בית אפרים אבן העזר חלק ג מח

בקצת שינוי במבטא אותיות הן חסר הן יתיר הן חליף כדרכן ברוב שמות המקרא וכולם כוונתן לרמוז אל השם העיקרי המונח בראשונה כמובא בש"ע אה"ע סימן קכ"ט ובכן הגט הנזכר בשאלה כשר הוא כפי הדין והאשה מגורשת בו כדת משה וישראל עכ"ל: והנה העתקתי דבריו בשלמות כי אולי אינה מצויה ביד מכ"ת ועכ"פ למדנו מדבריו שאע"פ שהסכימו שלא לערער על הגט הניתן בשם יהודית מ"מ לא עלה על לבם שמץ פסול על הגט אם היה נכתב בו כדעת המערער בשם יודיטא דאל"כ מרתח הוה קרתח על המערערין ותחת בהם גערתו והו"ל להודיעם דאדרבה אם היו כותבין יודיטא לאו שפיר עבדי והדבר מבואר דהמערערין והאחרים לא פליגי אלא לענין שאין לפוסלו אם נכתב בשם יהודית אבל בשם יודיטא כ"ע מודים דכשר ובדקתי בס"ג כת"י אא"ז הגאון מהר"א שרענצילס וכתב שם וז"ל בכאן פה ק"ק לבוב נתננו גט לאשה אחת שהיתה נקראת יהודית ונכתב יהודית ביו"ד אחר הדלי"ת ואף שאין להביא ראיה מהפסוקים בד"ה סימן ד' ושם אשתו היהודית ודרשו במגילה על שכפרה בע"ז כו' הרי שכתב ביו"ד אחר הדלי"ת דאי משום הא אין להביא ראיה דאולי דוקא שם שהיתה נקראת יהודית בחיר"ק תחת הדלית ויו"ד בקמץ משא"כ כשנקראת יהודית אולי יש לכתוב חסר יו"ד יהודית מ"מ כיון שמצינו בפירוש גבי עשו ויקח אשה את יהודית כו' וגם נזכר כן ב' פעמים יהודית ביוצר דחנוכה ביו"ד לכן כתבנו ג"כ יהודית ביו"ד אחר הדלי"ת עכ"ל ונכתב בגליון שם כת"י הגאון המפורסם מהו' משה חריף ז"ל האבד"ק לבוב וז"ל הנה בספר חלקת מחוקק בס"ג הנדפס מביא שם אשה יודית ואם יש לפקפק דמה נשתנה שם האשה משם האיש דהא אם קורין לאחד יודא אעפ"כ כותבין יהודה וכאן משמע דלא הוה קיצור השם מן יהודית אך שמעתי אומרים כי כמה פעמים נקראו הנשים ע"ש הזכרים שנקרא יודא והסבו את הנקיבות לשם יודית וכן העיד אחד לפני שכזאת נעשה בלובלין שאמרה האשה שנקראת ע"ש יודא כנ"ל ונכתב בגט יודית משה עכ"ל והוא כת"י הגאון ממש והנה בלשון זה יש לדייק קצת דדוקא כנדון דהתם שאמרה שנקראה ע"ש יודא ובכה"ג מיירי נמי הך דס"ג של מהר"מ שהובא בח"מ אבל בסתמא אמרינן שנגזר משם יהודית ודמי ליודא שיש לכתוב יהודה אך י"ל כיון שכתב שנמצא כ"פ שנקראו ע"ש הזכרים שנקראו יודא ממילא דמן הסתם יש לכתוב יודית כמ"ש בח"מ שם זה בפשיטות ומייתי מעובדא דלובלין דכדבריו כן הוא שיש נקראים ע"ש יודא ובכה"ג יש לכתוב כן וכן מבואר מדברי הדבר שמואל דאף אם נגזר משם יהודית מ"מ שפיר דמי לכתוב שם יודיטא ובנ"ד שאין שם העריסה ידוע כלל והיה מקום לומר ששמה העיקרי הוא ע"ש יודא אם כן יש לכתוב יודית ומ"ש מכ"ת משם הפוסקים בענין יהודה אין הנדון דומה דהתם קרי ליה יהודה רק שחותם יאודה כדי שלא לחבר האותיות השם ואין זה דומה לנ"ד ועיין בג"פ ס"ק כ"ו בענין שרה שערליין שאם נקראת מעריסה שערליין אין לכתוב רק שערליין ע"ש בשם ס"ש בשם מהרי"א ומהרי"ב וע"ש ס"ק ע' בעובדא דאשה שהיה שמה חנולה כו' וכתב בשם ס"ש דאם אין ידוע שם העריסה בני אשכנז וכתבו שרלין לחוד כו' ואין להאריך והנה דברי מכ"ת באו לידי קרוב לצום החמישי ומחמת כי הבנתי מכותלי מכתבו שנחלקו בזה חכמי העיר נתתי בברותי ראש להשיב אליו דבר אשר עם לבבי ואתבונן אליו בבוקר וכתבתי זה המעט ועצתי אמונה שמכ"ת יסוב אחור כמאמר החכם כבוד לאיש כו' ומחמת טרדת עש"ק קצרתי דברי שארו ידידו לנצח: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה פט שאלה באחד שהיה מעולם חכם גדול שלם במעלות ואח"ז מחמת חולי נטרפה דעתו קצת והולך בטל ואינו עושה שום משא ומתן וכשמדברין עמו הוא משיב כהוגן וגם יכול לחשוב חשבונות ממש כמו מאז ומקדם רק שלפעמים ניכר מתוך דבריו שנקבע בלבו שאין לו תקנה ובלבו שיש לו שונאים ורוצים בקלקלתו ויש לו עצבות גדול ומרה שחורה ר"ל גברה עליו ועמד השואל ושאל אם הוא יכול לגרש את אשתו מאחר שהוא מדבר בשאר דבריו כאחד מן החכמים ודבר זה נפתח בגדול הדור ה"ה מחותנו הרב הגאון המפורסם מרא דאתרא דפה ק"ק יצ"ו כש"ת מהוהר"ר מאיר נ"י פתח שער בתשובתו הרמתה וקמצדד אצדודי להראות פנים בהלכה ובכל כיוצא בזה לא נאמר נשתטה לא יוציא עולמית כאשר באו הדברים ברוב ענין בתשובתו. אולם משום חומר א"א נשען עלי וענוותו תרביני לשחר פני לתת עיני בגירושין הללו אם כזה גט ולחוות דעי אף אני: תשובה עיקרא דהא מילתא כבר עמדו עליו הגדולים חקרי לב ושאילתינו כשאלת הראשונים חכמי הדור אשר לפנינו אשר פתחו בהצלה תחלה וביררו הדברים כשמלה וכמעט לא הניחו מקום להתגדר וכל מעשה תקפם וגבורתם הלא הם כתובים על ספר אור הישר שנדפס באמשטרדם ותאחז במשפט ידם לדבר קשות עם אדוני הארץ חכמי ודייני ק"ק פרנקפורט דמיין שערערו על הגט ואם אמנם אין הנדון דומה לשלפנינו שהיה להם כמה צדדים במלתא דליתא בגירושין שלפנינו אולם מכותלי כתבם ניכר שסניפים עשאום ואי הוי מקלע עובדא קמייהו כנדון שלנו דקא מעגנא ויתבא זה שנים רבות היו נמנים עליה להתירה ולולי כי כבר קדמוני רבנן הגאונים בספר הנ"ל הוחק לזכרון לדורות עולם כי חכמי כל ישראל יוצאין בפתח אחד כרחב פתחו של אולם וקמו ביה רבנן במלתא דגיטא מעליא הוא וגם חזינא לר' מאיר מקמאי אומר מותר ומראה פנים לא היה ערב לבי לגשת. ובהסתר פנים איתי כי יראתי מהביט אל נקבי השבכה מעשה רשת. וגם בני ענק ראינו בבואם אל בית הנשים עתים חשים ושמעתי שפורשים מדאגה בדבר פן יפלו בנופלים נפל אשת. אף כי אנכי היום רך סמכוני באשישות ואיך אחבירה במילים למשוך בקשת. לירות במו אופל ולהמציא מלבי סברות דקות שדופות וצנומות במקום משנה מפורשת. ואיך אבנה יסוד על אבני גיר מנופצות ולחיות אבנים מערמות העפר והמה שרופות כאשישי קיר חרשת. אבל כי אראה אור כי יהל זה היה מעשה ואמרו חכמים הרי זו מגורשת. נקיטנא בשפולי דגלימייהו ורהיטנא בתרייהו למשקול מעפרייהו ולמשוך בקסת. אם אמנם כי חנם מזורה ארשת. הנה ארשם ארש ברזל ויסודותם בהררי קודש יוצא כמו נחושת. וגם כי הכל בכתב מיד ה' עליהם השכילו ונתגלה להם מה שבחורין ולא השאירו עוללות ועשאוהו כבולשת. ואני אנה אני בא ללקט שבלים בעמק של הלכה אחרי כי הלכו בו הנמושות. אולם זאת אעשה לפתח ולשדד אדמתם ורעיוני על תלמי שדי חמדתם יחרשו חרשת. ותפלתי שגורה שלא יערע דבר תקלה על ידי ולא תכסוני בשת וה' אמת אל תצל דבר אמת מפי מלה די לעלמין לא תתקבל. יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל: גלוי לכל יודעי דת ודין הא דתנינן תמן בחגיגה דף ג' ע"ב ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן כו' ומדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות עדות מבואר דלאו דוקא הנך דתנינן בברייתא והכי דייק לה רבינו הב"י מדכתיב שם כל מי שנטרף ונמצאת דעתו משובשת בדבר מן הדברים כו' אמנם המרדכי בשם רבינו אביגדור ועוד פוסקים חולקים בזה כמבואר בב"י באה"ע סימן קכ"א ונלענ"ד שדברי התוס' בחגיגה שם מוכיחין כדברי הפוסקים החולקים על הרמב"ם שהרי התוספות שם דף ד' ד"ה או דלמא מכולהו הדר ביה מי אמרינן כיון דמקרע דדמי להאי דהדר ביה גם מאינך דחשיב בהדי מקרע הדר ביה או דלמא מהאי לחודיה עכ"ל ולכאורה קשה מי הכריחם לכך דהא בפשיטות מצינו לפרושי דלהך צד שבהאיבעי אכולהו הדר ביה היינו כמו דחזינן דמאבד מה שנותנין לו לחוד הוי שוטה אף ע"ג דלא אתחזק רק להא מלתא ה"ה לשאר סימנים אי חזינן חד סימנא דעביד דרך שטות הו"ל שוטה כיון דמהנך סימנים ילפינן לכל הסימנים ואין חילוק ביניהם אך אם נאמר דאין סימני שטות כ"א אותם המבוארים בברייתא א"ש דע"כ ר"פ דקאמר דהדר ביה ר"ה מחמת הך ברייתא תיקשי עליה דמנ"ל הא דלמא הך דמאבד הוי סימן גמור דאפילו איהו לחוד מהני כיון שע"כ שיש חילוק בין סימני שטות לומר דשאר דברים