בית אפרים אבן העזר חלק ג נ

חד מינייהו שהחילוק פשוט אף לבר בי רב דחד יומא ואולם הדבר פשוט ומבואר בכוונת אא"ז ז"ל להוכיח דאף אם נימא דהוי שוטה בא' מאילו ג"כ בחד זימנא סגי שהרי ר"י לא פליג עליה דר"ה וקאמר אפילו בא' מאילו ולפי דברי הב"י צריך לפרש שר"ל דבאחת מאילו ג"פ סגי ועלה פריך אי דעביד ד"ש אפילו בחד, נמי והיינו ע"כ בחד דעביד ליה ג"פ דהא לא עדיף לר"ה בחד מאליבא דר"י דבעינן ג"פ ועלה משני הש"ס דבחד תלינן באימור, וא"כ תימא מה הוצרכו התוס' לכתוב ומחד בתלתא זימנין כו' דהא פשיטא דבתלתא זימני איירינן דבהא קאמר ר"י דבאחד מאילו סגי ובהא הוא דפריך אפילו בחד נמי ולמה הוצרכו לאותו דבר לכתוב שפת יתר בתלתא זימני ועוד שכל דברי התוס' בזה הם אך למותר לפי"ז שהרי ע"כ כך היתה קו' הש"ס דלסגי בחד בתלתא זימני ועלה משני דבכה"ג תלינן באימור אע"כ דקו' הש"ס היתה דלסגי בחד כמו לר"י ואפילו בחד זימנא ואהא משני דבחד אמרינן אימור כו' אבל בכולהו הו"ל כמו שנגח כו' ואהא קא קשי' להו דמ"מ למה נקט תלתא גווני שטות דלתחזק נימא דבחד ג"פ סגי דהו"ל כמו שנגח ג"פ וא"ל דלא אתחזק רק לאותו שטות ז"א כמ"ש התוס' ד"ה דרך שטות דהכא כיון שהוא שוטה בא' יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר וא"כ למה נקיט ג' גווני הו"ל למנקט חד גוונא ותלתא זימני לזה כתבו דבכה"ג לא אתחזק דתלינן בהנך אימור כו' וזה ברור לענ"ד אך דאעפ"כ לא כתב אא"ז רק בל' משמע דעד השתא כו' משום דראיה גמורה ליכא די"ל דהתוס' קושטא דמלתא נקטו ולפרושי טעמי' דהש"ס קאתי דאע"ג דבג' מינים אתחזק מ"מ בחד בתלתא זימני לא אתחזק דתלינן בהנך אימור וקצת משמע כן מל' התוס' שכתבו וכ"ת דלא היה מועד לשטות רק לאותו דבר כו' ול' מועד לשטות משמע דבעבד ג"פ מיירי: ולכאורה יראה לענ"ד דודאי גם למאי דקשיא ליה דבחד סגי היינו ע"כ בג"פ וכן הוא לר"י שהרי כבר הבאתי דעת הפוסקים דס"ל דהנך דברייתא דוקא נינהו ולכאורה הדבר תימא דודאי מצינו בדוכתי טובי שנקרא שוטה אף מחמת דברי שטות אחרים וכל מי שאומר דבר שטות שוטה קרינן ליה בעירובין דף נ"ג גלילאה שוטה כו' וכן בכמה מקומות שטיא שפיל לסיפא וכן מצינו ביעקב אבינו שאמר בכור שוטה הוא זה כו' ובמקומות רבות עצמו מספר אמנם הדבר פשוט דלא אמרו כן רק כענין אותו הדיבור בעצמו שלפעמים הוא עושה מעשה שטות או מדבר דבר של שטות וקרי ליה שוטה על המעשה או הדבור שכבר אמר אבל לא שיהיה מוחזק לשוטה מכאן ולהבא משא"כ בהנך דהכא דמחמת מעשה זה מחזקינן ליה בשוטה אף מכאן ולהבא כ"ז שלא נבדק שנשתפה וחזר לבריאותו. ולפי"ז קשה דמאי פריך אי דעביד ד"ש אפי' בחדא נמי ומאי קו' דהא ע"כ בשאר מעשה שטות אע"ג דנקרא שוטה מ"מ לא מחזקינן ליה מכאן ולהבא רק הני דעדיפי להיות סימנא מלתא דכל מעשיו להבא הם ד"ש וא"כ מנ"ל להקשות דאף בחד נמי דלמא ר"ה סבירא ליה דבחד לא מחזקינן ליה שיהיה שוטה כל ימיו אע"ג דמעשה זו שעשה ודאי בשגעון ינהג מ"מ אינו מוחזק להבא כמו שאר מעשה שטות דאפשר דאף דעבד כמה מ"מ לא מיקרי שוטה כ"א על גוף מעשה זו ולהבא מחזקינין ליה בחזקת פקח כמו שהיה ועד דעבד כולהו הנך תלתא דברייתא ס"ל לר"ה דלא אתחזק להבא אע"כ דבאמת קו' הש"ס הוא דחד נמי היינו ע"י ג"פ דכיון דחזינן דכל חד מהנך סימנא מלתא להחזיקו בחזקת שוטה א"כ מה לי עבד ג' גווני או חד גוונא ג"פ וכמ"ש התוס' דהכא כיון שהוא שוטה בא' יש להחזיקו וכו' וא"כ היכא דיצא יחידי או לן או קרע ג"פ כיון שמעשה כזה הוא המביאו לידי חזקת שטות נימא דסגי בהכי וג' גווני ל"ל ואהא משני דחד גוונא אף בג"פ תלינן באימור כו' משא"כ בג' גווני וכמ"ש רש"י: ולדעת אא"ז שהסכים לדעת הראש יוסף דבחד זימנא סגי צ"ל דודאי מסתבר ליה להש"ס דכל שהוא עושה מעשה שטות הרי הוא מוחזק לשוטה על ידו אף להבא וכמ"ש מסימני סריס דבחד זימנא אתחזק ולכך פריך שפיר חד נמי ואע"ג דבשאר עניני שטות שלא נחשבו בברייתא קרוי שוטה לשעתו ואעפ"כ לא אתחזק להבא מחמת זה כנ"ל י"ל דהתם אף לשעתו ודאי לאו כשיטה דיינינן ליה רק שהוא ע"ד מליצה וכמו שמצינו בכתובות אהני שטותיה לסבא וח"ו שיאמרו כן על קדוש ה' אשר נלוה עמו עמודא דנורא רק על המעשה שכדי לשמח חתן וכלה עשה מעשה שטות וכן בכל דוכתי פי' שזה עושה מעשה או דיבר דברים הראוים לשוטה שיש בו סימני שטות ומ"מ שיהיה נקרא באמת שוטה אינו אלא אם עושה מסימני שטות הנזכר בברייתא ואי עביד להו אתחזק אף להבא שהרי זה בא מחמת חסרון דעתיה ממש וכיון שיצא מחזקת פקח ונכנס לכלל חזקת שוטה תו לא מחזקינן ליה בחזקת פקח עד שיובדק ונמצא שנשתפה ולכך פריך שפיר ואפילו בחד נמי כיון שהוא סי' גמור מסימני שטות ראויה שיוחזק על ידו: אמנם מה שנדחק אא"ז בדברי הרמב"ן במ"ש ונמצא דעתו משובשת תמיד דלא אתי רק לאפוקי אם הבריא אח"כ הוא דוחק ולענ"ד א"צ לזה שהרי הרמב"ם שם סיים בה אע"פ שבשאר הוא מדבר ושואל כענין כו' ובהא ודאי דבענין שיהא רגיל ומוחזק בשבוש בדבר מן הדברים שהרי ראיית אא"ז דבחד זמנא סגי מסימני סריס דסגי בחד זימנא ובחד סימנא והוא מש"ס דיבמות דף פ' דפליגי נמי התם ר"י ור"ה דר"ה אמר עד שיהיו כולם ור"י אמר אפילו בא' מהם וקי"ל כר"י ואמרינן עלה היכא דהביא ב' שערות בזקן כ"ע ל"פ עד שיהו כולם כו' אלמא כיון דיש קצת רגלים לדבר שאינו סריס שוב בעינן כל הסימנים וה"נ כיון שבשאר הדברים הוא מדבר ושואל כענין מסתבר דצריך שיתחזק בד"ש שעושה ואדרבא לכאורה יש להביא ראיה משום דבעינן שיהיו כמה סימנים מורים על שטותו כמו דהתם אם הביא ב"ש בזקן דוקא כולם בעינן ול"מ מה שהוחזק כ"פ בסי' א' ה"נ דכוותה כיון ששואל ומשיב כענין בשאר דברים נימא דגם ר"י מודה דבעינן דעביד לכולהו ונראה דמשמע ליה להרמב"ם מדקתני סתם הלן כו' וכן באידך ברייתא איזה שוטה כו' משמע אף ע"ג דידעינן שבשאר דברים הוא שואל ומשיב כענין מחשב שוטה אלמא דאף בכה"ג בחד סי' סגי דסימן מובהק הוא מיהו דוקא היכא דאיתחזק דומיא דסריס דכל שיש רגלים לדבר אין סימן אחד מועיל להחזיקו כסריס: איברא דמה שהביא אא"ז ראיה מסימני סריס לענין דסגי בחד זימנא נלענ"ד שאין הנדון דומה דבשלמא בסימני סריס ודאי דכל דחזינן בחד זימנא סימני סריס בהכי סגי דהא א"א לתלות במקרה ולומר שאין זה רק לפי שעה לבד ושוב חזר להיות בריא כשאר כל אדם וגם להתרפאות מאליו אין רגילות רק אם עשו לו רפואה דוקא משא"כ כאן דהא איכא טובי שהם עתים חלים עתים שוטים וכדקי"ל כשהוא חלים ה"ה כחלים לכ"ד כו' אלמא דלפעמים בא השטות מחמת מקרה לפי שעה בלבד וכמבואר ברמב"ם גבי נכפים וכדומה אם כן אף דעביד חד מינייהו בחד זימנא מה"ת נחזקינן ליה בתורת שוטה לעולם דאימור רוח שטות אחדתי' לפי שעה לבד ורוח עברה בו ואיננו עתה והרי הוא בחזקת בריאותו כבראשונה והוא כמו תם שנגח דעד נגיחה רביעית לא מחייב דאמרינן מקרה הוא ואכתי בחזקת שימור קאי עד דנגח ג"פ וכן בווסתות וכיוצא ולכך גם הכא להוציאו מחזק' פקחתו ג"פ בעינן: והנה אא"ז הביא עוד ראיה מב"ב דף קנ"ה מעובדא דאכל תמרי ושדא קשייתא בבי רבא דאפילו בפ"א נקרא שוטה דהתם נמי החזיקו רבא לחסרון דעת אף בפ"א וא"ל דש"ה דתוך זמן הוי דכה"ג הביאו הפוסקים ראיה מעובדא דקמי האי כו' והנה נלענ"ד ע"פ זה ליישב דברי הרמב"ם שכתב אע"פ שבשאר דברי' הוא שואל ומשיב כענין ולכאור' דברי הרמב"ם אלו אין להם מקום מוצא בש"ס וכבר עמדו על זה גדולים חקרי לב בתשובה הנ"ל ולפי מ"ש י"ל שלמד כן מהך עובדא דב"ב דאיתא התם ההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסי אתי לקמיה דרבא אמרו ליה קרובים זיל אכול תמרי כו' א"ל רבא זביני לאו זביני כי כתבו שטרא א"ל לקוחו' זיל אימא לרבא מגלת אסתר בזוזא שטרא דמר בזוזא אזל אמר לי' א"ל זביני זביניה א"ל קרובים לקוחות אגמרי' א"ל מסברי ליה וסבר וכיון דמסברי ליה וסבר מידע ידע והאי דעביד הכי חוצפי יתירה הוא דהוי ביה יע"ש. הא קמן דהוצרך רבא ליתן טעם למה עבד