בית אפרים אבן העזר חלק ג מה

יהודה זלמן ולמה לנו לכנוס בפרצות דחוקות וכמה עקולי וכשורי' דאיכא באורחא שכתב שארי הרב המחבר נ"י כיון שיש דרך ישר לפנינו ועוד כמה ענינים אשר כתב שם שאין נלענ"ד ולא עת האסף פה. ובענין מ"ש שם ברוב קורין מרים ופורתא מרים שרה שיכתוב מרים דמיתקרי מרים שרה כבר כתבתי בתשובה בכה"ג דמדינא הוי סגי לכתוב מרים שרה לחוד דאע"ג דהרוב קורין בשם אחד לבד מ"מ אינו רק קיצור השם וכדמוכח מדברי הז"מ לענין יעקב מאיר דאף שנקרא בפי כל באחד א"צ לכפלו והיינו משום דאין זה רק קיצור ואין לחלק משום דהתם עולה לס"ת בשניהם נקטינן הקריאה לקיצור השם אע"ג דכולהו בחד קרי להו משא"כ כאן דרק פורתא קרי להוב ב'. ז"א כיון דשם העריסה הוא בשניהם והפורתא מחזיקים בו עדיין לא איכפת לן ברוב המקצרים כיון שעכ"פ לא נשתקע שם בב' לגמרי. ועיין בתשובה מ"ש מדברי הד"מ בשם ס"ג בשם זוסא זוסלן וגם ביארתי שם היטב לחלק בין זה לאלחנן חנן ומ"מ כיון שקיצור השם אינו מזיק יש לכפלו ג"כ ועכ"פ נראה לעשות עיקר ולהקדים השם האחד דקני ליה רובא וכן היה נוטה דעת השואל בתשובתו שם ופלפלתי בזה ולא מלאני לבי להכריע משום חומר א"א וכתבתי ליתן שני גיטין. אך שם לא היו הכרע מהחתימה כלל משא"כ בנ"ד שמבואר בהשאלה שגם חתימת האשה היה כך ואם כן החתימה מכריע זה לעיקר וכמ"ש הב"ש בס"ש בשם אלז גוטא דאם היא רגילה לחתום יש לכתוב שם החתימה אפילו ידוע דשם האחר מהעריסה וכל העולם קורין אותה בו ואם כן מכ"ש כאן דשניהם שם העריסה וגם בפי העולם הפורתא קרי לה בשניהם אין ספק שיש לעשותו עיקר ולכתוב מרים ביילא דמיתקרי ביילא כאשר העלה ידידי הגאון אב"ד דק"ק טארניפאל נ"י ואשר כתב בענין כתיבה השני שמות בחד שיטה כתבתי מזה גם כן שתשובתי ושם הבאתי תשובת מהריב"ל בענין כתיבת שם המגרש בנקרא שם ע"ש הנלענ"ד כתבתי: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה פז שאלה איש אחד בא לגרש את אשתו והיה שמו מעריסה מתתיהו והמסדר רצה להמלט מליתן ב' גיטין כמבואר בפוסקים ונתחכם שלא לכתוב רק גט שלא להזכיר בו שם העריסה רק החניכא שהכל קורין בו שהיו קורין אותו בפי כל מאטיא ובהגיע הדבר לאוזן ידידי הרב הה"ג החריף ובקי המפורסים מוה' מרדכי נ"י האב"ד דק"ק הארחו' קרא עליו ערעור כי המסדר עשה שלא כהוגן ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה מתחלה נדון איך יש לכתוב לכתחלה בנדון כזה ואחר כך נתקע עצמינו לדבר הלכה כדת מה לעשות בדיעבד אם צריך גט אחר והנה לענין לכתחל' הדבר מבואר בב"ש בשם אסתר המכונה סתירה שצריך לכתוב בתי"ו וה"א לבסוף כיון שהוא נגזר משם אסתר וכ"כ שם בשם סאייה שלפי שנגזר משם שרה יש לכתו' בהא לבסוף וכ"כ הב"ש ס"ס יח ך"ט ס"ק נו"ן ע"ש ואם כן הדבר פשוט בנ"ד שאם היינו באים לכתוב קיצור השם לבד שצריך לכתוב מתיה ואע"ג דמבואר בהג"ה סעיף ל"א יותר יש לכתוב טי"ת כי התי"ו יכולין לקרותו רפוי' היינו דוקא בכינוי שם לעז שלא נגזר משם הקודש יש לכתוב כדי להגות השם באותיותיו של שם הקודש שלו כמו באסתר סתירה ונראה שגם אא"ז הגאון החסיד מוהר"ר שמשון חיות שהביאו בס"ש שדעתו לכתוב סטירה מודה בנ"ד דהתם ה"ט משום דס"ל דשם לעז היא ולא נגזר משם אסתר כלל ומ"ש בס"ש בשמו שכתב וז"ל ולו יהא שנגזר מן שם אסתר מ"מ נשתכח שם אסתר והוא כשם פריידא שנשתכח עיקר שם שמחה שכותבין פריידא לבד כו' נראה דלא כ' זה אלא כלפי מ"ש הז"מ שסתירה הוא קיצור השם וא"צ לכתבו כלל וע"ז כתב אא"ז כיון שנשתכח שם: אסתר הוי כשם בפ"ע ואפשר דס"ל דכיון דנשתכח שם אסתר ממילא שיש לכתבו כשאר שמות סטירא דעלמא שהם שמות לעז ואף בזה דעת בעל ס"ש שם לכתוב סתירה וכן דעת הב"ש ואם כן מכ"ש בנ"ד דשם מתתיהו לא נשתקע והוא שמו הקודש העולה בו לתורה וממנו נגזר שם מתיה שקורין בו עתה ואם כן כך יש לכותבו: איברא שצ"ע מ"ש הב"ש בשם סאייה דבס"ש מפרש דברי הלבוש דכותבין רק סאייה דשמא אין עיקר השם שרה ומיחזי כשינוי השם וקשה למה כותבין ה"א לבסוף ואפשר לענין ה"א או אל"ף אין קפידא כ"כ אבל בגוף השם יש קפידא עכ"ל וקשה לפי זה כיון שעכ"פ יש לחוש שיוצא משם שרה אם כן היה לו לכתוב שני גיטין ויכתוב האחד בשי"ן וה"א כיון שנגזר משם שרה וכמ"ש בשערלן שרקא ע"ש ומכ"ש לפמ"ש שם בשם אא"ז הגאון דמש"א דס"ל דודאי יוצא משם שרה אלא שיש ב"א שא"י לדבר ברי"ש כו' אם כן איך כתב בסמ"ך והו"ל למכתב בשו"ן כמו שם שרה ולכאורה היה אפשר לחלק דהתם אע"ג דשם סאייה יוצא משורש שרה מ"מ כינוי הוא וכיון שהוא כינוי אמרינן שבני אדם כינוי השם בלעז ויש לכותבו בסמ"ך רק כיון שהכינוי הלז נגזר משם הקודש יש לכותבו בה"א לבסוף וכן מבואר בב"ש בכללים שבסוף השמות אות י"ד ואות ט"ו ע"ש ולפי פירוש אא"ז דמש"א דמפרש דברי הלבוש שא"צ לכתוב המכונה או דמיתקרי סאייה לפי שקיצור השם הוא מן שרה אפשר דס"ל דאה"נ אם היו כותבין שם זה היה צריך לכותבו בשי"ן אלא דבאמת א"צ לכותבו כלל משא"כ גבי סתירה הנגזר משם אסתר דהיינו כינוי רק הוא משורש שם זה ממש ולדעת הז"מ הוא קיצור השם ואף לדעת מהר"ש חיות דס"ל כיון שאין שם סתירה ניכר מתוך אסתר ואין מורגל בפומי' דאינשי דומה לכינוי לזן כיון שאין נו"ן באליעזר כותבין המכונה כו' ולזה נראה שהסכים הב"ש מ"מ הוא טפי בשם אסתר מן סאייה בשם שרה ולכן בשם סאייה כתב הב"ש לכתוב המכונה וגבי אסתר סתירה נראה דאם קראוה מעריסה אסתר ואחר כך קראוה סתירה יש לכתוב אסתר דמתקרי סתירה ואף על גב דמדברי אא"ז מהר"ש נראה דכותבין המכונה הוא ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל דכינוי גמור הוא והוא שם לעז משא"כ למאי דס"ל להב"ש והס"ש דהוא נגזר משם זה והוא שם קודש פשיטא שיש לכתוב עליו דמתקריא והלכך יש לכתבו ג"כ בתי"ו כיון שהוא דומה יותר לעיקר השם ועכ"פ בנ"ד ששם מתיה הוא נגזר משם מתתיהו שניתן לו מעריסה ואם כותב מתתיהו א"צ לכתוב דמיתקרי מתיה כלל לפי שהוא קיצור השם המובלע בעיקר השם דבר פשוט הוא שאם היה רוצה לכתוב השם שהכל קורין בו היה צריך לכתוב מתיה למען דעת כי הוא נחצב ממקור שם זה האיש שניתן לו מעריסה מתתיהו וזה שמו אשר יקראו לו לס"ת וכן מבואר מדברי התה"ד סימן רל"א שכתב שם לענין שם לעז אם צריך לכתוב תי"ו או טי"ת יש לכתוב טי"ת כו' שאין להקשות ממה שהיו כותבין קרימש ולא קרימס מפני הטעות כי לפעמים השי"ן בימין י"ל שמא שם אותה העיר מקדם היתה נקראת בשי"ן בימין או קרוב להברת שי"ן בימין ועתה נשתנה ואם כן פשיטא בנ"ד ששמו מעריסה היה מתתיהו ופשיטא שהיתה הקריאה בתי"ו ועתה לא נפל השינוי במבטא כלל למה ישנה מן תי"ו לטי"ת ודבר ברור הוא שאין מקום לכתוב בו טי"ת שלא נאמר בו כי טוב וגם צריך להטיל ה"א בסופו: ועתה נבא לדון מה דינו שכבר נכתב וניתן ליד האשה ומתחלה אבאר שי"ל שאף אם היה כותב מתיה היה מקום לפסול אף על פי שהוא חניכה שהכל קורין בו מ"מ כיון שהוא קיצור השם וכתב הקצור ושבק העיקר גרע טפי ואע"פ שכתב הב"ש ס"ק ס"ח שאין קפידא אם רוצה לכתוב הקיצור רק דא"צ ע"ש היינו לומר דאם כותב העיקר והקיצור ג"כ אין קפידא אבל אם כותב הקיצור בלבד אפשר דגרע טפי מחניכא וכן נראה מדברי מהרלב"ח בתשובה סי' קל"א באשה אחת שנכתב בגט שמה גזול ועיקר שמה היה גאזלה והיה דעתו לפסול מטעם זה אף המבי"ט שם בתשובה שאח"ז בסי' קל"ב כתב וז"ל אמנם ראיתי את החכם הר"ר אברהם שלום שהיה בדעתו לפסול את הגט כי נכתוב שם האשה בגט גזול כו' וחקר ואמרו לו שאין שם גזול בעולם כ"א גאזלה וכך מצא בכתובתה ואני אומר גם שנודה לו שאין השם גזול בעולם אלא גאזלה מכיון שזאת היא נקראת בפי כל מכירין בזה השם של גזול יהיה לקיצור השם או לכוונה אחרת הרי הוא עקר שמה ואינו שינוי השם כי לא יפסל בשינוי השם כ"א כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון