שוטה שיהיו קידושיו וגירושיו וכיוצא בטלים ודאי דהא ס"ל דוקא כל אלו אבל בחד אעג"ב דעביד ד"ש כיון דאיכא למיתלי באימור גנדריפס וכיוצא תלינן ואינו בחזקת שוטה ודאי אבל ספיקא מיה' הוי והכי מסתבר למימר טפי כי היכא דלא נשוי פלוגתא רחוקה בין ר"ה לר"י דלר"ה בחד יהא בחזקת פקח גמור ולר"י בחזקת שוטה גמור ולפמ"ש דגם לר"ה אינו בחזקת פקח גמור מחמת זה וכדמשמע לישנא דאימור גנדריפס כו' דבכל דוכתי ספיקא הוי ואף על גב דאשכחן אימור לקולא כגון ספק קניא כו' אימור קניא וכן מצינו כ"פ הזכירם הרז"ה ז"ל בס' הצבא מ"מ התם פירושו כיון דאיכא לספוקי בהכי תולין להקל מחמת חזקת היתר שלו וכן כ"א מתפרש לפי טעמא דשייך ביה משא"כ כאן כיון דאיכא לספוקי בהכי אין מוציאין אותו מידי ספק ואף שהיה בחזקת פקח מ"מ עכ"פ איתרע חזקתיה במאי דעביד ד"ש ומכ"ש אם היא מפחד ואינו רוצה להיות בין אנשים שאף שאפשר לתלות בחולי גנדריפס וכיוצא מ"מ ספיקא הוי: אך שעדיין יש לצדד ולומר אם אנו רואין שהוא פקח בכל הדברים א"כ רגלים לדבר דהא מלתא מחמת חולי הוא ואף על פי שהרמב"ם כתב אם דעתו משתבשת בד"א אע"פ שבשאר דברים שואל ומשיב כהוגן הו"ל שוטה היינו דוקא לדידן דקי"ל כר"י דאם עושה אחד מאילו ד"ש לא תלינן בד"א וס"ל להרמב"ם דה"ה בכל דבר שעושה ד"ש כל שאין לו סיבה כ"א בדרך רחוקה כגון הנך אימור לא תלינן וכיון שהוא מוחזק לשוטה שוב אין מועיל מה שהוא פקח בעיניו דלפעמים גם השוטים משיבים כהוגן משא"כ כגוונא דנ"ד שיש לו פחד ויש כאן ספק שקול אם מחמת שטות או מחמת חולי אז כיון שרואין שהוא פקח בשאר ענינים תלינן ענין זה בחולי כיון שעדיין אין לנו הכרע שהוא שוטה מחמת מעשיו ובהכי א"ש גם בההיא דאימור גנדריפס דלר"ה תלינן ביה ולפי דעת הטורי אבן היינו אף לקולא י"ל דהיינו היכא שלא עשה רק מעשה זה ובשאר ענינים שואל ומשיב כענין וזה מכריע לתלות גם המעשה שאינו ד"ש רק מחמת אימור הנ"ל ואפשר שהרמב"ם פירש כן ומזה למד דלר"י דפליג אר"ה ס"ל דלא תלינן אף היכא שבשאר דברים הוא פקח משום דכיון דמחמת זה הוכרע לשוטה שוב אינו מועיל ובזה י"ל גם מה דאי' בפסחים דף קי"א ע"ב דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין דמסוכר ולא משי כו' ולא ידע מאי קמפחיד וכן איתא בש"ע א"ת סימן ד' והא ודאי שמחמת זה לא נכנס באותן הימים לכלל שוטה וע"כ כמ"ש דכיון שעדיין הוא פקח בשאר ענינים אין הפחד מוציאו מחזקתו ואף אם הוא על ידי פחד רוח רעה כדמשמע ברש"י ורשב"ם שם גבי ידא לאוסיא דרגא לפחדא וכן מצינו במגילה דף גימל פסוק והאנשים אשר היו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו במחבא וכי מאחר דלא חזו מ"ט אבעית אף ע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי אמר רבינא ש"מ האי מאן דאיבעית אף על גב דאיהו לא חזי כו' והיינו לפי שאין שם סיבה אחרת וגם לתלותו ברוח שטות א"א כיון שהוא שלם וישר בשכלו ככל אדם והחרדה מצד ראיית מזלו בא לו אך נראה דכל זה יש לתלות אם לא התמיד הענין ימים רבים שיש לתלות בענינים אלו ואף אם יעבור חודש מצינו בש"ס גבי מאן דאכל תחלי כו' שיכול להיות שיפחד ולא ידע מה ועל כיוצא בזה נאמרו דברי הגאונים בס' אור הישר הנ"ל אבל היכא שהתמיד הענין שנים רבות והוא מחזיק בחדא מלתא וסריך בי' (וכבר כתבתי שאין להוכיח מאחת הא דאמרינן דשוטה בחדא מלתא לא סריך לומר דלאו שוטה הוא) וקשה הדבר לתלות זה בסיבות חיצונית רק שנתלה בחולי המרה שחורה הנ"ל ומידי ספיקא לא נפקא דהא אין ידוע חולי זה שמא בא עד הראש ובלבל את מוחו ולא בדעת ידבר ומה ששואל ומשיב כהוגן אין מזה ראיה להרמב"ם ואע"פ שכתבתי שיש לחלק דהתם כבר נתחזק שהוא שוטה משא"כ כאן דעל גוף מעשה זו אנו מסופקין מ"מ מאן מפוס דשמא אם היה חכם ובקי היה מבחין שאין זה מצד תגבורת המרה רק מצד בלבול המוח ושוב אין מועיל מה שהוא פקח בשאר ענינים וגם צריך בדיקה הרבה לפני הב"ד אם הוא מכוון כל דבריו כפקח גמור והכל לפי ראות עיני הדיין בזה כמ"ש הרמב"ם שא"א לכוון הדעות בכתב וגם אף זאת צריך חקירת חכם אולי עשה ד"ש מאותן הדברים שבחגיגה: סיומא דפסקא אם האיש אשר נדון השאלה סובבת עליו הוא פקח בכל דבריו ולא נפקד ממנו מאומה רק כי נפל פחד עליו ומחמת זה דבר אין לו עם אדם אז נלענ"ד שאם יבדקוהו בב"ד כמה פעמים בימים אחדים ויבחנו דבריו שהמה כאיש מבין יודע ולא נפל דבר מדבריו להיות נוטים לצד שטות ומבין הכל היטב בעניני הגט ולא באו דבריו במקרה כ"א בכוונה בדעה נכונה אז אף על פי שעדיין לא סר מלהיות מפחד ואימתו עליו הרי זה יכול לגרש ואין לסמוך על מה שיודע לחשוב שהרי עינינו הרואות שלפעמים אף קטן שהגיע לעונת הפעוטות השתא חושבנא בעלמא ידע ומ"מ לאו בן דעה הוא לגרש לכן צריך בדיקה היטב משום חומר אשת איש ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם יראה לב"ד שדבריו בהשכל כשאר פקחים בעת כתיבת הגט ונתינתו יש לנו עמודי עולם