בית אפרים אבן העזר חלק ג נא

הכי דאכל תמרי כו' לתלותו בחוצפא יתירה ואם איתא דכל שבשאר דברים מדבר כהוגן אף שעושה דבר מהדברים ד"ש ל"מ א"כ למה הוצרך רבא להסביר טעם לשטות שעשה ת"ל דאפי' עשה זה ד"ש מ"מ כיון דמסברי ליה וסבר ומדבר בשאר ענינים כהוגן לא תלינן המכירה מחסרון דעתו אע"כ דאף בכה"ג כיון שא"א לתלות מה דשדא קושייתא רק ד"ש ה"ל שוטה אף אם מדבר בשאר דברים כענין ולכך הוצרך רבא ליתן טעם שלא היה ד"ש רק חוצפא יתירה הוא דהוה ביה ולכך פסק דזביני זביני ומזה למד הרמב"ם לדין שוטה דכל שעושה דברים שמוחזק לשוטה אע"פ שבשאר דברים שואל ומשיב כהוגן בכלל שוטה יחשב: ואם כנים הדברים שמזה למד הרמב"ם שפיר כתב אא"ז דמ"ש הרמב"ם ודעתו משובשת תמיד לאפוקי אם הבריא אח"כ דא"א לומר כמ"ש דכיון דבשאר דברים שואל כהוגן צ"ל אתחזק דז"א דהא מעובדא דרבא הנ"ל מוכח דאף בכה"ג בחד זימנא שעושה ד"ש בכלל שוטים הוא ולענ"ד ראיה ברורה הוא מעובדא דרבא הנ"ל ומ"ש אא"ז דיש לדחות דש"ה דתוך זמן הוי אין דיחוי זה עולה יפה כ"א לפי' הרשב"ם דלא גרס הא דרבא לאו בפי' אתמר כו' ועיקר הענין מיירי רק לענין אם יודע בטיב מו"מ אבל התו' שם ד"ה איתמר כתבו גירסת הס"י וגם ר"ת גרס כך רבא אמר בן י"ח כו' והא דרבא לאו בפי' ומתחלה היה סבר רבא שהיה שוטה ולכך לא היה מקחו מקח וממכרו ממכר ולבסוף כיון דראה דאסברוה ליה וסבר אם כן שוטה לגמרי כיון שהגיע זמנו למכור יכול למכור כו' וסיימו שם שגירסא זו נראה עיקר נמצא אנו למדים מסוגיא זו ג' דברים חדא דהנך דברייתא לאו דוקא אלא כל דברים שעושה ד"ש ואפילו בחד זימנא ואפילו אם בשאר ענינים מדבר כהוגן כל כמה דליכא למיתלי דלא עשה ד"ש מחזקינן ליה כשוטה ואין מקחו מקח כו': וראיתי בשו"ת מהרי"ט באה"ע סימן ט"ז שכתב על מ"ש הרמב"ם הפתאים ביותר כו' שלא אמר הרמב"ם אלא לענין עדות כו' אבל כשאנו באים לקיים דבר עמו במקח וממכר וגיטין וקידושין ומסברו ליה וסבר לאו שוטה הוא וראיה מפ' מי שמת שמכר נכסים ואלפוה דניכול תמרי כו' ומסיק דמסברו ליה וסבר זביני כו' ואני תמה דאדרבה משמע התם שאם לא היה מקום לתלות מעשה דקשייתא רק בד"ש אין זה מועיל מה דמסברו ליה וסבר ואם כן ה"ה בענין הפתאים אם ידוע לנו שאינו מבין דברים הסותרים אע"ג דפ"א מסברו ליה וסבר אינו מועיל ואם כן אין חילוק בין עדות למקח וממכר דאף במקח חיישינן אי אתחזק לשוטה ואף בחד זימנא וכדמשמע מדברי התוס' הנ"ל. וראיתי בספר אור הישר הנ"ל נדפס תשובת הגאון מוהר"ר יוסף אבד"ק פיורדא לדחות ראיית מהרי"ט דהתם שלא הגיע לבן כ' ולא הגיע לפלגות כו' וכשראה רבא דשדי קשייתא החזיקו שעדיין לא הגיע לתכלית הדעת שלימות אנושית ומקחו בטל וכדחזי אח"כ דמסברו ליה וסבר החזיקו כשאר בני י"ח הבקיאין ויודעין בטוב מו"מ עכ"ל. ובאמת שז"א רק לגירסת הרשב"ם משא"כ לפמ"ש התוס' הגירסא הנכונה והא דרבא לאו בפי' כו' אם כן אליבא דרבא כבר הגיע לזמן הזה שיכול למכור בנכסי אביו רק שרצה לבטל מקחו לדונו כשוטה לפי שראה בו מעשה של שטות אבל מ"ש הוא נכון לדחות ראיית מהרי"ט ואדרבה ראיה להיפוך דאיצטריך רבא למיהב טעמא שלא עשה רק משום חוצפה יתירה אין הטעם דאל"כ מחזקינן ליה בשוטה אלא הטעם הוא דאל"כ הוה מבטלינן המקח מספיקא כיון דחזינן דהוא עתים חלים ועתים שוטה ואם כן יש לחוש שמא כשהוא שוטה זבין ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא ולכך הוצרך לומר דהוכיח סופו על תחלתו דגם זה לא היה ד"ש רק חוצפה יתירה וא"ל דניזל בתר רובא דעלמא דפקחין נינהו ועדיף מחזקה וכ"כ בטורי אבן לענין הא דאמרינן אימור גנדריפש כו' ז"א דלענין ממון קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ועוד דל"ש בזה רובא דעלמא כיון דליכא למיתליה במידי וא"כ ע"כ עשה זה ד"ש תו ל"מ מה שאנו רואין אח"כ דמסברי ליה וסבר לאוקמי בחזקת פקח כרובא דעלמא דרובא דעלמא אין עושין ד"ש כלל ואין לומר דניזל בתר השתא שהרי התוס' בכתובות בההיא דבר שטיה כתוב דלכך לא אזלינן בתר השתא דכיון שדרכו להיות עתים חלים ועתים שוטה ל"ש להעמידו אחזקה כמות שהוא עתה עכ"ל ואם כן כאן אין ידוע שדרכו בכך ניזל בתר השתא ז"א דע"כ לא אמרינן התם דאזלינן בתר השתא אלא לפי שלא היה ידוע כלל אם הוא ש"מ או בריא מה שאין כן בזה כיון שע"כ שוטה היה בתר מכירה פשיטא דל"ש למיזל בתר השתא דהא אדרבה בעת שטותו הוה מחזקינן ליה בחזקת דהשתא שהוא שוטה ואם כן מידי ספיקא לא נפיק ועיין בספר הנ"ל בתשובת הגאון בעהמ"ח שאגת אריה ואין הפנאי להאריך ולעיין: והנה ראיתי בס' הנ"ל הביא תשובת הגאון מהר"י לנדא בעה"מ נ"ב שצידד לומר דאפשר דגירושי שוטה מהני ע"י אחרים עומדים ע"ג ואף שכתבו התוס' בגיטין דף כ"ב דשוטה פסול לחליצה או בעע"ג דלא מוכחא מלתא בכתיבת הגט כו' והביאו ראיה מהתוספתא ע"ז כתב דהוא שנוי במחלוקת בירושלמי בתרומות לענין קידושין אי מהני בעע"ג וי"ל דהתוספתא אתי כרבנן ור"ה ודעימיה דמוקי בגדול עע"ג ס"ל כרבי ישמעאל בנו של ריב"ב שם דס"ל דמהני בקידושין וכתב דבהכי א"ש מ"ש התוס' דבחרש הטעם משום דלאו בני קריאה דמשמע דהא אל"ה מהני עע"ג א"כ קשה אמאי קתני נתחרש לא יוציא כו' אלא ודאי בפלוגתא תליא כו' ע"ש באריכות ואני תמה דמה ענין חליצה לגיטין דאע"ג דבחליצה אי לאו דאינם באמר ואמרה היה מועיל מה שהב"ד מלמדין אותם כיון דבכה"ג הוי כוונה דידהו כוונה מעלייתא ולהכי מהני לענין לכתוב גט ולכך מהני לענין החליצה ואע"ג דחרש אין ממכרו ממכר וקנינו קנין אף בעע"ג משום דאע"ג דכוונה מעליא הוא מ"מ לענין דבר שצריך יד אין לו יד לקנות או ליתן ולאו בכוונה תליא מלתא מ"מ לענין חליצה דקי"ל דאפילו חליצה מוטעת כשרה אלמא כל שהוא מכוין להתירה מהני אף שהוא מוטעה בדבר והלכך כיון שגדול עע"ג מועיל כוונתו שמכוון להתירה וממילא שמותרת משא"כ לענין גט שקי"ל גט מוטעה פסול וא"כ מה בכך שאחרים מלמדים אותו לגרש ומהני כוונתו מ"מ אין זה אלא כגט מוטעה דפסול שהרי מעשה חש"ו למכור ולקנות אינו כלום וע"כ לא אמרינן דקטן יש לו מעשה אלא במקום שהמעשה מועיל בשוגג כמזיד ואף אם נעשה בטעות וכההוא דמכשירין רק דבעינן כוונה לזה אמרינן דיש לו מעשה אבל דבר שצריך רצון פשיטא שאין מעשיהו כלום וכמו חש"ו שזינו על בעליהן שאין נאסרין כלל ותדע דאל"כ תיקשי לשיטת רש"י בחולין גבי הא דקטן אין לו מחשבה כו' מבואר דס"ל דוקא מחשבתו נכרת מתוך מעשיו כו' מדאורייתא אין לו משא"כ היכא שאמר בשעת מעשה שעושה לשם כך מהני ועיין במ"ל פי"ד מהל' ט"א. ולפ"ז היכא אמרינן בעלמא סתמא דאין מקחן מקח כו' שהרי באומר בשעת מעשה אמרינן דיש לו מעשה א"ו דז"א דאע"ג דמיקרי כוונה לא מיקרי רצון דא"כ גבי גט נמי הא אין האיש מוציא אלא לרצונו ובכה"ג לאו לרצונו מיקרי אע"ג דלענין כוונה מועיל ומצאתי בס' בית מאיר שהביא התשובה הנ"ל ותמה עליו כמ"ש דבגט כיון דגט מוטעה פסול אינו מועיל מה שאחרים מלמדין אותן כמו אם הפקח משיא אותה לקנות או למכור מידי מששא אית ביה וההיא דר"י בנו של ריב"ב ודאי לא קי"ל הכי ע"ש: איברא דקשי' ליה דלפ"ז מה מקשה הירושלמי גבי תרומה שיוכיח מעשה שלהן על מחשבתן מהא דקי"ל לענין הכשר דמחשבה ניכרת מתוך מעשה מהני ואיצריך לשנויי דתרומה שכתוב בו מחשבה אינו מועיל ומאי קושיא דהא קי"ל הקד' טעות אינו הקדש וה"ה לתרומה דמה"ט אם יש לו פתח חרטה הוא יכול להיות נשאל עליה וא"כ מה בכך שמחשבה מועלת מ"מ כיון שאין לו דעת לקנות או למכור הו"ל כתרומת טעות דאינו תרומה ואפשר לומר דתרומה שאני דנהי דמצי למתשל עלה אי מעיקרא קרא עליה בטעות שם תרומה מ"מ אם נימא דמחשבת הקטן מועיל ע"י הוכחת המעשה א"כ בקריאת שם של חש"ו סגי דהא מחשבתו מועלת שיחול עליו שם תרומה כיון שא"צ להקנותה לאחר כלל משא"כ היכא שהוא צריך להקנות לאחרים בזה דעת שלימה בעינן שיועיל הקנאתו ולכך גבי מכירה וקנין וגט לא מהני אע"פ דמחשבתו מועלת כשגדול עע"ג להבין מה הוא עושה מ"מ עשייתו לא מהני